הכרה בכאבי ראש כתוצאה משירות במשטרה

להלן פסק דין בנושא הכרה בכאבי ראש כתוצאה משירות במשטרה: פסק דין 1. המערער, יליד 1964, שרת במשטרת ישראל. עוד בעברו, (מגיל 20) סבל ממצב של מגרנות. ביום 17.12.95 עבר תאונת דרכים ובקש מקצין התגמולים להכיר בכאבי הראש מהם הוא סובל כנכות בגין השירות. בית משפט השלום קבע קשר בשיעור של 35% בין כאבי הראש לתאונת הדרכים. 2. ועדה מחוזית מיום 1.9.04, 26.10.04 קבעה למערער נכות של אחוז אחד בגין כאבי הראש מתוכה 35% על חשבון השירות. המערער ערער לועדה רפואית עליונה. ועדה רפואית עליונה מיום 31.3.05, 28.7.05, קבעה למערער 30% נכות בגין כאבי הראש, מתוכם 10% נכות מוכרת. 3. המערער ערער לבית המשפט המחוזי ,אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים, לפיו עניינו של המערער יידון בפני הרכב חדש. בית המשפט הוסיף בפסק הדין "החלטת הור"ע שעליה הוגש ערעור, מתבטלת". (פסק דין מיום 10.4.06). 4. הועדה הרפואית העליונה דנה בעניינו של המערער ביום 14.9.06 ולאחר דיון מצאה לנכון לקבוע למערער 10% נכות מהם 3% על חשבון השירות. חברי הועדה היו ד"ר וולר (נוירולוג) ד"ר מאושר (אורטופד) וד"ר דנינו (א.א.ג). 5. המערער ערער לבית המשפט המחוזי. בפסק דין מיום 25.12.06 הורה בית המשפט על צירוף נוירולוג נוסף, ודיון חוזר בענין כאבי הראש של המערער, תוך עיון בחוות הדעת המעודכנת של ד"ר ריבר. (מומחה מטעם המערער). 6. למותב הועדה צורף ד"ר זלינגר כנוירולוג נוסף, והועדה דנה בעניינו של המערער ביום 12.4.07. הועדה בדקה את המערער, שמעה את תלונותיו, עיינה בחוות דעת ד"ר ריבר והתרשמה שמדובר בכאבי ראש קלים המשפיעים בצורה קלה בלבד על התפקוד היומיומי של המערער, ועוד נרשם: "אין עדות במסמכים הרפואיים שהוצגו בביקורים מרובים אצל רופאים נוירולוגיים ונסיונות נוספים בטיפולים מונעים למרות הסבל הרב שמתאר הנכה". הועדה לא קבלה את חוות דעתו של ד"ר ריבר וקבעה 10% נכות לצמיתות. 7. המערער טוען כי בפתח ישיבת הועדה הרפואית העליונה לא הוזהר כי הועדה יכולה להפחית את נכותו מ-30% ל-10%, ולכן נפל לטענתו פגם משפטי בעבודת הועדה. טענה זו דינה להדחות מהטעמים המצטברים הבאים: א. הערעור בפני הועדה הרפואית העליונה נשמע על קביעה של הועדה המחוזית. הועדה המחוזית קבעה למערער 1% נכות בלבד. לפיכך, הועדה הרפואית העליונה קבעה דרגת נכות גבוהה יותר, ולא היה צורך במתן אזהרה מהסוג שמבקש המערער. ב. המערער רוצה להתייחס לקביעתה הועדה הרפואית העליונה משנת 2005 שקבעה למערער 30% נכות כהחלטה שרירה ומחייבת, אלא שהחלטתה של זו בוטלה במפורש בפסק הדין של הערעור. ג. משבוטלה, אין כל משמעות לקביעותיה וזה גם הטעם לישיבה מחודשת מאוחרת יותר של הועדה הרפואית העליונה בהרכב חדש בעניינו של המערער. ד. אין ועדה רפואית עליונה חדשה כבולה בצורה כלשהיא בממצאיה של ועדה רפואית עליונה קודמת שבוטלה, ואין היא אמורה להתייחס אל ממצאי הועדה הרפואית העליונה הקודמת בכל צורה שהיא. ממצאי ועדה רפואית עליונה קודמת אינם בבחינת נקודת פתיחה לדיון המחודש. הדיון בפניה הינו דיון חדש, המתייחס לערעור על הועדה המחוזית ולכך בלבד. ה. זוהי תמצית המשמעות של ההסכמה שהיתה בין הצדדים לחידוש הדיון בפני הרכב חדש, הסכמה שקבלה תוקף של פסק דין. משהיתה הסכמה של המערער עצמו לדיון מחודש, הוא מנוע מלהתייחס לקביעות שבוטלו. ו. לא יכול המערער לטעון דבר והיפוכו -אם הועדה הרפואית החדשה תקבע דרגה רפואית גבוהה יותר, מה טוב,יש להתעלם מהקביעה הקודמת אך אם תקבע דרגה רפואית נמוכה יותר, יראה את קביעת הועדה הרפואית העליונה הקודמת כתקפה לצורך התייחסות. אין לכן כל בסיס משפטי מהותי לטענה שהמערער לא הוזהר כי לועדה יכולת להפחית את דרגת נכותו, והטענה נדחית. 8. בפסק דין מחוזי מיום 25.12.06 הורה בית המשפט על צירוף נוירולוג נוסף לועדה. צורף ד"ר זלינגר. המערער טוען כי ד"ר זלינגר היה חבר המותב של הועדה הרפואית העליונה משנת 2005 אשר קבעה למערער 30% נכות. לטענתו יש פגם בכך שאותו מומחה קובע בשיבת הועדה הרפואית העליונה מיום 12.4.07 רק 10% נכות. גם דינה של טענה זו להדחות. א. הועדה הקודמת בה השתתף הנוירולוג ד"ר זלינגר התכנסה ביום 31.3.05 וביום 28.7.05. לפיכך מדובר כעת בדיון שנערך כשנתיים מאוחר יותר. ב. לא ניתן לפסול כי היה שינוי נסיבות במהלך תקופה של שנתיים. המערער נבדק ביום הופעתו בפני הועדה, מועד בו מצבו יכול היה להיות שונה מקביעה קודמת. ג. המומחים במותב יושבים כצוות. ההחלטה מתקבלת ברוב דעות. (ס' 5 (ג) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה) תשכ"ד 1964). במותב נשוא הדיון כאן השתתפו 4 רופאים ואין פרוט לגבי עמדות כל אחד מהם. ד. ככלל, רופא רשאי לשנות דעתו ואיננו כבול בקביעה קודמת שלו שהיתה שנתיים קודם לכן. ה. גם אם נלמד אנאלוגיה מדיני פסלות שופטים, " ...עצם העובדה כי שופט ישב במשפטו של אדם בעבר, אין בה כשלעצמה להביא לפסילתו ....גם בעצם הדיון באותה הסוגיה אין בה כדי לפסול את השופט מלישב בדיון". (ע"א 1462/07 אברהם אייל נ. ועד דיירי הבית מח' ריינס ירושלים. כך לגבי המומחה במותב הועדה. העובדה כי ישב שנתיים קודם לכן בעניינו של אותו מערער, בדרגה של ועדה רפואית עליונה, אין בה כדי לפסול השתתפותו במותב נוסף של ועדה רפואית עליונה באותו ענין. ו. המערער ידע מיהם חברי המותב עם פתיחת הדיון בועדה הרפואית העליונה. למרות זאת, לא נטענה אז כל טענה כנגד חברותו של ד"ר זלינגר. וראו לענין זה דברי כב' הנשיא זיילר בע"א 2133/01, כפי שמצוטט בע"א (י-ם) 3240/02 גרבר זאב נ. קצין התגמולים - "כבר נקבע, וחזר ונקבע, כי חובתו של מי שיש בליבו על טריבונל כלשהו, להודיע מיד את שיש בליבו, משום שמאוחר יותר הוא לא יישמע. הסיבה לכך היא פשוטה: אין לאפשר לצד להמר על תוצאות החלטה של טריבונל, תהא החלטה טובה - הוא לא יעלה את טענת הפסלות, תהא ההחלטה שלא לרוחו - הטענה שמורה באמתחתו. מתן עידוד לגישה כזו יהפוך את יישום הכלל לשדה הימורים שיפגע תמיד לטובת הצד שאם ינהג כך לעולם לא יוכל להפסיד. כאמור, בענייננו בחר המערער שלא להעלות את הטענה, ובנסיבות אלו לא ניתן לאפשר לו להעלותה עתה, ואני דוחה טענה זו". מכל האמור לעיל עולה כי לא נפל פגם משפטי כלשהוא בעצם העבודה שד"ר זלינגר ישב כחבר מותב בועדה הרפואית העליונה המחודשת. 9. לפיכך, טענות הערעור נדחות. משטרה