התיישנות תאונת ספורט

להלן החלטה בנושא התיישנות תאונת ספורט:

החלטה

המבקשת (היא הנתבעת) עותרת לדחייתה על הסף של תובענת המשיבה (היא התובעת) מחמת התיישנות עילת התביעה.

רקע כללי
המשיבה, נפגעה לטענתה ביום 9.3.2003 במהלך משחק כדור יד במסגרת פעילותה באיגוד הכדור יד באגודת ספורט "מכבי קרית שרת" (להלן: "איגוד הספורט"). המבקשת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את איגוד הספורט ו/או את המשיבה בביטוח אישי לספורטאים. כתוצאה מהפגיעה כאמור, נחבלה המשיבה בברך רגל ימין ונגרמה לה, לטענתה, נכות צמיתה. טוענת המשיבה כי המבקשת אחראית לפצותה בשל הנזק שנגרם לה, ומכאן תביעתה.

עמדת המבקשת
המבקשת טוענת כי התביעה התיישנה הואיל והוגשה ביום 12.6.2006, קרי, בחלוף 3 שנים מיום האירוע הנטען (9.3.2003). ממשיכה המבקשת וטוענת כי התביעה התיישנה גם אם נצא מנקודת הנחה לפיה ביום האירוע הנטען, טרם התגבשו נזקיה ו/או נכותה של המשיבה, שהרי אלו התגבשו מייד ובסמוך לאירוע הנטען, שכן אף לטענת המשיבה עצמה בכתב תביעתה, יממה לאחר האירוע הנטען פנתה המשיבה לקבלת טיפול רפואי ולאחר מכן היתה במעקב מתמיד ואף טופלה על ידי פיזיוטרפיה.

עמדת המשיבה
לטענת המשיבה, ביום 20.7.2003 שלחה היא למבקשת, בהתאם להוראות נציגה, את כל המסמכים הרפואיים והקבלות בגין ההוצאות הרפואיות שהוציאה המשיבה בגין הניתוח שעברה ברגלה הפגועה ביום 14.7.2003. טוענת המשיבה כי הסכמת המבקשת לשלם למשיבה את כל הוצאות הניתוח כאמור, מהווה הכרה ו/או הודאה מפורשת של המשיבה באירוע הנטען ובהיותו "מקרה ביטוח". לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), במקרה זה תחל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. הואיל והמבקשת העבירה למשיבה את הכספים כאמור לאחר שליחת החומר הרפואי ביום 20.7.2003 כאמור, הרי שמאז ועד ליום הגשת התביעה, טרם חלפו 3 שנים ועל כן התביעה לא התיישנה.
זאת ועוד, נזקיה ו/או נכותה של המשיבה התגבשו רק לאחר קבלת הטיפולים הרפואיים, לרבות הניתוח שעברה המשיבה ביום 14.7.2003 ומכאן, שלא ניתן היה להגיש את התביעה לפני יום ביצוע הניתוח כאמור.

המבקשת, בחרה שלא להשיב לתגובת המשיבה.

דיון
סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות קובעים כי תובענה אזרחית מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה.
במקרה שלפנינו, התביעה הוגשה על סמך חוזה ביטוח בין הצדדים או בין המבקשת לבין איגוד הספורט, ועל כן חל סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, המעמיד את תקופת ההתיישנות בתביעה על תגמולי ביטוח על שלוש שנים.

פרופ' ידין בחיבורו חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי), בעמ' 95-96 מבהיר, כי:

"אלמלא סעיף זה הייתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. אך תקופת ממושכת כזאת לא זו בלבד שלא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהייתה גם מאלצת חברות ביטוח לשמור למשך זמן רב מדי את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים. מכאן סעיף זה.
והוא קובע שני דברים:
1. את האורך של תקופת ההתיישנות; 2. את המועד שממנו מתחילה התקופה. בשניים אלה ישנה בסעיף 31 הוראה מיוחדת. בכל שאר העניינים הנוגעים לנושא ההתיישנות חלות, גם על התביעה לתגמולי הביטוח, הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, כמו שהן חלות על תביעות כלשהן".

בפסק הדין רע"א 5423/91 ברבארה נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3) 441, 454 הבהיר בית המשפט העליון (מפי כב' השופט אור), כי יש לפרש את סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח כבא לקצר את תקופת ההתיישנות, הקבועה בחוק ההתיישנות, לשלוש שנים, תוך שהוא מדגיש כי-
"לא ניתן לקבל את הגישה הגורפת שלפיה בכל מקרה יש לפרש הוראות ההתיישנות באופן מצמצם. מאחורי מוסד ההתיישנות עומדים שיקולים והצדקות מסויימים. אכן, כאשר במקרה נתון לא מתקיימים שיקולים והצדקות אלו, ניתן להתייחס אל טענת ההתיישנות המועלית בו כאל טענה דיונית, טכנית, ולנסות לצמצם את היקפה ככל שניתן. לא כן כאשר השיקולים וההצדקות שמאחורי מוסד ההתיישנות תקפים ורלוונטיים. במקרים כאלו יש ליתן להוראות ההתישנות את מלוא תוקפן. אכן, זהו המקרה שלפנינו: שיקולי מדיניות (שפורטו בדברי ההסבר להצעת החוק ובדברי הפרופסור ידין בחיבורו הנ"ל) מצדיקים תקופת התיישנות קצרה יחסית של תביעות נגד חברות ביטוח..."

כאמור, לפי סעיף 31 לחוק הביטוח, תקופת ההתיישנות מתחילה עם קרות "מקרה הביטוח".
בשאלה מהו המועד שבו קרה מקרה הביטוח, אשר ממנו ואילך יש למנות את מרוץ ההתיישנות , קיימת כיום מחלוקת פוסקים. מחד, נקבע במספר פסקי דין כי יום אירוע התאונה הוא המועד שבו אירע "מקרה הביטוח". מאידך, נקבע במקרים אחרים כי מועד התגבשות הנכות הוא מקרה הביטוח, שכן כל עוד זו לא התגבשה, לא הבשילה עילת התביעה.

בעניין ע"א 1105/01 (מחוזי ת"א) אמיתי דוד נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (תק-מח 2003 (2), 94), ניתנה דעת הרוב מפי כב' השופטת קובו לעניין אופן חישוב תקופת ההתיישנות:
"... לדעתי, המועד הקובע לצורך חישוב תקופת ההתיישנות הוא מועד התגבשות הנכות הצמיתה. מסקנה זו נלמדת, בראש ובראשונה, מהגדרת המושג "מקרה הביטוח", כאמור בסעיף 53 לחוק חוזה הביטוח. "מקרה הביטוח" בביטוח נכות מוגדר בסעיף 53 לחוק כ"נכות שלקה בה" המבוטח. משמע, מקרה הביטוח מורכב משני יסודות מצטברים: תאונה ונכות. באין נכות- אין מקרה ביטוח. על כן עילת התביעה של המבוטח קמה רק עם התגלות והתגבשות הנכות הצמיתה."

כבוד השופטת רובינשטיין, אשר הצטרפה לדעת הרוב, הבהירה, כי:
"כל עוד מצב הנכות איננו מוגדר וברור, וניתנות החלטות באשר לנכויות זמניות וארעיות, אין אפשרות שהמבוטח יתייחס לנושא, וגם אין אפשרות שחברת הביטוח תסיק מסקנות ברורות לגבי המקרה. כאשר הנכות לובשת צורה הניתנת להגדרה קבועה, היינו נכות תמידית (כמוגדר בפוליסה) מתחיל לעניות דעתי מרוץ הזמן כאמור בסעיף 31 הנ"ל..."
     
ובענייננו, נשאלת השאלה אימתי נתגבשה נכות הצמיתה של המשיבה.
מחוות הדעת ומהמסמכים הרפואיים אשר צורפו לכתב התביעה, עולה כי ביום 10.3.2003 (יממה לאחר האירוע הנטען), נבדקה המשיבה על ידי אורטופד לאחר שהתלוננה על כאבים בברך ימין. בצילום שנעשה למשיבה, לא נמצא כל ממצא פתולוגי. ביום 13.4.2003, כחודש לאחר האירוע הנטען, נבדקה המשיבה על ידי ד"ר הגר פטיש, מומחית לאורטופדיה, אשר קבעה כי למשיבה קרע חלקי או מלא של ACL עם או בלי נזק במניסקוס, ושלחה את המשיבה לבדיקת M.R.I. ביום 22.4.2003 ביצעה המשיבה בדיקת M.R.I אשר אימתה את אבחנתה של ד"ר פטיש ולפיה למשיבה קרע לא מלא של הרצועה הצולבת הקדמית. ניתוח לאיחוי הנזקים בברך המשיבה בוצע ביום 14.7.2003.

לכאורה, יכול ונכותה הצמיתה של המשיבה התגבשה ביום 22.4.2003 בו אובחנה המשיבה, על ידי בדיקת ה- M.R.I, כסובלת מקרע ברצועה הצולבת הקדמית.
יחד עם זאת, יכול ונכותה של המשיבה התגבשה רק ביום 14.7.2003 בו נותחה המשיבה בברכה, שכן רק לאחר ביצוע הניתוח כאמור, ניתן היה לבדוק האם נזקיה נרפאו לחלוטין כלא היו או שמא תמשיך המשיבה לסבול באופן זה או אחר, כתוצאה הנפילתה כאמור לעיל.
הואיל ומדובר בעניינים שברפואה, שלבית משפט זה לא הידע ולא המומחיות לקבוע משמעותן מבחינת מועד התגבשות הנכות הצמיתה, הרי שלא ניתן לקבוע, בשלב זה, האם התביעה התיישנה, ולפיכך, הבקשה נדחית לעת עתה. למבקשת שמורה הזכות לשוב ולהעלות את הטענה בסיכומים.

אשר לטענת המשיבה לפיה תקופת ההתיישנות החלה למעשה ביום בו החזירה המבקשת למשיבה את כספי הוצאות הניתוח, ובכך הודתה המשיבה במקרה הביטוח ובזכאותה של המשיבה לקבלת כספי הביטוח ייאמר כי לכתבי הטענות, כמו גם לבקשה ולתגובה, לא צורפו ראיות שבכוחן לאשר או להפריך טענה זו. טענה זו אף היא דורשת בירור עובדתי.
יש לזכור כי המבקשת, בסעיף 3ב. לכתב הגנתה, טענה כי הכספים ששולמו למשיבה, שולמו לפנים משורת הדין. אולם, אף בלא טענה זו בכתב ההגנה, לא ניתן היה ליתן החלטה על בסיס הנטען בלבד ללא בירור עובדתי.
המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בבש"א וכן בשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ כחוק.
המבקשת תגיש חוות דעת נגדית, אם וככל שרצונה בכך, בתוך 40 ימים.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הסכם חסות ספורט

  2. עורך דין דיני ספורט

  3. היעלמות מסלולי סייף

  4. חובת ביטוח ספורטאים

  5. התיישנות תאונת ספורט

  6. זכויות יוצרים בספורט

  7. ביטוח צלילה ספורטיבית

  8. עורך דין לתביעות ספורט

  9. חוק הספורט, התשמ"ח-1988

  10. בניה ציבורית במגרש ספורט

  11. מעמד מאמני ספורט לאומיים

  12. חוק למניעת אלימות בספורט

  13. הגבלת תקופת השאלת ספורטאי

  14. זכויות שידור אירועי ספורט

  15. העברת סכסוך ספורט לבוררות

  16. דיני עבודה מול חוק הספורט

  17. תביעת לשון הרע במדור ספורט

  18. מועצה מייעצת לקידום הספורט

  19. חוק התגמולים ספורטאי מצטיין

  20. מוסדות שיפוט פנימיים בספורט

  21. תאונה עקב שימוש במתקן ספורט

  22. הפרת הסכם מנוי למועדון ספורט

  23. לשון הרע בראיון בערוץ הספורט

  24. פיטורים של מאמן - חוק הספורט

  25. פציעה בשיעור ספורט בבית הספר

  26. תביעה ייצוגית בנושא ערוצי הספורט

  27. חוק הצלילה הספורטיבית, תשל"ט-1979

  28. חוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ו-2005

  29. תקנות הספורט (ביטוח), התשנ''ה-1994

  30. פציעה בתחרות ספורט בחו"ל – ביטוח לאומי

  31. שחרור קטין מקבוצת כדורגל לפי חוק הספורט

  32. תקנות מס הכנסה (ספורטאי חוץ), התשנ''ח-1998

  33. תקנות הספורט (בדיקות רפואיות), התשנ''ז-1997

  34. עורך דין פציעות ספורט - ביטוח פעילות ספורט

  35. תקנות הצלילה הספורטיבית (תעודות), תש''ם-1980

  36. תקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה), התשנ''ז-1997

  37. תקנות הנהיגה הספורטיבית (חובת ביטוח), התש''ע-2009

  38. תקנות הספורט (סמים ותכשירים ממריצים), התשנ''ו-1996

  39. תקנות הצלילה הספורטיבית (שירותי צלילה), תש''ם-1980

  40. תקנות הספורט (מידע בטופס הרשמה לאגודה), התשנ''ז-1997

  41. תקנות הצלילה הספורטיבית (מכשיר צלילה אישי), תש''ם-1980

  42. תביעה להשבת תכולת מחסן וכספים שנגנבו ממועדון ספורט לעיוורים

  43. תקנות הנהיגה הספורטיבית (תנאים להכרה בהתאחדות), התשס''ז -2007

  44. תקנות הצלילה הספורטיבית (הטלת חובת ביטוח על צוללים), תש''ם-1980

  45. תקנות הנהיגה הספורטיבית (רישיון למסלול מירוץ קבוע), התש''ע-2010

  46. תקנות הספורט (הוראות לענין כוח אדם רפואי וציוד עזרה ראשונה), התשנ''ט-1999

  47. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון