התובע הגיש תביעת פיצויים כנגד המדינה, הנתבעים ואחרים (עובדי ציבור) - בשל רשלנותם בטיפול בפקודת המאסר שהוצאה נגד החייב, בגינה נבצר ממנו, לטענתו, לממש זכייתו נגד החייב. להלן החלטה בנושא חסינות עובדי ציבור בתביעת נזיקין: החלטה 1. בפני בקשה לפי סעיף 7ב'(ג) לחוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10), התשס"ה-2005 (להלן: "התיקון"), ותקנה 7 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) תשכ"ו-2006, לקבוע כי תנאי החסינות שבסעיף 7א' לפקודה, לא יחולו על נתבעים 2, 4 ו-5 (להלן: "הנתבעים"). 2. הרקע התובע זכה בפסק דין נגד החייב (להלן: "החייב"), לתשלום סכום של כ- 1,225,000 ₪. בשל אי תשלום החוב, נקט התובע נגד החייב בהליכי הוצאה לפועל, במסגרתם הוצאה נגד החייב פקודת מאסר. 3. הנתבעים 2, 4 ו-5 הינם נושאי תפקידים רפואיים המשרתים במשטרת ישראל, ואשר במסגרת הליכי הוצל"פ שנקט התובע נגד החייב - הורו על שחרורו ממעצר בשל מצבו הרפואי. החייב ברח לחו"ל, והתובע נותר ללא אפשרות למימוש חוב פסק הדין בו זכה. התובע הגיש תביעת פיצויים כנגד המדינה, הנתבעים ואחרים - בשל רשלנותם בטיפול בפקודת המאסר שהוצאה נגד החייב, בגינה נבצר ממנו, לטענתו, לממש זכייתו נגד החייב. ביום 2.7.2007 הוגשה הודעה על קיומה של חסינות לפי סעיף 7א' לפקודת הנזיקין ובקשה לדחות התובענה נגד הנתבעים מס' 2-7. 4. לאור קיומה של הודעה כאמור, הוגשה ע"י התובע ביום 3.9.2007 הבקשה שבפני, לפי סעיף 7 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) תשס"ו 2005 (להלן: "התקנות"), להורות כי לא יחולו על נתבעים 2,4 ו-5 תנאי החסינות מאחר ועשו המעשים המיוחסים להם בתובענה מתוך שוויון נפש לאפשרות לגרימת נזק. בתביעתו דנן טוען התובע כי הנתבעים התרשלו במילוי תפקידם בבואם לבצע את פקודת המעצר שהוצאה נגד החייב, באופן שגרם לו נזק בשל בריחת החייב לחו"ל. לטענתו, עסקינן בכשל העולה כדי רשלנות ומכאן שלא חלה עליהן חסינות עובדי ציבור, שכן בדיקה קפדנית היתה מונעת את השתלשלות העניינים כפי שאירעו ונסתיימו. מנגד, טוענים המשיבים, כי המדינה מצאה כי כל פעולה שהנתבעים נקטו בה, נעשתה תוך מילוי תפקידם השלטוני, הם לא פעלו מתוך כוונה לגרום נזק לתובע או בשוויון נפש כלפי אפשרות גרימת נזק. הנתבעים פעלו בהתאם להוראות קרפ"ר, תוך הפעלת שיקול דעת סביר ובודאי שלא מתקיים החריג לחסינות, על פעולה ביודעין בכוונה לגרום נזק לתובע או מתוך שוויון נפש לאפשרות לגרימת נזק כאמור. 5. דיון ביום 25.7.05 פורסם החוק לתקון פקודת הנזיקין (תיקון מס' 10), התשס"ה-2005, אשר נכנס לתוקף ביום 10.2.2006, ואשר חל על תביעות שהוגשו ממועד זה ואילך. התביעה דנן הוגשה ביום 4.1.07, כמעט שנה לאחר כניסתו לתוקף של התיקון. הוראות החוק הרלבנטיות לענייננו, קובעות כדלקמן: "חסינות עובד הציבור 7א' (א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין. הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור. (ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיפים 13 ו-14 לפי כל דין. (ג) החסינות לפי סעיף זה תחול גם על מי שהיה עובד ציבור בעת ביצעו המעשה נושא התביעה. 7ב' (א) הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א' לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת. (ב) בקשה המדינה בהודעתה לפי סעיף קטן (א) כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה - תידחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו. (ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי התובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א'. קבע בית המשפט כאמור, לא תדחה התובענה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב). (ד) לא מסרה המדינה הודעה כאמור בסעיף קטן (א) או לא ביקשה לדחות את התובענה נגד עובד המדינה כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי עובד המדינה לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א'. ביקש העובד כאמור, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת. קבע בית המשפט כי מתקיימים תנאי החסינות כאמור בסעיף 7א', תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ויחולו הוראות סעיף קטן (ב), בשינויים המחוייבים. קבע בית המשפט שעובד המדינה עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו - תידחה התובענה כנגד המדינה. (ה) בית המשפט יחליט בבקת תובע כאמור בסעיף קטן (ג) או בבקשת עובד המדינה כאמור בסעיף קטן (ד), לאלתר". 6. צודקת המדינה בטענתה, כי משהוגשה תובענה נגד עובד מדינה, על מעשה שעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, והמדינה מסרה הודעה על קיומה של חסינות למעשהו של העובד לפי סעיף 7א' לפקודה, ובקשה לדחות את התובענה נגד עובד המדינה, אין לתובע דרך להשיג על הבקשה כאמור, אלא בדרך שנקבעה בהוראת סעיף 7ב'(ג) לפקודה, קרי: באמצעות הגשת בקשה שתוגש במועדים שנקבעו בתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) תשס"ו-2006 (להלן - "התקנות") כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א'. מכאן, שהבקשה האופרטיבית היחידה אשר בית המשפט צריך להיזקק לה, הינה הבקשה שהוגשה על ידי התובע ביום 3.9.2007, דהיינו: בקשה לפי סעיף 7ב'(ג) בה התבקש בית המשפט לקבוע, כי במקרה דנן, לא מתקיימים תנאי החסינות. 7. דין הבקשה להידחות. התובע הסכים לדחות התובענה נגד הנתבעים 3, 6 ו-7, בצמצמו בקשתו דנן לנתבעים 2, 4 ו-5 בלבד. נקודת המוצא, מאז תוקן החוק הינה, כי לעובד ציבור ישנה חסינות מפני תובענות המוגשות נגדו בגין מעשים שעשה במסגרת מלוי תפקידו. העילות היחידות על פיהן יכול בית המשפט לקבוע כי לא מתקיימים תנאי החסינות הן כי שוכנע שמעשה עובד הציבור נעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני, או אם נעשה מסגרת מילוי תפקידו השלטוני, הרי המעשה נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה האמור. המשיב מס' 2 - שפעל מתוקף תפקידו כרופא משטרה, סבר לפי שיקול דעתו המקצועי ועל יסוד המסמכים הרפואיים שהונחו בפניו, כי מאסר החייב עלול להזיק לבריאותו. כך גם המשיב 4, אשר פנה למשיב 5 - רופא משטרה אף הוא. לא סבירות שיקול דעתם של המשיבים 2, 4 ו-5 צריכה להיבדק, אלא קיומה של כוונה לגרום נזק למבקש - בהפעלת הסמכות השלטונית, או שוויון נפש לאפשרות לגרום נזק. המבקש לא הוכיח לא זדון ולא אדישות בהתנהגות המשיבים 2, 4 ו-5 ועל כן עומדת להם החסינות. 8. הואיל ובקשתו דנן נדחית, פועל יוצא מכך הוא, כי תביעת התובע נדחית נגד נתבעים 2-7. 9. אין צו להוצאות. חסינותחסינות עובד ציבורעובדי ציבורנזיקין