להלן פסק דין בנושא סמכות ראש העיר לבטל מכרז: פסק דין ההליך 1. מדובר בעתירה מנהלית בה ביקשה העותרת להורות על ביטול החלטת משיבה 2, לביטול מכרז למתן זכיון לפרסום ויציאה למכרז מחדש, לקבוע כי הצעת המשיבה 4 למכרז פסולה, וכי יש להכריז על העותרת כזוכה במכרז. לחלופין - להורות למשיבה 3 להימנע מפרסום מכרז בענין זכויות פרסום והצבת שלטי פרסום באצטדיון העירוני ובאולמות הספורט באשדוד, להימנע מלהתקשר עם משיבה 4 או עם צד ג' אחר, פרט לעותרת, בהסכם למתן זכויות פרסום, כאמור, להימנע מלנהל משא ומתן עם גורם כלשהו לרכישת זכויות פרסום כאמור, ולהימנע ממתן אפשרות, למשיבה 4 או לצד ג' אחר, פרט לעותרת, לפרסם או להציב שלטי פרסומת באיצטדיון העירוני. העובדות 2. בתאריך 24.7.05, פורסם מכרז על ידי המשיבה 3 להצבת שלטי פרסומת באיצטדיון הספורט באשדוד. וועדת המכרזים של המשיבה 3 החליטה לבחור בהצעת העותרת כזוכה, אך ראש עיריית אשדוד (המשיב 1) לא קיבל את המלצת וועדת המכרזים, ומועצת העירייה החליטה ביום 31.8.05 לבטל את המכרז האמור, ולפרסם מכרז חדש בענין. 3. לטענת העותרת: א. החלטות ראש העירייה ומועצת העירייה הנ"ל נגועות בשיקולים זרים, הקשורים בנסיון פסול לעזור לקבוצת הכדורגל המקומית (משיבה 4), עוקפות את הוראת מבקר המדינה לערוך מכרז ולא לתת את הזכויות לקבוצה המקומית ללא מכרז, ומתעלמת מהוראות החוק והפסיקה. בתנאי המכרז נקבע כי יתקיים סיור קבלנים ביום 31.7.05 והשתתפות בו חובה, בעוד שנציג המשיבה 4 לא השתתף בסיור הקבלנים. בסעיף 7 למסמכי המכרז נקבע כי זכאים להשתתף במכרז מציעים שיציעו תמורה שלא תפחת מ - 600,000 ₪ לכל עונת המשחקים, לא כולל מע"מ; העותרת הגישה הצעה בסך 648,000 ₪ לא כולל מע"מ, ועמדה בכל תנאי המכרז. משיבה 4 הגישה אף היא הצעה למכרז, אך הצעתה לא עמדה בתנאי הסף, הואיל ונציגה לא השתתף בסיור הקבלנים, ולא היה לה הנסיון הנדרש במכרז. בתאריך 16.8.05 החליטה וועדת המכרזים להכריז על העותרת כזוכה במכרז. בתאריך 28.8.05 הודיע ראש העיר (המשיב 1) לחברי מועצת העיר כי ניהול המכרז לוקה בחסר ומעורר שאלות ותמיהות קשות מאוד, ולאור זאת החליט להעביר את הענין לדיון במועצת העיר. נימוקיו היו כדלהלן: 1) החלטת וועדת המכרזים תגרום לעירייה הפסד כספי של מאות אלפי שקלים בשנה, לאור העובדה שמועצת העיר אישרה כי כספי הפרסום, שנכנסים לעמותת מ.ס. אשדוד, יהיו לטובת הקבוצה, וכך תקטן התמיכה של העירייה בקבוצה. הצעת משיבה 4 היתה בסכום של 880,000 ₪, בעוד שהצעת העותרת שהיתה הגבוהה ביותר, אחרי ההצעה האמורה, היתה בסכום של 683,000 ₪. 2) הוטל על מנהלת מחלקת נכסים להגיש המלצה וחוות דעת, והדבר לא נעשה. 3) גזבר העירייה ביקש מעורכת האמדן של המכרז לעכב את המלצתה עד למיצוי בדיקתו, והדבר לא נעשה. 4) טופס המכרז לא נחתם על ידי היועצים המשפטיים שנכחו בישיבה, בעוד שבטופס האחרון היתה חתימה של היועץ המשפטי והמלצה וחוות דעת מנהל המחלקה. 5) התנאי של השתתפות בסיור הקבלנים אינו מופיע בעמ' 5 בסעיף 8 להצעות המציע, ובמקרה זה, המציע מכיר את מגרשי הספורט והאולמות, ונשאלת השאלה אם היה באי השתתפות משיבה 4 בסיור, כדי לפסול את הצעתה. 6) סיור הקבלנים התקיים ב-31.7.05, תיק המכרז נקנה על ידי המשיבה 4 ביום 1.8.05, והיא לא הוזמנה לסיור. 7) משיבה 4 עסקה בפרסום במשך שנים, כפי שעולה ממכתבו של עו"ד מור כהן בסעיף 1. 8) מתוקף סמכותו לפי סעיף 148 (ב) לפקודת העיריות, היה המשיב 1 מוסמך שלא לאשר את ההצעה עליה המליצה הוועדה, ובמקרה כזה, היה עליו לרשום את הנימוקים להחלטתו ולהביאם בפני המועצה. לטענת ב"כ העותרת, ראש העיר לא הביא לידיעת מועצת העיר את העובדה שמשיבה 4 לא צירפה כל מסמך המעיד על נסיונה, ולא הפנה את תשומת ליבה לכך שעל פי תנאי המכרז, ההשתתפות בסיור הקבלנים היתה חובה. ביחס לטענות ראש העיר הנוגעות למנהלת מחלקת נכסים בעיריה, היא השיבה לטענות ראש העיר במכתב מיום 31.8.05, שגזבר העירייה בדק את המכרז, והתיקונים שנתבקשו על ידיו תוקנו. נציג הגזבר ישב בוועדת המכרזים ולא היתה לו כל בעיה עם החלטת וועדת המכרזים; ההשתתפות בסיור הקבלנים היתה תנאי להשתתפות במכרז, וועדת המכרזים הודיעה כל כך למשיבה 4. ב. החלטות ראש העיר ומועצת העיריה אינן עומדות במתחם הסבירות, נוגדות את עקרון השיוויון, ניתנו בחוסר סמכות ואינן עולות בקנה אחד עם עקרונות דיני המכרזים. ג. מועצת העירייה מוסמכת לאשר הצעה שוועדת המכרזים המליצה עליה בכפוף לדיני מכרזים, אך אינה מוסמכת לבטל מכרז. לפי תקנה 23 לתקנות העיריות (מכרזים) התשמ"ח - 1987, "העירייה רשאית לבטל מכרז אשר וועדת המכרזים החליטה על כך, וראש העיריה אישר את החלטתה". החלטת מועצת העיריה לביטול המכרז ניתנה בחוסר סמכות, הואיל ולא היתה המלצה של וועדת המכרזים על כך ולאור המלצת וועדת המכרזים להכריז על העותרת כזוכה. 4. לטענת ב"כ המשיבים 1 - 3: א. לא היה פגם המצדיק התערבות שיפוטית בהחלטת ראש העיר, שאושרה על ידי הנהלת העיר ומועצת העיר, שלא לקבל את המלצת ועדת המכרזים. בענין זה עומדת חזקת תקינות המינהל, ועל העותרת לסתור חזקה זו, דבר שלא נעשה. ב. עקרונות דיני המכרזים כוללים עקרון של שמירה על קופת הציבור (ע.א 6585/95, מ.ג. ע.ר - מרכז גביה ממוחשבת בע"מ נ' עיריית נשר בע"מ, פ"ד נ(4) 206, 212). לאחר פתיחת תיבת המכרזים התברר שהיתה הצעת יחיד שמלכתחילה ידע שהוא מציע יחיד, לאור העובדה שרק נציג העותרת הגיע לסיור הקבלנים, סכום הצעתו היה גבוה אך ב-6% ממחיר המינימום שעמד על 600,000 ₪, והיה מתחת לאמדן בשיעור של 7.4%, ומנגד הצעת משיבה 4, שהיו בידיה נתוני אמת, היתה גבוהה ב-35% מהצעת העותרת. בעקבות הגילוי האמור החליט ראש העיריה לדחות את המלצת ועדת המכרזים. ג. אכן, יש בביטול המכרז כדי לחשוף את "סודותיהם המקצועיים" של המציעים, אך במקרה זה הצעת העותרת לא היתה הצעה אמיתית בתום לב. ד. אין יסוד לטענת העותרת כי סמכות ראש העיריה על פי סעיף 148(ב) לפקודת העיריות כפופה לתקנה 23 לתקנות המכרזים. התקנה האמורה חלה על מקרה בו ועדת המכרזים יוזמת את ביטול המכרז, בעוד שסעיף 148(ב) לפקודת העיריות חל במקרה בו לא מקבל ראש העיר את המלצת ועדת המכרזים. (הפעלת סמכות על פי הוראת חוק אחת אינה שוללת הפעלת אותה סמכות על פי הוראת חוק אחרת (בג"ץ 3028/94 מהדרין בע"מ ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד נא(3) 85, 112 - 113). ה. גזבר העיריה פעל בצורה תקינה ואין מקום להלין על פעולותיו. משהוברר לגזבר העיריה כי ההכנסות מפרסום באצטדיון הינן 1.3 מליון ₪ בשנה על פי אישור רואה החשבון של משיבה 4, שעסקה בפרסום באצטדיון לפני המכרז, ביקש ראש העיר בעל פה מדבורה זיו, האחראית על המכרז, לעכב את המשך הטיפול במכרז עד לבדיקת הענין. בינתיים התכנסה ועדת המכרזים פעם נוספת והחליטה להמליץ על הצעת העותרת כזוכה, בלי שהונחה לפניה פנייתו של גזבר העיריה. במצב זה נוכח ראש העיר כי היתה טעות באמדן, שעמד על 700,000 ₪, בעת שנאמר לו שההכנסות השנתיות מהאצטדיון היו 1,090,000 ₪ (מאוחר יותר הוברר שגם סכום זה היה שגוי, כאשר ההכנסות השנתיות עמדו על 1.3 מליון ₪). ו. החלטת ראש העיר היתה סבירה והתבקשה בנסיבות הענין, ואין מקום להתערב בה. ז. משהחליט ראש העיר לפעול כאמור בסעיף 148(ב), בכך שלא אישר את המלצת ועדת המכרזים והעביר את הענין למועצה, רשאית היתה המועצה לבטל את המכרז, ואין בתקנה 23 לתקנות המכרזים כדי לפגוע בסמכות מועצת העיר לבטל את המכרז על פי סעיף 148(ב) לפקודת העיריות. 5. לטענת ב"כ המשיבה 4: א. החלטת המשיבה היתה סבירה והתקבלה כדין. בנסיבות הענין, לא היה באי השתתפות משיבה 4 בסיור הקבלנים כדי להצדיק פסילת הצעתה על הסף, לאור היכרותה של משיבה 4 את האיצטדיון העירוני ואת הפעילות הנוגעת לזכויות הפרסום במקום, כאשר תכלית הסיור היתה להביא לידיעת המשתתפים את העובדות הנוגעות לענין. וועדת המכרזים לא קבעה דבר ביחס לאי כשירותה של משיבה 4 לגבי דרישת הנסיון של שלוש שנים בנושא הפרסום. משיבה 4 צרפה להצעתה המלצות בדבר נסיונה, ופסילתה מסיבה זאת מחייבת שימוע. ב. החלטת וועדת המכרזים להמליץ על הצעה יחידה הנמוכה מהאמדן היתה פסולה, לאור סעיף 22 (1) לתקנות העיריות מכרזים, תשמ"ח - 1987, לפיו לא תמליץ הוועדה, דרך כלל, על הצעה אם היתה זו הצעה יחידה שהוגשה, או שנותרה יחידה לדיון בפני הוועדה, וכאשר היה ממליצה על כך, עליה לרשום בפרוטוקול את הנמוקים להחלטה. לראש העיר היה שיקול דעת רחב שלא לאשר את המלצת הוועדה. סעיף 123 (א) לתקנות העיריות (מכרזים) מתיחס למצב בו החליטה וועדת המכרזים לבטל את המכרז, אך במקום בו החליט ראש העיר שלא לאשר המלצה של וועדת מכרזים לקבוע הצעה כזוכה, חלה הוראת סעיף 148 (ב) לפקודת העיריות, שבמסגרתה רשאית העירייה בין השאר לבטל את המכרז. (ה.פ. (חי) 984/05, ה.פ. 914/95 אחמד נסארווה נ. ראש המועצה המקומית כפר קרע (לא פורסם); ה.פ. (ת"א) 1356/96, ה.פ. 9952/96 ה.פ. 9640/96 מליסרון בע"מ ואח' נגד חברי וועדת המכרזים ואח' (לא פורסם); ש. הרציג, דיני מכרזים מהדורה שניה, כרך א', עמוד 420). 6. בתשובה לטענות המשיבות טענה העותרת: א. חזקת תקינות המינהל אינה עומדת, לאור העובדה שההחלטות התקבלו תוך חריגה מסמכות ובניגוד להוראות הדין. ראש העיר צריך היה לפעול על פי עקרונות המכרזים (ה.פ (חי') 232/00, אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית נשר, דינים ועוד, דינים מחוזי, כרך לב(10) 838, וכאשר ראש העיר סוטה מהעקרונות, עליו נטל הראיה שפעל כשורה. נטל זה לא הורם, ונסיבות הענין מעידות על התנהגותו הפסולה של ראש העיר. כמו כן, נגועה החלטתו בשיקולים פסולים, בנסיון לעזור לקבוצת הכדורגל המקומית, ועוקפת את הוראת מבקר המדינה, לפיה יש לערוך מכרז, ולא לתת את זכויות הפרסום ללא מכרז. על פי תקנה 13 לתקנות העיריות (מכרזים) תשמ"ח - 1987, יש צורך בהחלטה של ועדת המכרזים לשם ביטול המכרז. (ה.פ (י-ם) 462/97, רזבר שירותים ועסקאות בע"מ נ' עיריית ירושלים, תק-מח 98(2) 1345, 1352). ב. גזבר העיריה אישר את האומדן טרם פרסום המכרז והוא הודה בכך בישיבת מועצת העיר מיום 31.8.05 (עמ' 13 שורות 10-26 לנספח יא' לעתירה), השגותיו בענין זה הוצגו רק לאחר החלטת ועדת המכרזים לקבוע את העותרת כזוכה, והוא פנה בענין למשיבה 4 שהשתתפה במכרז והיתה בעלת ענין לקבלת נתונים ביחס לאמדן. נציגת הגזבר נכחה בישיבות ועדת המכרזים ולא העירה דבר על האמדן. ג. טעות באמדן המכרז אינה מהווה עילה לעריכת מכרז חדש (ה.פ (ב"ש) 1090/95, איזדובה קבלן בנין בע"מ נ' חברת המושבים בדרום ואח' (לא פורסם), גם כאשר נופלים פגמים במכרז יש להעדיף את קיומו של המכרז על פני ביטולו (הרציג, דיני מכרזים, מהדורה שניה, 2001, כרך א' 423). ד. הועדה התכנסה פעמיים ונימקה את החלטתה, כך שלא היה פגם בכך שאישרה הצעה שנותרה יחידה כזוכה. כמו כן, נקבע בפסיקה שיש לאשר הצעה יחידה אם אין חשש שהמחיר עולה על מחיר השוק או שההצעה נגועה בקנוניה בין מציעים (עעמ' 8340/04 מורדן - שירותי גביה ויעוץ לרשות בע"מ נ' איגוד ערים לשירותי כבאות אילת-אילות ואח', דינים ועוד, דינים עליון, כרך עב 121; ע.א 6283/94 "מנורה" איזי אהרון בע"מ נ' מ"י- משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נא(1) 21, 28; עעמ 1966/02, המועצה המקומית מג'אר נ' ג'מאל אבראהים, פ"ד נז(3) 505, 516). ה. לגבי טענת משיבה 4 שלא ניתנה לה זכות שימוע, לא היתה חובה כזאת כאשר ההצעה לא עמדה בתנאי סף (ה.פ 1561/00, גלובל אנטי טרור סקול נ' משרד הבריאות (לא פורסם); ש. הרציג, דיני מכרזים, מהדורה שניה, 2001, כרך א' 313). 7. צו ביניים עם הגשת העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים במעמד צד אחד. בתאריך 5.9.05 ניתן צו המורה למשיבים להימנע מפרסום מכרז חדש בענין זכויות פרסום באצטדיון. בדיון מיום 11.10.05, הוחלט בהסכמת הצדדים שינתנו החלטה בבקשה לצו ביניים או פסק דין בעתירה, על יסוד כתבי הטענות והשלמת סיכומים של הצדדים, כאילו שהוגש כתב תשובה. דיון סמכות ראש העיר 8. באשר לסמכות ראש העיר שלא לאשר את החלטת ועדת המכרזים ולהעביר את הענין למועצת העיר, פעל ראש העיר על פי סמכותו בענין לפי סעיף 148(ב) לפקודת העיריות, נראה שראש העיר היה מוסמך לכך, אך עליו לפעול בענין זה בסבירות ובהגינות, מנימוק ראוי שיש בו כדי להצדיק סטיה מהמלצת ועדת המכרזים, ותוך כפיפות לעקרונות המכרזים, כך שהנימוקים לאי קבלת ההמלצה צריכים לעמוד בקנה אחד עם עקרונות דיני המכרזים. שיקולי ראש העיר 9. בנסיבות הענין נראה לי כי השיקול שנגע להחלטת הועדה לפסול את הצעתה של משיבה 4, לא היה שיקול ענייני, ולא היה בו כדי להצדיק את דחיית ההמלצה של ועדת המכרזים. ההשתתפות בסיור קבלנים היתה תנאי סף במכרז, ולא היה בנימוקים שהועלו על ידי ראש העיר במכתבו מיום 28.8.05 כדי להכשיר את הצעתה של משיבה 4, שלא עמדה בתנאי הסף. ככל שמטרת ראש העיר היתה להביא לביטול המכרז ולאפשר קבלת הצעה גבוהה יותר במכרז חדש שיפורסם, יש מקום לשקול אם יש בנימוק זה כדי להצדיק ביטול מכרז, במסגרת מאזן השיקולים הנוגעים לענין, אך ככל שמטרתו היתה להביא לביטול המכרז על מנת לתת הזדמנות נוספת למשיבה 4 שלא עמדה בתנאי הסף, נראה לי שיש בכך שיקול לא עניני, הואיל ולמשיבה 4 לא היה מלכתחילה כל סיכוי לזכות כדין במכרז לאור העובדה שלא השתתפה בסיור הקבלנים שהיה תנאי סף להגשת הצעה למכרז, ולמעשה החליטה לגשת למכרז רק לאחר שהתקיים סיור הקבלנים, בו היתה העותרת המציעה היחידה שהשתתפה בסיור הקבלנים. ביחס לנימוק של ראש העיר, הנוגע לעובדה שהעותרת היתה המציעה היחידה שהגישה את הצעתה בעת שידעה שהיתה המציעה היחידה האפשרית לאור העובדה שהיא היתה היחידה שהשתתפה בסיור הקבלנים, נראה לי ששיקול זה הינו שיקול עניני שיש לבחון אותו במאזן השיקולים העומדים מול השיקולים המחייבים הימנעות מביטול מכרז. כך גם השיקול הנוגע לעובדה שהוברר שהיתה טעות בהערכת האמדן. בשיקול זה אין כדי להוות עילה לפסילת המכרז, אך גם שיקול זה הינו שיקול רלוונטי שיש מקום לשקול אותו מול השיקולים המחייבים הימנעות מביטול מכרז. 10. סמכות מועצת העיריה להורות על ביטול המכרז באשר לסמכות מועצת העיר להורות על ביטול המכרז, נראה לי כי מן ההיבט העקרוני הנוגע לשאלת הסמכות, היא היתה מוסמכת לכך, אך גם היא כפופה בענין זה לעקרונות דיני המכרזים, וצריכה לפעול בענין זה מנימוקים עניניים שיש בהם כדי להצדיק סטיה מהמלצת ועדת המכרזים, תוך שמירה על עקרונות דיני המכרזים. מבחינה זאת, על מועצת העיר לפעול בסבירות ובהגינות ועל פי עקרונות דיני המכרזים, בדומה לדרך בה על ראש העיר לפעול בהחלטתו שלא לאמץ את המלצת ועדת המכרזים ולהעביר את הענין לדיון במועצת העיר, כך שההתיחסות האמורה לעיל לענין שיקוליו של ראש העיר חלה גם על החלטת המועצה לביטול המכרז. טענת העותרת, שהמועצה לא היתה מוסמכת להורות על ביטול המכרז, לאור תקנה 23 לתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח - 1987, אינה נראית לי. בקשר לכך מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבים, כי אין בתקנה האמורה כדי לפגוע בסמכויות ראש העיר ומועצת העיר לפי סעיף 148 לפקודת העיריות. המשמעות של העברת הענין למועצת העיר היא שמועצת העיר צריכה לשקול ולהחליט אם לאמץ את המלצת ועדת המכרזים או להחליט החלטה אחרת עליה היתה ועדת המכרזים רשאית להמליץ, וככל שועדת המכרזים היתה רשאית להמליץ על ביטול המכרז, היתה רשאית גם מועצת העיר להחליט על ביטול המכרז. העובדה שהעיריה רשאית לבטל מכרז אם ועדת המכרזים החליטה על כך על פי תקנה 23 לתקנות המכרזים, אינה פוגעת בסמכות מועצת העיר אליה מועבר הענין על ידי ראש העיר לפי סעיף 148 לפקודת העיריות לקבל כל החלטה עליה היתה רשאית ועדת המכרזים להמליץ, לרבות החלטה לביטול המכרז במקרים מתאימים. השאלה העומדת לדיון בענין במקרה זה, היא האם מן ההיבט המהותי ניתן היה להחליט על ביטול המכרז, בין שהדבר נעשה על פי המלצת ועדת המכרזים ובין שהדבר נעשה על ידי מועצת העיריה, ובה במידה שהיתה לכך הצדקה מן ההיבט המהותי, וככל שהיתה הצדקה לסטות מהמלצת ועדת המכרזים, היתה מוסמכת גם מועצת העיריה להחליט על כך. דא עקא, שבנסיבות הענין נראה לי, שלא היתה לאף אחד מהגופים של העיריה הצדקה מהותית להורות על ביטול המכרז, מבחינת המחויבות לעקרונות דיני המכרזים. ביטול מכרז פוגם בעקרון השויון, כאשר היתה לעותרת ולמשיבה 4 הזדמנות שווה להגיש את הצעותיהם במכרז, לאחר השתתפות בסיור הקבלנים, ומשיבה 4 לא ניצלה את ההזדמנות האמורה, נמנעה מלהשתתף בסיור הקבלנים, ורק לאחר הסיור, כאשר ידעה או היתה יכולה לדעת שהיה רק משתתף אחד בסיור הקבלנים, החליטה להגיש את הצעתה למכרז, בלי להשתתף בסיור הקבלנים. הטענה כי ניתן להכשיר את ההצעה על אף אי השתתפותה בסיור הקבלנים הואיל והיא הכירה את המקום, אינה נראית לי, גם מן ההיבט העקרוני וגם לאור העובדה שלא היתה הצדקה ענינית לאי השתתפותה בסיור הקבלנים, ולא היה בעובדה שהיא הכירה קודם לכן את האצטדיון כדי לשחררה מהחובה להשתתף בסיור הקבלנים, שנועד למטרות שונות ולא רק להיכרות המקום. ההשתתפות בסיור הקבלנים נקבעה כתנאי סף מחייב, ולא היה בנימוקי ראש העיר או בטענות משיבה 4, כדי לאפשר את הכשרת הצעתה, על אף אי השתתפותה בסיור הקבלנים. העובדה שהעותרת היתה מציעה יחידה שידעה על כך, היתה יכולה להיחשב כאמור כשיקול עניני לאי קבלת הצעתה, אך בנסיבות הענין נראה לי ששיקול זה לא היה השיקול הדומיננטי לכך, ועדת המכרזים נתנה את דעתה לעובדה זאת, דנה בענין פעמיים והחליטה להמליץ על קבלת הצעתה של העותרת כזוכה, על אף העובדה האמורה. כמו כן, נראה לי ששיקול זה אינו שקול בנסיבות הענין כנגד השיקולים המחייבים הימנעות מביטול המכרז. גם הטענה בדבר הטעות באמדן אינה נראית לי כנימוק דומיננטי שהיה בו כדי להצדיק אי קבלת המלצת ועדת המכרזים והחלטה על ביטול המכרז. אכן, העותרת ידעה שהיא המציעה היחידה וידעה את המחיר המינימלי שנקבע בתנאי המכרז, אך לא ידעה מה היה האמדן, ולא היתה יכולה לדעת מראש שועדת המכרזים תמליץ על הצעתה כהצעה יחידה. לאחר הגשת ההצעה, התברר שהצעתה היתה נמוכה אך במעט מהאמדן, ולאור זאת החליטה ועדת המכרזים להמליץ על הצעתה, אף שהיתה ההצעה היחידה שעמדה בתנאי הסף, לאחר פסילת הצעתה של משיבה 4. במצב זה נראה לי, שהחלטות ראש העיר ומועצת העיריה אינן עומדות במתחם הסבירות, ויש בהן פגיעה בעקרונות דיני המכרזים, בכך שהם מורים על ביטול המכרז, תוך מתן הזדמנות נוספת בלתי מוצדקת למשיבה 4, שהצעתה נפסלה, להשתתף פעם נוספת במכרז, תוך פגיעה בסודותיה המקצועיים של העותרת, ומתן הזדמנות נוספת בלתי הוגנת למשיבה 4 ולמציעים נוספים, שיכולים כיום להגיש את הצעותיהם תוך התחשבות בגובה ההצעה שהוגשה על ידי העותרת. אני ער לטענת המשיבים 1 -3, בדבר הנזק הכספי שיכול להיגרם לעיריה, אך נזק זה נגרם בגלל הטעות של הגורמים שעסקו בהכנת האמדן. גם מצד משיבה 4, לא היתה כל יוזמה לגילוי הכנסותיה מפרסום באצטדיון, בשלב שקדם להגשת המכרז, ורק לאחר ההמלצה של ועדת המכרזים לקבל את הצעת העותרת כזוכה, התנדבה לחשוף את ספרי החשבונות שלה, על מנת להצביע על אמדן מוגדל ועל מנת לנסות להביא לביטול ההמלצה לקבוע את העותרת כזוכה. מסקנה 11. בנסיבות אלו, נראה לי שיש לקבל את העתירה, ולאור זאת אני מורה על ביטול החלטותיהם של ראש העיר ושל מועצת העיריה לביטול המכרז. בתנאים אחרים, הייתי שוקל אפשרות להחזיר את הענין לועדת המכרזים, על מנת לבדוק את טענות הצדדים הנוגעות לטעות באמדן, אך לאחר ששקלתי את הענין ובהתחשב בזמן הרב שחלף, נראה לי שאין דרך ממשית שיש בה כדי להצדיק את ביטול המכרז, בהתחשב בשיקולים האמורים, ולאור זאת אני קובע שיש לקבל את העותרת כזוכה במכרז, כאשר המרוץ של תחילת התקופה לביצוע המכרז יתחיל במועד מוקדם ככל האפשר שייקבע לכך בהסכם בין העותרת ובין משיבה 3. כמו כן, אני מחייב את משיבה 3 לשלם לעותרת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. לגבי משיבה 4, אני נמנע מחיובה בהוצאות בנסיבות הענין. מכרזראש עירביטול מכרז