הועדה קבעה כי העורר לא הוכיח כל קשר בין בעיות הראיה מהם הוא סובל לבין ההקרנות שקיבל כנגד הגזזת ובוודאי שלא הוכיח קשר בין בעיות הראיה לבין נרדפות בתקופת הנאצים. להלן החלטה בנושא בעיות ראיה בגין הקרנות גזזת: החלטה 1. העורר הגיש ערר על החלטת המשיבה לדחות את תביעתו לתגמול עבור נכות בשל פגימה בעיניים. העורר נבדק מטעם המשיבה ע"י הרופא הבודק, ד"ר ברוך שוורץ, רופא עיניים, אשר כתב במחלות וקורותיהן כך: "עבר הקרנות בגלל גזזת. ב - 1946 לראשונה משקפיים 3.50 ומאז המספר הלך וגדל. ב - 1952-3 עבר ניתוח פזילה בעין ימין ולאחר טיפול קונסרבטיבי במשך 7 חודשים. תלונה חוזרת: מזה 60 שנה לא מסוגל להתמקד בשתי עיניים יחד פעם ימין ופעם שמאל". 2. במסמכים רפואיים ציין ד"ר שוורץ את המסמכים הבאים: "אשפוז - ניתוח קטרקט עין ימין איכילוב; אשפוז - ניתוח קטרקט עין שמאל איכילוב; מכתב רופא מטפל". 3. בסעיף בדיקות נוספות ציין ד"ר שוורץ: "אחרי ניתוחי קטרקט השתלת עדשות בשתי עיניים. ראיה, לחץ פונדיס בגדר הנורמה...". 4. בסעיף דיון סופי והמלצות כותב ד"ר שוורץ: "משקפיים מגיל 10, קוצר ראיה שגדל עם הגיל נורמאלי בקוצר ראיה, עד מינוס 8. עבר ניתוח בשנת 1953 כלומר היה בן 17 בזמן הניתוח, היתה אלטרנציה, לא התפתחה עין עצלה. לא היתה דיפלופיה, כלומר פזילה מגיל מאוד מאוד צעיר לכן אין לו ראיה דו עינית וגם לא היתה לו (אחרת היה כפול). יש לו אלטרנציה טובה פעם ימין ופעם שמאל כשהראיה טובה בכל עין. אין קשר. למר רובינסון קוצר ראיה גבוה ופזילה ... אחרי ניתוח קטרט ראיה טובה. כפי שהוא אומר 60 שנה אותו דבר". 5. במסמך של ד"ר שי קפלן, הרופא המטפל, מיום 4.4.05, הנושא את הכותרת "חוות דעת מקצועית", נכתב כי הממצאים בבדיקתו הם: "מקטע קדמי שקט פסאודופקיה שתי עיניים; משמאל עכירות של הקפסולה; דיסקות חיוורן קל; ללא פפילאדמה; רשתית צמודה מקולה שמורה, כלי דם תקינים, לחץ 14 שתי עיניים, ישנה בעיה של אקזוטרופיה alt ראיה כל עין 6/9 עם משקפיים. כרגע אין כל בעיה דחופה. ישנה בעית מיקוד על רקע פזילה מילדות. ניתוחי ירוד תקינים." 6. במסמך נוסף של ד"ר שי קפלן, מיום 3.4.06, נכתב: "בעיה של alternate exotropia כל עין לחוד רואה 6/9, אבל אין סינכרוניזציה ושילוב בין שתי העיניים, כלומר עאשר עין אחת מפוקסת השניה זזה הצידה. דבר שגורם לראיה דו ממדית ולא תלת ממדית." 7. העורר טען בפנינו בדיון ביום 23.3.06 כי טענתו היא שההקרנות שקיבל כנגד גזזת פגעו לו במרכז הראיה. העורר טוען שלא היה פוזל. כאשר נשאל העורר האם בכוונתו להגיש חוות דעת רפואית שתתמודד עם חוות דעתו של ד"ר שוורץ הודיע כי איננו מתכוון להגיש חוות דעת. כאשר נשאל האם יש בידו מסמך המוכיח כי עבר ניתוח של הפרדה בין שני חצאי מוח, אשר היא גורמת להפרעה בראיה הוא השיב כי ימציא לועדה מסמכים של ד"ר בלומנטל משנות ה - 50 אשר יוכיחו זאת. 8. בדיון ביום 23.3.06 החליטה הועדה כי העורר יציג למשיב את כל החומר הרפואי שיש בידו בנוגע להפרדה בין שני מרכזי הראיה של המוח והשפעתה על הראיה כיום. לאחר שהחומר יתקבל יגיב המשיב על טענותיו של העורר. 9. המשיב הגיב במועד הדיון ביום 12.9.06 באומרו, שלאחר שראה את החומר שהגיש העורר משנת 1953, לא מצא שהחומר הראה הפרדה בין שני מרכזי הראיה של המוח. 10. לאחר הדיון ביום 12.9.06, הגיש העורר שלוש "הודעות" לוועדה בתאריכים 16.11.06, 21.11.06 ו- 26.11.06. מהאמור בהודעות עולה כי העורר מלין על כך שהמומחה מטעם המשיב, ד"ר ברוך שוורץ, לא הגיש את חוות דעתו בדרך הקבועה על פי הדין. איננו מוצאים לנכון לייחס חשיבות בתיק זה לכך שמומחה לא הגיש את חוות דעתו על פי כל פרטי הדין. הוועדה כידוע פטורה מדיני הראיות והפרוצדורה. יתר על כן, העורר עצמו אינו מביא כל חוות דעת מטעמו ערוכה כדין לתמוך בגרסתו ובטענתו לקשר ומסתפק במסמך של ד"ר קפלן, שודאי שאינו ערוך כדין. לפיכך, באותה רוח שמציע העורר, יכולה הייתה הוועדה לקבוע כי העורר עצמו לא הרים את נטל הראייה, המוטל עליו, כיוון שהעורר לא הגיש חוות דעת ערוכה כדין. אולם הוועדה לא נהגה כך עד היום, על מנת להקל על העורר והיא בוחנת את התיק, על סמך המסמכים הרפואיים הנמצאים בתיק. 11. בהעדר חוות דעת ערוכה כדין מצד העורר אין גם להיענות לבקשתו לחקור את ד"ר שוורץ. בקשה שממילא הוגשה באיחור, רק בהודעתו מיום 21.11.06 לאחר שהועדה החליטה כבר ביום 12.9.06 כי "החלטה תשלח לצדדים." נדגיש כי היענות לבקשה זו, הייתה מחייבת את העורר להביא גם את ד"ר קפלן לחקירה על המסמך הרפואי שהכין, דבר שהיה מחייב את העורר בתשלום שכר והוצאות לד"ר קפלן. לפיכך, הוועדה אינה מוצאת לנכון להיענות לבקשת העורר. 12. הוועדה בדקה את הערר לגופו על סמך החומר המצוי בפניה. 13. החומר שהגיש העורר משנת 1953 הינו מסמך של קופ"ח מחוז הגליל בטבריה מאפריל 1953 ולפיו לעורר יש פזילה ונחוץ לו ניתוח. ד"ר בלומנטל חתום על המכתב וכן נכתב שם כי יש לשלוח אותו לביה"ח שוויצר בטבריה במאי 53'. מכתב נוסף הוא מכתבו של ד"ר צבי ולשטיין מאפיקים המבקש אישורו של ד"ר שפירו לניתוח פזילה לפי הוראות רופא עיניים לפי המכתב האמור לעיל. מסמך נוסף שהוגש ע"י העורר הוא מיום 23.12.68 של ד"ר חיים ברוך, רופא עיניים, ובו נכתב כי בבדיקת עיניים נוכחית, העורר הינו בקוצר ראיה מינוס 8 ומינוס 9 . 14. צודקת המשיבה כי אין כל הוכחה במסמכים שהציג העורר, כי העורר עבר ניתוח כלשהו אשר בו בוצעה הפרדה בין שני מרכזי הראיה של המוח. כל שניתן למצוא במסמכים הוא שהעורר עבר בהיותו בגיל 17 בשנת 53' ניתוח כנגד הפזילה ממנה סבל. אין לקבל את טענת העורר כיום כי לא סבל מפזילה, כאשר המסמכים הרפואיים קובעים זאת במפורש בזמן אמת בשנות החמישים וזאת עפ"י מסמכים שהעורר בעצמו הגיש. יש לציין כי במסמך מיוני 03' מכתב שחרור של מחלקת עיניים באיכילוב נכתב כי בשנת 1952 עבר ניתוח לתיקון פזילה בעין ימין ולא נכתב כל דבר נוסף בענין ניתוחים הקשורים להפרדת מרכז הראיה. 15. לכך יש להוסיף את העובדה כי המסמך של ד"ר קפלן לא מוכיח כי המערער עבר ניתוח של הפרדת מרכז הראיה ואילו עמדתו של ד"ר שוורץ עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים המצויים בתיק. 16. לפיכך, הועדה קובעת כי העורר לא הוכיח כל קשר בין בעיות הראיה מהם הוא סובל לבין ההקרנות שקיבל כנגד הגזזת ובוודאי שלא הוכיח קשר בין בעיות הראיה לבין נרדפות בתקופת הנאצים. סוף דבר הערר נדחה. אין צו להוצאות. גזזת