להלן פסק דין בנושא נכות בגין תאונות רבות בצבא: פסק דין 1. המערער, יליד 1957, במהלך שירותו הצבאי נפגע במשחק כדורגל בשנת 89, היה חשוף לרעש (פניה משנת 2002), כמו כן נפל מסולם במהלך עבודתו ביום 5.1.03. למערער בעברו שתי תאונות דרכים במהלך שרותו בצה"ל, משנת 1990 ומשנת 1993, אשר המערער פנה בשנת 2003 על מנת שתקבע נכותו גם בגין תאונות אלו. 2. ועדה מחוזית מיום 11.7.04 קבעה למערער את הנכויות הבאות 1% בגין פגיעה קהה בעין ימין , הראיה 6/9 (קביעה ישנה) 10% בגין צמצום שדה הראיה בעין ימנית עד 30 מעלות (קביעה ישנה) 10% בגין חבלה אקוסטית עם רעש קבוע (קביעה ישנה) 1% בגין ליקוי שמיעה בתדרי הדיבור (קביעה ישנה) 1% בגין חבלת ראש עם כאב ראש ללא הפרעה תפקודית 5% בגין הגבלה מזערית בע"מש צווארי. סה"כ 25.33% נכות. 3. המערער ערער לועדה הרפואית העליונה על קביעת הנכות המתייחסת לארוע הנפילה מהסולם ולארוע תאונות הדרכים. 4. לישיבת הועדה הרפואית העליונה אשר נקבעה ליום 30.6.05 לא הופיע המערער. המערער הופיע ביחד עם באת כוחו לישיבה שנקבעה ליום 25.7.05. ב"כ המערער הציגה בפני הועדה חוות דעת אורטופדית של ד"ר לין מיום 18.4.07, חוות דעת נוירולוגית של ד"ר קוריצקי מיום 28.11.04. כמו כן הוצגו בפני הועדה סיכום מרפאה קוגנטיבית מבית חולים כרמל, מכתב מנוירולוגית, דו"ח פסיכולוג שיקומי עירד שרף מיום 18.11.04, בדיקתE.M.G מיום 5.4.05, ובדיקת M.R.I מיום 25.1.03. הממצאים בחוות הדעת שהוגשו לא תאמו את התרשמות הועדה ולכן שלחה הועדה את המערער לבדיקה קוגנטיבית ביחידה לנוירולוגיה קוגנטיבית בבית חולים רמב"ם. עוד כתבה הועדה "תיאורי ההתקפים המיגרונטיים....אינם מתאימים למקובל בספרות". לגבי בדיקת הצוואר נכתב " מחזיק את ראשו, מכופף מעט קדימה ומפגין אי יכולת והתנגדות בהנעת הצוואר, אך בהסחת דעתו מזיז את הראש לשני הצדדים כ-45 מעלות לכל צד. אין רגישות לניקוש חוליות הצוואר, הלורדוזה הצווארית שמורה, שרירי העורף והכתפיים והגפיים העליונות מפותחות באופן שווה ללא סימני דלדול......תחושה שמורה בכל שטח שתי הידיים ללא סימנים טרופיים או הגבלות או חולשה. ממצאי הבדיקה זהים לממצאי הועדה המחוזית. E.M.G איננו תומך בהפרעה ממקור צווארי.". 5. בישיבה נוספת מיום 5.6.06 הובאו בפני הועדה הרפואית העליונה ממצאי הבדיקה הקוגנטיבית מהמחלקה הנוירולוגית ברמב"ם. ב"כ המערער בקשה מהועדה לאמץ את תוצאות חוות הדעת של ד"ר קוריצקי. הועדה נענתה להמלצה בחוות הדעת מהמחלקה הנוירולוגית ברמב"ם להפנות את המערער לבדיקה פסיכיאטרית. 6. ביום 13.6.07 התקיימה ישיבה נוספת של הועדה הרפואית העליונה בנוכחות ב"כ המערער. (קדמה לה ישיבת הועדה מיום 28.2.07, שם טעתה הועדה לחשוב שהמערער כלל לא הופנה על ידה לפסיכיאטר). בישיבה מיום 13.6.07 היתה בפני הועדה הרפואית העליונה חוות הדעת הפסיכיאטרית, ד"ר מרטיק, לגבי בדיקה שנערכה למערער ביום 18.9.06. . כמו כן הגישה ב"כ המערער מכתב נוסף מהנוירולוג ד"ר סולה מיכאל. טיעוני ב"כ המערער נשמעו באריכות ובפרוט. הועדה חזרה ועיינה בחוות הדעת של ד"ר קוריצקי. הועדה ציינה כי גם המערער עצמו לא קשר את המיגרנה ואת כאבי הראש לאחר מגע מיני לחבלה. הועדה ציינה כי הממצא בבדיקת C.T שלאחר תאונת הנפילה העיד על ארוע ישן ומהווה עדות לקיום מחלה דרברו וסקולרית. הועדה לא קבלה את דעתו של ד"ר קוריצקי בקשר לליקוי הקוגנטיבי, והעדיפה את הבדיקות ברמב"ם על פני בדיקת הפסיכולוג השיקומי שרף ועל פני הבדיקה שנערכה בבית חולים כרמל. עורכת הבדיקה ברמב"ם קבעה "כי ממצאי הבדיקה ותפקודו של מר שומרון אינם אופיניים להפרעה בזכרון בעקבות נזק מוחי ובאבחנה המבדלת ציינה אפשרות אחת בלבד כסבירה והיא קיום נסיון מכוון של הטיית ממצאי הבדיקה. גם ממצאי הבדיקה של ד"ר מנטיק-שרף קובעים שאין עדות להפרעה נפשית ואין עדות לתסמונת שלאחר חבלה". הועדה דחתה את הערעור ואמצה את מסקנות הועדה המחוזית הן לענין חבלת הראש הראש והן לענין תנועתיות עמוד השדרה הצווארי. 7. טענות המערער היום הינן טענות המתייחסות לקביעה הרפואית, קביעה שהיא בשיקול דעת הועדה. לענין חבלת הראש - המערער מוחה על כך שהועדה לא אמצה את חוות דעת המומחה מטעמו, ד"ר קוריצקי, על כך שהעדיפה את המבחן הקוגנטיבי שנערך בבית חולים רמב"ם על פני מבחנים אחרים שהמערער פנה לבצע קודם לכן, על כך שהועדה לא התייחסה כלל לבדיקות ולמבחנים שבוצעו למערער. לגבי תנועתיות הצוואר- המערער מוחה על כך כי לא נבדקו על ידי הועדה כל טווחי התנועה של הצוואר למעט תוך הסחת דעתו בקביעה מרחוק, טוען כי הועדה התעלמה ממצאי בדיקתM.R.I מיום 1.11.04, וכן טוען כי התעלמה מחוות דעת המומחה מטעמו ומהאישורים הרפואים של הרופאים המטפלים בו. עוד טוען המערער כי העובדה שעניינו בועדה ארך זמן ממושך והתנהל על פני שנים - יש בכך משום פגיעה בכללי הצדק הטבעי. 8. לענין חבלת הראש - הועדה התייחסה ביסודיות לחוות הדעת שהמציא המערער וציינה זאת בפרוטוקול הועדה. הועדה מצאה אי התאמה בין חוות הדעת שהביא עימו המערער לבין ממצאיה. מטעם זה מצאה לנכון לשלוח את המערער לבדיקה נוספת נוירוקוגנטיבית בבית חולים רמב"ם. ממצאי חוות דעת זו מדברים בעד עצמם. הבדיקה מצאה סימנים שאינם אופיניים להפרעה בזכרון בעקבות נזק מוחי. הועלתה אפשרות שקיים נסיון מכוון להטיית ממצאי הבדיקה והמליצו על הערכה פסיכיאטרית כדי לשלול מרכיב פסיכו אפקטיבי התורם לליקויים בבדיקה. ואכן, הועדה בחרה לאמץ את מסקנות הבדיקה ברמב"ם על פני מסקנות הבדיקות שהביא עימו המערער, לא לפני ששלחה את המערער לבדיקה פסיכיאטרית, כהמלצת הבודקת ברמב"ם. גם ממצאי הבדיקה הפסיכיאטרית מדברים בעד עצמם (התובע איננו סובל מכל הפרעה נפשית שהיא). הועדה נמקה את הסיבה שהעדיפה את הבדיקות החדשות, על פני בדיקות קודמות . 9. לענין תנועתיות הצוואר - הועדה הצביעה על חוסר שיתוף פעולה מטעם המערער. (עובדה זו מצאה ביטוי גם בבדיקה קודמת שנערכה למערער על ידי פרופ' ביאליק מטעם קצין התגמולים ביום 3.5.04). הועדה בדקה את תנועתיות הצוואר של המערער, ציינה את התנגדותו, ומצאה לנכון לציין מהי התנועתיות של הצוואר בהסח דעתו של המערער. הועדה התייחסה לבדיקות השונות שהוצגו בפניה. המערער מציין בדיקתM.R.I מיום 1.11.04 אך אין בפני כל ראיה כי בדיקה כזו הוצגה בפני הועדה הרפואית העליונה. גם ב"כ המערער איננה מציינת בפני הועדה אזכור של בדיקה זו. (וראו עמ' 2 לפרטיכל הועדה מיום 25.7.05 המאזכר במפורש בדיקתM.R.I מיום 25.1.03). גם ד"ר לין, שנתן חוות דעת מומחה מטעם המערער, איננו מתייחס לבדיקות M.R.I על אף שנתן את חוות דעתו ביום 18.4.05. גם מכתב באת כוחו של המערער מיום 26.7.05 מאזכר מסמכים שנשלחו לועדה במסגרת הערעור - חוות דעת מטעם המערער, אבחון נוירופסיכולוגי מיום 28.12.04, וחוות דעת אורטופד מיום 27.4.05. מכתב זה איננו מאזכר צירוף של בדיקות M.R.I מיום 1.11.04. מכתב נוסף של ב"כ המערער מיום 1.3.07 המאזכר שוב מסמכים שנשלחו לועדה, איננו מאזכר את בדיקת ה-M.R.I. מיום 1.11.04. גם במהלך הדיון לא יכלה ב"כ המערער להפנות לתיעוד המלמד על הצגת מסמך כזה בפני הועדה. לפיכך, בהעדר כל אזכור לכך שהוגשה הבדיקה לועדה, אין באפשרותי לקבוע כי העדר התייחסות זו יש בה פגם כלשהוא. 10. הועדה אכן העדיפה תוצאות בדיקות מסויימות על פני אחרות, ענין המצוי במסגרת שיקול דעתה המקצועי. ראו לענין זה רעא 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון אתר נבו - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". 11. וכן ראו רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון אתר נבו - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 12. אומנם, דיוני הועדה הרפואית העליונה התארכו בעניינו של המערער, בשל בדיקות נוספות שונות שהופנה אליהן, אך גם אם ניתן היה ליעל ולקיים את הישיבות באופן תכוף יותר, נתונים שאינם מצויים בפני, הרי שמשך הזמן איננו עולה לכדי פגם המאיין את כל עבודתה המקצועית של הועדה הרפואית העליונה לרבות קביעתה הרפואית לגופו של ענין. 13. הערעור נדחה. צבאנכותשירות צבאי