צו איסור פתיחת עסק בימי מנוחה

להלן החלטה בנושא צו איסור פתיחת עסק בימי מנוחה:

החלטה

השאלה העומדת להכרעה
1.     מהם סדרי הדין וכללי הראיות, על פיהם יש לקיים דיון בבקשה למתן צו איסור פתיחת עסק בימי מנוחה לפי סעיף 264(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן - צו איסור פתיחה, הפקודה, בהתאמה)?

הוראות החוק הרלוונטיות
2.     סעיף 249 לפקודה מגדיר את סמכויותיה של עירייה, ובכללן:
     "(20) להסדיר פתיחתם וסגירתם של חנויות ובתי מלאכה, מסעדות, בתי קפה, בתי תה, בתי משקה, מזנונים, קנטינות ומוסדות אחרים כיוצא באלה, ושל בתי קולנוע, תיאטרונים ומקומות אחרים של עינוג ציבורי או כל סוג פלוני מהם, ולפקח על פתיחתם וסגירתם, ולקבוע - בלי לפגוע בכללותה של הסמכות - את שעת פתיחתם וסגירתם ביום פלוני....".
ביום 17.12.90 חוקק חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 40), התשנ"א-1990 (להלן - החוק המתקן), הידוע בכינויו כ"חוק ההסמכה", אשר הוסיף שני תיקונים לפקודה.
הראשון - הוספת פסקה (21) בסעיף 249 הנ"ל, כדלקמן: "(21) עירייה רשאית להפעיל את סמכותה על פי פסקה (20) בתחום שיפוטה או בחלק ממנו לגבי ימי המנוחה, בהתחשב בטעמים שבמסורת דתית; "ימי המנוחה" - כמפורט בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח - 1948, לענין זה, שבת ומועדי ישראל - מכניסת השבת או המועד ועד צאתם".
השני - הוספתו של סעיף 264א, כדלקמן:
"264א. (א)     התקינה העירייה חוק עזר לפי סעיף 249(21) ונפתח עסק בניגוד להוראות חוק העזר, רשאי בית המשפט המוסמך לדון בעבירה על אותו חוק עזר לצוות על הבעלים, המנהלים או המפעילים של העסק האמור, להימנע מפתיחת העסק בימי המנוחה בניגוד להוראות חוק העזר (להלן - צו איסור פתיחה) אם שוכנע כי העסק נפתח בניגוד להוראות חוק העזר: בקשה למתן צו כאמור תוגש בידי מי שמוסמך להגיש תביעות בשל עבירה על חוק העזר האמור, בצירוף תצהיר לאימות העובדות שעליהן מתבססת הבקשה, ובית המשפט רשאי להוציא את הצו במעמד המבקש בלבד, אם מצא כי יש הצדקה לעשות כן בנסיבות הענין.
(ב)     ניתן צו איסור פתיחה במעמד המבקש בלבד, יימסר העתק ממנו לבעלים, למנהלים או למפעילים של העסק.
(ג)     מי שניתן עליו צו לפי סעיף זה שלא בנוכחותו רשאי, בתוך 30 ימים מיום שנמסר לו הצו, לבקש מבית המשפט שנתן את הצו לבטלו או לשנותו, אולם אין בהגשת בקשה כאמור כדי לפגוע בתוקפו של הצו: בית המשפט יחילט בבקשה כאמור תוך שבועיים מיום הגשתה.
(ד)     על החלטת בית המשפט שלא ליתן צו איסור פתיחה, או על החלטה בענין צו איסור פתיחה ניתן לערער לפני בית המשפט המחוזי בשופט אחד, תוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה: הערעור יישמע כערעור אזרחי.
(ה)     שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת רשאי להתקין תקנות סדר דין לענין סעיף זה".

לא הותקנו תקנות סדרי הדין בהתאם לסיפת הסעיף האמור.

3.     חוק עזר לגבעתיים (פתיחת עסקים וסגירתם, התשי"ח-1958) (להלן - חוק העזר), אוסר בסעיף 3 שלו על פתיחתם של "בתי עסק" בימי מנוחה, כהגדרתם בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948 (פקודת ימי מנוחה הנזכרת בחוק העזר שולבה בתוך סעיף זה).
     ימי מנוחה אלה כוללים גם שבת ומועדי ישראל.

השתלשלות הדברים עד כה
4.     המשיבה מפעילה רשת מרכולים לממכר מוצרי מזון ומוצרים נלווים.
     המשיב הוא מנהלה.
     בחודש פברואר שנה זו פתחו המשיבים מרכול של הרשת ברחוב ויצמן בגבעתיים (להלן - המרכול).

5.     ביום 19.3.08 הגישה המבקשת בקשה זו, למתן צו איסור פתיחה כנגד המשיבים, לאחר שלטענתה, המרכול נפתח ופעל באחת השבתות.
     המבקשת תמכה את טענותיה בשני תצהירים, של מנכ"ל העירייה ושל מפקח מטעמה.

6.     המבקשת ביקשה מתן צו איסור פתיחה, במעמד צד אחד.
     בהחלטה מיום 19.3.08 הוריתי על קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים ביום 6.4.08.

7.     סמוך למועד הדיון, הגישו המשיבים "בקשה דחופה להורות על מסירת מסמכים, קביעת סדרי הדין ומועדים", במסגרתה ביקשו מבית המשפט להורות, כדלקמן:

"1.     סדרי הדין בהליך למתן צו האיסור, יהיו אלה הקבועים בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן:"חוק סדר הדין הפלילי") והדיון בה יתנהל על פיו.
2.     המאשימה תמסור למבקשים, תוך שבעה ימים או תוך הזמן שייקבע בית המשפט, את המסמכים והפרטים הקשורים לחקירה שהובילה להליך במסגרתו בקשה המאשימה את מתן צו האיסור, וליתר ענייני ההליך הנדון, כפי שיפורטו להלן בבקשה זו (להלן: "המסמכים").
3.     הדיון הקבוע במעמד הצדדים ליום 6.4.08, יידחה עד לקבלת כל המסמכים, על מנת לאפשר למבקשים לעיין בהם ולהיערך בהתאם לדיון המשפטי ולהגנתם המלאה, בשלמות וביעילות.
4.     בעת הדיון, לאפשר למבקשים לטעון טענות סף, אם יראו לנכון לעשות כן, וכן, לאחר שמיעת פרשת התביעה, להעלות במידת הצורך טענות כגון: "אין להשיב לאשמה".
5.     לקבוע את סדרי הדיון בהליך דנא ולהורות, כי חקירות עדי המאשימה שתצהירם צורף לבקשה למתן צו האיסור יישמעו תחילה. בהמשך, לאפשר למבקשים לזמן עדים על פי הצורך, ולקבוע שעדותם של עדי המבקשים תישמע, במועד נפרד, ולאחר שיסתיימו חקירות עדי המאשימה".

בבקשתם ציינו המשיבים, כי "הגם שלא ניתן צו כמבוקש במעמד צד אחד, בשלב זה בית העסק אינו פועל בימי המנוחה".

8.     בהחלטתי, מיום 1.4.08, קבעתי כי בכפוף להתחייבות המבקשים, שלא      להפעיל את העסק בימי מנוחה עד למועד הדיון הנדחה, יידחה מועד הדיון הקבוע.
לאחר שניתנה התחייבות כאמור, הוריתי על ביטול מועד הדיון שנקבע וביקשתי      את תגובת המבקשת לבקשת המשיבים.
המבקשת הגישה תגובתה והמשיבים הוסיפו גם את תשובתם לתגובה.
המבקשת מתנגדת לבקשתם העיקרית של המשיבים, לנהל את הדיון על פי סדרי      הדין וכללי הראיות הנוהגים במשפט פלילי, ולטענתם הדיון צריך להתנהל כמשפט      אזרחי.

טענות הצדדים
9.     נימוקיהם של המשיבים לניהול הדיון כמשפט פלילי:
     א.     סמכותו של בית המשפט לענינים מקומיים קבועה בסעיף 55(א) בחוק בתי      המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט), שעל      פיו בית משפט זה מוסמך לדון "בעבירות" לפי כל החיקוקים המוזכרים      בו.
     ב.     פתיחת עסק בימי מנוחה בניגוד לחוק העזר היא עבירה על פי אותו חוק      והבקשה למתן צו איסור פתיחה נועדה לאכוף את האיסור.
     ג.     הצדדים להליך זה הם המדינה מול "האזרח".
     ד.     סגירת בית העסק היא סנקציה עונשית.
     ה.     עבירה על חוק העזר היא "עבירת קנס", שסדרי הדין לדיון בה הם אלה      הקבועים בפרק ז' לחוק סדר הדין הפללי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982      (להלן - החסד"פ).

10.     נימוקיה של המבקשת לניהול הדיון כמשפט אזרחי:
     א.     סעיף 264א(ד) סיפא לפקודה קובע, כי ערעור על החלטת בית המשפט      בבקשה למתן צו איסור פתיחה יישמע כערעור אזרחי.
     ב.     הצו הנדון הוא צו מסוג "לא תעשה", שעל פי סעיף 75 לחוק בתי המשפט,      בית משפט הדן בענין אזרחי הוא המוסמך לתיתו.
     ג.     הצו אינו סנקציה פלילית.
     ד.     ההליך על פי בקשה זו אינו גורר הרשעה ורישום פליליים.
     ה.     הצו יכול להינתן במעמד צד אחד, דבר המאפיין הליך אזרחי.
     ו.      גם הצורך בצירופו של תצהיר לבקשה למתן הצו הנדון מאפיין הליך      אזרחי.
     ז.     סעיף 264א משולב בפקודה ואינו מפנה לסדרי הדין הפליליים.

דיון
11.     אמנם, מקור הסמכות העיקרי של בית המשפט לענינים מקומיים מצוי בסעיף 55(א) לחוק בתי המשפט, המפנה, הן בתוכו והן באמצעות התוספת השלישית לאותו חוק, לכל החיקוקים, שבית משפט מוסמך לדון "בעבירות על פיהם", אולם במקרים רבים נקבעה סמכותו של בית משפט זה לדון בענין פלוני או בענינים פלוניים גם בחוק הרלבנטי עצמו.
     דבר זה נעשה אפילו בשניים מהחוקים המרכזיים, שבתי המשפט לענינים מקומיים דנים בהם, הלא הם: חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבניה), בסעיף 203(א) שלו, באופן גורף, בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק רישוי עסקים), בסעיף 22(א), באופן חלקי, וכן ברבים מהחוקים המנויים בתוספת השלישית (



     במקרים כאלה, יש לשאוב את סמכותו של בית המשפט קודם כל מתוך החוק הרלבנטי עצמו.

12.     כך, למשל, מונה התוספת השלישית את חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), תשמ"ז-1987.
     בחוק זה הוקנתה לרשות המקומית הסמכות להוציא "צו לשימוש ארעי", לשם שימוש ב"מגרש ריק" כהגדרתו באותו חוק, לצרכים שונים של הרשות.
     בהתאם לסעיף 9 לחוק, רשאי מי שרואה עצמו נפגע על ידי מתן צו של הרשות כאמור לערור בפני בית המשפט לענינים מקומיים.
     אין חולק כי הצו והערעור אינם דנים כלל ב"עבירה", ולמרות זאת, אין ספק לדעתי, כי בית המשפט לענינים מקומיים מוסמך לדון באותו ערר, בהתאם לסמכות הישירה שהוקנתה לו על פי אותו חוק, בסעיף 9 שלו.

13.     הוא הדין, וכך דעתי, גם לגבי החוק הנדון כאן.
     אמנם, סעיף 264א לפקודה מפנה ל"בית המשפט המוסמך לדון בעבירה על אותו חוק עזר", הוא בית המשפט לענינים מקומיים על פי סעיף 55(א) לחוק בתי המשפט, אולם משאותר בית המשפט על פי הציון האמור, הרי שסמכותו נובעת ישירות מסעיף 264א לפקודה, ולאו דווקא מסעיף 55(א) לחוק בתי המשפט.

14.     יתירה מזו, הוראות חוק רבות, שבית המשפט לענינים מקומיים דן בהם, מקורן אמנם ב"עבירה" על פי אותה הוראת חוק, אך מטרתן אינן עונשיות ודרך נתינתן והדיון בהן אינן מתאפיינות בפלילים.
     אביא כאן מספר דוגמאות מתוך החוקים המרכזיים שבית משפט זה דן בהם, כאמור לעיל:
     בחוק התכנון והבניה: סעיף 212 - הריסה ללא הרשעה, סעיפים 226-228 - דיון באישורו של צו הפסקה מינהלי שהוציאה ועדה מקומית ומתן צו הפסקה שיפוטי, סעיף 238א - דיון בביטולו של צו הריסה מינהלי שהוציאה ועדה מקומית, סעיף 241 - צו הריסה שיפוטי (שיכול להינתן בין שהוגש כתב אישום ובין שלא הוגש - סעיף 243), סעיף 246 - צו זמני למניעת פעילות.
     בחוק רישוי עסקים: סעיף 22 - דיון בתוקפו של צו הפסקה מינהלי שהוציאה הרשות המקומית, סעיף 22א - צו מניעת פעולות, סעיף 27ג - בקשת רוכל לביטול תפיסה של חפציו בטרם הוגש כתב אישום.

15.     המשותף לכל הוראות החוק הללו הוא, שמקורן אמנם בביצוע עבירה, במידת הוכחה זו או אחרת, אך כל יתר הפרמטרים אינם פלילים: אין מאשים ואין נאשם, אין הכרעת דין ואין גזר דין, והעיקר: הצו אינו סנקציה עונשית, וכל מטרתו ותכליתו הוא למנוע או להפסיק פעולה הנוגדת הוראה מהוראות החוק, במסגרתו הוא ניתן.
16.     יתירה מזו, גם אחדים מהצווים המרכזיים הניתנים במסגרת גזר דינו של מי שהורשע בביצוע עבירה בניגוד לחוק התכנון והבניה או בניגוד לחוק רישוי עסקים, קרי: צו הריסה (סעיף 205 לחוק התכנון והבניה) וצו הפסקת העיסוק בעסק (סעיף 16 לחוק רישוי עסקים) מוגדרים כ"אמצעים נוספים" לעונשים הקבועים לעבירה על פי אותם חוקים (מאסר וקנס, סעיף 204 לחוק התכנון והבניה וסעיף 14 לחוק רישוי עסקים), והם עצמם אינם עונש (ע"פ 52/51 בכר נ' היועץ המשפטי, פ"ד ו 415 - לענין צו הריסה; ע"פ (ב"ש) 133/79 מדינת ישראל נ' ממן, פס"מ תש"מ 2, 287 - לענין צו סגירת עסק).
     הוא הדין בצווים נוספים - לא עונשיים - שבית משפט זה מוסמך לתת על פי חוקים אחרים שנתנו בתוספת השלישית (---- לחוק בתי המשפט----), למשל:
     סעיף 71ה לפקודת בריאות העם 1940, סעיף 10א(א) לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, סעיף 14א(א) לחוק שמירת הנקיון התשמ"ד-1984, סעיפים 20כג(א) ו-20כד(2) לחוק המים התשי"ט-1959, כולם צווים שנועדו למניעת/הפסקת/צמצום מפגעים הנדונים באותם חוקים.
     בהקשר זה ראוי להזכיר גם את סמכותו של בית המשפט לענינים מקומיים לדון בעבירות מינהליות לפי חוק העבירות המינהליות, תשמ"ו-1985 (סעיף 1א).

17.     בכל המישורים הללו, ממלא בית המשפט תפקיד מעין - מינהלי, שכן הוא דן בענינים הנוגעים לסכסוך שבין אדם לרשות (הגדרת "ענינים מינהליים" בסעיף 2 לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, וראו: מאמרה של מיכל שקד, על בתי המשפט לענינים מקומיים, הפרקליט, כרך לז, עמ' 92, בעמ' 102). יצוין עוד בהקשר זה כי בעבר לא היסס המחוקק לתת לבית המשפט לענינים מקומיים סמכות מינהלית מובהקת: לדון בערעור על סירובה של רשות רישוי לתת רישיון עסק, סעיף 7ד לחוק רישוי עסקים, קודם שבוטל בחוק בתי המשפט לענינים מנהליים).

18.     גם הוראת החוק הנדונה כאן שייכת לאותה "משפחה" של הוראות החוק, שמקורן בעבירה שנעברה, במידת הוכחה זו או אחרת, אולם יתר הפרמטרים שבהן אינם פליליים.
     הבקשה למתן צו על פי סעיף 264א לפקודה נסמכת על כך שהעסק, נשוא הבקשה, נפתח בניגוד להוראות חוק העזר, אך הצד, שכלפיו הבקשה מכוונת אינו נאשם, אין כתב אישום, אין הכרעת דין ואין גזר דין, והעיקר: אין כל סנקציה עונשית. הצו נועד למנוע הפרה נוספת של חוק העזר ולגרום למילויו, הוא לא נועד להעניש את בעליו או מנהליו של אותו עסק.

19.     אולם בדבר אחד נבדלת הוראת החוק הנדונה כאן מיתר הוראות החוק שב"משפחה" שנדונה לעיל.
     הפרוצדורה הנוהגת בערעורים על מתן/אי מתן צווים על פי הוראות החוק האחרות נדונים כדרך שנדון ערעור פלילי (בחוק התכנון והבניה נקבע הדבר כך במפורש: סעיפים 229, 238א(ז)(2). סעיף 250 כולל כל צו שניתן לפי אותו פרק).
     לעומת זאת, קובע סעיף 264א(ד) לפקודה, כי ערעור על החלטת בית המשפט שניתנה לפי הוראת החוק הנדונה כאן "יישמע כערעור אזרחי", דווקא.

20.     אינני סבור שהקביעה, כיצד יידון ערעור על החלטת בית משפט מסוימת יכולה לשנות את אופיה של אותה החלטה.
     סביר בעיני להניח, כי הקביעה למשל בחוק התכנון והבניה, על פיה כל הצווים שנזכרו לעיל יידונו בערעור בדרך של ערעור פלילי, רצתה ליצור אחידות בין ערעור על הצווים הללו ובין ערעור על פסקי הדין "הפליליים" ממש שהסתיימו בזיכוי או בהרשעה.
     מדוע לא סבר המחוקק, כי יש צורך ליצור אחידות גם בין ערעור על החלטה הניתנת לפי סעיף 264א ובין ערעור על זיכוי/הרשעה בעבירה לפי חוק העזר, שאותו סעיף מפנה אליו, אינני יודע.
     ב"כ המשיבים העלו טענה שנונה, לפיה דווקא הקביעה לפיה יידון הערעור כערעור אזרחי מלמדת על כך, שההליך עצמו עליו להתנהל כמשפט פלילי. אינני סבור כך ואינני סבור ההפך מכך.

21.     תוך כדי דיון כבר התייחסתי למקצת מטענות הצדדים באשר לקביעת אופיו של הליך זה, ועתה אתייחס בקצרה גם ליתר הטענות.
     זהות הצדדים להליך - התייצבותם של רשות ציבורית (מדינה, רשות מקומית וכדו') מול אזרח (או חברה) אינה אופיינית רק להיך פלילי, היא מצויה תמיד בהליך מינהלי ופעמים לא מעטות גם בהליך אזרחי.
     אמנם, על פי הקבוע בסעיף 264א(א), הבקשה למתן צו איסור פתיחה "תוגש בידי מי שמוסמך להגיש תביעות בשל עבירה על חוק העזר העירוני", אך גם כאן יש להניח, כי רצו לרכז את כל סמכויות הטיפול בידי גורם אחד, ולא יותר מכך.

22.     גם אם ניתן לסווג צו איסור פתיחה כ"צו לא תעשה" במובן סעיף 75 לחוק בתי המשפט, הרי שאין לפרש אותו סעיף כשלילת סמכותו של בית משפט שאינו "אזרחי" לתת צו דומה.
     יוכיחו הצווים שבית משפט זה יכול לתת בהתאם להוראות החוק הנזכרות לעיל בחוק התכנון והבניה ובחוק רישוי עסקים, שאמנם אינן נוקבות במינוחים "צווי עשה" ו"צווי לא תעשה", כשם שהוראת חוק זה אינה נוקבת במינוחים אלה, אך מטרת הצווים זהה. יתרה מזו, חלק מהוראות החוק הנזכרות לעיל בחוקים אחרים, שבית משפט זה מוסמך לדון בהם, נוקבות במפורש במינוחים אלה (סעיף 71ה(א) לפקודת בריאות העם, סעיף 10א(א) לחוק למניעת מפגעים, סעיף 14א(א) לחוק שמירת הנקיון).

23.     גם העובדה, שצו איסור הפתיחה יכול להינתן במעמד צד אחד אינו מוכיח בהכרח כי המדובר בצו "אזרחי". גם רבים מהצווים שנסקרו לעיל על פי חוק התכנון והבניה וחוק רישוי עסקים יכולים להינתן על פי צד אחד בלבד, ובאי כוחם המלומדים של המשיבים הפנו לדוגמאות נוספות לכך בחוקים פליליים ממש (עמ' 11 לתשובה).

24.     כך גם הצורך בצירופו של תצהיר לאימות האמור בבקשה אינו תומך בהכרח במסקנה, כי ההליך המתנהל לפי סעיף 264א לפקודה הינו הליך אזרחי.
     סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, המגדיר את מהותו של התצהיר, אינו מייחד את השימוש בו דווקא למישור האזרחי, ועקרונית ניתן לעשות בו שימוש גם במישור הפלילי, הגם שעיקר השימוש בו הוא במישור האזרחי (ראו: י. קדמי, "על הראיות", מהדורה 203, חלק שני, עמ' 785).

25.     עד כאן מסקנתי היא, שהדיון בבקשה לפי סעיף 264א לפקודה אינו צריך להיעשות כהליך אזרחי מובהק ואף לא כהליך פלילי מובהק, וסיווגו הקרוב ביותר הוא "מעין מינהלי", כקבוצת הוראות החוק ה"מעין מינהליות" שסוקרו לעיל.
     אלא, שמכך עדיין לא נמצא פתרון לשאלת סדרי הדין וכללי הראיות הראויים לנהוג על פיהם, שכן גם באותה קבוצת הוראות חוק אין כל הסדרה של הדברים הללו, ובתי המשפט נוהגים לדון בהם, כל אחד כמיטב הבנתו.

26.     עשויה להיות דעה, כי מכיוון שהמדובר בסמכויות "מעין מינהליות", ראוי לנהוג בהן כדרך שנוהגים לדון בבתי המשפט בענינים מינהליים לפי חוק בתי המשפט לענינים מינהליים והתקנות שהותקנו על פיו, בדרך של היקש לפי סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התש"ם-1980 (האומר דבר בשם אומרו: אפשרות זו שמעתי בהרצאה של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים כב' השופט משה סובל).
     זו אפשרות מענינית, אך יש לנהוג בה בזהירות מרובה, תוך התאמתה לצווים הנדונים, וזאת עקב שני הבדלים ניכרים בין אופיים של הצווים הנדונים ובין אופיים של ההליכים המינהליים - ממש המתנהלים בבתי המשפט לענינים מינהליים:
     א.     הצווים הנדונים מתבקשים, כאמור, בעקבות ביצועה (או חשש לביצועה)      של עבירה מסוימת שעשה האזרח, ההליכים המינהליים - ממש אינם      כרוכים בכך.
     ב.     הבקשה למתן הצווים הנדונים מוגשת על ידי הרשות כנגד האזרח,      ההליכים המינהליים נפתחים על ידי האזרח כנגד הרשות.

27.     כיצד אם כן צריך לנהוג בית המשפט, כאשר לא נקבעו סדרי דין וכללי ראיות לניהול המשפט שבפניו?
     במקרה כזה, קבע בית המשפט העליון, יקבע בית המשפט עצמו, על פי סמכותו הטבועה, את סדרי הדין והכללים, על פיהם ראוי המשפט להתנהל, ובלבד שאותם הסדרים לא יהיו נוגדים חוקים אחרים השייכים לאותו ענין, ושיקוימו בהם עיקרי הצדק הטבעי, שקיומם כסדרם וכהלכתם הם עיקר חובתו של בית המשפט.
     ראו: בג"ץ 150/59 ועד עדת הספרדים בירושלים נ' ביה"ד הרבני האיזורי בירושלים ואח', פ"ד ט"ו(1) 106, 114; בג"ץ 364/85 אלדין נ' בית הדין הדרוזי לערעורים, פ"ד מ(3) 699, 704; בג"ץ 2829/03 פלוני נ' בית הדין הדרוזי לערעורים, סעיף 39 לפסק הדין מיום 16.1.06.
     בהקשר זה תצוין גם סמכותו של בית המשפט לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לשם עשיית צדק - תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכן יצוין סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לפיו "בכל ענין של סדר הדין שאין עליו הוראה בחיקוק, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק".

28.     תחת הנחיות אלה, ולאור אופיו ומהותו של ההליך הנדון לפי סעיף 264א לפקודה, נראה לי לקבוע כדלקמן:
א.     כיוון שהבקשה למתן צו איסור פתיחה נתמכת בתצהיר של העירייה, כך קבוע בסעיף עצמו, ומשנמנע בית המשפט ליתן צו במעמד צד אחד, אלא קבע דיון בבקשה במעמד הצדדים, ראוי שלקראת הדיון תוצג גם עמדתו של מי שהתבקש עליו הצו בתצהיר.
     כמובן, שאם ניתן צו במעמד צד אחד ומי שניתן עליו הצו מבקש לבטלו או לשנותו, עליו לתמוך בקשתו בתצהיר נגדי.
     יחד עם זאת, ראוי לדעתי גם לפתור אותו צד מהגשת תצהיר, אם רצונו בכך ואם הוא איננו חפץ להעלות טענות עובדתיות נגדיות (השוו: הגשת תשובה בהמרצת פתיחה, סעיף 256 לתקנות סדר הדין האזרחי וראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית עמ' 481).
ב.     זכותו של כל צד לחקור את המצהירים מטעמו של הצד האחר.
     תחילה, תשמיע העירייה את עדיה, ולאחר מכן ישמיע מי שהתבקש נגדו הצו את עדיו. כך גם אם ניתן צו במעמד צד אחד והצד שכנגדו ניתן הצו יגיש בקשה לשינויו או לביטולו. זאת, משום שהעירייה היא שצריכה להוכיח את צדקת מתן הצו.
     ג.     העירייה צריכה לגלות לצד שכנגד את כל החומר והמסמכים שבידיה, כל      שנאסף בידיה, לקראת הגשת הבקשה, בין אם עשתה שימוש באותו חומר      למעשה לשם הגשת הבקשה ובין אם לאו.
     כך ראוי להיעשות בין אם ההליך יסווג כפלילי, ואפילו מדובר בעבירת חטא (ראו: עפ"א (ת"א) 80342/05 שרון נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 30.11.06), בין אם ההליך יסווג כמינהלי (רע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף, פסק דין מיום 14.4.04), ובין אם יסווג כאזרחי (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי, פסק דין מיום 27.6.06).
     ד.     מי שכנגדו מבוקש/ניתן הצו זכאי לבקש מהעירייה חומר נוסף או מידע      נוסף שבידיה העשוי לסייע להגנתו. זאת, עקב סיווגו של ההליך כהליך      מעין מינהלי, שמקורו בעבירה שנעברה (פלילית).
     כך, זכאי אותו צד לבקש מהעירייה חומר העשוי לבסס טענה שלו להגנה מן הצדק בגין אפליה וכיו"ב (ראו: ע"פ (י-ם) 30636/06 מדינת ישראל נ' מטר, פסק דין מיום 19.7.07, סעיף 16 לפסק הדין; עתמ (י-ם) 814/07 סגל נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 12.2.08).
     יחד עם זאת, על המבקש להימנע מעשיית Fishing expedition ("מסע דיג"), המונע מתקווה ספוקלאטיבית גרידא (ראו: בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 132; בש"א 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד(1) 376, 383.
     ה.     נטל ההוכחה המוטל על העירייה קל ופשוט: קיומו של חוק עזר האוסר על      פתיחת עסק מאותו סוג, חלותו של חוק העזר על האיזור שבו מצוי העסק      הנדון, העבירה שכבר נעברה על ידי בעליו/מפעיליו של העסק לפי חוק      העזר הנדון.
     כיוון שדברים אלה קלים להוכחה, על העירייה להוכיחם במידת הוכחה גבוהה יחסית, כדי שינתן הצו המבוקש. נטל זה הוא בוודאי גבוה ממאזן ההסתברויות הנהוג ב---הליך ---- אזרחי, אך אין הכרח שיגיע לזה הנהוג ---בהליך--- פלילי, שהרי אין מדובר בהרשעה.
     ו.     הליכים פליליים מובהקים כמו "אין להשיב לאשמה" אינם ראויים להליך      זה, שהרי אין אישום ואין נאשם.

29.     למחלוקות שנותרו בעניננו:
א.      מסתבר מתגובת המבקשת ותשובת המשיבים כי כל "חומר החקירה" שבידיה מצוי בתיק רישוי העסק של המשיבים, ובאי כח המשיבים התבקשו לבוא ולעיין בו, והם אכן עשו זאת. אלא, שלטענתם, הוצא ממנה מסמך אחד והם מבקשים כעת גילויו של "המסמך החסר".
     יש לאפשר למבקשת להגיב על טענה זו ואחר כך לתת החלטה בהתאם.
ב.     אמנם, קדם להגשת בקשה זו למתן צו איסור פתיחה צו הפסקת עבודה מינהלי שהוציא ראש העיר מכח סמכותו לפי חוק רישוי עסקים.
     המשיבים דורשים מהמבקשת לתת פרטים בדבר כל צווי הפסקת העבודה המינהליים שהוציא ראש העיר במשך חמש השנים האחרונות בהקשר לימי מנוחה דווקא.
     אמנם, רצוי בעיניי, כי בטרם תגיש העירייה בקשה למתן צו איסור פתיחה, תפעל בהתאם לסמכויות הנתונות לה להשגת אותה מטרה ללא מעורבתו של בית המשפט. יחד עם זאת, במסגרת דיון בבקשה זו, איננו דנים בצדקתו או בחוסר צדקתו של הצו המינהלי שהוציא ראש העיר, ומשום כך אין רלוונטיות לדרישת המשיבים בענין זה.
ג.     מאותו טעם ממש, צודקים המשיבים בדרישתם מהמבקשת למסור להם פרטים בקשר לכל המקרים האחרים שבהם הוגשה בקשה למתן צו איסור פתיחת עסק לפי סעיף 264א לפקודה, וכיוון שבקשה זו צומצמה לחמש השנים האחרונות הרי שהיא גם סבירה ומידתית.

30.     אשר על כן, אני מחליט:
א.     המבקשת תיתן תגובתה לטענות המשיבים בקשר ל"מסמך החסר" שהוצא מהתיק שנמסר להם. התגובה תהיה נתמכת בתצהיר מתאים ותוגש עד ליום 18.5.08.

ב.     המבקשת תמציא למשיבים פרטים בקשר לכל המקרים האחרים שבהם הוגשה בחמש השנים האחרונות בקשה למתן צו איסור פתיחת עסק לפי סעיף 264א לפקודה לשם אכיפתו של חוק העזר הנדון.
     גם פרטים אלה יומצאו עד ליום 18.5.08 בצירוף תצהיר מתאים.

ג.     המשיבים רשאים להגיש תצהיר/י תשובה לגוף הבקשה, עד ליום 29.5.08.
     בהעדר תצהיר, לא יוכלו המשיבים לטעון טענות עובדתיות נגדיות. אין בכך כדי למנוע מהם להסתמך על טענות עובדתיות נגדיות שיתכן ויעלו במסגרת חקירותיהם של עדי המבקשת, וכמובן שאין בכך כדי למנוע מהם להעלות כל טענה משפטית נגדית.

ד.     הדיון בבקשה עצמה יתקיים ביום 5.6.08 שעה 10:00.
     כל צד ידאג להזמנת עדיו ואין צורך להודיע מראש על רצונו של מי מהצדדים לחקור בחקירה נגדית את המצהירים מטעמו של הצד האחר.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון