הכרה בנכות חייל צד"ל

להלן פסק דין בנושא הכרה בנכות חייל צד''ל: פסק - דין 1. בפנינו ערעור על החלטת משרד הבטחון לדחות את תביעתו של המערער להכרה בבעיית שמיעה ממנה הוא סובל, ככזו שארעה במהלך שירותו בצד"ל. הערעור דן בטענות העובדתיות, והשאלה שיש להחליט בה היא האם המערער היה מגוייס לצד"ל בשנת 1988, שאז ארעה לו התקרית שבעקבותיה נפגעה שמיעתו. 2. המערער הינו אזרח לבנון שהתגייס לשירות בצד"ל. לטענתו, שירותו הצבאי נחלק לשניים - שירות משנת 1985 ועד 1989 כלוחם, ולאחר שהיה משך כשנה משוחרר משירות, שב והתגייס בשנית בשנת 1990, ושירת במחנות כלואים עד למועד יציאת צה"ל מלבנון בחודש מאי שנת 2000. המערער טען שהפגיעה בשמיעתו ארעה בעקבות תקרית מיום 28.2.1988, והמשיב דחה את תביעתו בטענה שהוא לא גוייס לצד"ל לפני שנת 1990, על כן אין המדובר בתקרית הקשורה לשירותו הצבאי. 3. בכתב הערעור המתוקן נכתב, שהמערער מתגורר כיום במעלות תרשיחא, וכי בשנת 1988 הוצב במוצב "ערב אל סלים", "כאשר ביום 28.2.88 או בסמוך לכך נקרא התובע לעזור לכוח של גדוד 90 של צד"ל אשר היה תחת פקודת מר ח'יר זיאד ... מפקד היחידה דאז...בדרכו של התובע ממוצב ערב אל סלים לכיוון מבצר הבופור אשר ממנו נקרא לחילוץ כוחות היחידה והתובע נתקלו במארב של יחידה השייכת לחיזבאללה ממנו התנהלו חילופי אש מסיביים. התובע עם יתר אנשי הכוח ביחידה בה הוא משרד הגיעו למקום האירוע לחילוץ מפקדם אשר נקלע למאר, זאת באמצעות טנק כאשר מהטנק שבו שהה מרשי נורו פגזים לכיוון כוח חיזבאללה. הקרב הנ"ל התנהל במשך כשלוש ארבע שעות כאשר בכל מהלך הלחימה לא חבש התובע קסדה פגזים רבים נחתו בסמוך לתובע וממקום האירוע בקעו רעשים עזרים ונוראיים. עקב וכתוצאה משהיית מרשי בזירת הלחימה הנוראית המתוארת דלעיל, בנוסף לשהיית התובע במוצבים השונים בזמן שירותו בצד"ל נפגעה שמיעתו של התובע והפך לנכה לכל ימי חייו ולצמיתה". 4. בתצהיר המערער שצורף לכתב הערעור נכתבו אותן עובדות ותיאורים שצויינו ע"י באת-כוחו. 5. בחקירתו הנגדית מיום 15.11.07 אישר המערער שמר טוני חדד ומר סמיר נאהרה הם חבריו. המדובר בשני העדים מטעמו, שהעידו באותה ישיבה. לדבריו, הוא שירת בצבא יחד איתם, והם נענו לפנייתו אליהם "לעזור ולהעיד איתי כי אני זקוק לעד שיבוא איתי", ואף היה יחד איתם עת נכתבו תצהיריהם. 6. המערער עומת ע"י ב"כ המשיב עם הכתוב במסמך הרפואי מיום 18.6.2002 שניתן לו עת נבדק בקופת חולים כללית במחוז חיפה, לפיו: "לדבריו 10 שנים סובל מירידת שמיעה וטינטון דו-צדדי" לא ידע המערער ליתן תשובה סבירה לכך, שלפי הנתון הנ"ל החלו בעיות השמיעה אצלו בשנת 1992 ולא בשנת 1988 כנטען על ידו. 7. ב"כ המשיב אף הציגה בפני המערער רישומים מהם עולה ששמו אינו מופיע ברשימת אלה שגוייסו לצד"ל, ומספרו האישי הנטען אינו קיים, זאת שעה הופיעו באותן רשימות שמות אחרים מבני משפחתו. גם לכך לא היתה בפי המערער תשובה מספקת, וטענתו היתה "אולי יש בעיה אצכלם". עוד הוסיף המערער, בתשובה לשאלות ב"כ המשיב, שלא קיבל כל תלוש שכר שיכול להעיד על גיוסו בשנים הנטענות, ואין בידו כל תעודה או מסמך מכל סוג שהוא שיכול להעיד על שירותו הצבאי בשנים 1985 עד 1989. המערער אף לא הציג כל אישור רפואי שיכול להעיד כי קיבל טיפול רפואי כלשהו החל משנת 1988, ותביעתו, כמו כל ערעורו, נסמך על עדים בלבד. 8. קושי נוסף שעוררה ב"כ המשיב בפני המערער היה מספרו האישי שצויין בתביעה שהגיש למשרד הבטחון - המדובר במספר 99397, שהוא מספרו האישי שניתן לו עת גוייס בשנת 1990. ב"כ המשיב שאלה את המערער מדוע לא ציין את מספרו האישי הקודם לצד מספרו האישי הנ"ל, ותשובתו היתה שהמספר שנרשם היה בהתאם לתעודה שהיתה לו, והוסיף - "...אולי מחקתם מהמחשב או שאתם לא רוצים לתת לי את המספר הנכון". 9. המערער עשה עלינו רושם של אדם המעוניין בהכרה כנכה משרד הבטחון, על כל הזכויות המוקנות לו עקב כך, ולשם השגת מטרתו המציא גיוס שלא היה קיים כלל. לדבריו, מפקד צד"ל דאז, אנטואן לחאד, מכירו אישית ויודע שהיה מגוייס לצד"ל בשנים הנטענות, ואולם הוא לא הובא על ידו לעדות, דבר המחליש את גרסת המערער בשל החשש שהימנעותו מהבאת עד חיוני נובעת מחששו שמא דבריו ייסתרו על ידו. 10. מר טוני חדד העיד מטעם המערער, ולדבריו הוא שירת בצדל משנת 1984 ועד לנסיגת צה"ל מלבנון, וכיום הוא מתגורר בראש העין. בתצהיר שהוגש מטעמו צויין התאריך המדוייק לאירוע הנטען, ואילו בבית המשפט לא ידע לציינו. לדבריו, "דיברנו עם החובש מורד משפרעם, ושאלנו בדיוק ואמר לנו בדיוק. הוא נזכר. והוא אמר לי את התאריך. הוא נפצע ואושפז ברמב"ם". לדברי העד, הוא נסע בג'יפ שנפגע מטיל אר.פי.ג'י., ויחד איתו היו זיאד ומורד. ההיתקלו ארכה חצי שעה, והסביר זאת "בגדול. חצי שעה היה עלינו אש כבדה עד שהחלו קבוצות החילוץ להגיע ולהוריד את הלחץ של האש מעלינו...בתום שעה הארוע נרגע". עניין הזמן חשוב ביותר, מאחר והמערער ציין בתצהירו "הקרב התנהל במשך כשלוש ארבע שעות כאשר בכל מהלך הלחימה לא חבשנו קסדות על הראש וזכור לי כי היה רעשה אדיר במקום, כאשר במהלך הקרב נורו עשרות פגזים". הסתירה שבין דברי מר חדד ובין הצהרת המערער היא סתירה מהותית, שאין לה כל הסבר המניח את הדעת. לדברי מר חדד, המערער הגיע עם כוחות החילוץ בטנק T55. עדותו של מר חדד היא עדות מגמתית, שכל מטרתה לסייע לחברו המערער. התאריך המדוייק לא היה זכור לו ונמסר לו ע"י מר מוראד שלא הובא כעד. המדובר באמירה כוללנית וסתמית ביותר, לפיה המערער הגיע יחד עם המחלצים. אין ציון לפרטים מדוייקים שיש בהם כדי לסייע למיקום המערער באירוע הספיציפי, ואין בהם כדי להוכיח כנדרש את עובדת היות המערער בזמן הרלבנטי חייל בצד"ל, ולא צופה או מסייע שהתנדב למשימת החילוץ. 11. עד נוסף שהעיד היה מר סמיר נאהרה, ששימש החל משנת 1985 כמדריך בטירונות בצד"ל, ושימש כמג"ד. לאחר יציאת צה"ל מצידון, עברו האזרחים "לכפרים שלנו" ובשנת 1987 ראה את המערער במוצבים. העד עמד על כך שהמערער היה חייל בצד"ל בשנים הנטענות, ולדבריו "הוא עבד באותו מקום שעבדתי משנת 1987 וזה מלבד העובדה שאני יודע מתי הוא נכנס לצבא". בתשובה לשאלות ד"ר בן ישי ענה העד בשלילה לשאלה, אם היו מקרים בהם השתתפו אזרחים שאינם חיילים בהיתקלויות עם חיזבאללה. גם עד זה מסר עדות כללית ביותר, בנוגע להיכרותו עם המערער ומיקומו בזמן הרלבנטי כחייל בצד"ל. גם כאן התרשמנו, כמו עם העד הקודם, שהמדובר בעדות מגמתית שכל מטרתה לסייע למערער בתביעתו. 12. העד האחרון שהעיד בישיבת יום 29.11.07 היה קצין צה"ל בשם זיאד ח'יר, שהיה בג'יפ שנפגע ושבעקבותיו הגיעו כוחות החילוץ והמערער ביניהם. לפי תצהירו, המערער אכן הגיע עם כוחות החילוץ, וב"כ המשיב בחרה שלא לשאול אותו ולו שאלה אחת בעניין זה. העד תיאר שהמערער אכן נראה על ידו ביום האירוע משנת 1988, ואף ידע למסור מועד מדוייק לאותו אירוע. לא שוכנענו מהסיבה שיכולה להביא אדם לזכור תאריך מסויים מלפני כ-19 שנים, ואין בעדותו של העד בכדי להוכיח בדרך כלשהי שהמערער היה אכן מגוייס לצד"ל ביום הנטען. כל שיש בה הוא טענה שהמערער הגיע עם כוחות החילוץ, ודי בהשערה שהוא יכול היה להגיע כמתנדב, כצופה או כאדם שהיה מעוניין להוכיח את נאמנותו למטרות צה"ל וצד"ל בכדי לשכנע בדבר גיוסו העתידי. 13. סוף דבר, ולאחר שנתנו את דעתו לכל חומר הראיות ולטענות הצדדים, החלטנו לדחות את הערעור. המערער לא הוכיח ולו בראשית הוכחה את עובדת היותו מגוייס לצד"ל בשנים 1985 ועד 1989, וטענותיו בדבר מחיקת שמו מרישומי משרד הבטחון הן טענות שיש בהן עזות מצח עד כדי הצדקת הטלת הוצאות לדוגמא, דבר שאנו נמנעים מלעשותו לאור שירותו הצבאי בצד"ל ותרומתו למדינת ישראל החל משנת 1990. המערער רשאי לערער בשאלה המשפטית בלבד לבית המשפט המחוזי, וזאת תוך 45 ימים. פסק הדין יומצא לצדדים. צבאנכותחיילי צד"לחיילים