טעות שוטר אי ידיעת החוק

בית המשפט ציין כי השוטר אשר נתן לתובע את הדו"ח ואשר הזמין אותו לשימוע נהג בחוסר מיומנות ורשלנות. כאיש חוק היה עליו לדעת כי החוק שונה וכי על התובע לא חל החוק. להלן פסק דין בנושא טעות שוטר אי ידיעת החוק: פסק - דין השאלות העומדות לדיון הן: האם הנתבעת התרשלה בהחלטתה לפסול את התובע פסילה מנהלית למשך 30 יום מלנהוג ברכב מנועי, על אף שלפי החוק לא צריכה הייתה לעשות כן? אם כן, מהו סכום הפיצויים מהו סכום הפיצויים שעל הנתבעת לשלם לתובע עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות התרשלותה? כללי: ביום 25.2.07 נהג התובע ברכבו, כאשר נסעו עמו ברכב עוד שלושה נוסעים. בשלב כלשהוא עצר אותו שוטר לבדיקת רישיונות. השוטר אשר בדק את רישיונות התובע , הודיע לו כי משום שלא מלאו לו 21 שנים ומשום שלא היה לידו מלווה הוא אינו רשאי להסיע 3 אנשים, ועל כן הוזמן לשימוע וכן קיבל דו"ח לפיו זומן לדיון בבית המשפט. בשימוע הוחלט כי רישיונו של התובע ישלל שלילה מנהלית לתקופה של 30 יום . הנתבעת אינה מכחישה את העובדות הללו, אולם טוענת כי מספר שבועות לפני המקרה, תקנות התעבורה קבעו בס' 12א2 כי כל נהג שטרם מלאו לו 21 שנים בין אם מדובר בנהג חדש ובין אם לאו, מחויב להיות מלווה במלווה כאשר הוא מסיע שני נוסעים ומעלה וביום המקרה, בעקבות תיקון הפקודה ההוראה חלה רק לגבי נהג המוגדר כ"נהג חדש" ולא על כל נהג מתחת לגיל 21. בדיון שהתקיים בבית המשפט בעקבות אירוע זה, החליטה המאשימה לחזור בה מכתב האישום וזאת לאור העובדה כי התובע אינו נחשב "נהג חדש", ועל כן הסעיף לא חל עליו. אין מחלוקת כי התובע לא היה נהג חדש ועל כן ביום האירוע לא היה מחויב במלווה בכדי להסיע נוסעים נוספים עימו ברכב. המחלוקת נסבה רק בשאלה המשפטית, האם היתה הנתבעת רשלנית בהחלטתה/ התנהגותה? שאלת הרשלנות: פקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובעת בס' 35: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה" ובסעיף 36: "החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף." ס' 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב- 1952 קובע כי: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית, אולם אחראית היא על רשלנות שבמעשה." השוטר אשר נתן לתובע את הדו"ח ואשר הזמין אותו לשימוע נהג בחוסר מיומנות ורשלנות. כאיש חוק היה עליו לדעת כי החוק שונה וכי על התובע לא חל החוק. כמו כן, מי שערך לתובע את השימוע היה צריך לדעת את הכללים הקבועים בסעיף לפיו מבקשים לפסול לתובע את הרישיון פסילה מינהלית והוא לא ידע אותם. חמור מכך היא העובדה כי כאשר התובע אמר למי שערך לו את השימוע כי : "לפי מיטב ידיעתי ביטלו את החוק הזה ולא ידעתי שהחזירו אותו". לא בדק עורך השימוע שוב את החוק ולא נתן את ההחלטה בהתאם לחוק. לאור כל האמור לעיל, סבור אני כי מדינת ישראל ו/או מי מטעמה התרשלו בהתנהגותם זו, ועל כן לאור ס' 3 לחוק הנזיקים האזרחיים המדינה ו/או מי מטעמה אחראים לרשלנות שבמעשה . הנזק: התובע תובע סך של 10,000 ₪ עבור פסילת רישיונו למשך תקופה של 30 יום, עוגמת נפש, וכן הליכים משפטיים שננקטו כנגדו בעקבות האירוע, אך התובע לא הוכיח נזק זה. על אף שלא הוכיח התובע את הנזק שנגרם לו, סבור אני שהרצתו של התובע ממקום למקום, עוגמת הנפש ,הפחד שתלוי ועומד נגדו כתב אישום והעובדה כי 30 יום לא נהג התובע ברכבו בשל טעות בהחלטתה של המשטרה, מקנים לו את הזכות לפיצוי עבור כל ראשי נזק אלו, על אף שלא הוכחו . סבור אני שפיצוי בסך 7,500 ₪ הינו פיצוי נאות בנסיבות הענין. סוף דבר: לאור כל האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: את הסך של 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בסך 300 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.משטרהאי ידיעת החוקשוטר