אוטם שריר הלב שירות במשטרה

להלן פסק דין בנושא אוטם שריר הלב שירות במשטרה: פסק דין 1. ערעור על החלטת וועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשכ"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים") בראשות כב' השופטת שולמית יעקובוביץ בו"ע 229/04. בהחלטה זו נקבע כי אין קשר בין אוטם שריר הלב בו לקה המערער במהלך שירותו במשטרת ישראל, כתוצאה מאירועים שאירעו ביום 28.03.1996, לתנאי שירותו. העובדות: 2. המערער יליד 1952 גוייס למשטרת ישראל במאי 1974 ושירת בתפקידי בילוש שונים כשלוש שנים עד לפרישתו בשנת 1977. בשנת 1980 התגייס שנית למשטרה ושירת כקצין בילוש חקירות, קצין מודיעין, קצין הדרכה וממלא מקום מפקד משטרת התנועה הארצית/מחוז המרכז עד לפרישתו בינואר 2003. ביום 14.11.2003 הגיש המערער תביעה להכרתו כנכה על פי חוק הנכים במסגרתה ביקש לקבוע כי אוטם שריר הלב, בו לקה, נגרם "תוך ועקב שירותו במשטרת ישראל - אירועי דחק חריג שאירעו ביום 28.03.1996". תביעת המערער נדחתה ועליה הוגש ערעור אשר שימש בסיס להחלטת הוועדה נשוא הערעור שבפנינו. 3. אין מחלוקת עובדתית באשר לאירועים שאירעו והערעור שבפנינו מתמקד בפן המשפטי. המדובר בשני אירועים שאירעו למערער ביום 28.03.1996 אשר בעקבותיהם טען שחש ב"בלחץ עצום... תוצאה טבעית של ההתרגזות בשני האירועים החמורים שאירעו... באותו יום...". האירוע הראשון התרחש בבוקרו של יום 28.03.1996. לטענת המערער חווה עימות קשה וחריף שלווה בטונים גבוהים עם מפקדו, סגן מפקד משטרת התנועה הארצית, אשר פרץ לאחר שהתברר למערער שהוראות והנחיות שנתן לפקודיו בוטלו על ידי מפקדו באמצעות מכשיר הקשר. הוא טען כי האירוע נתפס על ידו כשלילת מעמדו וסמכותו אל מול פקודיו והיה "כאחד האירועים החמורים ביותר שיכולים לקרות למפקד בשטח". האירוע השני, התרחש באותו יום בצהריים, עת התבשר המערער בשתי שיחות טלפון שקיים עם עמיתיו, כי בניגוד להבטחה מפורשת לקידום שניתנה לו על ידי ממוניו לטענתו, מונה לתפקיד מישהו אחר. כתוצאה מכך, חש המערער "תחושת אכזבה מרובה, עוגמת נפש, כעס ובגידה שקשה לתארה במלים". גרסתו של המערער נתמכה בעדים. המערער סמך את ערעורו על שתי חוות דעת שערך פרופ' שלזינגר, מומחה לקרדיולוגיה (מע/1 ומע/2). המומחה קבע כי המערער לקה באוטם נרחב וקשה בשריר הלב בדופן הקדמי בגינו אושפז בבוקר יום 29.03.1996, אוטם אשר לטענתו סביר לקבוע כי נגרם כתוצאה מהאירועים החריגים להם נחשף. עוד ובנוסף ציין המומחה כי עד לאירועים אלו היה המערער במצב בריאות תקין, ללא תסמינים קליניים ובדיקת המאמץ היתה תקינה. המשיב סמך עמדתו על חמש חוות דעת של ד"ר תמרי (מש/1-מש/5) בהם קבע כי המערער "לקה בטרשת כלילית עקב גורמי סיכון מובהקים שאינם קשורים לעבודתו במשטרה (עישון כבד, יתר שומנים, עודף משקל). טרשת אשר בעקבותיה לקה באוטם שריר הלב ב-29.03.1996. בשים לב לדו"ח נת"ן (מסמך 57 בתיק הרפואי) ולסיכום המחלה של המערער מבית חולים "לניאדו" מהם עלה כי הכאבים החלו בבוקר יום 29.03.1996, הגיע המומחה לכלל מסקנה בדבר העדר קשר בין האירועים הנטענים מיום 28.03.1996 ובין האוטם. בחקירתו אמר כי "אם היה אירוע חריג בבוקר מבחינתי הכאבים התחילו 24 שעות אחרי זה, לכן אין שום קשר". 4. הוועדה האמורה דנה במכלול הראיות והגיעה אף היא למסקנה כי אין להידרש ולהכריע במחלוקת העובדתית לעניין המועד בו הופיעו הכאבים, וגם לא במחלוקת הרפואית בין המומחים שכן לטעמה אירועי יום 28.03.1996 אינם באים בגדר "אירוע חריג מן ההיבט האוביקטיבי". עוד קבעה הוועדה כי שוכנעה שהמערער חווה את אירועי 28.03.1996 כאירועי דחק חריגים בפן הסוביקטיבי, אך עם זאת אין לראותם ככאלה בפן האוביקטיבי באשר הם חסרים את אותה "יחודיות ומיוחדות של השירות במשטרה". הן האירוע הראשון, המהווה ביטול הוראות והנחיות המערער, והן האירוע השני, אי קידומו של המערער וקידום אחר על פניו, אינם ייחודיים לשירות המשטרתי ויכול ויקרו בכל מערכת אזרחית היררכית אחרת. על יסוד אלה, ולאור האמור בדיון הנוסף 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, דחתה הוועדה ערעורו. 5. בפנינו חזר וטען בא-כוחו המלומד של המערער את אותן הטענות שעלו בפני הוועדה וניסה לאבחן ולציין כי גם בהיבט האוביקטיבי מדובר באירועי דחק חריגים ולא רק אירועי דחק חריגים בפן הסוביקטיבי. לטענתו האירועים הינם שני אירועים של דחק נפשי אקוטי חריג בעוצמתו שאירעו ביום אחד ובסמיכות זמן של כ-3-4 שעות, אירועים בלתי שגרתיים לחלוטין. המערער היה בסערת רוחות ורגשות ובדחק נפשי חריף אליהם נקלע פעמיים באותו יום. עובדות אלו נתמכו לטענתו גם בעדותו של העד, אבישי פונדק, אחד הקצינים שהיה מעורב באירועים. 6. גם אם נקבל את כל העובדות לאשורן כפי שנטענו על ידי המערער, ונקבע שאין מחלוקת עובדתית באשר לאירועים ולהשפעתם הסוביקטיבית על המערער, עדיין אין הדבר משליך על הפן האוביקטיבי כפי שנקבע הדבר בפרשת אביאן האמורה. הוועדה בחנה את שלל הטענות שהועלו בפניה והוציאה תחת ידיה פסק דין מבוסס על ממצאים עובדתיים ומשפטיים אשר אין זה המקרה בו נוכל אנו כערכאת ערעור לדחות אותם. הממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית, ולא גילינו בפסק הדין כל טעות שבחוק. במקרה מעין זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית ואין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו העונה על מכלול השאלות שהתעוררו לצד פסק דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ע"א 323/89, קוהרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 142, 168; ע"א 478/88 בקר נ' שטיין, פ"ד מב(3) 680, 679; א. גורן, "סוגיות בסדר הדין האזרחי", מהדורה שמינית מעודכנת תשס"ה, עמ' 618-619). לא מצינו כי נוכח התשתית העובדתית שהונחה בפני הוועדה יש לראות באירועים שאירעו ביום 28.03.1996 כאירועים חריגים המיוחדים לשירות במשטרה של המערער, בהתאם למבחנים שנקבעו בפרשת אביאן, ובפסק דינו של כב' הנשיא ברק בעניין רע"א 6270/98 צביקה פוטשניק ז"ל ואח' נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(3) 721. אין קשר סיבתי בין האירועים האמורים לאירוע הלב שאירע למערער, ולא ניתן לקבוע כי אירוע הלב נבע מתנאי השירות, ועקב השירות. לעניין זה אנו מפנות לערעור פוטשניק ז"ל הנ"ל, שם נקבע על ידי כב' הנשיא ברק כי: "... ניתן לקבוע כי נסיבותיו המיוחדות של המערער, האופן בו תפס את ההוראה והשיחות עם הממונים עליו כמו גם תגובתו החריפה - מבססים סיבתיות משפטית ברמה הסוביקטיבית... אולם לדעתנו לא הוכיחו המערערים את הרכיב האוביקטיבי. נסיבות המקרה מלמדות על תנאי שירותו של המערער כתנאים 'רגילים' שאינם שונים באופן ממשי מחייו האזרחיים המשוערים... כדבר שבשגרה, בכל מקום עבודה בעל מבנה היררכי, ניתנות הוראות לעובדים בארגון, לעתים תוך עימותים ומאבקי כוח. מאפיין זה אינו ייחודי - בהעדר נסיבות אחרות שלא הובאו בפנינו - לשירות בצבא או במשטרה..." נסיבות אלה יפות גם לענייננו. 7. צדקה הוועדה כאשר קבעה כי הן האירוע הראשון והן האירוע השני אינם מיוחדים לשירות המשטרתי ואינם אופיינים רק לו. אנו סבורות כי המסקנה אליה הגיעה הוועדה, כי עניינו של המערער לא צלח את "המבחן האוביקטיבי" במובן הלכת אביאן, נכונה היא. אשר על כן, דין הערעור להידחות. המערער ישא בהוצאות המשיב וכן שכ"ט עו"ד בערעור זה בסך של 10,000 ₪ פלוס מע"מ צמוד מהיום.משטרההתקף לב / אוטם שריר הלב