פיקוח על מחירים על ידי בית המשפט

להלן פסק דין בנושא סמכות פיקוח על מחירים על ידי בית המשפט:

פסק-דין     

השופט ד' חשין:

1. בעתירה המתוקנת שבפנינו מבקשת קשת פרימה תוספות מזון לבע"ח בע"מ (להלן - העותרת) להורות למשיבים 1-4, המפקחת על המחירים במשרד התעשיה והמסחר (להלן - המפקחת על המחירים), ועדת המחירים של המשרד (להלן - ועדת המחירים), שר התעשיה והמסחר ושר האוצר (להלן ביחד - המדינה), לקבוע כי המחיר המירבי לחומצה זרחתית המיוצרת על-ידי המשיבה 5, רותם אמפרט נגב בע"מ (להלן - רותם), יהיה על פי המחיר הבינלאומי מתואם לשער מפעלה של רותם, דהיינו, מחיר CIF אירופה, כפי שהוא מתפרסם בפרסום הבינלאומי FMB, בניכוי הוצאות ההובלה לאירופה (CIF מבטא את מחיר המוצר, הביטוח, וההובלה - (Cost, Insurance and Freight .

2. העותרת היא חברה פרטית הרשומה בישראל ועוסקת בייצור ושיווק מוצרים כימיים, ביניהם D.C.P המשמש כתוסף מזון לבעלי חיים. לצורך ייצורו של ה- D.C.P נזקקת העותרת לחומצה זרחתית, אותה היא רוכשת מרותם. העותרת נושאת בכל ההוצאות הכרוכות בהובלת החומצה משער מפעלה של רותם. המשיבים 1-4 אחראים על יישום הוראות חוק הפיקוח על מחירי מוצרים ושירותים, התשנ"ו-1996 (להלן - חוק הפיקוח). רותם היא חברה ציבורית הרשומה בישראל, בבעלותה של חברת כימיקלים לישראל בע"מ (להלן - כי"ל) ועוסקת בייצור ושיווק של מוצרים כימיים, ביניהם חומצה זרחתית. בשנת 1989 הוכרזה רותם כבעלת מונופולין לעניין ייצור ואספקת חומצה זרחתית, בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן - חוק ההגבלים העסקיים). המשיבה 6, דשנים וחומרים כימיים בע"מ (להלן - דח"כ), היא חברת בת של רותם, בבעלותה המלאה ופועלת בשוק התוצרים של החומצה הזרחתית, ביניהם בשוק ה-D.C.P , והיא המתחרה העיקרית של העותרת בשוק זה.

3. בספטמבר 2000 הגישה העותרת לממונה על ההגבלים העסקיים תלונה כנגד רותם, לפיה רותם מנצלת לרעה את מעמדה כמונופולין. לפיכך, ביקשה העותרת מהממונה להורות לרותם למכור לה את החומצה הזרחתית במחיר שהיא גובה מלקוחותיה בחו"ל, בניכוי ההוצאות הכרוכות בהובלה, וכן להורות לה לגבות מדח"כ מחיר זהה למחיר שהיא גובה ממנה. בהחלטתו מאוגוסט 2001 קבע הממונה כי אין מדובר בהפרה ברורה של סעיף 29א לחוק ההגבלים העסקיים, ולכן אין מקום ליתן הוראות לפי סעיף 30 לחוק.

4. במקביל פנתה העותרת באוקטובר 2000 למפקחת על המחירים בבקשה להטיל פיקוח על מחיר החומצה הזרחתית, בהיותה מצרך שהוחל עליו מונופולין (סעיף 6 לחוק הפיקוח). בינואר 2001 החליטה ועדת המחירים לבצע "בדיקת ריווחיות תמחירית" לחומצה הזרחתית, ואם יימצא כי הריווחיות היא מעבר לזו המוכרת בהתאם לעקרונות דו"ח סווארי, תוכנס החומצה לפיקוח (נספח מש/1 לתגובת המדינה). בפגישה שקיימו המפקחת על המחירים ומנהל תחום מחירים וכלכלה במשרד המסחר והתעשייה (להלן - מנהל תחום מחירים) עם נציגי העותרת ביולי 2002, סוכם שהוועדה תפעל "להחלת פיקוח על פי מחיר בינ"ל לחומצה זרחתית בשער רותם" (נספח ו לעתירה המתוקנת). בנובמבר 2002 הודיע מנהל תחום מחירים לעותרת כי ועדת המחירים תתכנס כדי לדון בהטלת פיקוח על מחיר החומצה וב"קביעת נוסחה למחיר מירבי שיהיה מבוסס על פרסום בינ"ל (פו"ב צפון אפריקה)" (שם, בנספח י"א). סופו של דבר, בנובמבר 2002, החליטה הוועדה להמליץ לשרים להטיל פיקוח על החומצה הזרחתית וזאת על פי פרק ו לחוק הפיקוח, שעניינו בהעלאת מחיר קיים, ולא בקביעת מחיר מירבי. באפריל 2003 שינתה הוועדה החלטתה והמליצה לשרים להחיל את הפיקוח על פי פרק ה לחוק הפיקוח, דהיינו, לקבוע מחיר מירבי, בהמליצה כי המחיר יהיה מחיר CIF אירופה, המתפרסם בפרסום ה- F.M.B. הוועדה נימקה החלטתה בכך שהחומצה הזרחתית היא "סחורה" (COMMODITY), שמחירה נקבע בשווקים הבינלאומיים, ולכן יש לקבוע את מחירה, בדומה למחיר מוצרי דלק בשער בתי הזיקוק, בהתאם למחיר הסחורה באירופה, כפי שהוא מתפרסם בפרסום המתמחה בנושא. מחיר זה, הסבירה הוועדה, כולל את עלויות ההובלה והביטוח "ומשקף את המחיר של אלטרנטיבת היבוא של החומצה הזרחתית" (נספח מש/2 להודעה מטעם פרקליטות המדינה).

5. בעתירתה המקורית, שהוגשה ביולי 2003, ביקשה העותרת להורות למדינה להחיל פיקוח על מחיר החומצה הזרחתית ולקבוע מחיר על פי המחיר הבינלאומי כשהוא מתואם לשער המפעל של רותם.

6. באוגוסט 2003 שבה הוועדה ונדרשה לנושא. עמדת העותרת היתה כי המחיר צריך שיהיה מחיר CIF אירופה בניכוי ההוצאות הכרוכות בהובלה משער מפעלה של רותם. רותם גרסה לעומתה, כי המחיר צריך שייקבע על בסיס עלויות הייצור של החומצה ובהסתמך על דו"ח סווארי. בהחלטתה מספטמבר 2003 דחתה הוועדה את עמדת רותם ואת עמדת העותרת, וחזרה על עמדתה מאפריל. יחד עם זאת, החליטה הוועדה לבחון מחדש את המחיר המירבי של החומצה הזרחתית כעבור חצי שנה. הצווים המכריזים על החומצה הזרחתית כעל מוצר בפיקוח והקובעים את מחירה המירבי נחתמו על ידי השרים ביום 3.12.03.

7. בדיון בעתירה שהתקיים ביום 8.12.03 טענה המדינה, כי משנחתמו הצווים יש לדחות את העתירה, משום שהסעד העיקרי התייתר. מנגד ביקשה העותרת לתקן את עתירתה. קודם ההחלטה בבקשה קיבלו העותרת, רותם ודח"כ את הצעת בית המשפט לפנות להליך של גישור. הגישור לא עלה יפה, והעותרת הגישה עתירה מתוקנת (יולי 2004).

8. באוגוסט 2004 שבה ועדת המחירים ודנה במחיר המירבי של החומצה הזרחתית. עמדת רותם היתה זו הפעם כי המחיר המירבי צריך להיות מחיר המשקלל את כל העלויות הכרוכות ביבוא חומצה זרחתית לישראל ומשקף באופן מלא את אלטרנטיבת היבוא. העותרת דבקה בעמדתה המקורית. הוועדה החליטה להמליץ לשרים להמשיך בפיקוח המחירים עפ"י השיטה הקיימת - CIF אירופה ממוצע (בין מחיר המקסימום למחיר המינימום), על פי הפרסום ב- FMB. בהסבירה את החלטתה אומרת הוועדה, כי כאשר הפיקוח על המחיר נעשה בהתאם למחיר ייחוס בינלאומי, אין מקום להתחשב בעלויות פרטניות של הצדדים.

9. בפברואר 2005 הוציא בית המשפט צו על תנאי.

זהו אם כן הרקע לעתירה, ומכאן לדיון.

10. המחלוקת המקדמית בין המדינה והמשיבות 5 ו-6 מזה לבין העותרת מזה עוסקת בשאלת היקף התערבותו של בית המשפט בהחלטה מסוג ההחלטה נשוא העתירה שבפנינו. המשיבות 5 ו-6 טוענות כי אין מקום להתערבותו של בית המשפט בהחלטת הוועדה, משום שאין מדובר בהחלטה הנגועה בחוסר סבירות קיצונית. כך, במיוחד, בהינתן שמדובר בעניינים שבתחום הכלכלי-משקי, בהם מעורבים שיקולים מקצועיים רבים, בהם ייתכנו לעתים קרובות מספר דרכי פעולה חוקיות, שהבחירה ביניהן מבוססת על הערכה שבמומחיות שטמונה בה אי ודאות. המדינה טוענת כי היקף התערבותו של בית המשפט בהחלטות רגולטוריות - כלכליות מהסוג שבו עוסקת עתירה זו, הינו מצומצם, ובהחלטה נשוא העתירה שהיא החלטה מקצועית בתחום הפיקוח על המחירים, היקף התערבותו של בית המשפט מצומצם ביותר. מנגד טוענת העותרת, כי דין החלטות רגולטוריות-כלכליות כדין החלטות אחרות של הרשות.

11. בענייננו מדובר בהחלטה המיישמת החלטה להטלת פיקוח על חומצה זרחתית באמצעות קביעת מחיר מירבי. הצדדים מסכימים כי הבסיס למחירו של המוצר צריך להיות מחירו הבינלאומי. ואולם, בעוד שהמדינה טוענת שהמחיר צריך שיהיה CIF אירופה, העותרת טוענת כי יש להפחית ממחיר זה את מחיר השינוע לאירופה.

החלטה זו, ככל החלטה בתחום הכלכלי-משקי וככל החלטה מינהלית, קבלתה והפעלתה צריכות להיעשות על פי כללי המשפט המינהלי והמשפט החוקתי (השוו בג"צ 82/02 צבי קפלן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(5) 901, פיסקה 9, מפי הנשיא ברק; להלן - עניין קפלן). בהפעילו ביקורת שיפוטית יימנע בית המשפט משים עצמו תחת הרשות המנהלית ומהורות לה כיצד עליה ליישם סמכותה. תפקידו של בית המשפט הוא לקבוע האם ההסדר שגובש על-ידי הרשות המנהלית הוא חוקי, אם לאו. יתכנו מספר הסדרים חלופיים שכולם יחשבו חוקיים. "חוקיותם מובטחת כל עוד הם אינם חורגים מגבולות המותר בהפעלת שיקול דעת" (שם, בפיסקה 10).

טיעונן דלעיל של המשיבות 5 ו-6 נסמך על בג"ץ 4769/95 רון מנחם נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235), העוסק בביקורת שיפוטית על חקיקה של הכנסת בתחומי משק וכלכלה. בהמשך לדבריה כי היקף ההגנה על חופש העיסוק נגזר גם מהתחום בו עוסקת החקיקה הפוגעת: כלכלי, חברתי -סוציאלי, בטחוני ועוד, אומרת שם השופטת ביניש (כתארה אז), כי "בתחומים אלה [משק וכלכלה], יתכנו לעיתים קרובות מספר מטרות ודרכי פעולה אפשריות; ההכרעה ביניהן מבוססת לא פעם על הערכה שטמונה בה אי-ודאות, והיא כרוכה בתחזיות ובשיקולים מקצועיים שאינם תמיד בתחום מומחיותו של בית-המשפט. הערכה שגויה של המצב עלולה להוביל לחוסר יציבות ואף לזעזועים במשק המדינה. על כן, יש ליתן לרשויות המופקדות על המדיניות הכלכלית - הרשות המבצעת והרשות המחוקקת - מרחב בחירה רחב, בהיותן קובעות את המדיניות הכוללת, ונושאות באחריות הציבורית והלאומית למשק המדינה ולכלכלתה" (שם, בפיסקה 13). סיכומו של דבר קובעת השופטת ביניש, כי "אף שבית-המשפט לא ימשוך ידו מן הביקורת החוקתית על חקיקה שעניינה התווית מדיניות כלכלית והסדרתם של ענפי משק, הוא ינהג בה בזהירות" (שם, שם). דברים אלה יפים גם לענייננו, בשינויים המתחייבים מההבדלים שבין הביקורת על חקיקת הכנסת לבין הביקורת שבית משפט זה מפעיל על החלטות הרשות המינהלית.

12. העותרת מיקדה טענותיה בחוסר סבירותה של ההחלטה, בה נקבע כי המחיר המירבי של החומצה יהיה מחיר CIF אירופה. לטענתה, בעוד שמטרת חוק הפיקוח היא למנוע מבעל המונופולין את הרווח העודף, ההחלטה מותירה בידיו רווח זה, ולפיכך היא חורגת ממתחם הסבירות. כן טוענת היא כי ההחלטה בלתי סבירה בשל השיקולים ששימשו בקבלתה.

13. על הטענה בדבר קיומו של רווח עודף, משיבה המדינה כי על פי דו"ח סווארי, לא רק שרותם איננה מרוויחה אלא היא מפסידה. המשיבות 5 ו-6 טוענות כי הדרך הטובה ביותר למנוע רווח מונופוליסטי היא באמצעות יצירת תחרות, וזו לא תיווצר אם הצעת העותרת תתקבל, שכן המחיר המוצע על ידי העותרת נמוך מהמחיר שבו יכול יבואן פוטנציאלי לרכוש את החומצה בחו"ל, שהוא לפחות מחיר CIF אירופה.

14. בדברי ההסבר להצעת חוק הפיקוח הוסברה מטרתו העיקרית של הפיקוח על מחירי מונופולין: "למנוע פגיעה בהקצאה יעילה של משאבי המשק בכללותו. זאת על-ידי פיקוח המונע את הרווח העודף ממנו נהנה היצרן. רווח עודף אשר בא למעשה על חשבון הצרכן" (ה"ח התשמ"ו 12436, בעמ' 145). נשאלת אפוא השאלה, האם כטענת העותרת, תשלום עבור חומצה זרחתית בשער מפעלה של רותם, השווה למחיר CIF אירופה, מייצר "רווח עודף"?

טענת המדינה, לפיה "בדיקת סווארי" העלתה כי לא זו בלבד שלרותם אין רווח עודף אלא שהיא מפסידה, מעוררת תמיהה. בדחותה (בהחלטתה מספטמבר 2003) את עמדת רותם - שביקשה באותו שלב כי המחיר המירבי שייקבע יתייחס לעלויות הייצור שלה כפי שנקבעו בדו"ח סווארי - נימקה זאת ועדת המחירים בכך שדו"ח סווארי נועד ליתן אינדיקציה על רווחיות החברה אך אינו יכול לשמש בסיס לקביעת המחיר המירבי. זאת משום שחומצה זרחתית, כסחורה, מאופיינת בתנודות מחירים, ואילו בבדיקת ריווחיות נקבעת הרווחיות בפרק זמן מסויים. מה אם כן מצאה עתה המדינה להסתמך על דו"ח סווארי? בנוסף, כטענת העותרת, המשיבות 5 ו-6 עצמן אינן טוענות כי הן מפסידות במכירת החומצה, אלא טוענות כי אם תתקבל הצעת העותרת, הרי שלאור העובדה כי בשנת 2005 נאלצו חברות של כי"ל לרכוש את החומצה בחו"ל במחיר גבוה ממחירה הבינלאומי, מכירה לעותרת במחיר המוצע על ידה תגרום להן הפסד.

מקובלת עלי טענת העותרת, כי הרווח של רותם ממכירותיה בחו"ל הוא, בשורה התחתונה, המחיר הבינלאומי פחות הוצאות המכירה לחו"ל ועלויות הייצור, וכי יש להניח כי הוא מותיר בידיה רווח סביר, שאחרת היתה נמנעת מהמכירות. לכן, בעיקרון, הכללת הוצאות היצוא במחיר המכירה לעותרת מותירה בידי רותם רווח עודף.

אשר לטענת המשיבות 5 ו-6 בדבר הצורך ביצירת אופציה של יבוא כדי ליצור תחרות שתוזיל את המחיר, טוענת העותרת כי מטרת החוק היא למנוע רווח עודף ולא לבחון אלטרנטיבות יקרות ומהן לגזור את המחיר המירבי, שאילו היו הגיוניות, היו מיושמות וגורמות לבעל המונופולין לאבד את אחיזתו בשוק. טענת העותרת מקובלת עלי. כמו כן, אם תתקבל שיטת המשיבות 5 ו-6, הרי שתחילה יידרש הצרכן המקומי לשלם מחיר גבוה מהנדרש כדי לאפשר את התחרות, ואחר כך, אם תיווצר תחרות, היא תתנהל ברמות מחיר גבוהות שלא תהיה בהן תועלת לצרכן המקומי.

15. כפי שראינו לעיל, העותרת לא היתה היחידה שסברה שמחיר החומצה לא צריך להיות מחיר CIF אירופה. כזכור, ביולי 2002 סוכם בין המפקחת על המחירים ומנהל תחום מחירים לבין העותרת שהוועדה תפעל להחלת פיקוח על פי מחיר בינלאומי לחומצה זרחתית בשער רותם; ובנובמבר 2002 הודיע מנהל תחום מחירים לעותרת, כי המחיר יתייחס למחיר FOB (Free On Board) צפון אפריקה. אלא, שבאפריל 2003 קבעה הוועדה שהמחיר יהיה מחיר CIF אירופה, ובהחלטתה מספטמבר 2003 שבה הוועדה ואישרה את ההחלטה. הוועדה הסבירה את החלטתה באומרה: "מדיניות ועדת המחירים בקביעת מחירי קומודיטיס הינה כי המחירים יילקחו מפרסום בינ"ל המשמש את העוסקים בענף או ממחירים הנקבעים בבורסה הרלוונטית. מחירי סיף המתפרסמים באופן קבוע מבטאים מחירי עסקאות גדולות בשווקי היעד. המחיר בפועל עשוי להיות שונה מלקוח ללקוח, אך אלה מחירי יחוס שהשוק מתיישר לפיהם והם פועל יוצא של ביקוש והיצע. המחיר ללקוח הינו מחיר סיף בלי קשר לארץ היצור זה מחיר שווי המשקל בין היבוא ליצור המקומי, במידה וקיים. היצרן המקומי של חומר הגלם אינו מוכר במחירי פו"ב אלא במחיר סיף שהינו כאמור מחיר שווי המשקל. לשווקי יצוא חייב היצרן המקומי למכור את חומר הגלם במחיר פו"ב, אולם המחיר הסופי לקונים בארץ היצור ולקונים בשווקי חו"ל הוא מחיר סיף שהינו מחיר פו"ב בתוספת הובלה וביטוח" (מש/3 להודעה מטעם פרקליטות המדינה).

וזה מביא אותי לדון בטעם הנוסף והמרכזי שמעלה העותרת לחוסר סבירותה של ההחלטה, והוא, כזכור, השיקולים והנימוקים ששימשו בקבלתה.

16. בתצהיר תשובתה ביקשה המדינה להסביר את החלטתה, בטענה, בין היתר, כי בכל שוק של קומודיטי, בהיותו שוק תנודתי, מחיר המוצר ייקבע לפי מחיר בינלאומי, גם אם קיים ייצור מקומי. זאת משום שבסיטואציה בה המחיר הבינלאומי היה עולה, היצרנים הישראליים היו מעדיפים לייצא, ואז המחיר שהיה נקבע לחומצה היה בקירוב מחיר CIF אירופה. לעומת זאת, אם מחיר החומצה בחו"ל היה יורד, היו הצרכנים הישראליים מפסיקים לרכוש מהשוק המקומי ומייבאים את החומצה, וגם אז מחירה היה בקרוב מחיר CIF אירופה.

17. צודקת העותרת בטענתה, כי אין ממש בהסבר זה. כדבריה, התנודתיות במחיר המוצר תמצא ביטויה גם במחירו בישראל - יעלה המחיר בחו"ל, יעלה מחירו גם בישראל, יירד בחו"ל - יירד גם בישראל. לכן, התנודתיות כשלעצמה אינה אמורה להשפיע על התנהגות היצרנים והצרכנים הישראליים, שהרי, כטענת העותרת, מדוע יעדיף צרכן ישראלי לרכוש את החומצה בחו"ל, כשמחירה יורד, אם הוא יכול לקבלה בישראל באותו מחיר יורד, ומדוע יעדיף יצרן ישראלי למכור בחו"ל את החומצה כשמחירה עולה, אם הוא יכול למכרה באותו מחיר בישראל?

18. המדינה הוסיפה ונימקה את החלטתה בשורה של נימוקים הקשורים ליבוא חומצה זרחתית לישראל.

המדינה טוענת כי לו בחרה העותרת לייבא את המוצר, היתה משלמת מחיר שבסביבות CIF אירופה. משעה שהעותרת בחרה שלא לייבא את החומצה, כך המדינה, אין לכפות על רותם, שרוב מכירותיה לייצוא, למכור לעותרת את החומצה במחיר הנמוך מהמחיר המשוער בו היתה נמכרת אילו היה בישראל שוק תחרותי, שהוא, לטענתה, מחיר CIF אירופה. לטענת המדינה, ניתן עקרונית לייבא חומצה ממרוקו ומטוניסיה בכפוף לקבלת רישיון ייבוא, שלא נדרש כלל עד לסוף שנת 2006.

19. עיון בהוראות המנהל הכללי של משרד התעשייה והמסחר (נספח יט לעתירה המתוקנת) מעלה כי קבלתו של רישיון יבוא מטוניסיה וממרוקו, הגם שעקרונית היא אפשרית, מעשיותה, דומה, מוטלת בספק. טוניסיה ומרוקו נמנות שם על המדינות שלא ניתן לייבא מהן על פי צו יבוא חופשי, כלומר יבוא מהן מחייב ברישיון יבוא, וכך לפחות כבר בשנת 2004. מתן רישיונות ליבוא מטוניסיה, מוגדר בפרסום כ"חריג ביותר" והוא כפוף לאישורו של מנכ"ל המשרד ולהוראות פקודת המסחר עם האויב, 1939. רישיון יבוא ממרוקו, נאמר בפרסום, יינתן רק בהתקיים אחד התנאים המנויים בו: אם המוצר איננו מיוצר בישראל או אין לו תחליף בייצור מקומי; אם המוצר או תחליפן מיוצרים בישראל ואין חשש כי יבואו יפגע בייצור המקומי; או אם מדובר בחפצי אמנות.

20. גם לא ניתן לקבל את הנימוק לפיו אין לכפות על רותם למכור את החומצה לעותרת במחיר נמוך מהמחיר שבו היא מוכרת את עיקר תוצרתה ללקוחות בחו"ל. מלבד העובדה ששיקול זה מחטיא את המטרה מקום בו כפיית המחיר נועדה למנוע רווח עודף, הרי שהוא גם מבוסס על נתונים שאינם מתיישבים עם הנתונים שהציגו המשיבות 5 ו-6, וככזה אין הוא יכול לעמוד.

כך, בעוד המדינה שבה ואומרת בתצהיר תשובתה (מיוני 2006), כי עיקר תוצרתה של רותם מופנה לייצוא, ואילו בארץ נמכרת התוצרת למספר חברות מצומצם ובהיקפים מצומצמים יחסית, לא כך על פי תשובת המשיבות 5 ו-6 (מאפריל 2005) ועיקרי הטיעון שלהן (מיוני 2006). לדבריהן, מאז הוגשה העתירה בשנת 2003 פחתה מאוד כמות החומצה הזרחתית שרותם מוכרת לצדדים שלישיים בחו"ל. כך, בשנת 2004 נמכרה כמות מועטה להודו, ובשנת 2005 רק 4% מהחומצה הזרחתית נמכרה לצדדים שלישיים בחו"ל (ועוד 1.1% מהתוצרת נמכרה ללקוחות בארץ). רוב רובה של התוצרת, טוענות הן, משמשת לצרכיה של רותם ושל חברות אחרות בקונצרן כי"ל (ולפיכך, לטענתן, ההתייחסות למחיר CIF אירופה לא נובעת מכך שזהו המחיר בו רותם מוכרת את החומצה אלא מכך שזהו המחיר בו העותרת יכולה לרכוש אותה).

21. העותרת מוסיפה וטוענת כנגד השיקול שהעלתה המדינה בתצהיר תשובתה, לפיו על פי ההסכם הכללי לסחר - GATT, שהמדינה מחוייבת לו, היא חייבת לטפל באותו אופן בייצור מקומי וביבוא. ההסכם קובע, לדברי המדינה, כי מדינות המכירות בשיטה של מחיר מירבי חייבות להביא בחשבון את האינטרסים של המדינות המייצאות, כדי למנוע הפליה של היבוא לעומת הייצור המקומי.

22. כטענת העותרת, שיקול זה לא נזכר בהחלטות הוועדה ואף לא בהודעתה של המדינה שקדמה לתצהיר המשלים. בנוסף, כטענתה, לא נטען כי המדינה מחוייבת כלפי המדינות המייצאות: מרוקו וטוניס או שהן צד להסכם GATT (שגם לא צורף לתצהיר תשובתה של המדינה). די באלה כדי לדחות את טענת המדינה בעניין ההסכמים הבינלאומיים.

23. כללו של דבר: השיקולים והנימוקים שבבסיס החלטתה של המדינה הקובעת מחיר מירבי שיחייב את העותרת - הרוכשת את החומצה בשער מפעלה של רותם בארץ - לשאת בהוצאות השינוע של החומצה עד לאירופה, אינם עומדים במבחן הסבירות.

24. חרף זאת, לאור עמדתו של בית משפט זה, לפיה אפילו תהא המסקנה כי שיקול הדעת של הרשות פגום, גם אז יימנע ככלל מחיובה בהסדר חלופי מסוים, ויפנה אותה לגבש הסדר חלופי (ראו עניין קפלן, בפיסקה 11), אציע לחבריי להחזיר את הנושא לוועדת המחירים כדי שתשקול את העניין מחדש ותיתן החלטתה בתוך 90 ימים מהיום. עד להחלטה אחרת, יעמוד בעינו המחיר המירבי כפי שנקבע.

25. אציע אפוא לחבריי לקבל את העתירה, כאמור בסעיף 24 לעיל, ולחייב את המשיבות לשאת בהוצאות המשפט של העותרת וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪.


ש ו פ ט

הנשיאה ד' ביניש:

אני מסכימה לתוצאה אליה הגיע חברי השופט ד' חשין, שלפיה יש להחזיר את נושא קביעת המחיר המירבי של חומצה זרחתית לדיון מחדש בוועדת המחירים. זאת, על רקע השינוי שחל בנסיבות העובדתיות מאז הגשת העתירה, ובמיוחד נוכח ההפחתה הניכרת בכמות החומצה הזרחתית שהמשיבה 5 מוכרת לצדדים שלישיים בחו"ל, ומבלי לנקוט עמדה באשר לסבירות המחיר המירבי הנוהג כיום.


ה נ ש י א ה

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי השופט ד' חשין, אשר על-פיה יש מקום להחזיר את הנושא לועדת המחירים כדי שתשקול את הענין מחדש ותיתן את החלטתה בתוך 90 ימים מהיום.

ש ו פ ט


הוחלט כאמור בפיסקה 25 לפסק דינו של השופט ד' חשין.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ידיד בית המשפט

  2. חזרה מהסכמה בבית משפט

  3. קבילות קלטת בבית משפט

  4. פקודת בתי-המשפט, 1940

  5. סעיף 78 לחוק בתי המשפט

  6. מימון מתורגמן בבית המשפט

  7. סעיף 79ב לחוק בתי המשפט

  8. סעיף 79א לחוק בתי המשפט

  9. וידאו קונפרנס בבית משפט

  10. רפורמה במערכת בתי המשפט

  11. יוזמה פסולה של בית המשפט

  12. ציטוט משפטי מטעה בבית המשפט

  13. הוראת בית משפט להפקיד פיקדון

  14. הגשת 3 בקשות שונות לבית המשפט

  15. ספירת ימים בבית משפט - יום שבת

  16. פטירה לאחר הגשת בקשה לבית המשפט

  17. ביקורת שיפוטית על טריבונל פנימי

  18. הודעה על ביעור רשומות בבתי המשפט

  19. בעיות מפרקים אצל קלדנית בית משפט

  20. פיקוח על מחירים על ידי בית המשפט

  21. בקשה לבית המשפט להעברת אדם לבית אבות

  22. חוק בתי המשפט נוסח משולב התשמ"ד 1984

  23. תקנות בתי המשפט (מזכירות), התשס''ה – 2004

  24. תקנות בתי המשפט (משמרת שניה), התשס''ד-2004

  25. תקנות בתי המשפט (הנהלת בתי המשפט), התשס''ח-2008

  26. צו בתי-המשפט (הקמת בית-משפט מחוזי נצרת), תשכ"ט-1968

  27. צו בתי המשפט (הקמת בית משפט מחוזי מרכז), התשס״ז-2007

  28. צו בתי המשפט (הקמת מחלקות לניתוב תיקים), התשס"ג-2003

  29. צו בתי המשפט (הקמת בית משפט מחוזי באר-שבע), התשכ"ה-1965

  30. צו בתי-המשפט (הקמת בתי-משפט שלום ואיזור שיפוטם), תש"ך-1960

  31. צו בתי המשפט (בתי משפט לעניינים מקומיים - הקמה והסמכה), התשמ"ג-1983

  32. תקנות בית משפט (העברת ענינים מבית משפט מחוזי אל בית משפט שלום) תש''ם-1980

  33. צו בתי-משפט (הוראות-מעבר) (אזורי-השיפוט של בתי-המשפט המחוזיים), תשי"ד-1954

  34. תקנות הארכיונים (שמירתם וביעורם של תיקי בתי משפט ובתי דין דתיים), התשמ''ו - 1986

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון