אחריות לנזק ברכב חונה

להלן פסק דין בנושא אחריות לנזק ברכב חונה: פסק דין כללי 1. ביום 10.6.02 בשעות הבוקר המוקדמות פרצה דלקה אשר כילתה כליל רכב מספר רישוי 20-977-05 שהיה בבעלות עלי כרים סוידאן (להלן: הרכב וסוידאן בהתאמה) ואשר חנה בחצר של מקום עסקם של עפיף מג'דוב (להלן: מג'דוב) ועאדל מסרי (להלן: מסרי) המצוי במקרקעין בבעלות מג’דוב בתחום כפר אבו סנאן. המחלוקת דנן נסבה סביב סוגיית האחריות לאירוע הדלקה והנזק שנגרם בעטייה. כתבי הטענות 2. ביום 18.1.05 הגיש מג’דוב תובענה כספית בת"א 1719/05 נגד סוידאן ומבטחו בביטוח אחריות כלפי צד שלישי בעטיים של הנזקים שנגרמו למבנה עסקו כתוצאה מהדלקה שפרצה לטענתו ברכב , ואשר הוערכו על ידי שמאי מטעמו בסך 9,050 ₪. בכתב התביעה נתבעו עלות תיקון הנזקים וכן שכר טרחת השמאי שבדק את הנזק ונתן חוות דעת לבקשת מג'דוב. בסך הכל נתבע סך של 11,471 ₪ נכון ליום הגשת התובענה. 3. ביום 28.7.05 הגיש סוידאן תביעה נגדית בת"א 12661/05 בה תבע פיצוי בעד הנזק שנגרם לו בעטייה של הדלקה. לפי עדותו הגיש את התובענה כתגובת נגד לתביעתו של מג'דוב. עקרונית אין בכך פסול, שהרי יתכן כי אדם יהיה מוכן לוותר על תביעתו ויחזור בו אם ייתבע על ידי האחר. בנסיבות המקרה דנן נראה כי מוטב היה לולא שינה סוידאן את דעתו. 4. שתי התובענות, שהדיון בהן אוחד, הוגשו בסדר דין מהיר. ההנמקה תהא אפוא תמציתית כמצוות הדין. הנסיבות 5. מג’דוב ומסרי מנהלים עסקים נפרדים במבנה משותף בו העסקים מופרדים פיסית על ידי קיר משותף וסביבם חצר משותפת. המקרקעין עליהם הוקמו העסקים הנם בבעלות מג’דוב אשר מזה כעשור משכיר למסרי חלק מהם לניהול עסק של תיקון מפלטים (אגזוזים) ומצננים (רדיאטורים). החצר המשותפת משמשת גם לחניית כלי רכב המגיעים לשני העסקים. 6. ביום 9.6.02 נסע סוידאן ברכב לכיוון ביתו בכפר עראמשה ובמהלך הנסיעה נתגלתה תקלה במצנן. הוא התקשר אפוא למספר הטלפון הנייד של מסרי ומצא אותו בעיצומו של טיול משפחתי ביום מנוחתו, יום ראשון בשבוע. לגרסת סוידאן ציין מסרי בפניו כי יימצא בעסק רק למחרת היום ומשמסר לו כי לפי מצב הרכב אין באפשרותו להמשיך בנסיעה עד ביתו הנחה אותו מסרי להעמיד את הרכב בחצר עסקו ולמסור את מפתחותיו לידי בעל המרכול הסמוך, והוא עשה כן. למחרת היום בשעות הבוקר המוקדמות התקשר אליו מסרי והודיע לו כי הרכב עולה באש. סוידאן נסע יחד עם אביו לבית העסק שם התבשר כי האש כילתה את הרכב כליל. בהמשך הזמין את המשטרה ואת שירותי הכבאות ופנה לשמאי. גרסת מסרי לעומת זאת הנה כי סוידאן אכן התקשר אליו במהלך הטיול והוא הנחה אותו להגיע למחרת היום בשעת פעילות העסק. בשל העדר שמירה הפציר בו לבל יעמיד את הרכב בחצר. למחרת היום בשעות הבוקר המוקדמות העיר אותו מג'דוב משנתו והזעיקו לעסק בשל רכב החונה בחצר ועולה באש. בהגיעו למקום ראה את הרכב, הניח כי היה זה רכבו של סוידאן, התקשר אליו לפי המספר שהופיע בצג הטלפון הנייד והודיע לו על אשר התרחש. 7. אין חולק כי מג’דוב לא היה צד להסכמה (כזו או אחרת) שהושגה בין מסרי לבין סוידאן ואין ראיה כי הרשה למאן דהו להחנות כלי רכב בתחום המקרקעין שבבעלותו בזמן שהעסק סגור. מכל מקום, גרסתו תואמת לזו של מסרי ולדבריו שעה שהתקשר אליו בעת גילוי השרפה הגיב האחרון באומרו כי הבהיר לסוידאן מפורשות לבל יעמיד את הרכב בתוך חצר העסק. 8. גרסת מסרי ומג’דוב עדיפה עליי על פני זו של סוידאן. גרסת האחרון מהווה עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע. נוכח הסתירות שנתגלו בה, שאמנם אינן נוגעות למחלוקת זו, לא מצאתי להסתמך עליה לשם קביעת ממצאים ועובדות. די בכך כדי לדחות את גרסתו. על כך ניתן להוסיף כי המנעותו של סוידאן מהבאת ראיות חיוניות שהיו בהישג ידו מבלי שנתן הסבר מניח את הדעת מדוע עשה כן תומכת אף היא במסקנה כי אין לסמוך על גרסתו היחידה. לעומת זאת, גרסתו של מג’דוב נתמכת בעדות מסרי וממנה עולה כי המדובר בנוהל קבוע בעסקם לפיו אין להשאיר כלי רכב בתוך העסק או בחצר. נוהל זה נובע הן מתנאי המקום והן מטיב העסקים, שהשירות שניתן בהם מסתיים תוך זמן קצר היכול להמשך לכל היותר עד שעתיים. אני קובעת אפוא כי לא היה סיכום בין מסרי לבין סוידאן כי הרכב יועמד בתחום העסק עד למחרת היום עת יבוצע התיקון. 9. אין חולק כי האש כילתה את הרכב כליל וכי גם גרמה נזק למבנה השייך למג’דוב. מחומר הראיות עולה כי האש יצאה מתוך הרכב. למסקנה זו ניתן להגיע נוכח העובדה אשר אינה שנויה במחלוקת, כי האש כילתה את הרכב כליל והנזק במבנה התמקד אף הוא במקום חניית הרכב, שם ניזוק קשה משטח האספלט. לעומת זאת יתר הנזקים למבנה היו משניים. לו יצאה האש מתוך מבנה עסקו של מג’דוב, הקרוב יותר למקום חניית הרכב, היה נגרם נזק לפנים המבנה ולתכולת הצמיגים הדליקה, ואלה לא ניזוקו. אני קובעת אפוא כי האש יצאה מתוך הרכב. למותר לציין, כי גם אבי סוידאן סבר כי מקור האש בקצר חשמלי שנגרם ברכב שעה שחנה במקום. המצב המשפטי 11. הן סוידאן והן מג’דוב משתיתים את עילת התביעה בעוולה בנזיקין. סוידאן מייחס למג’דוב רשלנות והאחרון מייחס לראשון הסגת גבול שגרמה לנזק ממון. סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע לאמור: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה". 12. משנקבע לעיל, כי האש יצאה מהרכב, קרי, ממטלטלין שסוידאן הוא בעליהם, הרי שעליו הנטל להוכיח שלא היתה במקורה של האש או התפשטותה התרשלות שיחוב עליה. סוידאן לא הביא כל ראיה להוכיח כי מקור האש או התפשטותה לא נבעו מרשלנותו. מכיוון שכך, עליו מוטלת האחריות לנזק שנגרם למקרקעין של מג’דוב. בנסיבות אלו אין לו למעשה עילת תביעה נגד האחרון. 13. לו קבעתי כי הרכב הועמד במקום עסקם של מג’דוב ומסרי בהסכמתו של האחרון גם אז היתה המסקנה זהה. אמנם אז לא היה סוידאן בבחינת מסיג גבול ברם היות שהאש יצאה מהרכב ממילא היה עליו להוכיח כי לא התרשל, והוא לא עשה כן. 14. טענת באת כח סוידאן בסיכומיה כי בהתאם להוראות חוק חוזה קבלנות תשל"ד-1974 והוראות חוק השומרים תשכ"ז-1967 חב מג’דוב כשומר שכר ששמירת הנכס (הרכב) אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו אינה נהירה כלל ועיקר. בין סוידאן לבין מג’דוב לא נכרת חוזה כלל, קבלנות או אחר. כל "פשעו" של מג’דוב היותו הבעלים של המקרקעין בהם החנה סוידאן את הרכב. סוידאן לא התקשר עמו בחוזה, לא קיבל את הסכמתו להעמיד את רכבו בתחום עסקו, לא היה על מג'דוב לבצע עבודה בעבורו או לקבל ממנו שכר כלשהו. אם בכלל התקשר סוידאן בחוזה היה זה עם מסרי, שאינו בעל דין בהליך דנן ואין טענה וממילא אין הוכחה כי פעל כשלוח של מג’דוב. 15. מעבר לכך, אחריות שומר שכר שמטרת השמירה אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו אחראי לאבדן הנכס או נזקו "זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן" (ראה סעיף 2(ב) לחוק השומרים תשכ"ז-1967). אחריות שומר חינם (ולכל היותר ניתן היה לייחס למג’דוב מעמד של שומר חינם) קמה רק אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו ברשלנותו (ראה סעיף 2(א) לחוק). על פניו נראה כי לא ניתן לייחס למג’דוב רשלנות שעה שרכב אשר הועמד בחצרו ללא ידיעתו עלה באש ממקור עצמי בשעות בהן העסק סגור. ממילא לא יכול היה לחזות מראש מצב זה ולמנוע את התוצאות. 16. התוצאה הנה אפוא כי סוידאן אחראי כלפי מג’דוב בגין הנזק שנגרם למקרקעין של האחרון בעטייה של הדלקה ולא ההפך. הנזק 17. מג’דוב הגיש חוות דעת של שמאי אשר העריך את הנזקים שנגרמו למקרקעין שבבעלותו בסך 9,050 ₪ נכון ליום 9.7.02. השמאי נחקר על חוות דעתו זו וזו לא נתערערה. אמנם נכון, השמאי לא הביא עמו הצעות מחיר עליהן התבסס לצורך הערכת הנזק כך שנמנעה האפשרות לבדוק את סבירות הערכתו. עם זאת משלא הוצגו בפניו נתונים אחרים מהם ניתן להסיק כי ההערכה מופרזת יש לקבל את חוות דעתו. 18. אין חולק כי חרף הזמן שחלף טרם תוקנו הנזקים על ידי מג’דוב. מכיוון שכך זכאי לפיצוי על בסיס הערכת השמאי. בכל מקרה אינו זכאי לתשלום מס ערך מוסף על הסכומים הנקובים שהרי בתור עוסק רשאי לנכות את מס התשומות. כן זכאי להשבת הסכום ששילם לשמאי כשכר טרחה ומהטעם שצוין לעיל יש להפחית את הסכום ששילם כמס ערך מוסף. סוף דבר 19. ת"א 1719/05 - אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 9,749 ₪ כשסכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 החל מיום 9.7.02 (תאריך חוות הדעת) ועד התשלום המלא בפועל. 20. ת"א 12661/05 - התובענה נדחית. 21. סוידאן ישלם למג’דוב את אגרת התביעה בת"א 1719/05 וכן שכר טרחת עורך דין בשתי התובענות בסך 2,000 ₪ ומע"מ. רכברכב חונהנזק לרכב