נזילות בגלל תוספות בניה של שכן

להלן פסק דין בנושא נזילות בגלל תוספות בניה של שכן:

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.     בפני תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקשו התובעות - שתי דיירות מבניין מגורים ברח' הירדן בנצרת עילית (להלן: "הבניין") - לחייב את הנתבע - דייר אחר בבניין המגורים הנזכר - לפצותן בסך כולל של 9,764 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו לדירותיהן, בעקבות מחדליו של הנתבע.

2.     התובעת 1, , הינה - ביחד עם בעלה - הבעלים הרשומים של דירה מס' 3 בבניין. התובעת 2, , הינה - ביחד עם בעלה - הבעלים הרשומים של דירה מס' 7 בבניין.
הנתבע, הינו הבעלים הרשום של דירה מס' 11 בבניין.

3.     כפי העולה מכתב התביעה ובעקבות תוספת בנייה שהוסיף הנתבע ואשר במסגרתה ערך שינוי במערכת ניקוז המים מגג הבניין, החלו התובעות סובלות מחדירת מים לדירותיהן. עוד נטען כי למרות פניותיהן לנתבע, סירב האחרון לשתף עימן פעולה, וכי לאחר סירובו ניתקו את מעבר המים החדש שהונח על ידו ואשר גרם לנזילות.

4.     כן נטען כי מומחה שהזמינו התובעות קבע בחוות דעת מטעמו שהסיבה לנזקים שנגרמו לדירותיהן נובעת אמנם ממעשיו של הנתבע, וכי חברות הביטוח המבטחות את הדירות העריכו, באמצעות חוות דעת שמאי, את שווי הנזקים שנגרמו. נזקים אלו - הכוללים את הנזק ואת שכ"ט המומחה (5,568 ₪ לתובעת 1; 4,196 ₪ לתובעת 2) - מבקשות התובעות להשיב לידיהן.

5.     מנגד טען הנתבע בכתב ההגנה כי את תוספת הבנייה לדירתו הוסיף בהתאם להיתר בנייה מסודר ונוכח הסכמת כל דיירי הבניין; כי לא עשה שינוי במערכת הניקוז, אלא עקף את תוספת הבנייה שלו מבחוץ והתחבר למרזב המקורי; והוסיף כי ישנה גם מערכת ניקוז בצד המערבי של הדירות, שם עוברים מי הגשמים למרזב ראשי.

6.     עוד נטען כי התובעות ניתקו על דעת עצמן את המרזב החיצוני, וכי רק לאחר מכן הוזמן המומחה מטעמם. בהקשר זה הודגש כי גם לאחר הניתוק המתואר לא נפתרה הבעיה - כפי דבריהן של התובעות עצמן - וכי האמור מוכיח שחדירת מי הגשמים לדירותיהן, אין מקורו בתוספת הבנייה של הנתבע, אלא בתחזוקה לקויה של גגות הרעפים שלהן ו/או פתחי המזגן/חיבור צלחת לווין, שנעשו בצורה לא מקצועית.

7.      בסיום הוכחשו הנזקים הנטענים ושיעורם, והודגש גם כי כל ניסיונותיו של הנתבע לבוא בדברים עם התובעות, עלו בתוהו.

ראיות הצדדים בצד דיון ראשוני

8.     בפתח הישיבה בעניינם, חזרו הצדדים על האמור בכתבי טענותיהם.
התובעת 1 שבה והסבירה כי לכל הדירות שבנדון גג רעפים משותף, המחולק לשני אגפים, שמרפסת דירתו של הנתבע מפרידה ביניהם, ואשר טרם סגירת המרפסת, אליה התנקזו מי הגשמים. עוד הסבירה כי לאחר שהנתבע סגר את המרפסת הנזכרת, אין הגשמים מתנקזים עוד למרפסת שלו, וכי בהתאם ביצע הנ"ל שינוי במערכת הניקוז כך ש:

"העביר את המים מהגג העליון ומהגג של החדר הנוסף שבנה לגג הנמוך מעל דירות התובעות. התוצאה היא שהגג הנמוך מנקז כעת כמות כפולה משניקז בעבר והשוקת המנקזת לא יכולה לקלוט את כל כמות המים שנוצרה ומשכך המים התחילו לגלוש לתוך חלל התקרות של הדירות של התובעות." (עמ' 1 לפרוטוקול)

9.     התובעות טענו עוד כי למרות שבידי הנתבע היתר בנייה, הרי שהן לא הסכימו לביצוע השינוי המתואר, מה עוד שהנתבע ביקש מהן - לאחרונה - לחתום על היתר בנייה חדש, שמאשר כי ישנו מרזב גם בצד המערבי של הבניין, למרות שלא ציין "שאין מרזב בכלל".

10.     לתמיכה בטענות הנזכרות הפנו התובעות למסמכים שונים, אשר צורפו לכתב התביעה.
במכתב ששלחו התובעות ביום 16/1/10 למחלקת ההנדסה בעיריית נצרת עילית נטען כי עקב התקנת צינור ניקוז על הגג על ידי הנתבע מספר שנים קודם לכן, סובלות דירותיהן מהצפות מי גשמים. עוד נטען כי בסתיו 2009 שופץ הצינור על ידי הנתבע כך שכיום הוא מותקן על גגותיהן בלבד וגורם להן לנזקים. עוד נטען כי ביום 14/1/10 בדק קבלן פרטי מטעמן את הבניין וקבע כי הצינור הנזכר הוא הגורם (היחיד) לנזקים המתוארים.

11.     תגובת מנהל אגף ועדת בינוי ערים מיום 26/1/10 העלתה כי התלונה טופלה על ידי מפקח בנייה; כי נשלחה התראה; וכי האגף ימשיך לפעול בכל דרך בהתאם לחוק התכנון והבנייה.

12.     חוות דעת שערך מומחה מטעם התובעות, לאחר ביקור בזירה ביום 24/1/10, העלה כי:

הנתבע סגר את המרפסת אליה היו מתנקזים בעבר מי הגשמים של דירות התובעות, והאריך את המרזב הקיים כך שסיומו, במועד הרלוונטי, על גג התובעות;
הרטיבות שנגרמה בדירות התובעות נובעת מהארכת המרזב המתוארת, ולא מגורמים אחרים (לדוגמת פרגולה שהונחה על גג דירת התובעת 2 או שרוול צינור המזגן על גג דירת התובעת 1);
כל הרטיבות בדירות התובעות סמוכה למיקום המזחלת שהונחה על ידי הנתבע, ובאופן שמלמד כי נגרמה כתוצאה מהשינוי במערכת הניקוז, כמתואר;
בדומה, כל רעפי הגג של התובעות נבדקו ונמצאו שלמים. משכך אין מדובר ברטיבות הנובעת מתחזוקה לקויה של הגגות;
הארכת המרזב המתוארת נותקה על ידי התובעות - לאחר שפנייתן לנתבע לא הועילה - כך שכיום יורדים המים מקצה הזרבובית אל גגון המרפסת של הנתבע, "אך הבעיה לא נפתרה" (כך במקור, ההדגשות שלי - כ.ר.ה);
התובעות לא נתנו את אישורן לתוספת הבנייה באופן שיהיה ברור להן טיב התוכנית וטיב השינוי, והשינוי נעשה בחלקים מהרכוש המשותף ללא הסכמתן;
תוספת הבנייה שעשה הנתבע נעשתה תוך הפרה של מספר כללי תכנון ובנייה שרשות הרישוי צריכה הייתה להתנות עליהם ולפקח על ביצועם, ו"למשרד מהנדס העיר יש תפקיד בפתרון ובדרך למנוע את המשך הנזקים".

בסיכום קבע המומחה מטעם התובעות כי הנזקים שנגרמו לדירות התובעות נגרמו בגין מעשיו של הנתבע); כי יש להעביר את המים מהגגות באמצעות צינור אנכי אל הקרקע; וכי האחריות לביצוע התיקון המתואר חלה על הנתבע. בתוך כך העריך המומחה את נזקי הדירות - ובכלל זה אידוי הרטיבות באמצעות מכשיר אידוי, למשך שבועיים בכל דירה (2,000 ₪ לכל דירה) ותיקוני טיח וצבע (1,200-1,500 ₪ לכל דירה) - והבהיר כי לא כלל בחישוביו הוצאות נוספות כגון אי הנאה משימוש מצופה מן הנכס, נזקים לרכוש בתוך הדירות, עוגמת נפש, הזמן שנדרש להשקיע בפניות לגורמים שונים לצורך טיפול במפגעים ונזקים בריאותיים בעקבות הצטברות אבק ולכלוך.

13.     בנוסף צורפה חוות דעת שמאית מיום 16/3/10, שהוזמנה על ידי חברת הביטוח של התובעת 1. שם צוין כי לטענת המבוטחת (התובעת 1) ובשל תוספת שביצע הנתבע "במהלך החורף", במהלכה התקין מיכל ניקוז אליו מחובר מרזב ניקוז, נגרמו נזקים לדירתה. עוד נטען שם כי לאחר דין ודברים שלא צלח מול הנתבע, פירקה לבסוף המבוטחת בעצמה את המרזב הבעייתי, כך ש"המים פסקו לחדור אל דירתם".
בתום ביקור שנערך במקום הייתה מסקנת השמאי כי במסגרת תוספת בנייה שערך הנתבע, בוצע שינוי במערכת הניקוז (התקנת ניקוז של גג התוספת וניקוזו על גבי גג הרעפים של המבוטחת), וכי בשל השינוי הנזכר חלחלו מי גשמים מבעד לרעפי הגג אל הדירה שבנדון. עוד צוין כי טרם הביקור במקום פירקה המבוטחת את הניקוז הבעייתי והמים פסקו מלחדור אל הדירה.
בסיום נקבע כי חוות דעת המומחה תואמת את מסקנות השמאי, וכן פורטו הנזקים שנגרמו לדירה והוערך שוויים (4,872 ₪).

14.     יובהר כי לא הוגשה חוות דעת שמאי דומה בעניינה של התובעת 2.

15.      הנתבע מצידו שב וטען כי תוספת הבנייה נעשתה כחוק, בהסכמת כל הדיירים ובהתאם להיתר בנייה. לדבריו לא עשה שינויים במערכת הניקוז, אלא ביצע חיבור חיצוני שעוקף את החדר שבנה כתוספת, מה עוד שהתובעות שוכחות לציין כי ישנו ניקוז נוסף - עיקרי - בצד המערבי של הבניין.

16.     על האמור הוסיף כי כפי העולה מחוות דעת שנערכה על ידי מומחה מטעמו, לא תוספת הבנייה היא שגרמה לנזקי התובעות, מה עוד שפירוק המרזב על ידי התובעות לא הועיל, מה שמוכיח כי לא הוא שגרם מלכתחילה לנזקים. לבסוף הסביר כי נאלץ להגיש היתר בנייה חדש לאחר שהתובעות עקרו ממקומו את הצינור, כך שמי הגשמים "זרמו חופשי" על המדרגות, ופקח שהגיע למקום בעקבות תלונתן חייב אותו בפירוק הצינור וסתימתו.

17.     לתמיכה בטענותיו צירף הנתבע את היתר הבנייה, ממנו עלה כי ניתן ביום 16/5/2002, ובמסגרתו הותרה "סגירת מרפסת קיימת על ידי גג רעפים". היתר הבנייה הותנה בתשלום אגרת בנייה, וצוין בו כי התנאי הוא שהעבודות יבוצעו בהתאם לתקנות התכנון והבנייה.

18.     בנוסף הוגשה מטעמו חוות דעת מומחה, כאמור, שנערכה ביום 25/6/10, ובה נקבע כי הנתבע הוסיף מזחלת פח באורך 8.5 מטר, בה נאספים המים ומובלים לכיוון החזית המערבית של הבניין, שם הם מנוקזים לכיוון הקרקע; כי התוספת אליה מכוונות התובעת הינה חיבור חיצוני באורך 6 מטר שעוקף את תוספת הבנייה; וכי בעבר היו המים נשפכים אל מרפסת ביתו של הנתבע (שנסגרה מאז), באופן שאינו תקני.
עוד נקבע כי הנזקים שנגרמו לדירות התובעות נובעים מתחזוקה לקויה של גגות הרעפים שלהן ומתוספות שונות שהונחו על גבי הגגות באופן לקוי, ובכלל זה פרגולה וצינור איוורור.
בסיכום צוין כי תוספת הבנייה נעשתה בהתאם להיתר 8 שנים קודם לכן; כי טענות התובעות נובעות מתחזוקה לקויה של גגות דירותיהן; וכי העובדה שניתוק המרזב לא פתר את הבעיה מחזקת את האמור.

19.     הן התובעות והן הנתבע צירפו תמונות להמחשת טענותיהם.

דיון ומסקנות

20.     עיון במכלול הראיות שפורטו בהרחבה לעיל, אינו מותיר מקום לספק באשר לנזקי רטיבות שנגרמו לדירות התובעות, והנתבע אף לא הכחיש קיומם של נזקים כאמור. יחד עם זאת, חומר הראיות שהובא בפני אינו מאפשר לקבוע כי התובעות הרימו את הנטל הדרוש להוכחת התביעה, וכי הצליחו להוכיח שהנזקים נגרמו כתוצאת מעשיו או מחדליו של הנתבע.

21.     יובהר תחילה כי אין מחלוקת בדבר קיומו של היתר בנייה בידיו של הנתבע. היתר זה הונפק לו כבר בשנת 2002, לצורך "סגירת מרפסת". הנתבע טען כי ההיתר ניתן לו לאחר קבלת הסכמתם של כל דיירי הבניין.
התובעות מסרו בהקשר זה גרסה עמומה. בכתב התביעה לא טענו דבר אודות היתר הבנייה או אודות הסכמתם לביצוע התוספת. בפני טענו כי לא הסכימו להעברת הצינור לגג של דירותיהן, אך לא טענו כי לא נתנו הסכמתן לביצוע התוספת עצמה. בחוות הדעת מטעמן טען המומחה כי התובעות "לא נתנו אישור לתוספת הבניה ובהתאם לנדרש באופן שיהיה ברור שהם מבינים בתכנית את טיב השינוי".
המתואר מעלה כי ככל הנראה ניתן היתר הבנייה על סמך הסכמת דיירי הבית המשותף (שהיא דרך המלך לקבלת היתר בנייה), וכי טענת התובעות הינה למעשה כי הסכמתן ניתנה ללא שהבינו את השלכותיה. כאמור, טענות אלו לא נטענו באופן מפורש, ומכל מקום לא הוכחו.

22.     בדומה, לא הובהר מתי נבנתה תוספת הבנייה.
ההיתר, כאמור, ניתן בשנת 2002. הנתבע טען בכתב ההגנה כי באותה שנה בוצעה התוספת, וכך צוין גם בחוות הדעת מטעמו.
התובעות, מנגד, מסרו גרסאות שונות בעניין זה.
בכתב התביעה לא ציינו כלל מתי נבנתה התוספת, אך טענו כי מאז הבנייה החלו נגרמים נזקים לדירותיהן. במכתב שכתבו לעירייה (מכתב מינואר 2010) ציינו כי מספר שנים קודם לכן הניח הנתבע צינור ניקוז בניגוד לרשותן, ובהמשך ציינו כי רק בסתיו 2009 (שנה קודם לכן) שופץ הצינור כך שהוא גורם לנזקים בדירותיהן. בחוות דעת המומחה לא נמסרו פרטים נוספים אודות מועד בניית התוספת, אך עלה ממנה כי השינוי בניקוז נערך במקביל לבנייה וכי אז גם החלו הנזקים. דברים דומים מסרו התובעות גם בפני. בחוות הדעת השמאית בעניינה של התובעת 1 נטען כי תוספת הבנייה נבנתה "במהלך החורף" (תוך שמשתמע שמדובר באותו החורף שבו נערכה חוות הדעת, ולא 8 שנים קודם לכן).

23.     המכלול מלמד איפוא כי התובעות לא הרימו את הנטל להוכיח מתי נבנתה התוספת, מתי הונח צינור הניקוז, ומתי החלו נגרמים הנזקים הנטענים. כאמור, בחלק מן המקומות הובן מפיהן כי השינוי בניקוז נערך במקביל לבניית התוספת, וכי אז גם החלו הנזקים. במקומות אחרים נטען על ידי התובעות או מי מהן כי הצינור הונח או תוקן רק ב-2009, או כי התוספת נבנתה "במהלך החורף". בתוך כך אף לא הובהר כאמור מתי החלו הנזקים, ואם אמנם החלו מיד עם ביצוע התוספת - שנעשתה ככל הנראה מספר שנים קודם לכן - מדוע לא פנו התובעות לעירייה או לכל גורם רלוונטי אחר, קודם ל-2010.

24.     בדומה לא הובהרה שאלת ניתוק הצינור על ידי התובעות והשפעת הניתוק על מצב דירותיהן. אין חולק כי בשלב מסויים ניתקו התובעות את הצינור מיוזמתן, ולאחר שלטענתן הנתבע לא הסכים לעשות זאת. כפי שעלה מחוות דעת המומחה מטעמן, ניתוק הצינור לא הועיל ו"הבעיה לא נפתרה". לכאורה תומך המתואר בטענת הנתבע דווקא, לפיה הארכת הצינור לא היא שגרמה לנזקים. אלא שמנגד ובחוות הדעת השמאית מטעם התובעת 1 נאמר כי לאחר ניתוק הצינור על ידי התובעות "המים פסקו לחדור אל דירתם".
לסתירה מהותית זו לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מטעם התובעות.

25.     חומר הראיות העלה גם כי כיום תוקן הצינור שפורק על ידי התובעות, כך שנסתם על ידי הנתבע. גם עובדה זו לא צוינה על ידי התובעות בכתב התביעה מטעמן, ובאופן שמעלה חשש כי העדיפו שלא למסור את התמונה במלואה, אלא להתרכז רק בפרטים שיהוו תמיכה לטענותיהן.

26.     בנוסף, נתגלעה סתירה מהותית באשר לקיומו של מרזב נוסף מהצד המערבי של הבניין. בחוות הדעת מטעם הנתבע, צוין כי קיים מרזב נוסף בצד המערבי של הבניין, וכי הוא המרזב העיקרי. תמונות שצרף הנתבע לחוות הדעת מטעמו חיזקו טענותיו בעניין זה.
התובעות מצידן לא הזכירו קיומו של מרזב זה בכתב התביעה מטעמן או בחוות הדעת שהגישו, ואף לא עשו כן בדיון שבפני. הגם שלא ברור מתי הותקן המרזב הנוסף, והגם שקיימת אפשרות קלושה כי הותקן דווקא בימים שבין הגשת התביעה (7/6/2010) ובין צילום התמונות שצורפו לחוו"ד הנתבע (שנערכה ביום 27/6/2010) - קרי 20 יום - הרי שהתובעות צריכות היו לטעון טענה זו בפני, תחת שיתעלמו מקיומו של המרזב הנוסף. גם באמור יש כדי להעלות חשש כי התובעות בחרו להציג רק את העובדות הנוחות להן לצורך תביעתן.

27.     בתוך כך לא הובהרה עמדת העירייה בנושא זה, כאשר ממכתב התשובה שנשלח לתובעות בעקבות תלונתן לעירייה לא עולה מה נעשה בעניין התלונה, כיצד טופלה ומה הייתה עמדת העירייה באשר למעשיו של הנתבע.

28.     נוכח מכלול האמור, ומשלא עלה בידי התובעות להבהיר ולהוכיח כנדרש את הפרטים הרלוונטיים לצורך בירור טענותיהן שבנדון, עיון בראיות ובחוות הדעת הנוגדות מטעם הצדדים, אינו מאפשר לקבוע ממה נגרמו נזקיהן של התובעות, ואם הגורם להם נעוץ אמנם בתוספת הבנייה של הנתבע. בצד האמור הותירו התובעות את הרושם כי בחרו למסור את הנסיבות כפי שמצאו שאלו ייטיבו עם טענותיהן, ונתפסו בתוך כך לסתירות שלא ניתן להן הסבר מניח את הדעת.
הנה כי כן ובסופו של יום - משלא הצליחו התובעות להרים את נטל ההוכחה הנדרש - לא נותר אלא לדחות את תביעתן.

29.     בשים לב לעובדה כי מדובר בהליך המתברר בבית המשפט לתביעות קטנות, ובהתאם לנסיבות שתוארו בהרחבה לעיל, יישאו התובעות, ביחד ולחוד, בהוצאות הנתבע בסך כולל של 400 ₪. סכום זה ישולם על ידן תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח נזילת מים

  2. נזק לתנור מנזילה

  3. נזילות מים בחנות

  4. נזילה בתקרה מהשכן

  5. ביטוח נזילה בדירה

  6. סכסוך שכנים נזילה

  7. נזילות בדירת קרקע

  8. נזילות מהשכן למעלה

  9. נזילות בדירה שכורה

  10. חדירת מים למרתף בית

  11. נזילת מים מדירת השכן

  12. צילום נזילה בבית השכן

  13. נזילות בצנרת של המזגן

  14. נזילה בצנרת ביוב בדירה

  15. פיצויים בגין איתור נזילה

  16. תאונה בגלל נזילת שמן מרכב אחר

  17. פיצוי על נזקים בגלל נזילת מים

  18. תביעה נגד ועד הבית בגין נזילות

  19. אחריות תיקון נזילות בבית משותף

  20. נזילות בגלל תוספות בניה של שכן

  21. נזילת זמן ואיבוד מים - רכב במוסך

  22. תביעה נגד השכנים בגין נזילה באמבטיה

  23. סיוע משפטי במקרה של נזילת מים בדירה

  24. נזילה ביחידת דיור בית פרטי בשכירות

  25. חובת הקטנת הזנק בתביעות רכוש - נזילה

  26. תביעה לפיצוי נזקים עקב נזילה בצינורות המים בדירה

  27. תביעה לנקוט בכל הפעולות הדרושות לצורך מניעת כניסת מים לבית

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון