להלן פסק דין בנושא הצפת קרקע בגלל פיצוץ צינור מים: פסק דין מבוא: 1. לטענת התובעת, בין התאריכים 20/1/98-30/1/98 אירע פיצוץ בצינור מים ראשי של הנתבעת וכתוצאה מכך המים זרמו והציפו חלקת קרקע בה נטעה שתילי עגבניות. כתוצאה מכך השתילים ניזוקו והייבול נפגע. מכאן התביעה, לפיה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בנזקים אשר נגרמו לה בעקבות ההצפה, כעולה מחוות דעת מומחה מטעמה. 2. הנתבעת הכחישה טענות התובעת וטענה כי אין היא נושאת באחריות לנזק שנגרם לה. כמו כן, הנתבעת מפנה לשיהוי בהגשת התביעה, ביום 21/5/02, ולכך כי חוות הדעת מטעם התובעת נערכה סמוך לאחר אירוע ההצפה ועל אף זאת לא הומצאה לה טרם הגשת התביעה. 3. בדיון אשר התקיים בתביעה ביום 18/1/05 הגיעו הצדדים להסכם דיוני אשר קיבל תוקף של החלטה (להלן: "ההסכם הדיוני"), לפיו נקבע כדלקמן: "מוסכם עלינו כי בתיק זה ייחקר אך ורק מר חאלד אחמד קעדאן ואשר לטענת התובעת ביצע עבודות תיקון בצנרת של הנתבעת בעקבות הפיצוץ שהיה במקום במהלך חודש ינואר 1998 וגרם להצפה הנטענת בתביעה. מר חאלד אחמד קעדאן יגיש במהלך הישיבה אשר תיקבע כל מסמך כגון חשבון, חשבונית או קבלה בקשר עם תיקון הצנרת כנטען על ידי התובעת. בית המשפט ייתן פסק דין לעניין אחריות הנתבעת לנזק אשר נגרם לתובעת נשוא התביעה בהסתמך על עדותו של מר קעדאן והמסמכים אשר יגיש במהלכה, באם יגיש, ובמידה ותינתן החלטה המכירה באחריות הנתבעת לאותו נזק ייחקר השמאי מטעם התובעת לעניין גובה הנזק. במידה ובעקבות חקירתו של מר קעדאן בית המשפט יגיע למסקנה כי מקור ההצפה לא היה בצנרת של הנתבעת, התביעה תדחה". כמו כן, סוכם בין הצדדים כי מר חאלד קעדאן (להלן: "העד"), יחשב כעד מטעם שניהם. 4. בהתאם להסכם הדיוני נחקר העד והצדדים הגישו סיכומים בכתב. דיון: 5. בסיכומיה עותרת התובעת לביטול ההסכם הדיוני בנימוק כי מחקירת העד עולה כי הנ"ל ממשיך לבצע עבודות עבור הנתבעת והוא הודרך על ידה במתן העדות. מאידך, הנתבעת מתנגדת לבקשה הנ"ל ומפנה להלכה הפסוקה לעניין זה. 6. ב-ע"א 595/98 בלנדרמן נ' אורנישטיין, פד"י לה(1) 467 נפסק לעניין הסכם דיוני כי הוא "מטבעו נתון לפיקוח ולביקורתו של בית המשפט, שבפניו מתבררת התביעה. אותו בית משפט רשאי להרשות לצד לחזור בו מההסכם, אם קיים טעם לכך" (שם, עמ' 469). ב-ע"א 4384/90 ואתורי ואח' נ' בית חולים לניאדו ואח', פד"י נא(2) 171 דן בית המשפט בתוקפו של הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים בו נקבע כי, כל אחד מהם יגיש חוות דעת רפואית מטעמו, המומחים יחקרו ולא תובאנה ראיות נוספות כלשהן. בפסק הדין קבע בית המשפט באומרו: "הסדר דיוני, כדוגמת זה שכרתו הצדדים בפרשתנו, עשוי לייעל עד למאוד את הליך הבירור. לכן, ככלל, יש לברך על הסדרים כאלה, וכל עוד אין בכך כדי לגרוע מיכולתו של בית-המשפט לעשות משפט, זכאים הצדדים לצפות ולדרוש שההליך ינוהל על פי המתכונת שנקבעה בהסדר שעליו הסכימו מראש. אך בהסדר אין משום קדושה, ואם מתברר שניהול ההליך על-פי ההסדר הדיוני לא יאפשר לבית-המשפט להכריע במחלוקת האמיתית שבין הצדדים, רשאי בית המשפט להתיר סטייה מן ההסדר" (שם, עמ' 189). מן הכלל אל הפרט. 7. התובעת לא תישמע בטענה כי העד מבצע עבודות עבור הנתבעת כנימוק לביטול ההסכם הדיוני, שכן, היה עליה לקחת זאת בחשבון מראש וגם אם בהיסח הדעת היא לא עשתה כן, אזי הדבר התגלה לה כבר בפתח חקירת העד כאשר הוא נשאל לעניין זה על-ידי ב"כ התובעת (שם, עמ' 6 לפרוטוקול הדיון) ועל אף זאת, גם באותו שלב היא נמנעה מהעלאת טענותיה לעניין זה ואף לא חזרה בה מהצהרתה בפתח הדיון כי העד הוא מטעם שני הצדדים (שם, עמ' 6 לפרוטוקול הדיון). אין לתת יד לנסיון התובעת להתנער מההסכם הדיוני רק לאחר שהעד מסר עדותו ובהתחשב בתוכן העדות. 8. השערות התובעת בסיכומיה כאילו עדות העד תואמה עם הנתבעת אין לה על מה לסמוך, שכן, ב"כ התובעת לא טרח לחקור את העד דבר וחצי דבר לעניין זה. אדרבא, העד גילה בחקירתו כי התובעת ובעלה הם אלה אשר פנו אליו לאחר שהוזמן למתן עדות במשפט "... ביקשו להזכיר לי שביצעתי עבודות תיקון אך אמרתי לו שביום שהם מציינים אותו זה היה יום חג ואני לא עושה עבודות ביום חג" (שם, עמ' 10-11 לפרוטוקול הדיון). בסיכומיה טענה התובעת כי תשובת העד כאשר נשאל לעניין תיקון פיצוץ בצנרת בשנת 1998 כי מדובר ביום חג והוא אף פעם לא עובד ביום חג (שם, עמ' 9 לפרוטוקול הדיון), מעידה על תיאום עדותו עם הנתבעת ,אין בה ממש, שכן, יש לייחס דברי העד לתשובתו כמצוטט לעיל, ממנה עולה כי התובעת ובעלה הם אלה אשר ציינו בפניו מועד תיקון צנרת הנתבעת הנטען. 9. יתרה מכך, שומה היה על התובעת למצות זכויותיה בהתאם להסדר הדיוני ולעניין זה היה עליה לתאם עם הצד שכנגד את המסמכים אותם יידרש העד להציג בבית המשפט. התובעת לא עשתה כן ובהתאם לכך לא תישמע בטענה כאילו העד לא הגיש את כל המסמכים הרלוונטים בתביעה. 10. לאור האמור לעיל, נחה דעתי כי יש להותיר את ההסכם הדיוני על כנו וכי אין כל הצדקה שבדין להורות על ביטולו. 11. העד הגיש דף ריכוז חשבון, נספח א' (להלן: "דף החשבון") בו פירוט העבודות אשר ביצע עבור הנתבעת במהלך התקופה 10/96-4/99. מדף החשבון עולה כי ביום 24/1/98 תיקן העד פיצוץ שארע בצנרת מים ולעניין זה הוא נשאל בחקירתו והשיב כי מדובר בחלקה אחרת ולא בחלקה נשוא התביעה (שם, עמ' 9 לפרוטוקול הדיון). מכל מקום, התיקון הנ"ל ממילא אינו תומך בגרסת התובעת ואשר לטענתה התקלה בצינור נמשכה מיום 20/1/98 ועד ליום 30/1/98. למעט התיקון אשר ביצע העד בצנרת הנתבעת ביום 24/1/98, אין תיעוד לתיקון אחר בתקופה הרלוונטית לתביעה. 12. נוסף לכל האמור לעיל, לא מצאתי לקבל את התביעה מטעמים נוספים ואשר להלן עיקרם: א. העד הגיש מפה מצבית של הגוש והחלקה נשוא התביעה, נספח ב' (להלן: "המפה") ממנה עולה כי בין החלקה נשוא התביעה למקום בו נמצא הצינור בו אירע, לטענתה, הפיצוץ וגרם להצפה, מפרידות שתי חלקות נוספות. בנסיבות, ומטבע הדברים, המים אשר הציפו חלקת התובעת עברו באותן חלקות ואולי אף הציפו אותן. על אף זאת, ומטעמים השמורים עמה, התובעת לא הגישה תצהירים של בעלי החלקות הנ"ל ולא הזמינה אותם למתן עדות במשפט בטרם הגיעו הצדדים להסכם הדיוני. בהתאם להלכה הפסוקה, בעל דין אשר נמנע מהזמנת עד או הבאת ראיה התומכים בגרסתו חזקה היא כי אותה עדות או ראיה, באם הייתה מובאת בפני בית המשפט, מחזקת גרסת הצד שכנגד (ר' ע''א 55/89 קופל בע''מ נ. טלקאור בע''מ, פ''ד מד(4) עמ' 596, 602 ז'). ב. כנטען בתביעה, ההצפה ארעה במהלך חודש ינואר 1998 והשמאי מטעם התובעת בדק את השטח עוד ביום 16/2/98. על אף זאת, התובעת לא הגישה כל ראיה לעניין פניותיה לנתבעת בטרם הגשת תביעתה, 21/5/02, כ-4 שנים לאחר האירוע הנטען, והדבר אומר דרשני. 13. לסיכום כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בקביעת גובה ההוצאות התחשבתי ביעול הדיון בתביעה באמצעות ההסדר הדיוני. נזקי מיםפיצוץ בצנרתהצפהמים