ההבדל בין ''שלילת חירות'' לבין ''הגבלת חירות'' - פיצויים מגרמניה

הוראת סעיף 43 לחוק הגרמני מסיבה עצמה רק על נרדפים שחירותם נשללה, להבדילם מנרדפים שחירותם הוגבלה.

לשון אחר: החוק הגרמני מבדיל בין:
(1) הגבלת חירות - המזכה בפיצוי רק בתחומי הרייך השלישי, לבין (2) שלילת חירות - המזכה בפיצוי במדינות זרות. הבחנה זו אומצה גם בדין ישראל ואין עליה עוררין.

בשורה של פסקי דין הובהרה האבחנה בין זכויות שהוענקו על פי החוק למי שנרדפו במדינות שנכבשו בידי הרייך השלישי לאלה שסבלו משלטון האימים ונרדפו בידי ממשלות שפעלו בהשראת הנאצים ובהשפעתם ובכללן רומניה, הונגריה ובולגריה.

על דרך הכלל אפוא, זכאים לפיצויים על-פי החוק הגרמני מי שנרדפו בתחומי הרייך השלישי. בא סעיף 43 לחוק הגרמני והרחיב את מעגל הזכאים לפיצוי מכוחו של החוק גם אל-מחוץ לגבולות גרמניה הנאצית.

בע"א 660/76 קלינובסקי נ' הרשות המוסמכת, פ"ד לא (1) 500 נפסק כי יהודי רומניה שגורשו מבתיהם, לא סבלו מ"שלילת חירות", שכן הורשו להגיע ליעד הגירוש באופן עצמאי ובלא משמר מזויין.


להלן פסק דין בנושא ההבדל בין "שלילת חירות" לבין "הגבלת חירות" - פיצויים מגרמניה:

פסק דין

ערעור זה מופנה כנגד החלטת ועדת עררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז-1957 (להלן: "החוק"), בראשותו של כב' השופט לנדמן, מיום 29.01.07 (וע 2399/03, וע 2400/03) לפיה נדחו, בשנית, עררים שהוגשו על החלטת הרשות המוסמכת שלא להכיר במערערים כנכים על פי החוק.

הרקע העובדתי:

המערערים, בעל ואישה, ילידי 1930 ו- 1931 בעיר סיביו שברומניה.
על פי הנטען בתביעות, שהוגשו על ידם לרשות המוסמכת, נאלצו לחיות חיי מסתור (כל אחד בנפרד) במשך שנות מלחמת העולם השניה.
לאחר שהרשות המוסמכת דחתה את תביעתם, הוגש על ידם ערר בהתאם לסעיף 17 לחוק.
בתאריך 20.08.04 דחתה הועדה את הערר, בשל דלות הראיות שהוצגו על ידם. הועדה ציינה כי המערער לא העיד כלל בפניה ולא ניתן להסתמך בעניינו על עדות רעייתו, המערערת, מאחר שהשניים הכירו רק לאחר עלייתם לישראל, עם תום המלחמה.
באשר למערערת נקבע כי תיאורה היה מבולבל מאוד וכל שעלה ממנו לא הגיע לכלל "שלילת חרות".
עוד ציינה הועדה כי הטענה בדבר חיי סתר במרתף חשוך כל תקופת המלחמה, אינה מתקבלת על הדעת (מה עוד שהמערערת שינתה גרסאותיה ביחס לתקופות ולמקומות), כמו גם הטענה כי כל יהודי סיביו הסתתרו בתקופת המלחמה.
על החלטה זו הוגש ערעור אשר נדון בתאריך 26.01.06 (ע"א 3321/04). הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט לפיה: "הואיל ועו"ד ליפר בסיכומיו בפני הועדה ביקש להציג ראיות נוספות, לרבות תצהירים נוספים של עדים, ואין לבקשה זו התייחסות בהחלטת הועדה, תבוטל ההחלטה והדיון יוחזר לועדה על מנת לאפשר הגשת הראיות הנוספות ומתן החלטה חדשה בהתבסס על החומר במלואו", (ההדגשה לא במקור) ולהסכמה ניתן תוקף של פסק דין.
בהחלטה נשוא הערעור שבפנינו שבה הועדה ודחתה את העררים.
בעניינה של המערערת נקבע כי לא היה בראיות הנוספות שהוצגו כדי לשנות את המסקנה לפיה עדותה נמצאה בלתי אמינה. מאחר שהעדים לא התייחסו כלל לקורות אותה בתקופת המלחמה. באשר למערער קבעה הועדה כי לא עלה בידו להראות כי מציאת מסתור בביתו של טוחן נוצרי, בתנאים הקשים המצויינים בעדותו מהווים שלילת חופש.

המסגרת הנורמטיבית:

בשורה של פסקי דין, שהאחרון בהם דנ"א 11196/03 גרנות יוסף ואח' נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, הובהרה האבחנה בין זכויות שהוענקו על פי החוק למי שנרדפו במדינות שנכבשו בידי הרייך השלישי לאלה שסבלו משלטון האימים ונרדפו בידי ממשלות שפעלו בהשראת הנאצים ובהשפעתם ובכללן רומניה, הונגריה ובולגריה.
"על דרך הכלל אפוא, זכאים לפיצויים על-פי החוק הגרמני מי שנרדפו בתחומי הרייך השלישי. בא סעיף 43 לחוק הגרמני והרחיב את מעגל הזכאים לפיצוי מכוחו של החוק גם אל-מחוץ לגבולות גרמניה הנאצית...
הוראת סעיף 43 לחוק הגרמני מסיבה עצמה רק על נרדפים שחירותם נשללה, להבדילם מנרדפים שחירותם הוגבלה. לשון אחר: החוק הגרמני מבדיל בין הגבלת חירות - המזכה בפיצוי רק בתחומי הרייך השלישי, לבין שלילת חירות - המזכה בפיצוי במדינות זרות. הבחנה זו אומצה גם בדין ישראל ואין עליה עוררין" (דברי כב' המשנה לנשיא מ. חשין בענין גרנות).

ראו גם ע"א 660/76 קלינובסקי נ' הרשות המוסמכת, פ"ד לא (1) 500 שם נפסק כי יהודי רומניה שגורשו מבתיהם, לא סבלו מ"שלילת חירות", שכן הורשו להגיע ליעד הגירוש באופן עצמאי ובלא משמר מזויין.
לפיכך, היה על המשיבה לבחון את עניינם של המערערים על פי הכללים שהותוו בפסיקה, בהתייחס לעובדה שהמערערים סבלו רדיפות מחוץ לתחומי הרייך השלישי, תחת שלטון ממשלה שפעלה בענין זה בהשראת הנאצים.

טענות הצדדים - דיון:

לטענת המערערים, ועדת הערר שגתה בכך שהתעלמה מהוכחות מדעיות שהובאו מטעם המערערים, לרבות בספרו של המלומד ההיסטוריון - ד"ר ז'אן אנצ'ל בו נכתב כי העיר סיביו היתה מקום מושבה של המפקדה הגרמנית הדרום מזרחית וגם של מפקדת "ההיטלריוגנד" וכי טרנסילבניה היא ארץ הגרמנים. על פי הנטען העיר סיביו מתוארת כחלק מהכיבוש הנאצי בספר הנ"ל ומתוארות בו גם תלאות היהודים בעת הכיבוש.
מנגד דבק המשיב בהלכה שנפסקה כי במדינות עצמאיות כמו בולגריה, רומניה והונגריה התנאים להכרה כ"נרדף" הוא היות התובע נתון בתנאים של "שלילת חופש" ולא ניתן להסתפק בתנאים המוגדרים כ"הגבלת חופש".
הצדדים חלוקים גם בשאלת משקלן של הראיות שהוצגו ואופן הערכתן.

המערערת:

כפי שצויין לעיל, גרסתה נמצאה בלתי אמינה על ידי הועדה שדנה בעררה הראשון. על פי הסכמות הצדדים, הוחזר הדיון לועדה, על מנת שתבחן גם את הראיות הנוספות שהגשתן התבקשה.
עיון בתצהירים של העדים אריה רוזמן ויצחק שטרן מעלה, כי אין בידיהם כל מידע הנוגע למערערת בתקופת המלחמה. מר רוזמן שמע מדודו שהיא ומשפחתה נלקחו מביתם, ואילו מר שטרן טען כי בעת הכיבוש נאלצו יהודי סיביו להסתתר, אלא שהוא עצמו לא היה בעיר כל המלחמה כיוון שברח ממנה.
לאור האמור לעיל, צדקה ועדת הערר במסקנתה כי אין בעדויות הנוספות כדי לשפוך אור על גרסת המערערת או לחזקה, ולפיכך אין הן מצדיקות שינוי המסקנה הנוגעת למהימנותה.
אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית ולא מצאנו כל משגה במסקנות הועדה, לפיה אין בראיות החדשות כדי לאשש את גרסת המערערת.

המערער:

בתצהירו, שהוגש לועדה, טען המערער, כי לאחר תחילת הכיבוש הנאצי הופקע הנכס בו התגורר והיה על משפחתו למצוא מקום מגורים חלופי. אביו, אשר ידע כי עומדים לקחתו לעבודות כפייה, מצא עבורו מסתור בתחנת קמח שהיתה בקצה הכפר רשינר. הטוחן הנוצרי החביא את המערער באחד המרתפים בתחנה בתנאים בלתי אנושיים. במשך היום נאלץ לעבוד עבור הטוחן בתפירת שקי קמח.
במשך כל תקופת שהותו בתחנה היה המערער שרוי בפחד הן מפני הטוחן והן מפני החיילים הגרמניים שנהגו לפקוד את התחנה והוא נאלץ להסתתר מפניהם.
בעדותו בפני הועדה חזר המערער על עיקרי גרסתו. ב"כ המשיב ויתרה על חקירתו הנגדית, מאחר שלהשקפתה גם בהנחה שכל האמור בעדות אמת הוא, אין התנאים המתוארים מגיעים לכלל "שלילת חירות".
בספרו של ד"ר ז'אן אנצ'ל אכן מתוארות הרדיפות שהיו מנת חלקם של יהודי רומניה, שכללו גירוש מבתים ובתי עסק ועבודות כפייה. אולם, אין באמור שם כדי לשנות את העובדה שרומניה אינה מוגדרת כמדינה תחת כיבוש הרייך השלישי. יתרה מכך, ד"ר אנצ'ל מציין בספרו הנ"ל (עמ' 494) כי הפרפקט של סיביו הוא שפעל לסילוק היהודים ממרכז העיר, ואילו בעמ' 527 מציין המחבר כי הטיפול "בבעיה היהודית" היה בידי שלטונות רומניה למורת רוחם של השליחים הנאצים בבוקרשט.
בפרסום מארכיון יד ושם מצויין כי בתקופת השואה רוכזו בסיביו וסביבתה אלפי יהודים לשם עבודות כפייה. הם הובאו אליה ממחוזות אחרים, ואילו היהודים המקומיים נהנו מהקלות מסוימות, וגם מצבם של היהודים שרוכזו סביב סיביו ממקומות שונים בטרנסילבניה היה טוב יותר ממצבם של היהודים שרוכזו מהרגאט. "מסיביו לא גורש אף יהודי, אולם מבין תושבי העיר, ששהו בזמן הגירוש במקומות אחרים, גורשו כמה עשרות לטראנסניסטריה וכ-10 מהם נספו. לעבודות כפייה נלקחו ארבעה אנשים, ואחד מהם נורה למוות.
באותה תקופה פעל בס' בית ספר יסודי, ובו 30 תלמידים, שפת ההוראה בו היתה יידיש.
לאחר 23 באוגוסט 1944, כאשר צבאות גרמניים והונגריים פלשו לתוך שטח דרום טראנסילווניה, היתה סיביו למרכז החשוב ביותר לקליטת פליטים יהודיים מאזור הגבול. על ידי פעולות סעד מאורגנות היטב, הצליחה הקהילה לקלוט במשך חודש וחצי כאלפיים פליטים".
מן המקובץ עולה כי לא נמצאו תימוכין לטענת המערער לפיה יש לראות בעיר סיביו אזור הנתון לשליטת הרייך השלישי, ומכאן שקביעת הועדה לפיה יש לאבחן בין שלילת חופש להגבלת חופש בענייננו, בדין יסודה.
מקובלת עלינו עמדת הועדה כי על מנת ששהייתו אצל הטוחן תוכר כחיי סתר המהווים שלילת חופש, היה על המערער להוכיח כי החשש שבשלו הסתתר אצל הטוחן היה בר היגיון.
מן הספרות, שחלקה צוטט לעיל, עולה כי הטענה לפיה כל יהודי סיביו נמלטו מפחד הצורר הנאצי, אין לה אחיזה במציאות. למרות הפסיקה הקובעת כי מי שבורח ממקום מגוריו, כדי להימנע ממעשה אלימות צפוי - אובייקטיבית וסובייקטיבית - כמוהו כמי שחווה מעשה אלימות. בדין קבעה הועדה כי לא אלה הנסיבות שבפנינו.
יודגש כי לא הובאה על ידי המערער ראיה כלשהי המאששת את טענתו לפיה החשש ממעשי האלימות היה חשש אובייקטיבי. מנגד, הוצגו מסמכים מפנקסי הקהילה מהם מצטיירת תמונה שונה מזו אותה מנסה המערער להציג.

מן המקובץ עולה כי צדקה הועדה בדחותה את עררו של המערער.
סוף דבר הערעור נדחה על כל חלקיו.
בנסיבות הענין אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נכסי נספי שואה

  2. גירוש יהודי לוב

  3. חוק הכחשת השואה

  4. ניצול שואה נזקק

  5. ניצול שואה שנפטר

  6. עילת נרדפות בשואה

  7. מחנה עקורים גרמניה

  8. החוק למניעת השמדת עם

  9. הסכם השילומים עם גרמניה

  10. הכנסה נוספת לניצולי שואה

  11. בריחה מהגרמנים - פיצויים

  12. ניצולי שואה שעלו אחרי 1953

  13. פיצויים מגרמניה לעולי לוב

  14. פיצויים בגין עבודות כפייה

  15. ניצול שואה - ירידה בשמיעה

  16. פיצוי לניצולי שואה על רכוש

  17. חוק נכסי גרמנים, תש"י-1950

  18. איסור השימוש בסמלים נאציים

  19. פיצוי על גירוש יהודי רומניה

  20. תוכנית השלמה לביקור ביד ושם

  21. נזק נפשי עקיף - ניצולי שואה

  22. פיצוי לניצולי השואה מבולגריה

  23. קביעת דרגת נכות לניצולי שואה

  24. סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני

  25. פיצויים מגרמניה לתושבי גרמניה

  26. מועד תחילת תשלום לניצולי שואה

  27. הכרה בנזק נפשי של ניצולי שואה

  28. תגמולים לאחר פטירת ניצול שואה

  29. פיצוי על נזק נפשי לניצולי שואה

  30. ערעור לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

  31. צירוף ראיות חדשות - ניצולי שואה

  32. זכויות ניצולי שואה שנולדו בתוניסיה

  33. חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954

  34. חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957

  35. הכנסה מקיצבאות תגמולים לניצולי שואה

  36. חוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007

  37. טראומה נפשית - פיצויים לניצולי שואה

  38. זכויות ניצולי שואה הסובלים ממחלת נפש

  39. הצעת חוק ניצולי מחנות הריכוז והגטאות

  40. ניכוי קצבת זקנה מפיצויים לניצולי שואה

  41. חוק הפיצויים הגרמני - נתינות טוניסאית

  42. יציאה מגרמניה לפני 1933 - זכות פיצויים

  43. חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959

  44. התייחדות עם זכר קורבנות השואה וחללי צה"ל

  45. חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950

  46. חוק זכרון השואה והגבורה - יד ושם, תשי"ג-1953

  47. נדחתה תביעה בגין העלאת דמי שכירות לניצולת שואה

  48. צו נכי רדיפות הנאצים (תוספת לתגמול), התש"ע-2010

  49. תקנות נכי המלחמה בנאצים (סמל הנכים), תשי''ט-1959

  50. צו נכי רדיפות הנאצים (תוספת לתגמול), התשס"ח-2008

  51. צו נכי רדיפות הנאצים (שינוי שיעורים), התשנ"ה-1995

  52. תקנות נכי רדיפות הנאצים (תגמול נוסף), תשכ''ט-1969

  53. תקנות נכי רדיפות הנאצים (טיפול רפואי), תשי''ט-1958

  54. תקנות נכי המלחמה בנאצים (טיפול רפואי), תשט''ו-1955

  55. תקנות נכי רדיפות הנאצים (בקשה לתגמול), תשי''ז-1957

  56. תקנות נכי המלחמה בנאצים (ועדה רפואית), תשט''ו-1954

  57. צו נכי המלחמה בנאצים (תגמול לנכה נזקק), התשמ"ט-1989

  58. צו עבירת קנס (יום הזכרון לשואה ולגבורה), התשמ"א-1981

  59. תקנות נכי רדיפות הנאצים (תגמולים מיוחדים), תשל''ז-1977

  60. תקנות נכסים של נספי השואה (ענייני ירושה), התשס''ט-2008

  61. תקנות נכי המלחמה בנאצים (תגמולים מיוחדים), תשי''ח-1958

  62. חוק התביעות של קרבנות השואה (הסדר הטיפול), תשי"ז-1957

  63. תקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות), התשמ''ד-1983

  64. תקנות נכי המלחמה בנאצים (חישוב הכנסה נוספת), תשל''ד-1974

  65. תקנות התביעות של קרבנות השואה (הסדר הטיפול), תשכ''ה-1965

  66. תקנות נכי המלחמה בנאצים (ועדה רפואית עליונה), תשי''ז-1957

  67. תקנות נכי רדיפות הנאצים (סדרי דין בוועדת ערר), תשל''ד-1973

  68. תקנות נכי המלחמה בנאצים (כללים להוכחת חוסר פרנסה), תשי''ח-1957

  69. תקנות נכי מלחמה בנאצים (מבחנים לקביעת דרגות-נכות), תשט''ז-1956

  70. תקנות נכי המלחמה בנאצים (טיפול רפואי) (הוראת שעה), התשס''ט-2008

  71. ההבדל בין ''שלילת חירות'' לבין ''הגבלת חירות'' - פיצויים מגרמניה

  72. תקנות קרבנות השואה (הסדר הטיפול) (אגרת אישור תאגיד), תשכ''ד-1964

  73. תקנות נכי רדיפות הנאצים (ערעור בפני בית המשפט המחוזי), תש''ל-1969

  74. תקנות נכי המלחמה בנאצים (ערעור בפני בית המשפט המחוזי), תשי''ז-1957

  75. תקנות נכי המלחמה בנאצים (ערבויות לנכים ולמילוות לנכים), תשכ''ח-1968

  76. תקנות נכי רדיפות הנאצים (ערבויות לנכים ולמילוות לנכים), תשל''ז-1977

  77. צו נכי המלחמה בנאצים (תגמול לבן זוג של נכה נצרך שנפטר), התשמ"ט-1989

  78. צו נכי המלחמה בנאצים (תגמול לבן זוג של נכה נזקק שנפטר), התשמ"ט-1989

  79. צו נכי רדיפות הנאצים (שינוי שיעור התגמולים) (הוראת שעה), התשס"ח-2008

  80. צו נכי המלחמה בנאצים (שינוי שיעור התגמולים), (הוראת שעה), התשס"ט-2008

  81. תקנות נכי המלחמה בנאצים (נכים המקבלים תשלומים ממדינת חוץ), תשי''ז-1957

  82. אכרזת התביעות של קרבנות השואה (הסדר הטיפול) (הסכמים קיבוציים), תש"ך-1960

  83. תקנות נכי רדיפות הנאצים (חישוב הכנסה לצורך תשלום תגמול נוסף), תשל''ד-1974

  84. תקנות בית המשפט (עבירות לפי חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם), תשי''א-1950

  85. חוק נכי רדיפות הנאצים (ביטול הגבלת מועדים להגשת בקשה לזכאות), התשנ"ח-1998

  86. חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו-2006

  87. תקנות התביעות של קרבנות השואה (הסדר הטיפול) (סדרי הדין בועדת הפיקוח), תשל''ה-1975

  88. תקנות נכי המלחמה בנאצים (הסכום המקסימלי שמותר לנכות מתגמוליו של נכה), התשנ''ד-1994

  89. תקנות התביעות של קרבנות השואה (הסדר הטיפול) (ערעור לבית המשפט העליון), תשכ''א-1961

  90. תקנות נכי המלחמה בנאצים (השתתפות המדינה בהוצאות ביטוח למקרה מותו של נכה), התשמ''ב-1982

  91. לא התקיים התנאי הקבוע בחוק ההטבות, לפיו שהה במחנה ריכוז, בגטו או במחנה שעבדו בו בעבודת פרך

  92. צו נכי המלחמה בנאצים (העלאת שיעור הדרגה הקובעת, השכר הקובע ושיעורי התגמולים), התשמ"ט-1989

  93. חוק נכי המלחמה בנאצים (ביטול הגבלת המועדים להגשת בקשה לתגמול) (הוראה מיוחדת), התש"ס-2000

  94. תקנות נכי רדיפות הנאצים (סוגי הוצאות שרואים אותן כהוצאות בהשגת קיצבה או מענק), תש''ל-1969

  95. שאלת הכרה בנכויות ניצולי שואה המקבלים תגמולים לפי ההחלטה המנהלית של משרד האוצר, ועל כן נפתח בסקירה

  96. תקנות הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום) (קיצבאות נכי המלחמה בנאצים ונכי רדיפות הנאצים), התשמ''ו-1986

  97. תקנות קרבנות השואה (הסדר הטיפול) (שיעור שכר טרחה מקסימלי לתביעות לגביית פקדונות שווייץ), תשכ''ד-1964

  98. תקנות נכי המלחמה בנאצים (כללים להכרת אדם כאינו מסוגל להשתכר למחייתו ולהכרת הכנסה כדי מחיה), תשי''ח-1957

  99. תקנות ההסדרים במשק המדינה (נכי רדיפות הנאצים ששהו על אדמת גרמניה ביום ט' בטבת התש''ז) (בקשה לתגמול), התשס''א-2001

  100. צו נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (הארכת מועד לענין הוועדה להפרשי הצמדה וריבית), התשס"ז-2006

  101. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון