עתירה נגד הפסקת תקציב

להלן פסק דין בנושא עתירה נגד הפסקת תקציב:

פסק-דין     

השופטת ע' ארבל:

עניינה של העתירה בהפסקת תקצובו של מרכז ההדרכה והפיתוח-חולון הנותן שירותי הדרכה לעובדי הרשויות המקומיות חולון, בת-ים ואזור. לטענת העותרת, ההחלטה על הפסקת התקציב היתה החלטה שגויה ובלתי מידתית, ובית המשפט מתבקש לבטלה.

1. בתחילת שנות ה-80 הקים משרד הפנים בשיתוף עם הרשויות המקומיות ברחבי הארץ 11 מרכזי הדרכה ופיתוח (להלן: מפעמים) הפרוסים על פי חלוקה גיאוגרפית באזורי הארץ השונים. מטרתם של המפעמים לבצע הדרכות לעובדי הרשויות המקומיות ולנבחרי הציבור המשרתים בהן וכן לפתח ולהכין חומר הדרכה עיוני ומעשי בנושאים הקשורים לעבודת הרשויות המקומיות. המפעמים ממומנים מתוך תקציב ההדרכה לרשויות המקומיות של משרד הפנים.

2. עתירה זו עוסקת במפעם חולון המספק שירותי הדרכה לערים חולון, בת-ים ולמועצה המקומית אזור. ביום 24.12.03 הודיעה מנהלת האגף למינהל מוניציפאלי במשרד הפנים (להלן: המשיבה 3) לראש עירית חולון כי משרד הפנים החליט להפסיק ולתקצב את מפעם חולון וזאת משיקולים תקציביים. בעקבות פנייתו של ראש עירית חולון הובהר על ידי המשיבה 3 כי לנוכח קיצוץ תקציב ההדרכה של משרד הפנים בשיעור של 40%, הוחלט לצמצם את הגופים שיתוקצבו על ידי משרד הפנים על בסיס בחינת מספר הרשויות והעובדים שמשרת כל מפעם.

טענות הצדדים

3. העותרת טוענת כי בדו"ח משרד מבקר המדינה וכן בדו"ח מבקר משרד הפנים ניצב מפעם חולון בין המקומות הראשונים, בהשוואה למפעמים אחרים, הן מבחינת היקף הפעילות והן מבחינת פרמטר היעילות, ולפיכך הנמקתו של משרד הפנים אינה יכולה לעמוד. העותרת מציינת כי דו"חות אלו מספקים רעיונות לפעולות רבות שניתן לעשות לצורך התייעלות וצמצום תקציבי, הן ברמה הרוחבית והן ביחס למפעמים ספציפיים. לטענת העותרת הקריטריונים לקביעה בדבר הפסקת התקצוב לגבי מפעם מסוים צריכים להיות ברורים, ענייניים, גלויים, מידתיים ושווים. בעניין זה בו לא ברורים כלל הקריטריונים להחלטת משרד הפנים, מהווה ההחלטה הפרה של עיקרון השוויון עד כדי אפליה פסולה ושקילת שיקולים זרים. לטעמה, מדיניות ראויה, מינהל תקין וחלוקה צודקת של משאבי המדינה מצדיקים את תקצובו של מפעם חולון, אשר סגירתו תפגע פגיעה קשה ביותר מאלף עובדי רשויות מקומיות, דבר שיגרור פגיעה קשה ברמת השירות הניתנת לתושבי רשויות אלו.

4. המשיבים טוענים באופן מקדמי כי היה על העותרת לצרף לעתירתה את יתר המפעמים ואת הרשויות המקומיות העלולים להיפגע מקבלת העתירה. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי לאור הקיצוץ המשמעותי בתקציב שיועד למפעמים נאלץ משרד הפנים לקבל החלטה כיצד לממש קיצוץ זה. לטענתם, קיצוץ רוחבי לא היה מועיל אלא היה גורם לסגירת מפעמים ברשויות שאין בידיהן תקציבים עצמיים להפעלת המפעם. הפגיעה המזערית ביותר היתה, לטענתם, על ידי הקטנת המפעמים שקיבלו סיוע תקציבי. השיקולים שעמדו בבחירת המפעמים שיופסק תקצובם היו מספר הרשויות שלהן נותן שירות כל מפעם, מספר העובדים אותם משרת כל מפעם והחוסן הכלכלי של הרשויות הרלוונטיות. המשיבים מציינים כי המפעמים היחידים המשרתים מספר קטן של רשויות הם המפעמים של חולון, תל-אביב וירושלים. בשני האחרונים מספר עובדי הרשויות המקומיות הוא גדול בהרבה מזה של הרשויות אותן משרת מפעם חולון. כן התחשב משרד הפנים בעובדה שעיריות תל-אביב וחולון הן עיריות חזקות אשר אינן נתמכות על ידי משרד הפנים ואשר יש להן אפשרות להדריך את עובדיהן באמצעות מחלקות ההדרכה שלהן. לפיכך הוחלט על קיצוץ בתקציב מפעם חולון ומפעם תל-אביב ועל איחוד מפעם השרון הצפוני עם מפעם השרון הדרומי. המשיבים מדגישים כי באפשרות הרשויות המקומיות הרלוונטיות להמשיך ולהפעיל בעצמן את שירותי ההדרכה של עובדיה מתקציביה היא, כמקובל ברשויות מקומיות גדולות אחרות, וכן עומדת בפניהן האפשרות לקבל שירותי הדרכה עבור עובדיהן ממרכזי הדרכה סמוכים. לטעם המשיבים גם אם מדובר במפעם הפועל ביעילות ובהצטיינות, אין הדבר מוביל למסקנה כי אין לקצץ בתקציבו.

5. בתגובתה לתגובת המשיבים טוענת העותרת כי לא ניתנה לה הודעה מראש על כוונת משרד הפנים להפסיק את תקצוב המפעם ולא ניתנה לה הזדמנות להשמיע את טענותיה בטרם ההחלטה, ובכך הופרו כללי הצדק הטבעי. העותרת מבהירה כי משמעות הפסקת התקציב היא סגירת שירותי ההדרכה, שכן עירית חולון אינה מסוגלת לממן לבדה שירותים אלו מבלי לפגוע בשירותים חיוניים הניתנים לתושבים. כמו כן הזמנת שירותי הדרכה ממפעם סמוך כרוכה בעלויות גבוהות לעירית חולון ולעובדיה, הן בגלל שהעיריה תאלץ לשלם עבור השירות, והן בשל איבוד הזמן והוצאות הנסיעה הגבוהות. באשר לקיצוץ התקציבי טוענת העותרת, בין היתר, כי דווקא בתקופת הקיצוץ הוגדל הסכום הכולל של מימון ההוצאות הקבועות של המפעמים, והיו שינויים בחלוקה הפנימית של ההוצאות הקבועות בין המפעמים. העותרת טוענת, לפיכך, כי מימון ההוצאות הקבועות הינו גמיש וניתן לשינוי, והיה ניתן לפעול בדרכים פחות דרסטיות למימוש הקיצוץ, על ידי קיצוץ מסוים בתקציבם של חלק מהמפעמים. העותרת טוענת כי מפעם ירושלים משרת 85 עובדים בלבד ולמרות זאת הוגדל מימון ההוצאות הקבועות שלו, וכן כי לעירית ירושלים יש מערך הדרכה פנימי שמממנת העיריה מתקציבה. כמו כן, לטענת העותרת הסתמך משרד הפנים על נתונים של מספר עובדי הרשויות, במקום לבדוק את מספר העובדים שניתנו להם שירותי הדרכה באמצעות המפעם. העותרת טוענת כי המשיבים פגעו בעיקרון השוויון והפלו את מפעם חולון ביחס לשאר המפעמים (מלבד מפעם תל-אביב).

6. בדיון שהתקיים בפני בית משפט זה ביום 6.10.05 הוחלט על דחיית המשך הדיון בעתירה לצורך הגשת הודעה משלימה מטעם המשיבים במספר עניינים. בהודעתם המשלימה מדגישים המשיבים כי תקציבי כל המפעמים קוצצו בצורה ניכרת ביותר, ורק בתקציביהם של מפעמים אשר קיבלו לאחריותם את הרשויות המקומיות שתקציב המפעם שהיה אחראי עליהם בעבר הופסק, הקיצוץ היה מתון יותר או שחלה בהם עליה קטנה. באשר לזכות השמיעה טוענים המשיבים כי קיצוץ בתקציבי הרשויות המקומיות בעקבות קיצוץ בתקציב המדינה אינו מחייב עריכת שימוע. יתרה מכך, טוענים המשיבים כי לאחר קבלת ההחלטה התקיימה התכתבות בין המשיבה 3 לבין ראש עירית חולון, ובה העלה האחרון את טענותיו אשר נדחו על ידי משרד הפנים. המשיבים מציינים כי התכתבות זו נערכה בסמוך לקבלת ההחלטה ובשלב מוקדם של שנת התקציב, ולכן יש בכך כדי להוות שימוע מאוחר. לבסוף טוענים המשיבים כי גם אם הופרה חובת השימוע אין לבטל את ההחלטה שהתקבלה בשל ההשלכות שיהיו לכך על שאר המפעמים ובשל העובדה שההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים וסבירים.

7. בתגובת העותרת להודעה המשלימה טוענת העותרת כי נטל הראייה עבר למשיבים להראות שהפסקת התקציב למפעם חולון אינה מהווה הפליה פסולה, הינה מידתית, וכי הפגיעה בזכות השמיעה אינה פוסלת את ההחלטה. לטענת העותרת המשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה להראות כי אילו היה מבוצע קיצוץ רוחבי על כל המפעמים בהתאם לקיצוץ התקציבי, היו המפעמים האחרים נפגעים באופן דרסטי. העותרת טוענת כי הוצאה שלא כדין מקבוצת השוויון של המפעמים המתוקצבים. לטענתה, השיקול של המשיבים בדבר רשויות מקומיות שיש בידן מקורות תקציביים עצמיים להפעלת המפעמים הינו שקול פסול.

דיון

8. ראשית אציין את הידוע והמקובל גם על הצדדים, כי למשרד הפנים, כחלק מהרשות המבצעת, ישנה סמכות וחובה כללית לקבוע את סדר העדיפויות של השימוש בתקציב, בהתאם לשינויים במשק ובצורכי המדינה והחברה. הרשות המבצעת אף מוסמכת לשנות בכל עת את מדיניותה בעניין השימוש בתקציב כטוב בעיניה (בג"ץ 402/89 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד מג(2) 179 (1989)). לפיכך, אין העותרת טוענת כנגד הקיצוץ הכללי בתקציב, אלא רק נגד האופן בו הוחלט ליישם את קיצוץ זה.

העותרת מעלה בעתירתה שתי טענות מרכזיות: האחת הינה כי ההחלטה על הפסקת תקצובו של מפעם חולון על ידי משרד הפנים מפלה ופוגעת בעקרון השוויון ולכן דינה להתבטל; השניה הינה כי נפגעה זכותה של העותרת לשימוע בטרם קבלת ההחלטה, וכי פגיעה זו מצדיקה את ביטול ההחלטה.

עקרון השוויון

9. על עקרון השוויון, הן בהקשרו הכללי והן בהקשר של חלוקת תקציבים, נאמר ונכתב כבר רבות. חשיבותו של השוויון ותרומתו לצדק ולהגינות ידועה וברורה. אמר על כך המשנה לנשיא מ' חשין:

"בחינה מקרוב תגלה לנו - ולא להפתעתנו - כי שוויון "מהותי" אינו אלא אחת מנגזרות הצדק וההגינות. לצדק ולהגינות פנים הרבה, ואחד מפניהם הוא השוויון. ניתן לנסח את עקרון השוויון בדרכים הרבה, שאינן זהות זו לזו: שוויון בסיכויים, שוויון בתוצאות, שוויון בנקודת המוצא, שוויון בהקצאת משאבים, שוויון בצרכים וכו'. ואולם "שוויון מהותי" בכל אחד מאלה נרדף הוא - גם להלכה וגם למעשה - לצדק ולהגינות כנראה להם לבני חברה מסויימת בתקופה מסויימת, לאמור: שוויון המוליך אל צדק, שוויון שדרכו היא דרך ההגינות. וכדבר המיקרא (ויקרא י"ט ט"ו): "לא תעשה עוול במשפט, לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך."" (בג"ץ 7111/95 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת, פ"ד נ(3) 485 (1996)).

בפרשה אחרת סיכמתי כי-

"אין חולק בדבר חשיבותו ומרכזיותו של עיקרון השוויון בשיטתנו המשפטית. עיקרון זה הוכר על ידי בית משפט זה כעומד בבסיס שיטתנו המשפטית עוד בטרם הגיח לעולם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו בג"ץ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר, פ"ד כג(1) 693). השוויון הוא ערך יסוד המהווה את ליבת החיים הדמוקרטיים. בבסיסו של עיקרון זה עומדת התפיסה כי כל אדם ערכו זהה, ואין שוני בין אדם לאדם מטעמים שאינם ענייניים. כמו כן, אין אדם או קבוצה העדיפים על חבריהם בעיני המדינה. עיקרון השוויון חולש על כל תחומי המשפט וחל גם על חלוקת תקציבים ותמיכות על ידי הרשות. הלכות רבות נקבעו בעניין החלת עיקרון השוויון בחלוקת תקציבים ותמיכות. תמציתן של הלכות אלו היא שחלוקת התקציבים והתמיכות על ידי המדינה צריכה להיעשות תוך שמירה על עקרונות של שוויון וסבירות ותוך קביעת קריטריונים ברורים וגלויים לחלוקת הכספים. על הרשות שמחלקת את התקציב לשקול שיקולים ענייניים בלבד, ואין היא יכולה להפלות בין קבוצות אשר אין ביניהן שוני רלוונטי. עם זאת, הודגש כי שוויון אין משמעו זהות. לעיתים, לצורך השגת שוויון מהותי ואמיתי על הרשות להבחין בין קבוצות על פי השוני הרלוונטי ביניהן (ראו למשל בג"ץ 8186/03 קרן החינוך למען בתי ספר תל"י נ' משרד החינוך, תק-על 2004(4), 1855 (2004) (להלן: בג"ץ תל"י); בג"צ 59/88 בשג"צ 418/88 צבן נ' שר האוצר, פ"ד מב(4) 705, 706-707; בג"צ 6778/97 האגודה לזכויות האזרח נ' השר לביטחון פנים, פ"ד נח(2) 358, פסקה 6; בג"צ 366/81 לשכת מפעילי אוטובוסים לתיור נ' שר האוצר, פ"ד לז (2) 115, 117)" (בג"ץ 11020/05 פנים להתחדשות יהודית בישראל נ' שרת החינוך, התרבות והספורט, תק-על 2006(3) 538).

10. בעניין ק.א.ל (בג"ץ 1703/92 ק.א.ל קווי אוויר למיטען נ' ראש הממשלה, פ"ד נב(4) 193, 231-235 (1998)) הציג הנשיא ברק מתודה אנליטית להתמודדות עם טענות הנוגעות לפגיעה בעקרון השוויון. מתודה זו מבחינה בין ארבע שאלות שונות התוחמות ארבעה מצבים שונים בהם מתעורר העיסוק בערך השוויון. בקצרה אציין כי השאלה הראשונה עניינה במבחן "השוויון החיצוני"- מבחן זה בודק האם מתקיים שוויון ביחסים שבין קבוצת פרטים עליה חלה נורמה משפטית כלשהי לבין פרטים אחרים עליהם הנורמה לא חלה. השאלה השניה עוסקת במבחן "השוויון הפנימי"- מבחן זה מניח קיומה של "קבוצת שוויון" עליה חלה נורמה משפטית כלשהי, ובודק כיצד יש לנהוג על מנת לקיים שוויון בין הפרטים הנכללים בקבוצה שהנורמה חלה עליה. השאלה השלישית בוחנת האם נורמה שנקבע כי הינה פוגעת בשוויון- בין הפנימי ובין החיצוני- היא חוקית חרף אופיה המפלה. לשם כך יש לבחון האם קיימים ערכים, אינטרסים או עקרונות אחרים הגוברים על עיקרון השוויון במקרה הנידון. השאלה הרביעית עוסקת בסוגיית הסעד המגיע לנפגע.

ניישם את המבחנים הללו על המקרה דנן.

11. עד לשנת התקציב 2004 פעלו ברחבי הארץ 11 מפעמים: גליל עליון, גליל מערבי, השרון הצפוני, השרון הדרומי, חולון, תל-אביב, עמק לוד והשפלה, יהודה ושומרון, מישור יהודה, ירושלים ומפעם הדרום והנגב. כל מפעם אחראי על מספר רשויות מקומיות הנמצאות באזור גיאוגרפי משותף, אם כי לא תמיד ניתן לומר שמדובר ברשויות הקרובות אחת לשניה. כך למשל, משרת מפעם הדרום והנגב הן את אשדוד והן את אילת.

טוענת העותרת כי החלטת משרד הפנים להפסיק ולתקצב את מפעם חולון מפלה מפעם זה ביחס לשאר המפעמים שממשיכים להיות מתוקצבים על ידי משרד הפנים. למעשה מעלה העותרת טענה של פגיעה ב"שוויון החיצוני", דהיינו הנורמה של משרד הפנים לפיה מתוקצבים המפעמים השונים ברחבי הארץ כבר לא חלה, החל משנת התקציב 2004, על מפעם חולון. אני סבורה כי בכך נתפסה העותרת לכלל טעות. המפעמים הוקמו לצורך מתן שירותים לרשויות המקומיות. כלומר, לצורך יצירת "שוויון חיצוני" על משרד הפנים לספק שירותי הדרכה לעובדי כל הרשויות המקומיות במסגרת המפעמים. לו היה משרד הפנים מחליט כי לא יסופקו יותר שירותי הדרכה במסגרת מפעמים לרשות מקומית כזו או אחרת, אכן היה טעם רב בטענה כי נפגע "השוויון החיצוני". אלא שמתגובת המשיבים עולה כי לא כך הם פני הדברים. המשיבים מציינים כי העותרת רשאית לקבל שירותי הדרכה מהמפעם הסמוך לה- מפעם לוד והשפלה. מכך נלמד כי החלטת משרד הפנים אינה מוציאה פרט כלשהו מקבוצת השוויון, אלא אך משנה את החלוקה הפנימית בין הפרטים בתוך קבוצת השוויון. כך למשל מציינים המשיבים, כי בשנת 1996 לערך הופסק תקצובו של מפעם גבעתיים, והרשויות אשר קיבלו ממנו בעבר שירותים- גבעתיים, רמת גן ובני ברק- המשיכו לקבל שירותי הדרכה ממפעם סמוך, במקביל להפעלת מחלקת הדרכה מקומית. לפיכך, אין מקום לטענת האפליה שמעלה העותרת.

12. אמנם ניתן היה להעלות טענה בדבר פגיעה ב"שוויון הפנימי". כך למשל, היה ניתן לטעון שהכפפת הרשויות המקומיות שקיבלו שירותים ממפעם חולון למפעם לוד והשפלה יוצרת מציאות חדשה של חוסר שוויון בין איכות וכמות שירותי ההדרכה שניתנים לרשויות אלו ביחס לרשויות מקומיות אחרות. טענה כזו נשמעה מפי העותרת רק בשולי הדברים, בחצי פה, וללא כל ביסוס עובדתי או מתן תימוכין לטענה מעין זו. יש לזכור כי באותה שנה נערך קיצוץ מסיבי בתקציב המופנה למתן שירותי הדרכה לרשויות המקומיות, ולפיכך נערכו שינויים מבניים נוספים במערך המפעמים וקוצץ תקציבם של רוב המפעמים הקיימים. לפיכך, בשנה זו, כך ניתן להניח, ירדה כמות ואיכות שירותי ההדרכה הניתנים לכל הרשויות המקומיות, ולא הובא כל ביסוס לכך שדווקא עירית חולון, בת-ים או המועצה המקומית אזור נפגעו יותר מרשויות מקומיות אחרות.

13. מעבר לכך, אף הקריטריונים שהופעלו לצורך קבלת ההחלטה על הפסקת תקצובו של מפעם חולון דווקא נראים הגיוניים, ענייניים ורלוונטיים. מכיוון שכל מפעם מספק שירותי הדרכה למספר רשויות מקומיות ולעובדיהם, אך הגיוני הוא לבחון מיהם המפעמים המספקים שירותים למספר הרשויות המקומיות המועט ביותר ולמספר העובדים המועט ביותר. הרשויות המקומיות אשר קיבלו שירותי הדרכה ממפעמים אלו יועברו לקבלת שירותי הדרכה ממפעמים אחרים. שיקול נוסף שהעלו המשיבים הינו חוסנן היחסי של הרשויות המקומיות אשר נמצאו תחת אחריותו של מפעם חולון. בנסיבות העניין אני סבורה כי גם שיקול זה הינו לגיטימי. בעניין אחר נפסק כי השיקול בדבר חוסן כלכלי של גוף מתוקצב הוא שיקול שיכול להיות רלוונטי לצורך החלטה אם לתקצב גוף מסוים אם לאו (בג"ץ 434/87 סן הרשקו נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד מד(4) 154 (1990)). כמו כן בענייננו לא הוכח כי מתקיים מצב של כפל תמיכות מצד משרד הפנים (ראו על ההבחנות השונות בסוגייה זו בג"ץ 7142/97 מועצת תנועות הנוער בישראל נ' שר החינוך התרבות והספורט, פ"ד נב(3) 433 (1998)).

לפיכך, הטענה בדבר הפלית העותרת נדחית.

זכות השימוע

14. העותרת מעלה טענה נוספת הנוגעת לפגיעה בכללי הצדק הטבעי, ועניינה בהיעדר שמיעת טענות העותרת בטרם קבלת ההחלטה על הפסקת תקצובו של מפעם חולון. לטענתה, פגם זה מצדיק ביטולה של ההחלטה. המשיבים טוענים כי לא היה הכרח לקיים במקרה דנן שימוע. לחלופין הם טוענים כי התקיים שימוע מאוחר לעותרת, ומכל מקום אין מקום לטעמם לבטל את ההחלטה אף אם יקבע כי נפגעה זכות השימוע של העותרת.

15. אני סבורה כי הצדק עם העותרת כי התקיימה במקרה זה חובת שימוע. זכות השימוע הינה אחד מכללי הצדק הטבעי וחשיבותה היא דבר ידוע וברור במסגרת המשפט המנהלי מימים ימימה (בג"ץ 3/58 ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב(2) 1493 (1958)). התנאי לתחולתה של זכות השימוע במשפט המנהלי היא קיומה של פגיעה באינטרס מוגן באופן ישיר וממשי (יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך ב 797-801 (1996) (להלן: זמיר)). עם זאת, גם בישראל וגם באנגליה הוכרה במהלך השנים זכות השימוע כחלק מחובה רחבה יותר של הגינות החלה על הרשות הציבורית ומכוחה מחויבת הרשות הציבורית לשמוע כל מי שיש לו ציפייה לגיטימית להישמע לפני שתתקבל ההחלטה המנהלית (זמיר, בעמ' 800; בג"ץ 654/78 גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה(2) 649 (1979)).

16. במקרה שבפנינו בו הוחלט על הפסקת תקצובו של מפעם חולון שפעל שנים רבות וסיפק שירותי הדרכה חשובים לעובדי הרשויות המקומיות עליהן היה אחראי, נראה כי נוצרה לרשויות אלו ציפייה לגיטימית להישמע בטרם קבלת ההחלטה. אמנם, איני סבורה כי זכות זו במקרה דנן חזקה היא, בין מכיוון שאין מדובר באינטרס אישי של פלוני אלא באינטרס כללי יותר, וכן אין מדובר בפגיעה קשה הצפויה מסגירת מפעם חולון, אך עדיין אני סבורה כי היה מקום להעניק לרשויות המקומיות זכות שימוע ולו גם מצומצמת, למשל על דרך מתן הזדמנות להשמעת טיעונים בכתב, בטרם קבלת ההחלטה. אני סבורה כי השיקולים הפרקטיים העומדים בבסיס זכות השימוע, ובהם הזדמנות להעמדת הדברים על דיוקם מצד הנפגע מחד, ושיפור החלטת הרשות מאידך, חלים גם במקרה זה.

טוענים המשיבים כי כאשר נערך קיצוץ בתקציב המדינה ובעקבות כך חלים קיצוצים בתקציבי הרשויות המקומיות אין כל חובה לעריכת שימוע. אלא שבמקרה שבפנינו אין מלינה העותרת כנגד ההחלטה לקצץ בתקציב המדינה, ואף לא בתקציב הרשויות המקומיות. היא אף אינה מלינה על הקיצוץ בתקציב המפעמים. טענותיה של העותרת מכוונות לדרך יישומו של קיצוץ תקציבי זה ועל הפסקת תקצובו של מפעם חולון באופן מוחלט, כאשר קיצוץ דומה לא נערך באשר למפעמים אחרים.

17. עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות העניין אין מקום לביטול ההחלטה, וזאת אף אם נאמר כי נפגעה זכות השימוע של העותרת. בבסיס קביעה זו עומדים מספר שיקולים: החלטת משרד הפנים כל עניינה בחלוקה פנימית חדשה בין הרשויות המקומיות בעקבות קיצוצים בתקציב. נוסף על כך, לאחר מתן ההחלטה, התקיימה תכתובת בין העותרת לבין המשיבה 3 שגם אם אין בה כדי להוות שימוע מאוחר, הרי שהיא ממלאת באופן חלקי אחר זכות השימוע. ומעל הכל יש לזכור את ההשלכות של ביטול ההחלטה בשלב זה, על תקציבו של משרד הפנים, על פעילותם של שאר המפעמים ועל הרשויות המקומיות האחרות. במצב דברים זה, ולאור העובדה שטענתה של העותרת בעניין הפלייתה נדחתה על ידנו ונקבע כי שיקולי הרשות היו ענייניים ורלוונטיים, איני מוצאת לנכון לבטל את החלטת המשיבים, וזאת אף אם נאמר כי נפגעה זכות השימוע של העותרת.

לפיכך, הייתי מציעה לדחות את העתירה.

הערה לסיום

18. אמנם דעתי היא כי יש לדחות את העתירה, אך עם זאת הייתי רוצה להעיר באשר להתנהלות המשיבים בעניין זה, התנהלות שאם היתה נעשית באופן שונה יתכן והיו נחסכים ההליכים המשפטיים. המשיבים היו צריכים להתמודד עם גזירת התקציב שפגעה אף בתקציבם ובתקציבי ההדרכה המיועדים לרשויות המקומיות. המשיבים סברו כי דרך ההתמודדות הנכונה ביותר עם הקיצוץ הקשה בתקציב תהיה, בין היתר, על ידי סגירת מפעם חולון. עם זאת, לא טרחו המשיבים לתת לרשויות המקומיות המאוגדות תחת מפעם חולון להשמיע את טענותיהן ואת הצעותיהן להתמודדות אחרת עם הקיצוץ התקציבי. אף לאחר מתן ההחלטה קיבלו הרשויות המקומיות הודעה קצרה ולקונית המתרצת את סגירת המפעם בשיקולים תקציביים, ותו לא. גם לאחר שנשלח מכתב מטעם ראש עירית חולון המביע תמיהה על החלטה זו, לא סופקה לו תשובה מפורטת או מנומקת יותר, ורק לאחר איום מצידה של עיריית חולון בהגשת עתירה לבית משפט זה, נענתה העיריה בתשובה מפורטת ומנומקת. נראה כי היה ראוי ליתן לרשויות המקומיות הזדמנות להשמיע את טענותיהן כנגד ההחלטה, ומנגד ליתן החלטה מנומקת ומפורטת המסבירה את השיקולים שהביאו לקבלת ההחלטה להפסיק דווקא את תקצובו של מפעם חולון. מלבד האפשרות למנוע את ההתדיינות המשפטית, אני סבורה כי התנהלות מעין זו עשויה להביא לידי קבלת החלטות נכונות וראויות יותר, הן בשל שמיעת טיעונים נוספים ושיקולים נוספים של צדדים מעורבים בעניין, והן בשל הצורך לנמק באופן מפורט וענייני את השיקולים שהביאו למתן ההחלטה.

ש ו פ ט ת

המשנה לנשיאה א' ריבלין:
אני מסכים.

המשנה לנשיאה

השופט ד' חשין:
אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ארבל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עתירה נגד הפסקת תקציב

  2. ארכה על קבלת חוק התקציב

  3. אי קבלת חוק תקציב המדינה

  4. הצעת חוק תקציב המגזר הערבי

  5. חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985

  6. השגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית

  7. תקנות דוד בן-גוריון (תקציב), תשל''ז-1977

  8. התחייבות כספית בניגוד לחוק יסודות התקציב

  9. חוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב

  10. תקנות יסודות התקציב (חובת דיווח), התשנ''ד-1993

  11. תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית

  12. תקנות יסודות התקציב (שיפוט משמעתי), התשמ''ט-1988

  13. תקנות יסודות התקציב (המחאה או שעבוד של זכות), התשנ''א-1991

  14. צו העיריות (העברות מסעיף-הוצאה אחד בתקציב למשנהו), תש"ך-1959

  15. תקנות אגודי ערים (עריכת תקציבים וניהול חשבונות), תשל''ב-1972

  16. תקנות יסודות התקציב (כללים לפעולת תאגיד בריאות), התשס''ב-2002

  17. חוק תכנית החירום הכלכלית - השגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית

  18. חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל - תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב

  19. נוהל להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה במוסדות ציבור ולדיון בהן

  20. תקנות הניקוז וההגנה מפני שטפונות (תקציבים והנהלת-חשבונות), תשכ''א-1961

  21. תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב - קביעת תחום שיפוט - המועצה האזורית עמק הירדן

  22. תקנות הרשות לפיקוח חקלאי (קביעת חלקן של המועצות החקלאיות בתקציב הרשות), התש''ן-1990

  23. צו להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב שיעור התוספת לענין תקרת הצריכה לקופה במחיר מלא

  24. תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית - קביעת תחום שיפוט - המועצה האזורית חוף הכרמל

  25. תקנות ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002) (כללים למימון הגנות חוף בים המלח), התשס''ג-2002

  26. תקנות התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (כללים להחזר תשלומים), התשס''ט-2009

  27. תקנות התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 ו-2004) (הפחתת משכורתו של חייל) (הוראת שעה), התשס''ה-2005

  28. צו תכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו-2003) (עידוד המגזר העסקי (קליטת עובדים)) (שירותים ציבוריים), התשס"ג-2003

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון