נכות בגין שינויים באף

להלן פסק דין בנושא נכות בגין שינויים באף: פסק דין ערעור לפי סעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק הנכים") על החלטת הועדה הרפואית העליונה. 1. המערער, יליד 1961, מוכר כנכה עקב פגיעה באפו. ועדה רפואית מדרגה ראשונה קבעה למערער נכות בשיעור של 1% בגין "שינויים קלים באף החיצוני, ללא הפרעה בנשימה" [הדגשה איננה במקור] לפי סעיף 69(א)(1) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל - 1969 (להלן: "התקנות") (חבלה נוספת, אקוסטית, בגינה נקבע למערער אחוז נכות אחד גם כן איננה נושא לערעור זה. ראו הודעת ב"כ המערער כמפורט בפרוטוקול הדיון שלפני מיום 27.12.07). 2. המערער ערער על החלטת הועדה הרפואית מדרגה ראשונה לוועדה הרפואית העליונה (להלן: "הועדה") וטען לאחוזי נכות גבוהים יותר בגין החבלה באפו. המערער נסמך על מכתבו של ד"ר אמיר גורי, מומחה למחלות אף אוזן גרון וניתוחי ראש וצוואר, לפיה נכותו גבוהה יותר מזו שנקבעה, ומגיעה כדי 10% בשל הפרעה ניכרת, קבועה, בנשימה דרך האף (סעיף 69(ב)(2) לתקנות). במכתבו ציין המומחה כי המערער עבר פעמיים ניתוח ליישור מחיצות האף, ובהמשך גם ניתוח לכריתת הקונכות התחתונות, ולמרות זאת ממשיך לסבול מהפרעה ניכרת בנשימה האפית. כן, בעטייה של תסמונות "דום נשימה" משתמש המערער במכשיר CPAP ביתי. עוד מציין המומחה במכתבו בדיקת רינומנומטריה אותה עבר המערער המעידה על הפרעה מבנית בינונית מימין, וקשה משמאל, הכל כמפורט שם (ראו מכתבו של ד"ר גורי מתאריך 7.12.05, נספח ב לערעור). 3. הועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית וקבעה כי "מבחינת האף החיצוני השינויים הם מינימאליים וללא השפעה על האסטטיקה של האף, הנשימה דרך האף לא מופרעת בצורה משמעותית, ובהסתכלות לתוך האף המחיצה במקום, אין היצרות של מעברי אויר". על סמך האמור הותירה הועדה את החלטת הועדה הרפואית מדרגה ראשונה על כנה, ודחתה את הערעור (ראו החלטה מיום 11.5.06, נספח ג' לתגובת המשיב). 4. בערעור שלפני טוען המערער כי הועדה לא התייחסה למספר מסמכים רפואיים בעניינו וביניהם חוות הדעת מטעמו של ד"ר גורי; בדיקת הרינומנומטריה - בדיקה קלינית אובייקטיבית הבודקת את זרימת האוויר באף - שממצאיה מדויקים ותומכים בעמדתו (ראו בדיקה מיום 30.10.05, נספח ד' לערעור); בדיקת מעבדת שינה לפיה הוא סובל מדום נשימתי חסימתי בדרגה בינונית וכן משימושו במכשיר CPAP ביתי (ראו מכתב ד"ר קלמנט מיום 14.9.04, נספח ה' לערעור). התעלמות זו של הועדה ממסמכים רפואיים רלוונטיים עולה כדי 'טעות משפטית' המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. מדגיש המערער כי על רקע השוני המשמעותי בין ממצאיה של הועדה בהסתמך על בדיקתה הקלינית לבין הממצאים בבדיקות שנערכו על ידי מכשירים אובייקטיביים, בולטת העדר ההנמקה מצידה מדוע בחרה להעדיף דווקא בדיקתה שלה והממצאים על פיה. טענה נוספת בפי המערער מצביעה על חוסר ההתאמה בין קביעתה של הועדה עצמה שמצאה כי קיימת הפרעת נשימה (אם כי לא משמעותית) לבין סעיף המבחן אותו קבעה, המתאים לשינויים בצורת האף שאינם כוללים הפרעות נשימה כלל. 5. המשיב טוען כי המערער מלין כנגד טענות וקביעות מקצועיות, רפואיות ועובדתיות של הועדה, כשאין לכך כל בסיס משום שהועדה מילאה תפקידה ללא פגם. חוות הדעת עליה נשען המערער, של ד"ר אמיר גורי, איננה חוות דעת ערוכה כדין, אלא מכתב בלבד. עם זאת, הועדה מעיינת כדבר שבשגרה בכל התיק הרפואי שנמצא לפניה, ואין מוטלת עליה החובה להתייחס באופן מפורש לכל מכתב או מסמך רפואי הנמצא בתיק. העדפתה של הועדה את הבדיקה הקלינית שבוצעה על ידה, להבדיל מבדיקת הרינומומטריה הינה עניין רפואי שבשיקול דעתה הרפואי-מקצועי, ובכל מקרה מדגיש המשיב כי ממילא תוצאות בדיקה זו לא הומצאו לוועדה, ועל כן יש לדחות טענותיו לעניין זה מניה וביה. המשיב גם מצביע על כך כי אין סעיף ליקוי מתאים יותר לממצאי הועדה מאשר המבחן שבסעיף 69(א)(1) לתקנות, וממילא תקנה 11(ג) לתקנות מחייבת את הועדה, כשמצבו הרפואי של נכה הינו בין שתי דרגות נכות, לקבוע את הנכות הנמוכה מבין השתיים. בכל מקרה, קביעת מדרג המחלה היא עניין שבסמכותה הייחודית של הועדה, כשאין לבית המשפט את הכלים לבחון את חומרת המחלה. 6. סעיף 12א לחוק הנכים, מגביל את ערעורו של נכה לבית משפט זה לטיעון משפטי בלבד. בערעור זה המערער מצביע על העדר התייחסות או הנמקה למסמכים רפואיים שונים. עיון בתיקו הרפואי של המערער מעלה כי את ערעורו לוועדה הגיש ללא המכתב של ד"ר גורי, אך ציין מפורשות שחוות דעת רפואית תוגש בתוך חודש ימים (ראו ערעור מיום 13.9.05). ואכן, המערער צירף בהמשך את מכתבו של ד"ר גורי. אף על פי שהמכתב אינו "חוות דעת" ערוכה כדין, יש ליתן את הדעת עליו. ניתן ללמוד על גישה זו גם מסעיף 28 לחוק הנכים שאינו קושר את קצין התגמולים או את ועדות הערעור על פי החוק "בדקדוקי דיון ובדיני ראיה" ומורה הוא כי אלה יפעלו בדרך המועילה ביותר לדיון בשאלות העומדות לדיון. מכל מקום, מכתבו של ד"ר גורי מהווה פירוט רפואי עדכני באשר למצבו של המערער, ומתייחס, בין היתר, גם לבדיקת הרינומנומטריה שבוצעה בסמוך לכתיבתו. ד"ר גורי ציין כי הוא מצרף את תוצאות הבדיקה, אך מכיוון שאין היא נמצאת בתיקו הרפואי של המערער, ככל הנראה נפלה תקלה כלשהיא ועל פני הדברים לא ראתה הועדה תוצאות בדיקה זו. מקובל עלי כי אין מוטלת על הועדה החובה להתייחס לכל מסמך ומסמך המצוי בתיקו הרפואי של הנכה, אך בנסיבות בהן טרח המערער והביא מכתב עדכני המפנה גם לתוצאות בדיקות עדכניות - מוטל היה על הועדה לבקש את תוצאות הבדיקה וליתן דעתה לממצאים הן במכתב הן בבדיקה. בפרט ובמיוחד אמורים הדברים במקום שבו יש פער גדול, בלתי מוסבר, בין ממצאי הועדה לבין ממצאי הבדיקה הרינומנומטרית. גם עניין דום השינה של המערער כפי שבא לידי ביטוי בבדיקת מעבדת השינה מיום 14.9.04, ושימושו במכשיר CPAP ביתי לא נזכרה כלל בהחלטתה של הועדה, אף על פי שמסמך זה היה לפניה, ויש בו כדי לתמוך בתלונותיו של המערער בדבר קשיי הנשימה, ובבעיה המצוינת במכתבו של ד"ר גורי. 7. הנמקתה של הועדה לוקה בחסר, אם משום העדר התייחסותה למסמכים רפואיים עדכניים (לרבות מכתבו של ד"ר גורי, בדיקת הרינומנומטריה ומעבדת השינה), אם משום הפער המשמעותי הקיים בין התמונה העובדתית הרפואית המוצגת שם לבין ממצאיה ומסקנותיה שלה. בהעדר הנמקה אין הנכה יכול ללמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה שהביא לקביעתה, ואין בית משפט זה יכול להעביר ההחלטה בשבט ביקורתו. 8. אשר על כן, מצאתי כי יש לבטל את החלטת הועדה, ולהחזיר אליה את הסוגיה על מנת שתבחן את מצבו של המערער על רקע המפורט לעיל. אוסיף כי לאחר הגשת הערעור כאן צרף המערער לתיק בית המשפט חוות דעת רפואית של ד"ר גולדשייר מומחה אף אוזן גרון. חוות דעת זו צריכה היתה להיות מוגשת עוד קודם לכן, לגוף המקצועי הדן בעניינו. עם זאת, מאחר שקבעתי כי התיק יוחזר לוועדה, יוכל המערער להביא בפניה גם חוות דעת זו. 9. בנסיבות אלו, לא מצאתי לדון בטענת המערער לעניין בחירתה של הועדה בסעיף מבחן הנוגד ממצאיה שלה. 10. דין הערעור להתקבל. החלטת הועדה מבוטלת, והתיק יוחזר אליה לצורך השלמת המפורט בסעיף 7, בהתאם לאמור שם וכן בחוות דעתו של ד"ר גולדשייר. המשיב ישא בהוצאות המערער וכן בשכר טרחת עורך דין בסכום של 3,000 ₪ בצרוף מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.נכותאף