רטיבות בחנות בית משותף

להלן פסק דין בנושא רטיבות בחנות בית משותף:

פסק דין

התביעה שלפני הינה תביעתם של בעלי חנות בבית משותף, אשר התפשטה בה רטיבות, להשבת סכומים ששולמו בגין תיקוני ליקויי הרטיבות ולפיצוי בגין אבדן הכנסה. אותה חנות גובלת במדרכה ציבורית בה מצויות שוחות ניקוז. השאלות העולות בתביעה זו הינן: מהו מקור הרטיבות בחנות ועל מי מוטלת האחריות לתיקון.

  1.      התובעים הינם בעלי זכות הבעלות בחנות הידועה כגוש 6127 חלקה 931 תת חלקה 3 ברח' ביאליק 3 רמת גן ובמרתף הצמוד אליה (להלן: "החנות" ו/או "המרתף").
  2.      עיריית רמת גן היא הנתבעת 1 (להלן: "העירייה").
  3.      "נציגות בעלי העסקים" היא הנתבעת 2, "נציגות הבית המשותף ברח' ארלוזורוב 1רמת גן" היא הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעות 2,3"). הנתבעות 2,3, אשר היו מעוניינות ביוזמת התובעים וביקשו ליהנות בעצמן מהתיקונים שיבוצעו בסמוך לחנות, התייצבו מספר פעמים לדיון אך לא הוגש על ידן כתב הגנה, ניתן כנגדן פסק דין בהעדר הגנה ובקשה לביטולו - נדחתה. פסק הדין הניתן בזה הינו סולידרי לזה שניתן כנגד הנתבעות הללו, בהעדרן.
  4.      "מוגשם" חברה למפעלי בניין בע"מ (להלן: "הנתבעת 4"), הינה חברה קבלנית שנטען כי היא, או מי מטעמה, לקחה חלק בבניית הבניין בו מצויה החנות, לפני למעלה משלשה עשורים.
  5.      בחנות ובמרתף התובעים פשטו רטיבות וטחב, עד שהחנות הפכה לבלתי שימושית ונבצר מהתובעים להשכירה. התובעים טענו כי על העירייה לתקן את המדרכה שבשטחה. בפנייתם הראשונה למחלקה המשפטית, מיום 1.12.00 ציינו כי: "חנותנו גובלת במעבר הדרומי אשר לגביו רשומה זיקת הנאה וזכות קדימה לטובת עיריית רמת גן. רצ"ב השטר שמספרו 3429/79. המדרכה במעבר זה שבורה ומוזנחת. בימי הגשם בחודש שעבר התנקזו כל המים לשבר במדרכה הגובל בקיר חנותנו וחדרו לתוך החנות. פנינו לעירית רמת גן/ מחלקת דרכים כדי שיטפלו בתיקון המדרכה. לאחר כשבועיים של פניות חוזרות ונשנות נאמר לנו כי אינם בטוחים שהאחריות על מדרכה זו מוטלת על העירייה. עורכי דין שהתייעצנו עימם הביעו דעתם כי האחריות לתיקון נופלת על העירייה. אבקשך להורות למחלקת הדרכים לטפל בתיקונים מיידית לפני התחדשות הגשמים כדי למנוע נזק נוסף".
  6.      העירייה סירבה לפניה וכתבה, בין היתר: "בירור עובדתי שערכנו העלה, כי המשתמשים בשביל הצמוד לבניין, ואשר הוא חלק מהחלקה עליה בנוי הבניין, הם בעלי הזכויות בדירות שבבניין ו/או בחניות שבבניין, ואנשים החפצים לבוא בשערי הדירות ו/או החנויות. לאור כל האמור לעיל הרי שהאחריות לתיקון השביל חלה על בעלי הזכויות בבניין".
  7.      משכך פנו התובעים אל הנתבעות 2,3 וטענו כי: "תשובתה הסופית של העירייה היא כי האחריות היא על בעלי הדירות והעסקים, כך שעל הועדים לטפל בכך". לאחר פעם נוספת שפנו אליהן נענו כי: "זיקת ההנאה וזכות קדימה ניתנו לטובת עיריית ר"ג ולכל העוברים והשבים שעושים דרכם במעבר שבנדון. זכות כזו מעולם לא ניתנה לדיירי הבניין, וזאת כיוון שהזכות היא לא להם בלבד כי אם, כאמור, לכל העוברים והשבים בעיר רמת גן, ועל כן בלבד יש להטיל האחריות על העירייה. די בכך שאדם אחד שאינו דייר מדיירי הבניין עושה שימוש במעבר הרי שמדובר בשטח ציבורי ולא ברכוש פרטי. יתר על כן, בעבר נעשו עבודות שיפוץ בחלק המעבר שבנדון ביוזמת העירייה ו/או בהסכמתה (שיפוצים למקלט הציבורי מתחת לבניין), ומבלי שדיירי הבניין יתנו על כך את דעתם- דבר המצביע אף הוא על שליטתה של העירייה במעבר. לאור האמור לעיל אנו נאלצים לדחות את בקשתך" .
  8.      בצר להם, פנו התובעים לבית המשפט, בבקשה לצו עשה, המכוון כלפי הנתבעים 1- 4 - הבקשה נדחתה, התובעים ביצעו התיקונים בעצמם ותיקנו תביעתם לתביעת השבה ופיצוי כספיים.
  9.      מר מרטון מיכאל מונה כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט"), לבדיקת מקור הליקוי.


טענות התובעים
10. לשיטת התובעים, בשל ליקויים ומפגעים של שקיעת מרצפות המדרכה בחזית חנותם ברח' ביאליק ובשביל הגובל עם החנות מצידה הדרומי, שגרמו להיקוות המים בשוחות המנקזות את מי הגשמים והביוב ולזליגתם פנימה לחנותם ולמחסן התובעים, החנות ספגה מים שחלחלו מהחיבור בין המדרכה לקיר הבניין. הטחב והרטיבות שפשטו כתוצאה מכך במרתף ובחנות מנעו מהם ההכנסות הנובעות מאי השכרתם. התובעים טענו כי מי ששכרה את החנות למשך מספר שנים הפחיתה בתחילה את דמי השכירות, עקב צמצום השטח האפקטיבי בו יכלה להשתמש לצרכיה, עד שעזבה לגמרי את המושכר.
11.     אינ' מרדכי בס מומחה מטעם התובעים (להלן: "מומחה התובעים"), התבקש על ידם לאתר הגורמים לרטיבות בקירות המרתף. ממצאיו היו, כי שקיעות במרצפות הגרנוליט שבמדרכה, במיוחד בסמוך לשוחות הביוב, גורמות להצטברות מים ולשלוליות סמוך לקירות מרתף החנות. מומחה התובעים קבע כי התיקון הנדרש הינו כדלהלן:
א. עבודות ריצוף במדרכה ובשביל - פירוק המדרכות בשביל דרומי מקביל לחנות,
ולאורך החזית המזרחית, השלמת מצע מהודק וריצוף מחדש עם מרצפות
שלמות.
ב. עבודות איטום - חפירה במקביל לצידם החיצוני של קירות המרתף, ואיטום
מחדש עם יריעות ביטומניות.
ג. תיקוני טיח - בפנים המרתף, בתקרה, תיקון מחיצת גבס, החלפת שטיח מודבק
שנרטב ונרקב, סיוד קירות ותקרת מרתף ופיקוח הנדסי.
כל אלו הוערכו על ידי מומחה התובעים בסכום של 69,000 ₪.
12.     בסיכומיהם, מתייחסים התובעים לעבודות שביצעו בשביל הדרומי, לגביו נרשמה בלשכת רישום המקרקעין זיקת הנאה המאפשרת לציבור הרחב מעבר, ולעבודות שביצעו במדרכת רחוב ביאליק. לדידם, מעידה הציבוריות על הזיקה הקניינית לעירייה, ממנה יש ללמוד על חובתה בתחזוקה ובתיקון של שטחים אלו, ומכאן גם על חובת ההשבה המוטלת עליה. כמו כן תובעים הם פיצוי בגין אבדן הכנסה בשל העדר יכולת השכרת החנות והמרתף, לאור מצבם.

טענות העירייה
13.      העירייה טענה כי אינה אחראית לנזקי התובעים וכי לא היה עליה לפעול לתיקון השוחות ו/או איטום קירות המרתף. מר בלס, המומחה מטעמה (להלן: "מומחה העירייה") חלק על ממצאי מומחה התובעים. לשיטתו, מקור הרטיבות היה צינורות מי הגשם (צמ"ג) המצויים בתוך עמודים בבית המשותף, החל מהגג ועד למדרכה: "צינורות מי הגשם מתוכננים להעביר את מי הגשמים מהגג דרך העמודים, לתוך מערכת ניקוז אשר נמצאת מתחת לפני המדרכה לכל אורכה בצמוד לחנויות. המים גולשים דרך העמודים מגובה של למעלה מ- 10 מ' עקב כך הם זורמים בלחץ מצאתי כי: המערכת הנ"ל אינה אטומה עקב ביצוע עבודה רשלנית, קיימים סדקים רבים אשר דרכם מחלחלים מי הגשמים חזרה למרתף החנות של התובעים בתוך קיר הבניין ישירות משוחות הנ"ל. זהו הגורם העיקרי של הרטיבות במרתף. התכנון והבצוע של מערכת הניקוז הנ"ל תוכנן ובוצע על ידי מקימי הבניין ובאחריות בעלי הבניין.
השוחות מנקזות את מי הגשמים מהגג של בניין זה בלבד ואינן קולטות מי
גשמים משטח ציבורי כלשהוא.. הנזקים במדרכה בסמוך לכניסה לחנות התובעים
נגרמו מהצטברות של מים הזורמים עקב פגיעה במרזב שבתוך עמודי הבניין...לכן
          על פי מיטב ההערכה המקצועית, הפגמים הנטענים במדרכות אינם גורם
      לרטיבות."
14.      לטענת העירייה, נבעה הרטיבות במחסן התובעים מהעדר איטום או ליקוי באיטום המרתף. לשיטתה, ניתן למצוא אישור לכך בעובדה שהרטיבות הגבוהה ביותר הייתה באזור העמודים המשולבים בקיר הבניין, מקום שצינורות מי הגשמים נשפכו אל המדרכה. מומחה העירייה אישר כי לו היה האיטום עשוי כדבעי, לא הייתה מתעוררת כל בעיית רטיבות במחסן.

טענת נתבעת 4
15.     הנתבעת 4 טענה כי לא בנתה את הבניין ואין היא הבעלים של מגרש החניה.

דיון
16. כאמור השאלות העומדות לדיון הינן: מה מקור הליקוי ועל מי, אם בכלל, יש
להטיל האחריות לתיקונו ולפיצוי בגין נזקים שנגרמו בעטיו. היות וכנגד הנתבעות 2,3 כבר ניתן פסק דין, יש להכריע בשאלות הנ"ל בהקשרן של העירייה והנתבעת 4.

מקור הליקוי:
17. מומחה בית המשפט קבע כי הנזילות נובעות בעיקר מהעדר איטום או ליקוי באיטום קירות המרתף. לדעתו נבע הדבר מפגיעה באיטום בעת התקנת שוחות הניקוז הצמודות לקיר או לחלופין, מנעה קרבתן המוחלטת לקיר המרתף, איטום מוחלט של הקיר. בין יתר הפתרונות המליץ המומחה על החלפת צינורות מי הגשם הפנימיים של הבניין לחיצוניים, פירוק המדרכה ברח' ביאליק ובשביל השירות, כולל פרוק השוחות, איטום קיר המרתף שייחשף וטיפול בקיר גם במפלס הקרקע. המומחה הסכים לפקח על העבודה והעריך עלותה בכ- 70,000 ₪.
18.     מכיוון שניסיונות פשרה בין הצדדים לא עלו יפה - התובעים לקחו את העבודה על עצמם, ופנו לקבל הצעות מחיר מבעלי מקצוע שונים. התברר כי חוות הדעת של המומחים השונים, הן מטעם התובעים כמו גם מומחה בית המשפט נקבו בערכים נמוכים משמעותית מהצעות המחיר שקיבלו התובעים.
19.     על מנת להקטין הנזק ביצעו התובעים את התיקונים במתכונת מצומצמת
ובפיקוחו של המומחה מטעמם. הוחלט כי בשלב ראשון לא תתבצע החלפת צינורות הגשם ולא יותקנו מרזבים חיצוניים. העבודות שנתבצעו היו לפתיחת המדרכה בסמוך לשוחות, לאיטום וסגירה, כל זאת לאחר שניתן אישור העירייה לכך ומולאו דרישותיה.
20. נטען כי לאחר ביצוע עבודות אלו נפתרה בעיית הרטיבות בחנות ובמחסן וכי לאור
עובדה זו יש לקבוע כי העירייה אחראית להוצאות התיקון ולהפסד דמי השכירות.
21. לאורך כל ההליך סירבה העירייה ליטול אחריות לתיקונים. מטעם העירייה העיד מר אליהו תפילין, מפקח במחלקת דרכים ובעל ניסיון של שנים רבות. העד נתן תצהירו לאחר שביקר במחסן התובעים ובסמוך לו וגרסתו תמכה, מטבע הדברים בזו של העירייה, כי השוחות הנמצאות אומנם ברשות הרבים, נבנו על ידי קבלן הבית המשותף. לטענתו, מנקזות שוחות אלה את מי הגשמים הנאספים מצינורות הבניין ומועברים באמצעות קולטנים אל השוחות: "שוחות האיסוף קיימות זה עשרות שנים ונבנו על ידי הקבלן עם הקמת הבניין, ולעירייה אין כל קשר אליהן. בבדיקה שערכתי במקום, נוכחתי כי קיימים ליקויים חמורים של סדקים והעדר איטום בשוחות ניקוז, ובין היתר בשוחות הצמודות לחנותם ולמרתפם של המבקשים. כפי שניתן להיווכח מן התמונות המצורפות לתצהירי, קיימים סדקים נרחבים ונזילות מים בתוך מבנה הקולטנים לכיוון פנים הבניין, ולא יכול להיות ספק, אף למי שאין עיסוקו בתחום ההנדסה או הבניה, כי במקומות אלה קימת חדירה של מים לתוך קומת המרתף."
22.     מסקנתו של העד תפילין (ס' 17 לתצהירו) היא כי: "המקור לליקויים הנטענים על פי המומחה מטעם בית המשפט הוא בצינורות מי הגשם ובשוחות של הבניין וכן איטום לקוי של המרתף בו נמצאת חנות התובעים ואין בין השקיעות במדרכה הזניחות כשלעצמן לבין הרטיבות והנזקים, ולא כלום."
23.     מומחה בית המשפט נחקר אף הוא: "מצאתי שהיו כמה שוחות בטון סדוקות, היו אלמנטים שבורים, עם הצינורות שלא נכנסו בצורה אטומה לתוך השוחה, אלא בתוך שבר. כך גם בצינורות הפלסטיק של החנויות שהוכנסו כנראה בשלב יותר מאוחר...צינורות מי הגשם שיורדים מהתקרה למעלה, אשר מביאים מים מגג החניה העליון ונשפכים אל המדרכה בתחתית העמודים שאנחנו רואים, עומדים על המדרכה. הייתה לי תחושה שהם יכולים לתרום לבעיה שבמרתף... באופן נורמלי, כאשר יש בעל בית אחד, הייתי ממליץ למלא את המרזב במים ולבחון האם יש השפעה על רטיבות במרתף, אלא שהקירות היו רטובים במרתף וקשה היה במצב זה לדעת האם יש תרומה למרזב הנבדק להגברת הרטיבות".
24.     מומחה העירייה העיד כי: "השקיעות (במדרכה) הן קטנות והן לא הגורם לרטיבות. אבל השקיעות הן לא תקניות מבחינת מדרכה, זה לא קשור ברטיבות, אנחנו דנים ברטיבות".
25.     לאור העובדה שהתיקונים החלקיים סילקו את הליקויים, הוכח קשר סיבתי בין מחדלי התיקון לבין הנזק. לעניין זה הנני דוחה עמדת העירייה הטוענת כי כתמי הרטיבות במרתף חזרו. לא מצאתי כל סיבה לפקפק בדברי התובעים או המומחה מטעמם, ובכל מקרה - לא הוכח אחרת מהנטען על ידי התובעים.
26. התיקונים שבוצעו תוארו על ידי מומחה התובעים ששירותיו נשכרו לאחר ששירותי המומחה מטעם בית המשפט היו גבוהים מדי. בעדותו אמר המומחה: "בדיעבד הסתבר לי שחוות הדעת שלי לא הייתה נכונה, אני התייחסתי רק לשקיעות הריצוף, בדיעבד הסתבר שהמומחה מטעם בית המשפט צדק, כל שלשת הגורמים גם המדרכה, גם שוחות הביוב והניקוז והחיבורים ביניהם שהם היו הגורמים לחדירת המים למרתף במקביל להחלפת האיטום בקירות שביצענו".
27.     עוד נאמר על ידו: "לפני ביצוע עבודות האיטום בקירות החיצוניים, הקירות ותקרת המרתף היו ספוגים ברטיבות. ..עבודות התיקון בוצעו רק במישור החיצוני של קירות המרתף אך לא נטען ולא בוצע שום תיקון ליבוש החול בתחתית החנויות אשר נמצאות מעל המרתף. לאחר ביצוע עבודות האיטום בקירות החיצוניים שנסתיימו לפני החורף, ובכל מהלך החורף האחרון שהיה חורף גשום, לכל הדעות, הקירות החיצוניים היו יבשים לחלוטין".
28.      מומחה התובעים פירט את העבודות שבוצעו בפיקוחו: "בוצעה חפירה בערך בסדר גודל של מטר ועשרים במדרכה בצמוד לקירות המרתף של התובעים, זה בוצע במדרכה הציבורית בכיוון רח' ביאליק ובפסאז', שביל דרומי. פורקו והוחלפו שוחות הניקוז שצמודות לבניין. הוחלפו שוחות הביוב המרוחקות מעט מהקיר אך צמודות לשוחות הניקוז. הוחלפה הצנרת האופקית של הביוב ושל הניקוז הנ"ל. המרזבים שעוברים דרך העמודים בבניין יציאותיהם חוברו לשוחות הניקוז החדשות. כל קירות המרתף בעומק החפירה לוטשו ונוקו ובוצע איטום בשכבות בדיוק לפי הנחיות המומחה, הוא נתן מפרט איך לעשות זאת. הודבק קלקר על האיטום והוחזרה האדמה שהודקה. ביצענו ריצוף מחדש, הריצוף הן במדרכה והן בפסז' לפי הנחיות של האדריכלית רחל אסף מטעם עיריית ר"ג. בחלק העליון מעל המדרכה בוצע טיח הידראולי וספי שיש מעל החנות. כל הטיפול בדופן הפנימית של המרתף-גרוד, חבוש וסיוד בתוך המרתף, צבענו, אחרי מספר מים עדיין היתה רטיבות, שוב הופעלו מייבשים וסויד הקיר".
29.     העד אישר כי העבודות שנתבצעו על ידי התובעים נעשו בשטח המדרכה הציבורית, וכי נדרשו אישורי העירייה על מחלקותיה השונות, על מנת לבצע עבודות אלה.
30.     באשר לעלות התיקון - צורף חשבון סופי שהוגש ע"י "א. פינס חידוש יקום והרחבת מבנים". ניתן לקצר ולקבוע כי עלויות האיטום הינן 14,440 ₪ בצירוף מע"מ (סעיף 05.03), טיח חוץ 3,570 ₪ בצירוף מע"מ, והיתר, עד לסכום של 86,000 ₪ מתייחס לעבודות הנוגעות להתחברות לשוחות, פירוק המדרכה ויציקתה מחדש, ועוד. תוספת עבור ביטוח מיוחד וערבויות בנקאיות עלותה הייתה 7,000 ₪ והיא מתייחסת למכלול העבודות.

האחריות:
31.     בפקודת העיריות בסימן ב': "חובותיה של עיריה" נקבע כי:
235. רחובות
בעניין רחובות תעשה העירייה פעולות אלה:
(1) תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבניה של כל רחוב;
(2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;
(3) תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;
...
(5) תנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של
רחובות, ביבים או תעלות.

"רחוב" - משמע "דרך, נתיב להולכי רגל, מדרכה...וכן כל מקום פתוח שהציבור
משתמש בו או שהציבור נכנס אליו או רשאי להכנס אליו".
"מדרכה" - חלק מרחוב המיועד למעבר הולכי רגל, לרבות אבני שפה, קיר משען,
מדרגות וקירות תומכים.

237. ביוב
בענין ביוב תפקח העיריה על תכניתם, בנייתם, שינויים של ביבים, נקזים, אסלות, משתנות, בתי כסא, בורות שופכין, מישטפים, אמבטיות ואביזרים סניטריים, והשימוש בהם, שטיפת אסלות וריצופם של רצפות, חצרות ושטחים פתוחים.

242. תברואה, בריאות הציבור ונוחותו
בענין תברואה, בריאות הציבור ונוחותו, תעשה העיריה פעולות אלה:
(1) תנקוט אמצעים להסרת כל מטרד או למניעתו ותדאג לבדיקות שמטרתן לברר מה הם המטרדים הקיימים;
(2) ...
(3) תורה בדבר בדיקתם, הסדרתם, החזקתם, ניקויים והרקתם של ביבים, נקזים, בתי כסא, אסלות, בורות שופכין, מיפלשים, מזחילות, מירוצי מים, בורות אפר ואביזרים סניטריים;

32.     שאלת האחריות הינה העיקרית להכרעה בעניינינו, שכן קיר הבניין בו מצויים החנות והמרתף גובל עם המדרכה הציבורית, והשוחות המנקזות את מי הגשמים הנאספים ממרזבי הבניין ו/או השוחות המנקזות את הביוב ממנו, מצויות, מטבע הדברים ולאור זאת, במדרכה. המחלוקת אם כן הינה- האם חלה האחריות לתיקון על העירייה, שבשטחה השוחות, או על הבית המשותף שמתפקידו לדאוג, בדרך כלל, לתחזוקה שוטפת של שוחות ניקוז מי הגשמים (מרזבים) והביוב הביתי, עד התחברותו למערכת העירונית.
33. מומחה בית המשפט מתאר כי: "ניתן לראות כתמי רטיבות והתקלפויות של הטיח בקיר המרתף הפונה לשביל השירות, ובקיר הפונה לרח' ארלוזורוב. ראינו כתמי רטיבות גם במפלס רצפת החנות..בעיקר בקיר שפונה לשביל השירות. במדרכה, ברחוב ביאליק, ראינו שוחות ניקוז צמודות מאד לקיר הבניין. העירייה אירגנה כי השוחות יפתחו בנוכחותינו וראינו כי."....(הממצאים אינם רלוונטיים לעניינינו עתה- ר.נ.) "לחלק משוחות הניקוז צמודות שוחות ביוב עירוניות. שוחות הניקוז צמודות כל כך למבנה עד כי לא ניתן לאטום שם את הקיר" .
34.     הגב' הלנה ברבש העובדת בעירייה שנים רבות טענה כי רחוב ביאליק בעיר הינו שטח ציבורי, אך השוחות, בחלקן, שייכות לבנינים הבנויים בגבול המדרכה: "בבניין הזה יש תאי ביקורת של ניקוז הנמצאים במדרכה השיכים לבניין. לבניין אין חצר ותכף מתחילה מדרכה. תאי הניקוז מוציאים את מי הגשמים דרך החנייה, זה נכנס דרך הצינורות מהבניין, לתאי הביקורת שבמדרכה. תאי הביקורת לא קולטים מי גשמים כי הם סגורים. אני מדברת על הניקוז. אין שם שוחות של תאי ביוב בצד הזה. ברח' ביאליק יש ביוב וגם במדרכות. יש חלק ששייך לבניינים הפרטיים ויש חלק עירוני...כל השוחות הפרטיות מטופלות על ידי בעלי הנכס. אני יודעת כי אני מטפלת יום יום בדברים האלה. אני יודעת שזה כך. אם יש מכסה שבור וזה נמצא במדרכה ואנו חייבים לטפל בזה ולחייב את בעלי הנכס."
35.     העדה שללה את הטענה כי יש להקיש מהעובדה שנדרשו אישורי העירייה לגבולות אחריותה: "אי אפשר לפתוח משהו במדרכה בלי אישור העירייה. משום שיש שם תשתיות, וזה מסוכן, ודבר שני, כשמבצעים עבודות ביוב וניקוז באופן פרטי, גם בשטח ציבורי, הפיקוח הוא שלנו. כמובן שבתוך החצר לא צריך תיאום ואישור". כך גם מר תפילין:"בדרך כלל במדרכות יש תשתיות של בזק, ערוצי זהב, מים, ביוב, תיעול, בכל חפירה חייב להיות תיאום על מנת שלא יפגעו בתשתיות הנ"ל."
36. מומחה בית המשפט ציין: "אני לא מוכן לבוא ולהגיד שכל הנזק נגרם בגלל ששוחות הניקוז בעת התקנתן, פגעו באיטום. אבל את זה אני לא יכול להגיד היום, כי זה שהקיר הוא שייך לבניין והמדרכה לעירייה זה עדיין לא נותן לנו את הדרך לקבוע מי הוא האחראי למה שקרה. אם יסתבר שהמרזבים תקינים אז כל נושא הדיירים יורד מהפרק. התובעים אחראים, אם בכלל, רק במסגרת השותפות שלהם בבית המשותף. לעניות דעתי, לתובעים עצמם אין כל אחריות מעבר לאמור לעיל".
37. הדברים מדברים בעד עצמם: ציבור רחב עושה שימוש בשביל זה, כדרך מעבר מרח' מרים לרחוב ביאליק והעירייה אף מודעת לכך. יתר על כן- על פי נסח הטאבו רשומה זיקת הנאה לטובת העירייה על השביל. לאור חבות העירייה לתיקון ליקויי רחובות ודרכים ולאור מסקנת מומחה בית המשפט ומומחה התובעים כי לאי התיקון 'תרומה' לליקויים שנגרמו אצל התובעים מצאתי כי יש לחייב את העירייה בהשבת חלק מסכומי התיקון ששולמו בחשבון הסופי שהוגש.
38. כמו כן, הואיל והעובדות בשטח והתיקונים שבוצעו, העידו על מקור הליקויים, נמצא כי אכן, המדרכה, והשוחות שמתחתיה ובה, הן אלה שגרמו, בין היתר לרטיבות בנכס התובעים.
לאור האמור יש לחייב את העירייה בהשבת חלק מהסכומים ששולמו לשם ביצוע התיקונים. לנוכח ההסברים כפי שניתנו על ידי המומחים, כאמור בסעיפים 26, 36 לעיל, הנני מעמידה אחריותה של העירייה על 60%.

הנתבעת 4:
39. הבית נבנה לפני למעלה משלושים שנה ומנהל החברה הבונה, חב' "פסג' העצמאות ברמת גן בע"מ", מר מרדכי מנדלסון, אשר התייצב לעדות והוא בן 83, לא זכר פרטים בנוגע להקמת הבניין. מר מנדלסון ואשתו היו בעלי מניות בחברה, שאף נרשמה כבעלים של משרדים וחניה בקומה השנייה (להלן: "החברה הקבלנית").
40. הנתבעת 4 היא בעלת המניות של החברה הקבלנית. האחרונה הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת. ככלל בעלי המניות אינם חבים בחובות החברה, אלא בגובה התחייבותם כלפיה, עקרון הרמת מסך ההתאגדות נולד על מנת למנוע מצבים של שימוש לרעה במכשיר ההתאגדות:
"יש שבית המשפט יורה על הרמת מסך ההתאגדות ועל חיוב אישי של בעל מניה לשאת בחוב של החברה, מקום בו השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה היה כרוך, בין השאר, בחוסר תום-לב (ראו למשל ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ, פ"ד נז(5) 116; ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה (טרם פורסם); וכן סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999)". [ע"א 2728/04 - צנורות המזרח התיכון בע"מ נ' משה יערי, תק-על 2007(1), 306 , 308 (2007)].


41. באשר לנתבעת 4 אשר הכחישה לאורך כל הדרך את אחריותה לבניין, הנני מקבלת טענתה כי לא הוכחה כל עילת תביעה כנגדה. גם אם מנהלן זהה, מר מנדלסון, ואף אם האחת מהן (פסג' העצמאות) איננה פעילה, לא די בעובדות אלו כדי לחייב האחת בחיובי האחרת. יתר על כן, צודק עו"ד נוי, ב"כ נתבעת 4, כי לנתבעת הנכונה פסג' העצמאות ברמת גן בע"מ, ו/או לבעל מניותיה, מר מנדלסון, לא היה יומם בבית המשפט, ומשכך, בטרם "יורם מסך ההתאגדות" כפי שהתבקש, ראוי היה כי יהיו צד להליך.
42. למותר לציין כי דחיית התביעה כנגד הנתבעת 4 אף תלווה בהוצאות לטובתה.

גובה הנזק:
43.      באשר לתיקונים, למעט החלק הנוגע לאיטום הקירות, הקשור לבית המשותף (בסך 14,440 ₪) , תשא העירייה ב60% מעלויות התיקונים הנותרים. באשר לביטוח, תישא היא ב-60% מ 6,000 ₪ בלבד. כן תשא היא במע"מ, לפי שעורו היום. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום התשלום על ידי התובעים ועד ליום ההשבה.
44. נזקים נוספים:
הוכח הפסד הכנסה בגין הפסקת ההשכרה:
העידה הגב' רויטל בצלאל :"במהלך שנת החוזה מבחינת תשלומים, התחלתי לשלם את מלוא התשלום שהיה 2,500$ והשנה וחצי הראשונות היו בסדר, אם כי במרתף היו קצת נזילות...לאחר כשנתיים בערך התחילה לצוץ שם ירוקת כתוצאה מהנזילות , ראיתי שאני לא יכולה להשתמש, השטיח החל להירקב, כעבור שלש שנים בערך התחיילו הנזילות להיות חמורות...וכתוצאה מכך אני אמרתי לתובעים שאני לא יכולה להשתמש במרתף ולןכן אני מבקשת להוריד את השכר..בתחילה נדמה לי שהורדנו ל 2,000$ ואחר כך זה ירד ל- 1,700$ ככל שהמצב החמיר הגעתי למצב שאפילו ביקשתי לצאת מהמקום, מכיוון שגם בחנות עצמה התחילו להרגיש את ריח הטחב.זה היה בשנת 2001-2002. אני עזבתי את הנכס בשנת 2003".
45.     נזקי התובעים עמדו על 77,274 ₪, עד 31.12.03. נטען כי יש לחייב העירייה גם בגין התקופה שלאחר מכן, ולמשך 24 חודשים - עד ליום השכרתה. אינני מחייבת בגין תקופה שלא נתבעה ואף לא שולמה אגרה בגינה. הנני מעמידה חובה הפסוק של הנתבעת בגין ראש נזק זה על סכום סופי של 30,000 ₪ (ללא תוספת מע"מ).
46. התובעים עתרו לחייב העירייה בהוצאות נוספות שנגרמו להם, לטענתם, לצורך יבוש החנות, בסך 2714 ₪ (ת/21). הפעולות כללו: פתיחת סתימה, שטיפה בלחץ מים גבוה, שטיפת מי גשם והחלפת צינור של גלגלון כיבוי אש. ספק בליבי אם חלק מהפעולות איננו קשור לתחזוקה השוטפת של החנות, ולפיכך הנני מעמידה החיוב לעירייה בגין ראש נזק זה בסך 600 ₪ בלבד.
47. העירייה תשא בשכר טרחת המומחה בס בסך 5,000₪ מתוך כ-11,000 ₪ ששולמו
לו.
כן תשתתף היא גם בחלקם של התובעים בשכר טרחתו של מומחה בית המשפט
בסך 5,000 ₪ (מתוך 8,000 ₪).
48. העירייה תשא בשכר טרחת ב"כ התובעים בסך 10,000 ₪ וזאת בנוסף להוצאות
משפט.
49. ב"כ הנתבעת 4, אשר נתבעה לשווא, והתובעים אף עמדו על המשך ההליכים
כנגדה, הקפיד להשתתף בכל ישיבות בית המשפט.
בסיכומיו, כתב עו"ד נוי הג'נטלמן אשר כיבד הצדדים ובית המשפט בנוכחותו :
      "כדי שלא יאמר כי רק שימשתי קישוט מסכן ובטל בששים בישיבות הרבות של דיונים בבית המשפט"... ובכן, נוכחותו הייתה נעימה ורצויה, ועל התובעים לשאת בשכר טרחת ב"כ הנתבעת 4 בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ.
50. תוגש פסיקתא לחתימה.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון