השכר הקובע - תקנות הנכים

להלן החלטה בנושא השכר הקובע - תקנות הנכים: החלטה המערער הינו נכה מוכר בשיעור 100%. טענת המערער היא כי יש לחשב את התגמול הבסיסי המשולם לו לפי סעיף 5 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (להלן -"חוק הנכים") לפי משכורתו הקובעת במקום עבודתו קודם לנכות. נציין כי המערער שירת בשירות קבע. לטענת המשיב, בהתאם לחוק הנכים ההוראות הן ברורות ומפורשות ויש לחשב את התגמול הבסיסי על פי הגדרת "השכר הקובע" בסעיף 1 לחוק הנכים והוא ישולם בהתאם לגובה המשכורת המשולמת לעובד מדינה בדרגה שנקבעה בחוק. אם כך השאלה העומדת במחלוקת בפני הועדה בתיק זה הינה שאלת הפרשנות של המונח "השכר הקובע" המופיע בסעיף 5 לחוק הנכים, בנוגע לחישוב התגמול הבסיסי המשולם לפי סעיף זה. 3. סעיף 5 לחוק הנכים קובע כי נכה שדרגת נכותו היא 10% ומעלה יקבל תגמול בסיסי, כאשר גובה התגמול הינו בשיעור של אחוז אחד משכרו הקובע לכל אחוז שבדרגת נכותו. 4. סעיף 1 לחוק הנכים סעיף ההגדרות מגדיר מה הוא השכר הקובע כך: ""השכר הקובע" - 122.0% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 17 של הדירוג המינהלי ושאין משתלמת לו תוספת למשכורתו בזכות בן משפחה". 5. על פי סיכומי המערער המילים "שכרו הקובע" המופיעות בסעיף 5 לחוק הנכים משמעותם השכר אותו קיבל המערער כשכר ממקום עבודתו קודם לפציעה. המערער מסתמך על כך שהמילה "שכרו" כתובה בסעיף בסמיכות (שכרו-השכר שלו) ולא נכתבו המילים "השכר הקובע", כפי שהיה צריך לכתוב, לטענתו, אילו התכוונו שבסיס התגמולים יהיה השכר המוגדר בסעיף 1 לחוק הנכים. 6. המשיב טוען כי יש להעניק לחוק פרשנות תכליתית, אשר את כוונתה ניתן ללמוד גם מההיסטוריה החקיקתית של חוק הנכים. ב"כ המשיב מפנה בסיכומיה לנוסח חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תש"ט - 1949 שבו קבע המחוקק תגמולים בסכומים קבועים בהתאם לדרגת הנכות. כך לדוגמא בהתאם לסעיף 4 לחוק בנוסחו דאז, נקבע כי: "א. נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 10% והיא פחותה מ- 40% - תשולם לו הענקה בשיעור של 5 לירות לכל אחוז נכות. ב. נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 40% והיא פחותה מ- 50% - תשולם לו הענקה בשיעור של 7 לירות לכל אחוז נכות". 7. בשנת 1955 תוקן חוק הנכים כך שהמחוקק הצמיד את התגמולים המשתלמים על פי החוק לגובה המשכורת המשולמת לעובדי מדינה בדרגה שנקבעה בחוק. במסגרת תיקון זה הוסף בסעיף 1 לחוק הגדרה של "השכר הקובע" כדלקמן: "השכר הקובע", לגבי נכה פלוני - שני שלישים מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא 15 ושהרכב משפחתו היא כמספר בני המשפחה של הנכה". בהתאמה הוחלפו באותו תיקון הסעיפים הקובעים את שיעורי התגמולים המשולמים לפי חוק זה ושיעורי התגמולים הקבועים בהם הוצמדו ל"שכר הקובע", אשר כאמור הגדרתו הוספה ונקבעה באותו התיקון בסעיף 1 שבו. כך לדוגמא הוחלף סעיף 4 ובמקומו נקבע כי: "נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 10% והיא פחותה מ- 35% - תשולם לו הענקה בשיעור של מחצית האחוז משכרו הקובע לכל אחוז שבדרגת נכותו כפול 36" (ההדגשה לא במקור- הועדה). 8. גם בדברי ההסבר להצעת החוק משנת 1955 הסביר המחוקק כך: "החוק המוצע בא לבטל את שיטת ההפחתות הנהוגה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1949 וכן להצמיד את התגמולים המשתלמים לפי אותו חוק לדרגות המשכורת של עובדי המדינה ולא לסכומים קבועים כפי שפורטו בחוק הקיים. לפי החוק המוצע, נכה בעל דרגת נכות שאינה פחותה מ- 100% והוא אינו מחוסר פרנסה, יהא תגמולו בשיעור של 2 שלישים ממשכורתו של עובד מדינה בדרגה 15; נכה שדרגת נכותו פחותה מ- 100% העולה על 50% יקבל תגמול לפי אותו בסיס בהתאם לאחוז נכותו". 9. מדברי ההסבר ומן השנוי שהוכנס בחוק בשנת 1955 עולה באופן ברור כי המחוקק בחר להצמיד את התגמולים המשולמים לפי חוק הנכים, לרבות התגמול הבסיסי, לגובה המשכורת המשולמת לעובד מדינה בדרגה שנקבעה בחוק ומתעדכנת מעת לעת וכעת היא דרגה 17 של הדירוג המנהלי. 10. המערער טוען כי מטרת חוק הנכים היא לפצותו בדומה לפצוי נזיקי ולכן יש מקום לפצותו בסכום השווה או הנגזר מסכום משכורתו, שהרוויח קודם לפציעה או להתפרצות המחלה. ולא היא. מטרת התגמולים הבסיסיים בחוק הנכים היא הקלה על הנכה והיא אינה קשורה להפסד ההשתכרות בפועל. לא מדובר בחוק נזיקי - פיצויי, אלא בחוק סוציאלי שקובע סיוע שווה על פי מה שמוצאת המדינה לנכון. 11. המערער טוען עוד, כי יש ללמוד מהגמלה הניתנת על פי חוק הבטוח הלאומי לנפגעי עבודה ואין הדבר כך. חוק הנכים קובע אחריות מוחלטת לנזק שנגרם במהלך השירות הצבאי תוך ועקב שירות זה, וללא קשר לשאלה האם הייתה רשלנות מצד הצבא, שאלה שאין צורך להוכיחה כלל, וללא התייחסות או בדיקה של האפשרות לרשלנות תורמת של הנכה. בחוק הבטוח הלאומי, נפגעי עבודה נכנסות סוגיות נוספות שאינן נבחנות כלל במסגרת חוק הנכים. לפיכך, כל השוואה ביניהם אינה נכונה ודווקא העובדה שהמחוקק מאפשר לנכה לבחון מה עדיף לו מצביעה על כך שהקצבה על פי חוק הביטוח לאומי לנפגעי עבודה עשויה להיות גבוהה יותר מן התגמול על פי חוק הנכים. יש להניח כי בדרך כלל התגמול על פי חוק הנכים יהיה גבוהה יותר כאשר מדובר בקצבה של ביטוח לאומי על פי פרק הנכות הכללית. 12. גם זכות הבחירה בין תגמולים על פי חוק הנכים לתגמולים על פי חוק הביטוח הלאומי (נכות כללית) על פי סעיף 36א לחוק הנכים אינה תומכת בטענה כי יש לפרש את הביטוי "שכרו הקובע", כפי שמבקש המערער. ההפך הוא הנכון, אם רוצה המערער לקבל קצבה מן המוסד לביטוח לאומי על פי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו כנפגע עבודה, הרי שהוא זכאי לבחור בכך, אם הוכיח שעמד בתנאים לכך, אם אינו רוצה או שאינו עומד בתנאים לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, יוכל הוא לתבוע את קצין התגמולים לתגמול על פי חוק הנכים והשכר הקובע המוגדר בו. 13. אשר לסעיפים 6 ו - 7 לחוק הנכים הרי שסעיף 6 עניינו גמול למחוסר פרנסה, כלומר מי שאין לו הכנסה מכל מקור אחר חוץ מתגמולים לפי חוק הנכים או שהכנסתו לאחר ניכוי התגמולים פחותה ממחצית שכר הקובע, הרי הוא זכאי לתגמול שהינו סכום קבוע לפי שכר עובד מדינה. אותה הגדרה של "שכר קובע" הקבועה בסעיף 5 וכך גם לעניין סעיף 7 לחוק הנכים שעניינו תגמולים מיוחדים המשולמים לנכים שמצבם קשה במיוחד וגם תגמול זה הוצמד למשכורתו של עובד מדינה בשיעור ודרגה שנקבעה בחוק. סוף דבר 14. הועדה דוחה את הערעור ומקבלת את פרשנות המשיב לפיה יש לחשב את התגמול הבסיסי בהתאם להגדרת "השכר הקובע" בסעיף 1 לחוק. 15. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. 16. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת ההחלטה.צבאנכותהשכר הקובע / משכורת קובעתחוק הנכים (תגמולים ושיקום)