דיסק השחזה - תאונת עבודה

להלן פסק דין בנושא דיסק השחזה - תאונת עבודה: 1. התובע יליד 19.9.71 הועסק על ידי נתבעת 1 שהינה חברת כוח אדם, במפעלה של נתבעת 2 - בעבודות השחזה. בתאריך 12.5.03 נפגע התובע בזרוע ימין מדיסק השחזה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמ.ל.ל קבע לתובע 10% נכות בגין קרע בשריר הביספס. 2. ב"כ הצדדים הביעו הסכמתם לדיון על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. מלבד שאלת האחריות חלוקתה וגובה הנזק, עומדת שאלת כפל ביטוח להן טוענות הנתבעות, מגישות הודעת צד ג' ו-ד'. 3. הכיסוי הביטוחי: ב"כ נתבעת 1 המבוטחת בחברת ביטוח "אריה" טוען כי לא קיים כפל ביטוח בחברת הביטוח "אריה" שכן נתבעת 2 אינה כלולה ברשימת לקוחות החברה הכלולים בפוליסה שהוציאה חברת "אריה" לנתבעת 1. משכך אין היא מבוטחת על פי הפוליסה ודין טענתה לביטוח בכפל - להידחות. ב"כ נתבעת 1 צרף מכתב מ"אריה" בו נרשם: "מן המסמכים המצויים בידינו עולה, כי שם המבוטח לא הורחב לכלול את חברת גל מרין". נתבעת 1 טוענת לכפל ביטוח מצידה של חברת "הפניקס" אשר ביטחה את נתבעת 2. הנתבעת טוענת לכיסוי הביטוחי מכוח היותה "קבלן משנה" המבוטח על פי הפוליסה. ב"כ נתבעת 2 טוען כי פוליסת הביטוח של חבות מעבידים שהוצאה לנתבעת 1 כוללת כיסוי ללקוחות הנתבעת 1 על פי רשימה. לטענתו על ביהמ"ש לקבוע כי נתבעת 2 כלולה ברשימת המבוטחים שכן המבטחת לא השיבה על השאלון שהופנה אליה על אף צו ביהמ"ש שהורה לה לעשות כן. לטענתו יש לראות בביטוח זה ביטוח ראשוני המוציא מכלל תחולה כל ביטוח אחר שיש לנתבעת 2 אצל מבטחים אחרים. אשר לטענת כפל הביטוח של נתבעת 1 כלפיה, טוענת נתבעת 2 כי נתבעת 1 הינה ספקית כוח אדם ולא קבלנית משנה ועל כן אינה כלולה בביטוח "הפניקס". 4. חלוקת החבות: נתבעת 1 טוענת כי היא ספקית כוח האדם בלבד וכי האחריות חלה על נתבעת 2 שהיא המעסיקה הישירה אשר קבעה את שיטות העבודה. עוד לטענתו מדובר בעובד מנוסה אשר עבד עם דיסק בעל כיפת מיגון. לטענתו בא כוחה, על פי הפסיקה יש להטיל על חברת כוח האדם אחריות בגובה 10%-15% מהנזק, בלבד. נתבעת 2 טוענת כי לא היו עדים לתאונה. לטענתה התובע עבר הדרכה והתאונה ארעה כתוצאה מרשלנותו. לשיטתה יש להשית על נתבעת 1 - 30% מהפיצוי. 5. גובה הנזק: ב"כ התובע טוען כי יש לחשב את הנזק על פי נכות תפקודית בגובה 15% הכוללת את הנכות הפלסטית הנוספת שנקבעה. לטעמו יש להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על 60,000 ₪ ובסך הכל יש לפצותו בסך 248,000 ₪. הנתבעת 1 טוענת כי לתובע נותרה נכות פלסטית בגובה 5% וכי שריר הזרוע מפותח ומעיד כי אין לפגיעה השלכה תפקודית. נתבעת 2 טוענת באשר לגובה הנזק, כי התובע קיבל הפסדי עבר והוצאותיו מכוסות על ידי המ.ל.ל. על פי נכות פלסטית של 5% מגיעים נזקיו כדי 35,000 ₪, מהם יש לנכות תשלומי מ.ל.ל בסך 28,000 ₪ וכן אשם תורם, כך שתביעתו נבלעת. 6. דיון: התובע עבד כפועל, על פי תלושי השכר שצורפו, שכרו הממוצע קודם לתאונה היה כ-4,200 ₪. לתובע נגרם חתך רוחבי באזור שריר הביספס אשר נתפר והותיר צלקת של 7-8 ס"מ. על פי דוח הועדות הרפואיות של המ.ל.ל היתה פגיעה בשריר הביספס, זאת בניגוד לחוות דעת מומחה הנתבעת. בכל מקרה עולה הן ממסמכי הועדה והן מחוות דעת מומחה הנתבעת, כי הצלקת שנותרה אינה רגישה ואינה דבוקה ליסוד, וכי הכוח הגס בגפה שמור. עם זאת עולה כי קיימת פגיעה בשריר בחלקו התחתון. אף על פי בדיקת מומחה הנתבעת, שמדד את היקפי הגפיים, היקף אמת שמאל גדול יותר, והיקף הזרוע מעל המרפק בשתי הגפיים שווה, זאת למרות שהתובע ימני ככל שעולה מהמסמכים. לאור גילו של התובע, עיסוקו, שכרו, הנכות שנותרה וטענות הנתבעות לעיל, מצאתי כי יש לפצות את התובע בגין פגיעתו, בסך כולל של 120,000 ₪ נטו, והוא הסכום המתקבל לאחר ניכוי תקבולי המ.ל.ל. 7. הריני מחייב את הנתבעות הדדית לשלם לתובע פיצוי בסך של 120,000 ₪ בתוספת 16% שכ"ט עו"ד בתוספת מ.ע.מ וכן החזר אגרה ששולמה בסך 600 ₪. לאחר ששקלתי את חלוקת האחריות והשאלות הביטוחיות, אני קובע כי הנתבעת 1 תישא בתשלום 20% מהסכומים שנקבעו לעיל ואילו נתבעת 2 תישא בתשלום 80% הנותרים. הנתבעות תשלמנה את הסכומים לעיל עד 10.12.05 שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל. הודעות צד ג' וצד ד' נמחקות כאשר נלקחו בחשבון בתיק העיקרי. לאור מהות הדיון תשלמנה הנתבעות 1/3 אגרה בלבד לפי החלוקה דלעיל. המודיעות לצדדי ג' ו-ד' פטורות מיתרת אגרה.תאונת עבודה