להלן פסק דין בנושא כתובות נאצה על קיר - תביעת לשון הרע: פסק דין 1. המבקש - התובע הגיש "בקשה נוספת למתן פסק דין כנגד הנתבעת" בטרם יוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע. 2. התביעה שבפני הוגשה על ידי התובע - המבקש עוד בחודש נובמבר 2007 בגין פרסום לשון הרע כאשר סכום התביעה הוא 60,000 ₪. התובע כתב בכתב התביעה, כיצד גילה בחודש ספטמבר 2007 או בסמוך לכך, כי הנתבעת כתבה על קיר קומה ב' של הבניין (המתואר בסעיף 1 לכתב התביעה) את המילים: "בעל הבית בריון רוצח כשתהיה בתוך האדמה אני אעזוב בחצי מליון ₪". התובע ציין כי הוא מחק את כתובת הנאצה אך בהמשך החודש הוא קיבל שיחת טלפון נוספת מדיירת אחרת בבניין אשר סיפרה לו, כי הנתבעת כתבה: "לבריון - רוצח יש לך תיקים במשטרה!!! הודעה!! הבעל הבית בריון רוצח כשתהייה בתוך האדמה אעזוב עם חצי מליון ₪". (צילום הכתובת צורף לכתב התביעה). התובע תיאר שיחה שבה חזרה הנתבעת על הדברים בפני בא כוחו ודרש פיצוי בגין פרסום לשון הרע. 3. התובע ציין כי למרות שמדובר לפחות בשלושה פרסומים פוגעניים והוא זכאי לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק על פי סעיף 7 (א) (ג) לחוק, הרי שהוא מעמיד את התביעה לצרכי אגרה על סך של 60,000 ₪ בלבד. 4. התובעת בכתב ההגנה טענה טענות באשר לאופן ניהול הבניין על ידי התובע וטענה, כי התובע מבקש להוציא אותה מהדירה בסכום נמוך ביותר, אשר היא לא מסכימה לו. 5. בסעיף 27 הודתה בפרסום הדברים שיוחסו לה בכתב התביעה וציינה: "בגלל שאני סובלת כבר 12 שנה גיהינום, אני כתבתי על הקיר שהוא בריון מאפיונר ורוצח, ושהוא יהיה מתחת לאדמה, אני אקבל חצי מליון שקל". 6. בכתב התשובה ציין ב"כ התובע, כי יש ליתן פסק דין נגד הנתבעת שהרי היא מודה בסעיף 27 לכתב ההגנה, כי פרסמה לשון הרע נגד התובע וכתב ההגנה לא מגלה כל הגנה ולו לכאורה. 7. ביום 25/3/08 הגיש ב"כ התובע בקשה למתן פסק דין נגד הנתבעת במסגרת בש"א 158533/08. בהחלטתי מיום 2/6/08 ציינתי, כי בהתחשב בכך שהנתבעת איננה מיוצגת ומסרבת להיות מיוצגת, (ראה עמ' 1 שורות 10 - 11 לפרוטוקול מיום 2/6/08), לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה בשלב זה וקבעתי כי ניתן יהיה לחדש את הדיון בבקשה לאחר שיתקבלו תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת. כמו כן נקבע, כי הנתבעת צריכה להגיש תצהירי עדות ראשית ראשונה, שכן היא מודה בכך שכתבה את הדברים המיוחסים לה. 8. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית. נוסח התצהיר הוא כדלקמן: "לכבוד כבוד השופטת אביגאל כהן אני אבקש למחוק את התביעה נגדי כי היא לא מוסרית ולא חוקית התובע לא מכבד את פסק - הדין שנמצא בתיק עם כל המסמכים והראיות ועד עכשיו זה מחסן ובחדרי אני מבשלת... התובע = הפושע עושה לי טרור ורצח אופי 12 שנה והדירה שטח ציבורי לכלבים וחתולים בבניין. והפושע ממשיך להסיט את שכניי שייראו אותי שירקו ויגידו לי זונה מסריחה וכ"ו. כל המסמכים נמצאים בתיק אני שוב אבקש שבית - המשפט יבא לראות באיזה שטח - ציבורי אני גרה. ושוב אבקש למחוק את התביעה מי שלא מכבד פסק דין אין לו זכות לתבוע וזאת = אלימות קשה נגדי אבקש צדק יסודי למחוק". כלומר, הנתבעת לא כתבה ולו טענת הגנה אחת אשר יכולה לעמוד לה על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965. 9. הרי הנתבעת לא הוכיחה ולו לכאורה שהתובע הוא רוצח, וניתן לומר שלא הובאה, ולו לכאורה, תשתית ראייתית להוכחת הטענה ולפיה התובע הוא "רוצח" ו/או "מאפיונר", או שהוגש נגדו כתב אישום כלשהו. הנתבעת הרי מודה, כי היא זו שמגישה תלונות במשטרה נגד התובע וכי במשטרה "לא עשו דבר" (סעיף 16 לכתב ההגנה). כלומר - המשטרה לא מצאה כי תלונות אלו מבוססות. 10. הסכסוך בנוגע לפינוי הנתבעת מדירתה אינו נדון כלל במסגרת התביעה דנן ואין בפני כל עילת תביעה בגין תשלום דמי שכירות מוגנים. ניתן אף לראות מהנספחים שצורפו לכתב ההגנה על ידי הנתבעת, כי המחלוקות המשפטיות שהיו בנושא הדירה, אינן בינה ובין התובע דנן אלא בינה ובין הבעלים של אותו בניין. 11. לשון הרע על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לבזותו או לפגוע במשרתו ו"פרסום" על פי חוק איסור לשון הרע, הוא כאמור בסעיף 2 (ב) לחוק איסור לשון הרע. הדברים שנכתבו על ידי הנתבעת כלפי התובע הם דברים מבזים ומשפילים ונכנסים בקלות לגדר הגדרת "לשון הרע". אין גם חולק על כך, שהתקיים יסוד "הפרסום" על פי החוק. 12. הנתבעת בתצהיר העדות הראשית שלה לא ציינה, כיצד התקיימו במקרה דנן "ההגנות" על פי חוק איסור לשון הרע אשר מאפשרות לה פרסום לשון הרע כלפי התובע. לפיכך, אין צורך במקרה דנן, לחייב את התובע בהגשת תצהירי עדות ראשית. לתובע לא נותר הצורך להוכיח דבר בנוגע לעילת התביעה. הרי אין הכחשה בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית של הנתבעת, כי פורסם לשון הרע כלפי התובע. אין טענות הגנה על פי החוק ולפיכך התובע גם לא צריך להפריך טענות הגנה שלא נטענו. המסקנה אם כך היא, שאין צורך לחייב את התובע בהגשת תצהירי עדות ראשית וניתן ליתן פסק דין על יסוד האמור בכתב התביעה, כתב ההגנה ותצהיר העדות הראשית של הנתבעת. 13. באשר לסכום הפיצוי: סכום הפיצוי נתון לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בתיק. בע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנצסקי ואח' התייחס בית המשפט העליון לסוגיית הפיצויים בעוולת לשון הרע. בית המשפט חזר על הפסיקה ולפיה הסעדים בגין פגיעה בשם הטוב נגזרים מאיזון חוקתי בין ערכים מתנגשים: האחד - הזכות לשם טוב ולפרטיות, והשני - חופש הביטוי. יש לקחת בחשבון את אופייה של הפגיעה ונסיבותיה ומעמדם של הפוגע והנפגע (ע"א 802/87 נוף נ' אבנרי פ"ד מה (2) 489, חומרת הפגיעה משפיעה על שיעור הפיצויים שיש לפסוק (ע"א 552/73 רוזנבלום נ' כץ פ"ד ל' (1) 589, תפוצת הפרסום, התנהגות הפוגע, התנהגות הניזוק ומעמדו קודם לפרסום. בית המשפט ניתח את התכליות הכלליות של פיצוי על פגיעת לשון הרע וקבע, כי מטרה אחת היא מטרה תרופתית - השבת מצב לקדמותו. מטרה נוספת היא מטרה עונשית - הפיצוי הנזיקי כסנקציה כלפי המעוול וכן מטרה חינוכית התרעתית יש להעביר מסר מרתיע לציבור כולו מפני מעשה פגיעה בכבודו של אדם. 14. במקרה שבפני התובע מבקש שאתן את פסק הדין מבלי שהוא יגיש תצהירי עדות ראשית. כלומר, סכום התביעה אינו נתמך בתצהיר עובדתי כלשהו והטענה היא לפסיקת פיצוי סטטוטורי. הפרסומים שפרסמה הנתבעת הם פרסומים חמורים, כתובים בלשון בוטה ולא ראויה וברור שיש לחייב את הנתבעת לפצות את התובע. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שדיירי הבניין, כעולה מכתב התביעה עצמו, לא סברו כי התובע הוא באמת "רוצח" או מאפיונר". הם אלו אשר התקשרו לתובע כדי לספר לו על מעשיה של הנתבעת. ומתצהירה של הנתבעת עולה, כי השכנים בבניין אינם תומכים בה אלא בתובע. אני לוקחת בחשבון גם את העובדה, שהנתבעת מרגישה שבמשך שנים רבות פוגע בה באופן כלכלי בעל הבניין והיא רואה בתובע כנציגו של בעל הבניין. הנתבעת עצמה, ככל הנראה, לא יודעת להפעיל שיקול דעת ראוי ולכלכל את צעדיה בנוגע לסכסוך עם בעל הבניין וסבורה כי בדרך של השמצות היא תביא לפתרון הבעיה, אך אני סבורה, כי פסיקת הרף הגבוה של הפיצוי הסטטוטורי אינה צודקת בנסיבות העניין. 15. לאחר ששקלתי את מסכת הנתונים שבפני, הגעתי למסקנה ולפיה יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 30,000 ₪ - סכום כולל בגין כל הפרסומים. 16. לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע סך 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (28/11/07) ועד התשלום הפועל. כמו כן תשא בהוצאות התובע (אגרת בימ"ש) ושכ"ט עו"ד, בסך 2,500 ₪ + מע"מ.קירותלשון הרע / הוצאת דיבה