נפילה בגלל הפרשי גובה במדרכה

להלן פסק דין בנושא נפילה בגלל הפרשי גובה במדרכה: פסק דין 1. התובע, אזרח עובד צה"ל, הגיש תובענה בגין נזק גוף שנגרם לו כתוצאה מנפילה ביום 16.1.97. תחילה הוגשה התובענה נגד שלוש נתבעות: מדינת ישראל - משרד הבטחון, עיריית חיפה ומגדל חברה לביטוח. בין הנתבעות לבין עצמן נשלחו הודעות צד ג'. ביום 10.4.02, הוסכם בין הנתבעות שבמידה ותקבע אחריות כלפי התובע בגין התאונה, תישא בה הנתבעת 1. כך נמחקה התובענה נגד הנתבעות האחרות בפסק דין שניתן על ידי השופט שאנן שדן בהליך באותו שלב. ההליך הועבר לטיפולי ביום 21.7.04. ביום 11.10.04 מונה פרופ' וולפין כמומחה מטעם בית המשפט לאור פערים בחוות הדעת של הצדדים שהוגשו על ידי ד"ר סלטי וד"ר אנג'ל. בהמשך נשמעו ראיות הצדדים. שאלת האחריות 2. התובע טען כי נפילתו נגרמה כתוצאה ממחדל רשלני מצד הנתבעת 1. הנתבעת טענה שלא היתה כל רשלנות מצידה וכי נפילתו של התובע נגרמה כתוצאה מנסיבות שאינן תלויות בה. 3. באשר לנסיבות התאונה, נכתב בסעיף 6א' לכתב התביעה כי: "בתאריך 16.1.97 בשעה 6:30 או בסמוך לכך, תוך כדי הליכה על המדרכה הסמוכה לכניסה למפעל ב.מ.ב. החליק התובע עקב בורות ומהמורות קטנים שהיו במדרכה... איבד שיווי משקל ונפל בעוצמה ארצה". בתצהירו תיאר התובע את אירוע הנפילה התאונה ביתר פירוט: "ביום 16.1.97 בשעה 6:45 או בסמוך לכך, נסעתי לעבודה במונית. ירדתי מהמונית, מעבר לכביש ממול המפעל, חציתי את הכביש, ועליתי על המדרכה. תוך כדי הליכה, הסתכלתי לעבר שער הכניסה של המפעל כמו שאני רגיל לעשות תמיד, לפתע, נתקלה רגלי בשקיעה שהיתה במדרכה, שיצרה הפרשי גבהים של מספר ס"מ במדרכה. איבדתי שיווי משקל ונפלתי. מקום נפילתי היה ליד שלט עצור שהיה במדרכה." תצהיר לטובת התובע שנמסר על ידי אהרון ישראל שבזמן הרלוונטי עבד במפעל והיה ממונה על הבטיחות בו, ציין כי ליד שלט עצור במדרכה שליד שער הכניסה היתה שקיעה שיצרה הפרשי גובה במדרכה של מספר ס"מ שהיוותה מכשול להולכי רגל. המרחק בין שער הכניסה לבין המקום הינו 7 - 8 מ'. לדברי המצהיר, כאשר ירד מרכבו באותו יום והתחיל לצעוד לעבר המפעל, הוא הבחין בתובע שכוב על המדרכה במרחק כ- 1 מ' מהשקיעה. בתצהיר שהוגש על ידי אשתו של התובע, היא פירטה את העזרה שנתנה לבעלה בתקופת החלמתו. בתצהיר שניתן על ידי מאיר ויקי, אמו של התובע, הוסף פירוט לגבי העזרה שניתנה. 4. מטעם הנתבעת הוגשו שלושה תצהירים. בראשון, שהוגש על ידי סגן אלוף דורון סגל שבמועדים הרלוונטים שימש כמפקד בית המלאכה, העיד המצהיר כי הוא חתום על טופס דיווח על תאונת עבודה, נספח א' לתצהירו. לטענתו, באיזור שער הבסיס שהיה מוכר לו היטב, לא היו מהמורות ומכשולים והמדרכה מרוצפת באספלט והיתה חלקה. לטענתו, התובע הגיע למקום עבודתו בשעה 6:40 בבוקר. הוא ציין כי על העובד להגיע בשעה 6:40 לבית המלאכה ולפי שעת התאונה, 6:45, היה ברור שהתובע איחר לעבודתו, איחור שהיה גורם לו הפסד כספי. המרחק מהשער ועד בית המלאכה הינו 6 - 7 דקות הליכה. מכאן הסיק המצהיר שהתובע מיהר. בנוסף, הוא טען שלא נזכרו מהמורה, בור או מכשול במדרכה כגורם לתאונה על ידי הגורמים שטיפלו בתאונה או על ידי התובע עצמו. לכן הדבר לא הוזכר בטופס ההודעה על תאונה (נספח א' לתצהיר) שם צויין כי "בכניסה לבסיס החליק העובד...". 5. בתצהיר שניתן על ידי אריאלה שוסטר ששירתה במועדים הרלוונטיים כסרן בבסיס ומונתה כועדת חקירה על מנת לחקור את התאונה, נטען כי החקירה העלתה שאותו יום היה גשום והמדרכה היתה חלקה ורטובה. מסיור שנערך במקום על ידה בליווי אהרון ישראל, צויין כי באיזור לא נמצאו מפגעי בטיחות, וכי המדרכה סלולה וללא בורות. המצהירה ציינה עוד כי אהרון השתתף בפינוי התובע אך לא ציין בפניה כל מפגע או ליקוי כגורם לתאונה. לתצהיר צורפו נספחים ב' ו-ג' שהם עדויות התובע ואהרון. על פי ממצאי החקירה המסקנות מהחקירה היו כי התובע נפל בשל תנאי הדרך ומזג האויר ומאחר כי מיהר היות שאיחר לעבודה. יצויין כי בנספח ב' נכתב "לפני הכניסה למש"א במדרכה השמאלית החלקתי ומעדתי, לא יכולתי לקום..." המסמך חתום על ידי התובע. בנספח ג' נכתב על ידי אהרון כי "בדרכו לעבודה במדרכה מול שער המרכז מעד ושכב ושבר את שוק רגלו השמאלית. באותו יום היה גשום והנפגע החליק על המדרכה... אין למהר יש לנהוג וללכת בזהירות כשגשום... ". 6. תצהיר נוסף הוגש על ידי איאד זין, נגד ששימש בתפקיד רס"ר המחנה במועד הרלוונטי. במועד התאונה הוא עמד בשער הבסיס כמדי יום במסגרת תפקידו כאשר לפתע שמע צעקות מכיוון המדרכה המובילה לבסיס. הוא הגיע אל תובע וסייע לו לקום. בתשובה לשאלה מה קרה מסר לו התובע כי החליק. גם עד זה ציין שמדובר ביום גשום. העד צירף תמונות של המקום שסומנו א'. החקירות בבית המשפט 7. בחקירתו של התובע התברר שהוא עבד במפעל ברציפות משך 32 שנים, מגיל 16 וכי אירוע בדומה לאירוע שהתרחש באותו יום מעולם לא קרה לו (עמ' 8 לפרוטוקול). תחילה הכחיש התובע שהיה גשום אך לבסוף הודה כי היה טפטוף קל למרות שהוא טען שמדובר במזג אויר לא חורפי (שם). באשר לתיאור נסיבות התאונה, אמר התובע: "הסתכלתי קדימה 6 - 7 מ' לכיוון השער, הרגשתי עצמי עף באויר, זה היה עניין של שניה, אני הסתכלתי קדימה, נורמלי, לא למעלה ולא למטה... הלכתי הליכה רגילה" (עמ' 8 לפרוטוקול). לטענת התובע הוא ראה את הבור רק לאחר התאונה. התובע טען שהיה בור אחד (עמ' 8 לפרוטוקול) והוא לא ידע לומר מדוע בכתב התביעה נכתב שהיו מספר בורות או מהמורות. התובע הודה כי עבודתו מתחילה בשעה 6:40 וטען שהגיע לשער בשעה 6:42 וכן טען שנותרו לו שתי דקות להגיע לסדנה בזמן. הוא לא היה מוכן להודות בפה מלא שמיהר לעבודה אך הודה כי הלך הליכה מהירה. באשר להודעה שמסר לקצינה האחראית על החקירה, אמר "היא לא שאלה אותי אם היה בור, ... היא שאלה איך ומה קרה. הגעתי לבסיס בשעה 6:45, החלקתי, היא ציינה שם ואני חתמתי." לטענת התובע, הוא לא ציין שנפל בבור כי לא נשאל (עמ' 11 לפרוטוקול). העד איאד זין עומת עם העובדה כי 12 ימים לאחר התאונה חתם המעביד על טופס למל"ל שם נכתב כי העובד החליק בשל מהמורות בדרך לעבודה (טופס א' צורף לתצהירו של התובע הודעה על פגיעה בעבודה). העד טען שהמעביד אישר את הטופס בהתאם למה שהעובד טען ללא בדיקה אך הוא עמד על כך שהוא בעצמו ביצע סיור כל בוקר עם אחרים בסמוך לכניסה וכי לא היו מהמורות קטנות (עמ' 19 לפרוטוקול). 8. בחקירתו הנגדית של אהרון הוא חזר וטען שהיה קטע מדרכה שקוע במקום בו נפל התובע. הוא אישר שהיה גשום אם כי לא גשם חזק וטען שהיו גרגרים קטנים של אספלט על המדרכה והכביש (עמ' 23 לפרוטוקול). כשהעד עומת עם המסמך שמסר ובו תיאור שונה מהאמור בתצהירו, הוא אמר "טפטף, אדם נפל ואני מטפל בו, אני לא מתעניין במזג האויר. הוא מעד, לך תדע ממה. הוא מעד. זה לא הראשון ולא האחרון שמועד" (עמ' 24 לפרוטוקול). העדה שוסטר הסכימה שלא ראתה את הטופס שהתובע מילא לביטוח הלאומי בסמוך לתאונה (נספח א' לתצהיר התובע). היא הודתה שלא זכרה מה היא שאלה את התובע (עמ' 26 לפרוטוקול). 9. עוד יצויין כי פרופ' וולפין קבע לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה. דיון וממצאים 10. מכל העדויות הנני קובע שלא מדובר במעשה רשלני מצד הנתבעת. ראשית, משך 32 שנה התובע וגם אחרים נכנסו לשער הבסיס ללא תקלות וללא נפילות. באותו יום היה גשום. התובע איחר לעבודתו. מקובל עלי שמיהר אם כי לא רץ. גם מתיאור התאונה על ידו בחקירה הנגדית כי הוא הלך ופתאום הרגיש עצמו עף באויר עולה כי מדובר בתאונה של מעידה. מקובל עלי שהאיזור מחוץ לבסיס היה מטופל כפי שטענו העדים מטעם הנתבעת ואילו היתה שם מהמורה מסוכנת היו מטפלים בה. לא שוכנעתי שהנתבעת ניסתה להסתיר או לכסות דבר מה כפי שטען התובע. 11. עם כל הצער על הנפילה ועל הנכות, מדובר לטעמי בסוג התאונות המתרחשות כחלק מהסיכונים הרגילים של החיים (ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (3) 349; ע"א 2162/92 מצ"א נ' אגד (לא פורסם)). באין רשלנות לא קמה אחריות לפצות את התובע בגין נזקיו. 12. אשר על כן התובענה נדחית. בנסיבות, לא יוטל תשלום שכ"ט עו"ד על התובע ועליו לשלם הוצאות הנתבעת בלבד בהתאם לפסיקתה שתוגש. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה