סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות

???? ??÷ ??? ????? ???? 193(?) ??? ??????? ??÷?????:

??÷ ???

1.     השאלה העיקרית העומדת להכרעה בתובענה זו היא - האם סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958 (להלן: "סעיף 193(א)"), מונע מהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") או פוטר אותה מתשלום לתובעים, כספק של הנתבעת?

2.     העובדות הרלבנטיות לענייננו הן כדלקמן:

א.     התובעים ביצעו עבודות צילומי אוויר בעבור הנתבעת, מועצה מקומית, בין השנים 2002-2003, עפ"י הזמנת הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") ובאישורו (להלן: "העבודות").

ב.     הנתבע, במועד הזמנת העבודות מהתובעים, היה ראש המועצה המקומית של הנתבעת.

ג.     הנתבע הפסיק לשמש כראש המועצה המקומית בחודש נובמבר 2003, משנבחר ראש מועצה חדש.

ד.     הנתבעת, בראשות ראש המועצה החדש, סירבה לאשר את תשלום ביצוע העבודות לתובעים, בנימוק שהזמנתן היתה שלא כדין, שכן סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות, מחייב חתימת ההזמנה ע"י ראש המועצה וגזבר המועצה, ואלה לא חתומים על ההזמנה (אלא רק ראש המועצה, הוא הנתבע).

ה.     לנוכח תשובתה זו של הנתבעת, הגישו התובעים את התובענה הנדונה, המבוססת על ההזמנות שאושרו ע"י הנתבע, וחשבוניות המס שהוצאו לאחר ביצוע העבודה. סכומי ביצוע העבודות, נכון ליום הגשת התביעה בתאריך 23.9.04, עמד על סך של 52,357 ₪.

ו.     התביעה הוגשה נגד הנתבעת ונגד הנתבע באופן אישי, וזאת לנוכח היותו מאשר הזמנת העבודות והתנערות הנתבעת מאישוריו אלה.

ז.     בכתב הגנתה, מתנערת הנתבעת מהזמנת ביצוע העבודות כפי שנעשתה, שכן לטעמה נעשתה בניגוד להוראות סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות.

ח.     בכתב הגנתו טוען הנתבע שתי טענות:

1.     אין עילת תביעה נגדו במישרין, שכן פעל באישור ההזמנות בתפקידו כראש הרשות המקומית.

2.     בנוהל העבודה הרגיל של הנתבעת במועדים הרלבנטים לכתב התביעה, די היה שההזמנה תאושר על ידו בלבד, שכן גזבר הנתבעת עבד במשרה חלקית ולא חתם על כל ההזמנות באופן אישי. על אף זאת, הנתבעת שילמה את כל ההזמנות האמורות, על אף שלא נחתמו ע"י ראש המועצה והגזבר.

3.     לא היתה מחלוקת בין הצדדים אודות סכום התביעה, אלא אך ורק בשאלת החבות בתשלומו לתובעות (ראה דברי ב"כ הצדדים בישיבת יום 10.4.05, עמ' 5 לפרו' ש' 5).

דיון והכרעה.

4.     כאמור, השאלה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, האם הנתבעת חייבת לשלם את סכומי ההזמנות נשוא כתב התביעה, על אף שלא מולאו תנאי סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות, הקובע לאמור: "חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהן התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהן, בשם המועצה, ראש המועצה, וכן גזברה...".

5.     נבחן בקצרה את העדויות שנשמעו בפניי במסגרת בירור תובענה זו.

עדותה של התובעת 1, הגב' תורג'מן אושרית.

6.     מטעם התובעים העידה התובעת 1 (להלן: "התובעת"), אשר הגישה תצהיר עדות ראשית (ת/1), שתמציתו כדלקמן:

א.     כל ההזמנות, שהעתקן צורפו כנספחים לתצהירה, אושרו ע"י ראש המועצה, בחתימתו עליהן (נספחים א, ג, ה, ט).

ב.     כל העבודות נשוא ההזמנות בוצעו, והוצאו חשבוניות מס כדין אשר צורפו לתצהירה (נספחים ב, ד, ו, ז, י, יא).

ג.     להבטחת התשלומים נשוא 4 החשבוניות הראשונות, חתם הנתבע ביום 23.10.03 על הוראה בלתי חוזרת לתשלום עתידי לאוצר השלטון המקומי בע"מ (נספח ח' לתצהיר).
     (כאן נעיר כי אין מחלוקת שהנתבע חתם על נספח ח' פעמיים, גם במקום המיועד לחתימת גזבר הרשות - בנדון ראה הצהרת בא כוחו של הנתבע עמ' 7 לפרו' שורה 13).

ד.     ביום 24.1.04 התקבלה הודעת אוצר השלטון המקומי בע"מ על החזרת נספח ח' מהנימוק שיש "לפנות למושך (הנתבעת - ח.ש.) ולברר את סיבת החזרת ההעברה".

7.     התובעת נחקרה חקירה נגדית על תצהירה, ממנה עולים הממצאים הבאים:

א.     התובעים מקבלים הזמנות מהנתבעת כבר החל משנת 1997, וכל החשבונות עד שנת 2002 שולמו במלואם (עמ' 6 לפרו' ש' 7-11).

ב.     כל הזמנות העבר בוצעו באותה מתכונת כמו ההזמנות נשוא כתב התביעה. היינו אושרו ע"י ראש המועצה בלבד, אפילו אם ביצוע ההזמנה מלכתחילה היה ע"י גורם אחר מטעם הנתבעת, למשל מזכיר המועצה או מהנדס המועצה (עמ' 7 לפרו' ש' 16-31).

ג.     הובטח לתובעים ע"י הנתבע וע"י מחלקת הנהלת החשבונות של הנתבעת, שההזמנות נשוא כתב התביעה ישולמו בהתאם לחשבוניות המס שהוצאו. כשהתשלום התעכב, נאמר לתובעים ע"י הנהלת החשבונות של הנתבעת, שאין בעיה אלא פשוט אין כסף וצריך לחכות (עמ' 6 לפרו' ש' 26-31).

ד.     ההזמנות נשוא כתב התביעה לא היו חריגות בהשוואה לעבודות קודמות שבוצעו לנתבעת (עמ' 8 לפרו' ש' 10).
     
ה.     היות והועלתה טענה ע"י הנתבעת, כי העבודה האחרונה, נשוא נספח ט' לתצהירה של העדה, בוצעה סמוך לתקופת הבחירות ונעשתה כחלק מתעמולת הבחירות של הנתבע, נשאלה התובעת בנדון, והשיבה כי התובעים לא ביצעו בעבור הנתבעת תעמולת בחירות, והם גם לא עוסקים בתעמולת בחירות (עמ' 8 לפרו' ש' 22-25).


עדותו של גזבר הנתבעת מר חאלד מדלג'.

8.     מטעם הנתבעת העיד מר חאלד מדלג', גזבר הנתבעת בתקופה הרלבנטית לתובענה זו (להלן: "הגזבר").

9.     הגזבר נתן תצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/2) בו ציין כדלקמן:

א.      הנתבעת לא הזמינה את העבודות נשוא כתב התביעה, ולא התחייבה לשלם לתובעת את סכום התביעה או כל חלק ממנו.

ב.     הוא לא חתום על ההזמנות נשוא כתב התביעה, בניגוד לסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות.

10.     הגזבר נחקר חקירה נגדית על תצהירו ותמציתה כדלקמן:

א.     הוא משמש כגזבר הנתבעת משנת 1993 (עמ' 9 לפרו' ש' 15).

ב.     הוא עבד עם הנתבע במסגרת המועצה כ- 10 שנים, עוד מהתקופה ששימש כסגן ראש המועצה ועד להחלפתו בבחירות חודש נובמבר 2003 (עמ' 9 לפרו' ש' 21-23).

ג.     הגזבר מציין כי בתקופת עבודתו עם הנתבע היה משלם לספקים גם אם לא נחתמה הזמנה עפ"י סעיף 193(א). בלשונו: "מבחינתי היה מספיק שראש המועצה היה חותם על החשבונית של הספק, ומנהל מחלקה טכנית של המועצה היה מאשר שהעבודה בוצעה עבור המועצה, לא נותר לי אלא לשלם" (עמ' 9 לפרו' ש' 24; עמ' 10 לפרו' ש' 1-2).
     ודוק - הגזבר מציין כי היה משלם לספק גם אם הוא עצמו לא חתום על ההזמנה. היינו - בניגוד להוראות סעיף 193(א) (עמ' 10 לפרו' ש' 3).

ד.     כשנשאל העד ע"י ביהמ"ש כיצד היה יכול לנהוג כך, כאשר כיום בתצהירו הוא טוען שזה נוהל לא תקין ובניגוד לחוק, והשיב: "אני נמצא במועצה הזו בחצי משרה אני עובד. לגבי נוהלי עבודה אני לא הייתי יכול להיות עם ראש המועצה בכל מקום אם כשהלך למהנדסים או לועדות לתכנון ובניה. מבחינתי די היה שהוא אומר שאני עשיתי את ההזמנה הזו בהיקף כך וכך, בשביל שהיא תהיה בסדר" (עמ' 10 לפרו' ש' 6-9).

ה.     לנוכח תשובותיו אלה של העד, ביקש אותו ביהמ"ש לבחון את ההזמנות ואת החשבוניות נשוא התובענה דנן, ולומר האם היה מאשרן לתשלום בתקופה הרלבנטית, והעד השיב בחיוב, וזאת בעיקר לנוכח אישור ההזמנה ע"י הנתבע (ראה עדותו עמ' 10 לפרו' ש' 12-31; עמ' 11 לפרו' ש' 1).

ו.     לנוכח תשובתו זו, נשאל העד מדוע אם כן הוא מציין בסעיף 3 לתצהירו שהנתבעת לא הזמינה את העבודות נשוא כתב התביעה, והשיב כיוון שההזמנה לא בוצעה באופן פורמלי וכדין. אולם, יחד עם זאת, הוסיף וציין "אם ההזמנה היתה מגיעה אליי ובכל זאת לא היתה הזמנה פורמלית והעבודה בוצעה, הייתי משלם" (עמ' 12 לפרו' ש' 8-12).

ז.     כשנשאל העד מדוע לא חתם על ההוראה הבלתי חוזרת לאוצר השלטון המקומי בע"מ לתשלום חלק מביצוע העבודות כמפורט לעיל (נספח ח' לת/1), והשיב "לא ראיתי אותה" (עמ' 11 לפרו' ש' 4).

עדותו של מנהל הרכש במועצה מר עבד אלראוף קטאווי.

11.     כעד הגנה ראשון מטעם הנתבע הופיע מר עבד אלראוף קטאווי, מנהל הרכש בנתבעת משנת 1994 (עמ' 15 לפרו' ש' 4).

12.     עד זה נחקר רק חקירה ראשית, ולא נחקר חקירה נגדית ע"י ב"כ התובעים ו/או הנתבעת.

13.      בעדותו ציין כי עבד הרבה שנים עם הנתבע כראש מועצה (עמ' 15 לפרו' ש' 5).

14.     כשנשאל אודות נוהל ביצוע ההזמנות של הנתבעת בתקופה הרלבנטית לתובענה זו, השיב כדלקמן:
     "נהוג אצלנו אם מישהו ממנהלי המחלקות או ראש המועצה מזמינים משהו, למשל כשפונים אליי אני עושה הזמנה. רושם את הציוד שביקשו שאזמין ואני מזמין. חותמים ראש המועצה או הגזבר על ההזמנה, לפעמים שניהם. עד שהיה חשב (הכוונה לחשב מלווה של הנתבעת - ח.ש.) היה חותם אחד לשניהם. כשבא חשב לפני כשנה יש צורך בחתימה של שניהם" (עמ' 15 לפרו' ש' 8-12).

15.     העד ציין כי שיטת הזמנה זו שונתה לאחר כניסת ראש המועצה החדש לתפקידו, ובהתאם לחוזר שהפיץ ביום 21.11.04 שהוגש וסומן נ/9 (עמ' 15 לפרו' ש' 15-18).

16.     העד גם ציין שצילומי האוויר נשוא ההזמנות, כפי שגם בא לידי ביטוי בתמונות שהוגשו וסומנו נ/8 ו- נ/1, תלויות עד היום בבניין המועצה (עמ' 15 לפרו' ש' 6-7).

עדותו של הנתבע.

17.     הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/10), בו חזר על הדברים שצויינו בסעיף 2(ח) לעיל, והוסיף כדלקמן:

א.     בתקופה הרלבנטית לתובענה זו, גזבר הנתבעת עבד במשרה חלקית. על כן, ולאור עומס העבודה של הנתבעת, והדרישה לתת מענה מהיר לחלק מהעניינים, היו מקרים בהם בוצעו רכישות מבלי שטופס ההזמנה ייחתם ע"י כל הגורמים הנדרשים, קרי ראש הרשות והגזבר.

ב.     על אף זאת, התקבל אישור טלפוני ע"י הגזבר לכל הזמנה עליה לא חתם באופן אישי, והנתבעת שילמה את תשלום ביצוע ההזמנות.

ג.     צילומי האוויר נשוא ההזמנות שימשו, ומשמשים, את הנתבעת לצורך עבודה שוטפת של קידום פרוייקטים וקבלת תקציבים.

ד.     העבודות, כולן או חלקן, לא הוזמנו לצרכים אישיים של הנתבע.

18.     הנתבע נחקר חקירה נגדית אך ורק ע"י ב"כ התובעים, ואילו ב"כ הנתבעת ויתר על חקירתו הנגדית של העד.

19.     בחקירתו הנגדית ציין הנתבע כי אם היה ממשיך בכהונתו כראש מועצה, התובעים היו מקבלים את תשלום ביצוע ההזמנות נשוא כתב התביעה (עמ' 16 לפרו' ש' 10-11).

עדותו של מזכיר הנתבעת, מר עבד אלחמיד חליל.

20.     הנתבע הביא לעדות גם את מזכיר הנתבעת מר עבד אלחמיד חליל, ששימש בתפקידו גם בתקופה הרלבנטית לתובענה זו.

21.     עד זה אישר כי בתקופה הרלבנטית, היו הזמנות אותן הנתבעת שילמה, הגם שעל ההזמנה הופיעה רק חתימה אחת (של ראש הרשות או של הגזבר. עמ' 20 לפרו' ש' 17-19).

22.     לשאלה מדוע לא שילמו לתובעים את מחיר ביצוע העבודה, הגם שהנתבע אישר זאת, השיב שכנראה זה עקב חוסר בכסף נזיל (עמ' 21 לפרו' ש' 7-8).

מסקנות מהעדויות דלעיל.

23.     מהעדויות דלעיל עולות המסקנות הבאות:

א.     עד שנת 2003 לא הקפידו הנתבעים, ואף לא גזבר הנתבעת, על הוראות סעיף 193(א) בכל הקשור לביצוע הזמנות הכרוכות בהתחייבויות כספיות של הנתבעת. היינו - לא הקפידו כי על ההזמנה יהיו חתומים ראש הרשות והגזבר, אלא די היה בחתימתו של אחד מהם.
     לכן, חתימה של אחד מהשניים על ההזמנות גם לא עיכבה תשלום לספקים שביצעו את ההזמנה החסרה כאמור.

ב.     הקפדה על הוראות סעיף 193(א) נעשתה ע"י ראש המועצה החדש של הנתבעת, שנבחר בבחירות חודש נובמבר 2003, וכעולה מהוראה שהוציא בנדון בכתב ביום 21.11.04 שהוגשה וסומנה נ/9.

ג.     ההזמנות נשוא תובענה זו אושרו ע"י הנתבע, בתפקידו כראש הרשות, באופן שלא היה חריג לגבי יתר ההזמנות שביצעה הנתבעת בעבר, החל משנת 1997.
     לשון אחרת - יתכן וגם ההזמנות הקודמות של התובעים, בין השנים 1997 ועד 2002, היו הזמנות חסרות במובן זה שהיתה בהן רק חתימה אחת (ראש רשות או גזבר), ואף על פי כן חשבונן אושר לתשלום, ואף שולם בפועל ע"י הנתבעת.

ד.     העבודות נשוא תובענה זו נעשו לטובת הנתבעת ולא לטובתו של הנתבע באופן אישי, ואף משמשים עד היום את הנתבעת.

ה.     העבודות נשוא תובענה זו בוצעו בפועל ע"י התובעים, ואין מחלוקת כי סכומן הוא כנקוב בכתב התביעה.

ו.     בהתאם לשיטת ההזמנות שהיתה נהוגה בנתבעת עד שנת 2003, היה מאשר הגזבר את ההזמנות נשוא תובענה זו לו הובאו בפניו בשעתו, כפי שעלה ברורות מעדותו (ראה סעיף 10(ה) לעיל).

ז.     הנתבע גם מאשר בעדותו, כי לו היה נשאר בתפקידו כראש מועצה בבחירות נובמבר 2003, היה מאשר את תשלום ביצוע ההזמנות נשוא תובענה זו.

24.     מסקנה נוספת העולה מכל העדויות, ולנוכח המסקנות דלעיל, היא - שלא היתה סיבה אחרת לא לשלם לתובעים את שכרם בגין ביצוע העבודות דנן, בלעדי הטענה, שההזמנות לא בוצעו מלכתחילה עפ"י דרישות סעיף 193(א), כמפורט לעיל.

25.     מסקנה זו מובילה לשאלה נוספת והיא - האם סעיף 193(א) הינו בגדר סלע-מגן בלתי חדיר, אשר לעולם מחסן את הרשות המקומית מפני חבות, כאשר לא נתמלאו הדרישות הצורניות שבו?

26.     א.     שאלה זו נבחנה, נותחה והוכרעה בפסק דינה הממצה והמקיף של כב' השופטת
יעל קלוגמן מיום 16.11.03 בת.א. (שלום נתניה) 15280/00 מכלוף גדי נ' עיריית
נתניה ואח' (פורסם באתר האינטרנט של נבו וגם צורף לסיכומי התובעים והנתבע).

ב.     פסק דינה הנ"ל של כב' השופטת קלוגמן עוסק אמנם בסעיף 203 לפקודת העיריות (להלן: "סעיף 203"), אולם סעיף זה זהה ומקביל לסעיף 193(א).

ג.     בפסק דינה הנ"ל קובעת כב' השופטת קלוגמן כי במקרה דוגמת המקרה דנן, במידה והספק יוכיח כי הרשות המקומית נוהגת בחוסר תום לב מצידה בסירובה לשלם את שכרו, כי אז יכול הוא להתגבר על הוראות סעיף 203 (או 193(א)) הנ"ל משני נימוקים.

ד.     נימוק א' - עקרון העל של תום הלב.

     מגמת הפסיקה בשנים האחרונות היא ליתן משקל גדל והולך לעקרון העל של תום הלב. הדברים אמורים ביתר שאת, כשמדובר ברשות מינהלית או בגוף ציבורי.
     עד כדי כך התחזק כוחו של עקרון זה, שיש בכוחו להתגבר במקרים מסוימים על דרישת הכתב המהותית הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (ראה לעניין זה ע.א. 986/93, קלמר נ' גיא, פד"י נ(1), 185).
     מדגישה כב' השופטת קלוגמן, תוך הסתמכות על פסיקה רלבנטית כי "עקרון תום הלב מקבל דגש מיוחד, מקום שמדובר בגוף ציבורי כמו עיריה. כידוע, כאשר רשות פונה אל ספק (או מתקשר פוטנציאלי אחר), מתקיימת 'דואליות נורמטיבית', היינו: חלות על הרשות שתי מערכות של דינים. האחת היא המערכת האזרחית הרגילה של דיני החוזים וכל דין אחר שרלבנטי לעיסקה; והשניה - דיני המשפט הציבורי, שכוללות הן הוראות חקוקות והנחיות פנימיות שונות והן כללים עקרוניים של המשפט המינהלי ההלכתי, שחלים על כל רשות ציבורית...
     עפ"י כללי המשפט המינהלי צריכה הרשות לפעול בהגינות (מהותית ודיונית), ביושר, בסבירות, תוך שוויון, בתום לב, ללא שרירות, שלא בדרך של ניגוד עניינים ושלא בדרך מפלה...
     מכח העקרונות הללו... העיריה לא תוכל להיוושע בטענתה כי לא נכרת הסכם... כנדרש עפ"י סעיף 203, ועל כן אין העיריה קשורה אליה בקשר מחייב..." (סעיף 12 לפסה"ד הנ"ל).
     השופטת קלוגמן מסכמת את הנושא בסעיף 13 לפסה"ד, כדלקמן:
     "... כנגד מעמדו של סעיף 203... עומד עקרון תום הלב, לרבות מההיבטים של חובת האמון המוגברת של רשות ציבורית ושל עשיית עושר ולא במשפט. כאשר התנהגותה של העיריה מפרה עקרונות אלה, ביהמ"ש אינו צריך לתת לה גיבוי בנסיונה לחמוק מהתחייבותה לשלם עבור שירות שאותו כבר צרכה...".
     
ה.     נימוק ב' - הבטחה שלטונית ו"כלל הניהול הפנימי".

     מציינת כב' השופטת קלוגמן בסעיף 14 לפסק דינה כי:
     "ההלכה הפסוקה בסוגייה זו היא כי הבטחה שלטונית שניתנה ע"י בעל סמכות לתתה, מתוך כוונה שיהיה לה תוקף משפטי מחייב, וכך הובנה ע"י מי שניתנה לו, ושהיא מפורטת די הצורך ובת ביצוע, עשויה להיות מקור עצמאי בחיובה של הרשות. זאת ללא קשר עם השתק עקב הסתמכות על ההבטחה, ואף ללא שינוי לרעה של מצב מקבל ההבטחה...".
     מכח אותה הבטחה שלטונית סבורה כב' השופטת קלוגמן כי ניתן לחייב את הרשות המקומית למלא אחר התחייבותה, הגם שלא בוצעה הזמנה עפ"י סעיף 203.
     הזכירה כב' השופטת קלוגמן גם את "כלל הניהול הפנימי", שבא מתחום דיני החברות, על-פיו - מקום שהפקיד הבא במגע עם האזרח, הינו בעל הסמכות הפוטנציאלית ליתן הבטחה שנתן, האזרח רשאי להניח פעולת ההסמכה הפנימית אכן נעשתה כדין.

ו.     מוסיפה גם השופטת קלוגמן ומציינת כי מחובתה של הרשות המקומית לדאוג לעריכת מסמך הדרוש עפ"י סעיף 203, ואין לאפשר לה לגלגל על שכמו של הספק את האחריות למחדל זה. במיוחד נכון הדבר כאשר הספק ערך הסכמים שלא עפ"י סעיף 203 בעבר, וקיבל את שכרו. במצב כזה יכול הספק לחשוב כי ביצוע ההזמנות או הסכמים הם תקינים ועולים בקנה אחד עם דרישות החוק, ומי שצריך להעמיד אותו על טעותו היא הרשות המקומית.

27.     אם נבחן את המקרה דנן בדרך שהתוותה כב' השופטת קלוגמן (ובהסתמך על הפסיקה העניפה ממנה הסיקה את מסקנותיה, כמפורט בפסק דינה), כי אז ניתן לומר, מבלי להפחית מחומרת הדרישות הצורניות שבסעיף 193(א) או 203, שלא ניתן לרשות מקומית להתחמק מתשלום לספק בגין עבודות שביצע, הגם שהעבודות הוזמנו שלא בהתאם להוראות הנ"ל, כשנסיק שהרשות המקומית "מתחבאת" מאחורי ההוראות הנ"ל שלא בתום לב.
     את העדר תום הלב על הרשות נסיק, בין היתר, אם נווכח שהסיבה היחידה, בלעדיה אין, לאי התשלום לספק, היא הוראות סעיף 203 או 193(א).

28.     במקרה דנן מסקנתי החד משמעית היא כי הנתבעת נאחזת בהוראות סעיף 193(א) כ"בקרנות המזבח", על מנת לא לשלם לנתבעת את שכרה בגין ביצוע העבודות שביצעה, וזאת ללא כל סיבה אחרת.
מסקנתי זו נובעת מהטעמים הבאים:

א.     אין מחלוקת כי העבודות הוזמנו עפ"י שיטת ההזמנות שהיתה בתוקף באותו מועד (חתימה אחת ולאו דווקא שתיים).

ב.     לא נטענה כל טענה, וממילא גם לא הוכח, כי המחירים שסוכמו ונגבו בגין ביצוע העבודות, לא היו סבירים.

ג.     אין מחלוקת כי העבודות נשוא ההזמנות דנן בוצעו.

ד.     הוכח לי שהעבודות בוצעו לטובת הנתבעת, ומשמשים אותה עד היום, ולא לכל מטרה פסולה אחרת.

ה.     הוכח לי שאין כל סיבה אחרת (בלעדי סעיף 193(א)) לא לשלם לתובעים את שכרם בגין ביצוע העבודות.
     
29.     משכך, מסקנתי היא - כי היאחזות הנתבעת בהוראות סעיף 193(א) בכדי לא לשלם לתובעים את שכרם בגין ביצוע העבודות, מהווה התנהגות שלא בתום לב מצד הנתבעת, במיוחד כשחלק גדול ממחדל אי העמידה בהוראות סעיף 193(א) מוטל עליה, שהרי היא עצמה לא נהגה להקפיד בתקופות הרלבנטיות על עמידה בדרישות סעיף 193(א).
אם אכן החליטה הנתבעת ברבות הימים (לאחר בחירתו של ראש המועצה החדש) להקפיד על הוראות סעיף 193(א), וטוב שכך החליטה, היה עליה, מיוזמתה, לפנות לכל הספקים שטרם קיבלו את שכרם על עבודות שביצעו עפ"י הזמנות שלא מילאו אחר הוראות סעיף 193(א), על מנת שיתקנו את המחדל, באופן שיחתמו על הזמנה מסודרת ובהתאם לסעיף 193(א), הגם שהדבר נעשה בדיעבד.
במסגרת פעולה זו היתה יכולה הנתבעת לבחון את ביצוע ההזמנה ו/או השכר הנדרש ע"י הספק, ולהעיר הערותיה בהתאם הגם שהדבר בדיעבד. אולם, במקרה דנן לא כך נהגה הנתבעת אלא בחרה להתחבא מאחורי סעיף 193(א) כסלע-מגן, באופן די שרירותי, ומשכך בחוסר תום לב בולט.

30.     לנוכח מסקנתי זו, סבורני כי ניתן להתגבר במקרה דנן על הוראות סעיף 193(א), וזאת בהסתמך על שני נימוקיה דלעיל של כב' השופטת קלוגמן המוזכרים בסעיפים 26(ד) ו- 26(ה) לעיל.

     הנימוק הראשון - עקרון תום הלב.

     כאמור, שוכנעתי כי במקרה דנן פעלה ופועלת הנתבעת בחוסר תום לב כמפורט לעיל. משכך, ומכח עקרון תום הלב, ניתן לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את מחיר ביצוע העבודות, המהווה את סכום התביעה, הגם שההזמנות לא עמדו בדרישת סעיף 193(א).

     הנימוק השני - הבטחה שלטונית וכלל הניהול הפנימי.

     במקרה דנן, ההזמנות אושרו ע"י ראש הרשות, הנתבע.
     אישור ראש המועצה את ההזמנות מהווה למעשה הבטחה שלטונית/מינהלית לתת להם תוקף משפטי מחייב.
     על פניו ראש המועצה הוא בעל הסמכות הפוטנציאלית ליתן את ההבטחה שנתן, ולכן יש לומר, מכח כלל הניהול הפנימי, כי התובעים היו רשאים להניח שיש לו את ההסמכה הפנימית ליתן את ההבטחה האמורה.
     מכח אותה הבטחה שלטונית/מינהלית, המהווה מקור עצמאי לחיוב הנתבעת ושניתנה ע"י ראש הרשות, יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום דמי ביצוע ההזמנות דנן, הגם שלא עמדו בדרישות סעיף 193(א).

31.     לטעמי, יש נימוק שלישי (מעבר לשני הנימוקים שהזכירה השופטת קלוגמן בפסק דינה) בחיוב הנתבעת בתשלום דמי ביצוע העבודות שהוזמנו, המתבסס על דוקטרינת השתק ההבטחה.
     עמד על דוקטרינה זו כב'ד השופט ג'ובראן בבג"צ 1722/05 מפקח רוית קרן נ' מפכ"ל המשטרה - רב ניצב משה קראדי ואח' (פסה"ד מיום 23.1.06, ופורסם באתר האינטרנט של נבו).
     מסביר כב' השופט ג'ובראן כי הדוקטרינה של השתק הבטחה אומצה בישראל, ומהווה פן אחד של תורת תום הלב. השתק ההבטחה חל במצב בו פלוני פעל על סמך הבטחה שניתנה לו מאת אלמוני, אשר לא השתכללה מסיבות שונות לכלל חוזה. בהתקיים תנאים שונים, יתכן ואלמוני נתפס על ההבטחה שנתן ותמנע ממנו אפשרות פעולה נגדית.
     
     אם נשליך נימוק זה למקרה דנן, ניתן לומר כי הנתבעת, באמצעות נציגה המוסמך או הנחזה להיות מוסמך (ראש המועצה) הבטיחה למעשה לתובעים, באמצעות אישור ההזמנות אשר בעצם לא השתכללו לידי חוזה נוכח אי עמידה בתנאי הדרישות של סעיף 193(א), כי תשלם להם בעבור ביצוע העבודות עפ"י ההזמנות. התובעים פעלו על סמך הבטחה זו, וביצעו את העבודות עפ"י ההזמנות החסרות. בנסיבות אלה, ומכח דוקטרינת השתק ההבטחה יש לומר כי ניתן לתפוס את הנתבעת בהבטחתה, באופן שנחייבה לפעול על-פיה ולשלם לתובעים את שכר ביצוע העבודות ולא לטעון כל טענה שנועדה אך ורק לשם התחמקות ממילוי הבטחתה, דוגמת הטענה של אי עמידה בהוראות סעיף 193 (א).

סוף דבר.

32.     לנוכח כל האמור לעיל, יש לומר כי יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום סכום העבודות שבוצעו ע"י התובעים עפ"י הזמנות, אשר הוא סכום התביעה (לגביו אין מחלוקת), והגם שלא מולאו הוראות סעיף 193(א) בהזמנות.
     על כן, דין התביעה נגד הנתבעת להתקבל, ואני מחייב אותה לשלם לתובעים את סכום התביעה בשיעור של 52,357 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשתה בתאריך 23.9.04 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

33.     אין מקום לחיוב הנתבע בסכום התביעה, שכן פעל באישור ההזמנות בתפקידו כראש הרשות המקומית ולא באופן אישי. העבודות עצמן נועדו לצרכי הנתבעת ולא לצורך אישי, כזה או אחר, של הנתבע. על כן אני דוחה התביעה נגד הנתבע ללא צו להוצאות.

34.     אני מחייב הנתבעת לשאת בהוצאות המשפט של התובעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל.
     אני מחייב את הנתבעת גם לשאת בשכ"ט עו"ד התובעים בשיעור של 8,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

35.     לא נעלם מעיניי כי ב"כ הנתבע דרש שהנתבעת תישא גם בהוצאות המשפט ושכ"ט עוה"ד של הנתבע, שכן צירופו לתביעה זו נבע מסירובה של הנתבעת לשלם לתובעים את סכום ההזמנות, שלא כדין. אולם, איני מקבל טענה זו, שכן הגם שדחיתי את התביעה נגד הנתבע וחייבתי את הנתבעת בלבד בתשלום העבודות, הרי ניתן היה לצפות מהנתבע כראש רשות מקומית, שידאג למלא אחר הוראות סעיף 193(א). לו כך היה נוהג, תובענה זו היתה נמנעת מלכתחילה.

36.     למען הסר ספק ברצוני לציין כי אין בפסק דיני דלעיל בכדי להמעיט מחשיבותם של סעיפים 203 או 193(א). סעיפים אלה חשובים, שכן תכליתם לשמור על כך שגורמי העיריה יפעלו במסגרת הדין, לרבות התקציב, ובדרך זו לשמור על משק הכספים של הרשות המקומית ועל מינהל תקין. אולם, מאידך, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהאחריות וההקפדה על מילוי הוראות סעיפים אלה, מוטלת בראש וראשונה על הרשות המקומית. הימנעות מקיום הוראות הסעיפים הנ"ל, מקום שבפועל קשרה הרשות המקומית עיסקה עם ספק, ולאחר מכן להסתתר מאחורי הסעיפים הנ"ל כמקלט מגן, הם בגדר שימוש לרעה בהוראות הסעיפים הנ"ל ועיוות של תכליתם האמיתית.
     בצדק מציינת כב' השופטת קלוגמן בסעיף 17 לפסק דינה דלעיל, ואני תומך בדעתה זו בשתי ידיים, כי: "סעיף 203 לא נועד לשמש לעיריה דרך מילוט למעשי עושק, שמקומם לא יכירם, ודאי לא מצד רשות ציבורית שחבה חובה מוגברת של אמון ותום לב כלפי האזרחים. שימוש לרעה בדרך זו בסעיף 203, הוא שמרוקן אותו מתוכנו האמיתי, ולא תביעתו המוצדקת של הספק לשכר טרחתו לאחר שהעיריה, מחד, קטפה את פרי העיסקה שערכה, ומאידך לא דאגה בעצמה למלא אחר הוראות סעיף 203 בנוגע לאותה עיסקה".
     יש להדגיש כי מעניינה וחובתה של הרשות הציבורית לדאוג לכך שהעיסקה עם כל ספק תהיה עפ"י הוראות סעיפים 203 או 193(א). אם לא תעשה כן, ויתברר לאחר מכן כי משתמשת בהוראות הסעיפים הנ"ל כבמקלט מגן שלא בתום לב, על מנת להתחמק מתשלום לספק לאחר שביצע את העבודה, לא יתן לה ביהמ"ש גיבוי, אלא ייראה את השימוש שעושה בהוראות סעיף אלה כשימוש לרעה בהוראות החוק או בבחינת: "טובל ושרץ בידו".





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פקודת המועצות המקומיות

  2. חובות מועצה מקומית לקבלן

  3. ייצוג הולם במועצות המקומיות

  4. מינוי מבקר פנים מועצה מקומית

  5. מענק יובל לעובדי מועצה מקומית

  6. סעיף 125 לצו המועצות המקומיות

  7. פיצויים על התנהלות מועצה מקומית

  8. פנסיה מוקדמת לעובד מועצה מקומית

  9. סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות

  10. סעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות

  11. צו המועצות המקומיות (ב), תשי"ג-1953

  12. צו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950

  13. מגבלות על מועצה מקומיות ממונה ראשונה

  14. צו המועצות המקומיות (עבירות קנס), התשל"ג-1973

  15. צו המועצות המקומיות (שירות העובדים), תשכ"ב-1962

  16. חתימת המועצה המקומית כתנאי להיתר בניית בית מגורים

  17. צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958

  18. חוק עזר לדוגמה למועצות מקומיות (שווקים) תשל"ג-1972

  19. צו המועצות המקומיות (מועצה אזורית תמר), התשמ"ו-1986

  20. חוק עזר לדוגמה למועצות מקומיות (חזיתות בתים), תשל"ב-1971

  21. חוק עזר לדוגמה למועצות מקומיות (החזקת מקלטים), תשל"ו-1975

  22. חוק עזר לדוגמה למועצות מקומיות (ניקוי מדרכות), תשל"ד-1974

  23. צו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), תשל"ז-1977

  24. חוק עזר לדוגמה למועצות מקומיות (שווקים) (מס' 2), תשל"ג-1972

  25. צו המועצות המקומיות (שמירת טפסים בעלי ערך כספי), תשכ"א-1961

  26. צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) (הוראת שעה), התשס"ט-2008

  27. צו המועצות המקומיות (מועצה מקומית תעשייתית מגדל תפן), התש"ן-1990

  28. חוק עזר לדוגמה למועצות מקומיות (תברואה וסילוק מפגעים), תשל"ב-1972

  29. צו המועצות המקומיות (המועצה האזורית הגליל העליון (חלוקה לחבלים), תשל"ז-1977

  30. צו המועצות המקומיות (מתן מספרים ושמות לרחובות וסימון בתים במספרים), תשל"א-1971

  31. חוק עזר לדוגמה למועצות מקומיות (סימון רחובות ולוחיות-מספר בבנינים), תשל"ב-1972

  32. צו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא), התש"ע-2009

  33. חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיה), התשס"ט-2008

  34. צו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד אל-כרום, דיר אל אסד וביענה), התש"ע-2009

  35. חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד אל כרום, דיר אל אסד ובענה), התשס"ט-2008

  36. תקנות הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיה) (הוראת שעה), התש''ע-2010

  37. תקנות הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד אל כרום, דיר אל אסד ובענה) (הוראת שעה), התש''ע-2010

  38. צו התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (מס' 2) (קביעת תחום שיפוט - המועצה המקומית סביון), התשס"ד-2003

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון