להלן פסק דין בנושא החלקה על רצפה בגלל פוליש: פסק דין 1. עובר ליום 2.11.03 עבדה התובעת אצל הנתבעת, ושימשה כאם בית באגף הישן ב"הוסטל גלית" בקרית מוצקין. כעולה מכתב תביעתה הרי ביום 2.11.03 בשעה 8:30 לערך היא נפגעה עת סידרה שולחנות בהוסטל האמור. לטענתה היא החליקה על הרצפה שהייתה חלקה בשל פוליש שנעשה לה עובר לאירוע. התובעת דרשה לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה הגם שלא טענה לנכות צמיתה. 2. הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא טענה כי אין כל שחר לטענת הנתבעת לפיה בוצע פוליש עובר לתאונה. עוד היא טענה כי יש לייחס לתובעת אשם מכריע לגרם התאונה לנוכח העובדה שעובר להתרחשותו היא נעלה נעלי עקב גבוהות ולא מתאימות לעבודה, חרף התראות שניתנו לה עקב כך. 3. הוגשו תצהירי עדויות ראשיות ונשמעו עדויות בתיק. מטעם התובעת נמסרה עדותה-שלה והיא נתמכה בעדותה של גב' לובה אגרון (להלן - "לובה"). מטעם הנתבעת נמסרה עדותה של גב' רחל מיכאלי (להלן - "רחל"), אשר עובר לאירוע הייתה מנהלת "הוסטל גלית". 4. הגם שהראיות שבפניי נשמעו בשאלת החבות בלבד הוגשו סיכומי הטענות הן בשאלת החבות, והן בשאלת גובה הנזק. 5. ניצבת בפניי מחלוקת עובדתית במספר נתונים, הגם שלנוכח החומר שבפניי אין עוררין על כך שביום 2.11.03 נפגעה התובעת, וזאת אף עקב אירוע של החלקה. אלא שהתובעת מייחסת את האשם לכך בפוליש שגרם לרצפה להיות מחליקה. רחל מכחישה מכל וכל את עצם החלקת הרצפה בפוליש. היא מציינת כי שעה שעבדה עם התובעת בסידור שולחנות באגף הישן נשמעה מכיוונה של התובעת זעקה קלה והיא ציינה בפניה כי היא עיקמה את רגלה. רחל מציינת כי התובעת לא נפלה כלל על הרצפה. באותו יום, כבימים אחרים, נעלה התובעת נעלי עקב בעלי פלטפורמה גבוהה במיוחד. 6. הן התובעת והן לובה טוענות כי הייתה-גם-הייתה עבודת פוליש במקום שגרמה לכך שהרצפה הייתה חלקה. 7. לאחר ששקלתי מכלול הנתונים שבפניי החלטתי להעדיף את גרסתה של התובעת. להלן אדרש לשיקולים שעומדים ביסוד מסקנתי זו. 8. השאלה הראשונה היא האם רחל, בכלל, הייתה עדה לאירוע התאונה. הונח בפניי טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה שנעשה על ידי התובעת ואומת, כמקובל, על ידי הנתבעת. בגדר ההודעה על פגיעה בעבודה ציינה התובעת כי העדים לאירוע היו לובה וכן גב' נלי ברנזון (להלן - "נלי") שהיא אם הבית באגף החדש בהוסטל. אכן, בגדר אותה גרסה, ציינה התובעת כי ההודעה הראשונה על התאונה נמסרה למנהלת שלה, היא רחל. דומה שהנתבעת אינה מאשרת את ההודעה, ללא שיקול דעת, אלא לאחר בחינה ובדיקה. בגדר גרסתו של המעביד נרשם כי התאונה ארעה כאשר העדים לה הם רחל ונלי, וממילא לא לובה. הנה-כי-כן, אין עוררין, ולו לשיטת שתי בעלות הדין, כי מכל מקום נלי הייתה עדה לתאונה. נלי היא אם הבית באגף החדש וממשיכה לעבוד אצל הנתבעת. במצב דברים זה סביר היה שהנתבעת תבקש להעיד את נלי דווקא, ולא את רחל. לנתון זה חוברת העובדה שלא הוטח בתובעת, או בלובה, בגדר החקירה הנגדית, הן כי רחל הייתה בכלל עדה לאירוע האמור, ולא לובה. אף נתון זה מחשיד את גרסתה של הנתבעת במאוד. 9. הנתון האמור הולך ומתעצם לנוכח העובדה שעל יסוד כל הנתונים שבפניי האירוע התרחש בשעות הבוקר. הדבר אינו מתיישב עם עדותה של רחל על פיה האירוע התרחש בשעות הצהריים, ואף בשעות הצהריים המאוחרות, דהיינו בין השעה 12:00 ל- 15:00. הדבר אף עומד בסתירה לתצהירה של רחל (נ/1) ממנו עולה לכאורה כי התאונה הנטענת ארעה בשעות הבוקר, וזאת חרף בטחונה הרב של רחל בעדותה בפניי כי התאונה ארעה בשעות הצהריים. 10. למקרא חקירתה הנגדית של רחל מסתבר כי הייתה מחלוקת נוספת והיא באשר למהות האירוע בגינו עסק מי שעסק, בין השאר, בסידור שולחנות. רחל טוענת כי האירוע היה סתם מסיבה. מהחקירה הנגדית שלה עולה, לכאורה, כי לשיטת התובעת האירוע היה חנוכת המועדון באגף החדש, הגם שאף בתצהירה של התובעת היא מציינת כי מדובר במסיבה. לכאורה, ראוי היה להביא ראיות מבוררות בסוגיה האמורה. אם אכן חנוכת המועדון החדש הייתה בחודש ספטמבר 2003, כגרסת רחל, וברוב עם ומוזמנים, יכול שהדבר היה מצביע על כך שחודשיים לאחר מכן, לכאורה, כבר לא היה מקום לבצע עבודות פוליש. משעה שהנתבעת, שבידה כל הנתונים המתועדים לכך, לא טורחת להביא ראיות מפורטות בעניין זה, אף הוא לא יישקל בגדר מאזן שיקוליי, למצער לא באורח מכריע. אוסיף ואציין כי אף התובעת, בחקירתה הנגדית, לא נחקרה מפורשות בכיוון זה. 11. הן התובעת והן לובה מתארות עבודות פוליש שנעשו במקום, תוך שהן מדגימות תנועה סיבובית של מכונת פוליש כאמור. ככל שעסקינן בתצהירה של רחל, היא לא ראתה לומר דבר בעניין זה, הגם שידעה לציין שהרצפה במקום איננה מחליקה, הואיל ומדובר במרצפות מחוספסות. בגדר עדותה, ושלא בתצהירה, ידעה רחל לציין כי הייתה תופעה של רצפות מלאות כתמים שהייתה התלבטות איך לטפל בהן. ואולם, בעניין זה, חוטאת הנתבעת בניסיון נפסד להגנבת ראיות כאשר בגדר סיכומיה היא מנסה, באורח פסול, לעבות את הגרסה האמורה ולציין כי במקום היו עבודות קרצוף, ולשם כך אף הובאה "מכונת קרצוף" (עמ' 6). הנה-כי-כן, ראש לכל מתיימרת הנתבעת להביא נתון עובדתי מובהק, לראשונה בגדר סיכומיה, ואולם הדבר בוודאי מצביע על כך שבמקום הייתה עבודה חריגה עם מכונה כלשהי, באופן שההכחשה הגורפת האמורה אינה זוכה לאמוני. ועוד: רחל מגלה מודעות לסוגיית הריצוף. ואולם היא קושרת כתרים למרצפות שאינן מסוגלות להחליק, בהיותן "מחוספסות". במצב דברים זה הנני מתייחס במורת-רוח, ונתתי לכך ביטוי בישיבה מיום 9.7.07, כאשר נשמעה התנגדות לא לגיטימית, אף מדריכה, בשעה שב"כ התובעת ביקש לחקור את רחל על אודות סוג הריצוף במקום, כאשר לכאורה רחל הפגינה בקיאות בעניין זה כאשר דיברה על אודות מרצפות מחוספסות, בגדר תצהירה. 12. היכולת ליתן גרסה מפורטת, טכנית, על מהות העבודות שנעשתה במקום היא של הנתבעת, ובאורח מובהק. וחרף זאת לא טורחת הנתבעת להביא ראיה של המהנדס במקום, או של גורם טכני אחר, אשר יוכל בקלות, אף על יסוד יומני עבודה, לשלול מכל וכל את גרסת התובעת אודות עצם העבודות האמורות בכלל, ואת עבודת הפוליש בפרט. 13. מתחילת הדרך המחלוקת האחת והיחידה היא באשר לשאלה אם במקום היו עבודות פוליש, אם לאו. לנוכח כל אלו איני סבור כי עליי להעמיק חקר בשאלה אפשרית אחרת, האם אף בהנחה שהיו במקום עבודות פוליש, אלו גרמו להחלקה חריגה של המרצפות, אם לאו. בחלק מן האסמכתאות שהוצגו בפניי עמדה מחלוקת זו לדיון והכרעה, משעה שכך היא הוצגה. שונים הם פני הדברים בפניי. משעה שהנתבעת צמצמה גרסתה, בבחינת "הכול או לא כלום", לשאלה אם היו במקום עבודות פוליש אם לאו, אין לי אלא להסיק, לנוכח קביעתי כי היו במקום עבודות פוליש, כי עבודות פוליש אלו היו בעלות אופי מחליק, באופן חריג. אף ניסיונה של הנתבעת להרחיק עצמה מגרסת עצם קיומן של עבודות הפוליש, מחשיד בכך שככל שהיו עבודות פוליש, הן נעשו באופן מסוכן לעוברי הדרך שבמקום. בוודאי ששונה היה מאזן שיקוליי אילו הנתבעת, מלכתחילה, הייתה מודה בקיום עבודות הפוליש, אך טוענת כי עבודות אלו, מסיבה מפורטת זו או אחרת, כלל לא היו מסוכנות באורח לא סביר. 14. מתחילת הדרך טוענת הנתבעת טענה מובהקת ומבוררת כנגד הנתבעת, לעניין אשמה התורם, בכך שנעלה נעלי עקב גבוהות ולא מתאימות לעבודה, חרף התראות שניתנו לה בעניין זה. אכן, בגדר העדויות שבפניי הנושא לא הועלה על ידי מי מבעלי הדין, ואולם ברי שכפות המאזניים לעניין זה נוטות בבירור לחובת התובעת. משעה שהיא התוודעה לטענה מבוררת זו, ולא ראתה להכחיש אותה בגדר תצהיר עדותה, היא מוכחת בעיניי. 15. הוכחה, איפוא, רשלנותה של הנתבעת שהניחה לבצע עבודות של סידור שולחנות במקום שבו הרצפה מחליקה, ללא התראה ראויה ונאותה. התובעת שימשה בתפקיד בכיר של אם בית. היא נעלה נעלי עקב גבוהות. מנגד, שומה לקחת בחשבון את נטיית הפסיקה להחמיר לגבי חובת זהירות של מעביד, שבנדוננו הוא אף מחזיק מקרקעין. לנוכח כל אלו הנני אומד את אשמה התורם של התובעת בכדי 20%. 16. בעקבות התאונה נחבלה התובעת בברך רגלה הימני. אכן היא פנתה לטיפול לאחר ימים ספורים ואולם אין לי ספק שנגרם לה נזק מיוחד מוכח. היא עברה שני ניתוחים של ארטרוסקופיה, הן ביום 9.11.03 והן ביום 15.12.03. היא שהתה בתקופת אי כושר ממושכת של 135 יום, שהוכרו על ידי המל"ל. לא הוכח לי כל קשר סיבתי בין חבלה בשיניים הנטענת על ידי התובעת, ושהנני רואה לדחותה. כאמור, בסופה של דרך לתובעת לא נותרה נכות צמיתה. 17. מקובלת עליי עמדת ב"כ הנתבעת כי את אובדן שכרה של התובעת יש לאמוד, על בסיס יתרת 25% שלא שולמו לה, מעבר לדמי הפגיעה. ואולם התובעת אינה טורחת להביא גרסתה החישובית המתחייבת כתוצאה מכך. אף מתעודת עובד ציבור של המל"ל איני לומד דבר על נתון זה. לנוכח כל אלו הנני מאמץ את תחשיבו של ב"כ התובעת ממנו נלמד על שכר משוערך בשיעור של 8,491 ₪. מקובלת עליי טענת הנתבעת על פיה מכל מקום גם לאחר החזר סכומים שאמורה הייתה התובעת להשיב לנתבעת בגין דמי פגיעה שקיבלה, יש לזכות חשבונה בגין ימי החופש שהוכרו על ידי המל"ל. על יסוד הנתונים האמורים, ובגין תקופת אי הכושר, זכאית התובעת לסך של 9,552 ₪. 18. בעקבות תקופת אי הכושר שהתה התובעת בתקופה של נכות זמנית של 20% ו- 10% לתקופה נוספת של כ- 6 חודשים. בגין תקופה זו הנני אומד את הפסד שכרה החלקי בסכום נוסף של 3,000 ₪. 19. התובעת, כאמור, הייתה משוללת כושר עבודה תקופה של חודשים רבים יחסית, אף עברה טיפולים רפואיים לרוב. בסופה של דרך לא נותרה לה נכות. לנוכח כל אלו הנני אומד את הכאב והסבל שלה בסכום של 12,000 ₪. בגין עזרת צד ג' חלקית הנני רואה לפסוק לה סכום של 2,000 ₪ נוספים. 20. הנה-כי-כן, סך כל נזקיה של התובעת עולה לסך של 26,552 ₪. בגין אשמה התורם זכאית התובעת ל- 80% מהסך הנ"ל דהיינו סך של 21,242 ₪. מסכום זה יש לנכות את גמלת הנכות הזמנית שניתנה לתובעת שערכה המשוערך עולה לסך של 6,178 ₪ באופן שהיא זכאית ליתרה בסך של 15,064 ₪. 21. לפיכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 15,064 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה כמתחייב ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ על הסך הנ"ל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. תאונות נפילהרצפהתאונות החלקה