סעיף 145 א לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א - 1950 קובע את הכללים בעניין מינוי מבקר במועצה מקומית: "(א) המועצה, בהחלטת רוב חבריה, תמנה מבקר פנימי במשרה מלאה, למועצה (להלן - המבקר), על פי הוראות צו המועצות המקומיות (שירות עובדים), התשכ"ב - 1962. (ב) היה מספר התושבים בתחום המועצה 10,000 או יותר, רשאי השר לאשר שהמבקר יכהן במשרה חלקית שלא תפחת מחצי משרה בתנאי שהשלמת משרתו לא תהיה אלא בעבודת ביקורת ברשות מקומית אחרת ובאישור השר . (ג) היה מספר התושבים בתחום המועצה פחות מ- 10,000 רשאי השר לאשר שהמבקר יכהן במשרה חלקית שלא תפחת מרבע משרה ובתנאים האמורים בסעיף קטן (ב). (ד) המבקר לא ימלא במועצה תפקיד נוסף על הביקורת זולת תפקיד הממונה על תלונות הציבור או הממונה על תלונות העובדים, וזאת אם מילוי תפקיד נוסף כאמור לא יהיה בו כדי לפגוע במילוי תפקידו העיקרי. (ה) המבקר לא ימלא מחוץ למועצה תפקיד שיש בו או שעלול להיות בו ניגוד ענינים עם תפקידו כמבקר". להלן פסק דין בנושא מינוי מבקר פנים מועצה מקומית: פסק דין 1. רקע עובדתי: התובע הגיש ביום 26.2.01, תביעה כנגד הנתבעת לצו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעת או מי מטעמה, להתכנס ולדון בעניין איוש משרת מבקר פנימי, וכן ליתן צו עשה לפיו הנתבעת תעסיק את התובע כמבקר פנימי בהיקף של רבע משרה, ותשלם לו את שכרו החל מחודש 7/00 ולחילופין כי הנתבעת תשלם לתובע בגין הפרת ההסכם, ו/או פיטורין שלא כדין, עוגמת נפש, מצג שוא סך של - שווי 25 משכורות ובסה"כ - 185,342.63 ₪. 2. הנתבעת הינה מועצה מקומית כמשמעותה בצו המועצות המקומיות (א) תשי"א - 1950 (להלן:"הצו"). 3. בתאריך 12.12.99, פנו ראש הנתבעת דאז, מר אפריים ויצמן ז"ל ומר סלומון כהן - ראש המועצה המקומית מיתר, לישראל שפיצר - ראש מנהל שרות עובדים ברשויות המקומיות במשרד הפנים, ובקשו לאשר להם נחיצות משרה בהיקף של 0.25 לכל מועצה לתפקיד מבקר פנים. במכתב צויין כי דרך התשלום תהיה על פי שעות (עד 46 שעות לכל רשות) ותמורת חשבונית. עוד התבקש באותו מכתב, כי תמונה ועדת בחינה לקבלת מועמד ראוי ומתאים לתפקיד הנ"ל (נספח 1 לסיכומי הנתבעת). 4. בתאריך 2.1.00, אישר מר שפיצר, לראש הנתבעת ולראש המועצה המקומית מיתר לפרסם מכרז פנימי פומבי, בקשר למשרת מבקר פנים בנתבעת ובמיתר בהיקף של חצי משרה. באותה הודעה, קבע מר שפיצר את הרכב ועדת הבחינה במכרז, אשר כללה בין השאר את ראש הנתבעת, ראש המועצה המקומית מיתר, נציגי הציבור המקומי, נציג הסתדרות, נציג מנהל שירות העובדים ונציג ועד העובדים (נספח 2 לסיכומי הנתבעת). 5. במקביל למכתב זה, יצא גם מכתבה של הגב' מיכל קורנבלום, הממונה על כוח אדם ברשויות מקומיות במשרד הפנים, מיום 2.1.00 לראש הנתבעת ולראש המועצה המקומית מיתר, בו אושרה נחיצות משרת מבקר פנים לשתי הרשויות בהיקף של חצי משרה (רבע משרה לכל רשות). במכתב צויין כי המבקר חייב להיות עובד המועצה בהתאם לסעיף 145 לצו וחל איסור מוחלט להעסיק עובד חיצוני. כמו כן, נאמר במכתב כי בהתאם להנחיות מנכ"ל משרד הפנים, שכר המבקר יהיה 80% משכר הבכירים לפי חלקיות המשרה (נספח 3 לסיכומי הנתבעת). 6. ב 27.1.00, פרסמה הנתבעת ביחד עם מועצה מקומית מיתר מכרז מס' 2000/ע/1 למשרת מבקר. במודעה שפורסמה בעיתון נכתב כי היקף העבודה הוא:"עד 46 שעות חודשיות לכל מועצה (1/4 משרה) (על בסיס חשבוניות תשלום)" (נספח 4 לסיכומי הנתבעת). 7. בתאריך 15.5.00 הודיעו ראש הנתבעת דאז וראש המועצה המקומית מיתר לתובע, כי ועדת הבחינה בחרה בו לתפקיד מבקר המועצות וכי עבודתו תחל ב 1.7.00 (נספח א' לכתב התביעה). 8. המועצה מקומית מיתר חתמה עם התובע על הסכם העסקה על בסיס קבלני לתקופה שבין 1.7.00 ועד ליום 31.12.00 עם אפשרות הארכה (נספח 6 לסיכומי הנתבעת). 9. מליאת הנתבעת התכנסה ב 8.8.00 , וראש המועצה דאז ביקש לאשר את מינוי התובע כמבקר המועצה. היועצת המשפטית של הנתבעת, עו"ד שלו, הציגה את המגבלות החוקיות שבהעסקת מבקר בחוזה קבלני וההשלכות הצפויות במקרה של תביעה. הנתבעת החליטה כי ההחלטה תידחה עד לקבלת אישור הממונה על המחוז להעסקת מבקר בחוזה קבלני (נספח 5 לסיכומי הנתבעת). 10. באותו מועד בו התכנסה מליאת הנתבעת - 8.8.00 - שלח התובע לראש הנתבעת מכתב ובו ציין כי ועדת הבחינה הבהירה לו, שצורת ההעסקה תהיה על בסיס קבלני תמורת חשבוניות. התובע ציין כי צורת העסקה זו נוחה, מועדפת עליו, כי שימשה אותו משך שנים רבות, אינה גורמת נזק לנתבעת. לעומת זאת כל צורת התקשרות אחרת תגרום לו נזק כלכלי בשל הפגיעה בפנסיה הצבאית שהוא מקבל (נספח 7 לסיכומי הנתבעת). 11. ב 7.8.00, פנתה עו"ד שלו למר שפיצר וביקשה ממנו הבהרה לנוכח העובדה כי ראש הנתבעת היה אמור להכין חוזה התקשרות על בסיס קבלני לתובע, כפי שהדבר אושר לדברי ראש הנתבעת ע"י הממונה על המחוז, כנראה על דעת מר שפיצר. עו"ד שלו ביקשה הסבר למתכונת העסקה זו בהיותה מנוגדת לדעתה לסעיף 145 א (א) לצו (נספח א לכתב ההגנה). 12. יצויין כי התובע הגיש באותו חודש - 2.8.00 - חשבונית מס' 115 לנתבעת ובה חיוב בגין שכר עבודה לחודש 7/00 בסך - 5996.25 ש"ח (נספח ד לכתב ההגנה). 13. על מעטפה רשמית, כמעין מזכר, של הנתבעת נכתב ע"י ראש הנתבעת דאז, למזכיר הנתבעת, מר אונציג ב 7.8.00 , כי לא ניתן יהיה לשלם את החשבוניות עד שלא יאושר במליאה. לשאלת ראש הנתבעת כמה שעות עבד התובע נענה בכתב כי ביצע כ 46 שעות (נספח ה' לכתב ההגנה). 14. בתאריך 23.8.00, הודיע הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, מר שלום דנינו, לראש הנתבעת דאז, כי לא יוכל לאשר העסקת המבקר כיועץ חיצוני, מאחר והדבר נוגד את האמור בסעיף 145 ב (א)(1) לצו המחייב שהמבקר יהיה עובד המועצה (נספח 8 לסיכומי הנתבעת). 15. ב 18.10.00, פנתה ב"כ התובע, עו"ד בלויטה למר אלי לוי, מ"מ ראש הנתבעת, בדרישה להשיב התובע לעבודה, לאחר שהתברר לה כי מליאת הנתבעת החליטה להפסיק את עבודתו כמבקר פנים ולצאת במכרז חדש (נספח ד' לכתב התביעה). 16. עו"ד שלו השיבה לב"כ התובע ביום 25.10.00, לאחר שפרטה את השתלשלות העניינים, כי לנוכח תשובתו של הממונה על המחוז, הוצע לתובע למלא את תפקידו כעובד המועצה אך הוא סרב בשל שיקולי מיסוי. אשר לחשבוניות שהתובע הגיש, לנוכח העדר יחסים משפטיים בין הצדדים, אין הוא זכאי לתשלום כלשהוא. בסיום המכתב מציינת עו"ד שלו (סעיף 21 למכתב), כי הנתבעת מוכנה להעסיק את התובע בהתאם לתוצאות המכרז, כעובד מועצה בחלקיות משרה (נספח ז לכתב ההגנה). 17. בתאריך 2.11.00, פנתה עו"ד בלויטה לעו"ד שלו והודיעה כי התובע מסכים להתחיל לעבוד כעובד המועצה כמבקר פנים בהיקף של רבע משרה, בהתאם לתוצאות המכרז, החל מאותו יום. לשם כך ביקשה ב"כ התובע טיוטת הסכם העסקה. כמו כן, התבקשה הנתבעת לשלם לתובע את שכר עבודתו בחודשים יולי עד ספטמבר 2000 (נספח ו' לכתב התביעה). 18. ב"כ התובע חזרה ופנתה לעו"ד שלו ביום 19.11.00 וביקשה לדעת אם נקבע מועד לישיבת המליאה, בה יובא מינוי התובע לאישור וזאת לאחר הבחירות לראשות המועצה (נספח ז' לכתב התביעה). 19. ב"כ התובע חזרה לעו"ד שלו ביום 30.11.00 וביקשה לדעת אם מועד הישיבה הוא 28.11.00 או 29.11.00 (נספח ח' לכתב התביעה). 20. בתאריך 29.11.00 התכנסה מליאת הנתבעת והחליטה לא לשלם לתובע את החשבוניות שהגיש, וכן לא לאשר את העסקתו (נספח ט' לכתב ההגנה). 21. בתאריך 26.12.01, פנה התובע לביה"ד בבקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד ( בש"א 1477/01) לפיו יאסר על הנתבעת לדון ו/או לקבל החלטה בעניין מכרז לאיוש משרת מבקר פנימי בנתבעת וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי. 22. בתאריך 8.3.01 הסכימו הצדדים כי עד לאחר מתן פס"ד לא ימונה מבקר לנתבעת. 23. בתאריך 23.4.01 פנה התובע בבקשה למתן צו מניעה נגד הנתבעת , לפיו יאסר כינוסה של ועדת הבחינה למילוי משרת מבקר פנים אשר נועדה ליום 24.4.01 וזאת בניגוד להסכמת הצדדים מיום 8.3.01. 24. ביה"ד החליט ב 23.4.01, כי על אף שיש לדחות הבקשה כי אין בזימון ועדת הבחינה כדי לסתור את הסכמת הצדדים מיום 8.3.01 הרי, שבהתחשב במשמעות שיש להחלטת ועדת בחינה, ניתן צו לפיו הועדה לא תכריע עד אשר יינתן פס"ד בתיק העיקרי. 25. עדויות הצדדים: בתאריך 10.5.01, הביאו הצדדים את ראיותיהם. התובע נחקר על תצהירו כפי שניתן בתמיכה לבקשה למתן צו מניעה. התובע סיפר כי עסק במשך 7 שנים במגוון תפקידים ברשות מקומית, הוא בעל תואר ראשון במינהל ציבורי, וכן סיים קורס מיוחד למבקרי פנים של משרד הפנים. התובע סיפר כי הוא מכיר את הצו אך לפי עצה משפטית שקיבל אין צורך שמליאת הנתבעת תאשר את מינויו. כשקיבל את המכתב מיום 15.5.00, סבר כי אין צורך בהליך נוסף, היה צריך רק להחתם הסכם עבודה, כפי שקרה במיתר. לצורך התפקיד היה צריך לחתום על כרטיס , אך כיון שמזכיר הנתבעת הסביר שהעדר מקום במשרד הנתבעת, מביאים לתוצאה שיאלץ לעבוד מהבית. התובע מציין כי הסכים מראש לעבוד בכל צורה. התובע ציין כי התחיל לעבוד בנתבעת ב 1.7.00 בחודש יולי עבד 41 שעות בחודש, באוגוסט 46 שעות ובספטמבר 3-5 שעות ולאחר מכן נסע לחו"ל. התובע נפגש עם ראש הנתבעת , הגזבר, מנהלת מח' הנדסה וקיבל חומר בכתב כפרוטוקולים של מליאת המועצה ממזכיר המועצה. כמו כן קיבל התובע מפתח לחדר זמני בו יכול היה לשבת. התובע אישר, כי לא נפגש עם ב"כ הנתבעת לאחר שזו אמרה לו כי כל עוד אין אישור של מליאת המועצה לא יוכלו להיפגש. התובע המשיך לעבוד למרות שלא קיבל תשלום, כי האמין שיקבל התשלום במועד מאוחר. התובע אישר כי הציעו לו לאחר הגשת התביעה לבוא למועצה ולקיים הליך שימוע, התובע סרב כי בלשונו: "עבר זמנו בטל קורבנו". 26. מטעם הנתבעת העיד מר אריה אונציק, המשמש כגזבר ומזכיר הנתבעת מאז 3/97. המזכיר מסר בעדותו כי הבהיר לתובע שלא יוכל להיות מועסק ללא אישור המליאה. מר אונציק סיפר כי למרות שקיבלו הנחייה ממר שפיצר כי המבקר יועסק כעובד, נאמר אחרת במודעה שפורסמה, ובעניין זה העיר לראש הנתבעת המנוח. מר אונציק אישר כי הוא או פקיד מטעמו מסרו לתובע פרוטוקולים. באחת השיחות שהיתה למר אונציק עם התובע, שאל איך יסתדר עם הפנסיה הצבאית כאשר יקבל שכר כעובד - ונענה כי הוא פשוט לא ידווח. מר אונציק סיפר כי פרוטוקול הישיבה מיום 29.11.00, אינו משקף את כל הדברים שנאמרו באותה ישיבה. הדברים שהובאו בישיבה היו אמירותיו של התובע לראש הנתבעת כי לא יבקר את עצמו, ודבריו למר אונציק בעניין הפנסיה הצבאית. חברי מליאת המועצה היו ערים לכך כי קיימת חוות דעת משפטית של עו"ד פנר הסותרת את חוות דעתה של היועצת המשפטית של הנתבעת. 27. סיכומי התובע: התובע טוען כי בעצם הכללת תניה במשרד לפיה התשלום הוא על בסיס חשבונית, לא היה כדי לקבוע כי עבודת המבקר תהא על בסיס קבלני. 28. הנתבעת שגתה כאשר חרצה את דינו של התובע בשל אמרה שיוחסה לו, לפיה לא יבקר את עצמו זאת גם לנוכח חוות דעתו של עו"ד פנר שניתנה למועצה מקומית מיתר ממנה עולה כי ניתן להעסיק מבקר פנים כקבלן עצמאי (ת/2). 29. הנתבעת לא נתנה לתובע את זכות השימוע טרם שחרצה את דינו ומבחינה זו בטלה החלטת הנתבעת. 30. בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (מכרזים משותפים) תשל"ג - 1972 , סעיף 5, החלטת ועדת מכרזים משותפת תבוא במקום החלטת מועצת הרשות המקומית לכל דבר ועניין. לכן לא היה צורך באישור המליאה אך למרות זאת הסכים התובע להמתין לאישור. 31. התובע עותר לאכיפת הסכם העבודה ולקבלת שכר בגין 11 חודשי העבודה שמאז 1.7.00 לפי תחשיב של 125 ₪ לשעה, 46 שעות חודשיות ובסה"כ 7413 ₪ לחודש (כולל מע"מ) וסה"כ 81,550 ₪ ובתוספת פיצויי הלנת שכר. 32. לטענת התובע ויתר על העסקתו במועצה האזורית בני שמעון לטובת עבודתו, בין השאר, בנתבעת. לעובדה שהנתבעת אינה מעסיקה אותו יש השלכה על כדאיות עבודתו במועצה המקומית מיתר. 33. סיכומי הנתבעת: ביה"ד מוסמך לבטל החלטה של רשות ציבורית אם התקבלה משיקולים זרים, פגיעה בכללי צדק טבעי, או שהיא בלתי חוקית, בלתי חוקתית, מפלה או נגועה בחוסר סבירות קיצוני. 34. טענת התובע בסיכומיו כי ענין לנו בשיקול זר לפיו ראש המועצה הנוכחי לא רצה במינוי התובע, מינוי שהחל בו קודמו, אינה נתמכת בכל ראיה. 35. מליאת הנתבעת לא נתנה אמון בתובע על רקע התבטאויותיו, כי לא יבקר עצמו ולא ידווח על השכר שיקבל מהנתבעת למשרד הביטחון, המשלם לו פנסיה צבאית. 36. הנתבעת סירבה לתת יד לחוזה פסול ולמי שמבקש לכפות עליה חוזה פסול. 37. במקרה הזה צויין כי אין חובה לתת לתובע זכות שימוע מאחר ולא מדובר בפיטורי עובד אלא במינויו. יחד עם זאת, הנתבעת היתה נכונה לתת לתובע זכות שימוע אולם הוא דחה אותה. 38. חוק הרשויות המקומיות (מכרזים משותפים) תשל"ב - 1972 נועד למטרת הזמנת טובין, הזמנת שרותים או ביצוע עבודות אך לא לצורך התקשרות עם עובדים. 39. התובע אינו זכאי לשכר כיוון שלא מונה למשרת המבקר, ולכן גם לא היה רשאי להתחיל בעבודתו. על התשלום שבגינו הגיש חשבונית, יכול התובע להגיש תביעה לבית-משפט השלום. 40. הכרעה: סעיף 145 א לצו קובע את הכללים בענין מינוי מבקר במועצה מקומית: "(א) המועצה, בהחלטת רוב חבריה, תמנה מבקר פנימי במשרה מלאה, למועצה (להלן - המבקר), על פי הוראות צו המועצות המקומיות (שירות עובדים), התשכ"ב - 1962. (ב) היה מספר התושבים בתחום המועצה 10,000 או יותר, רשאי השר לאשר שהמבקר יכהן במשרה חלקית שלא תפחת מחצי משרה בתנאי שהשלמת משרתו לא תהיה אלא בעבודת ביקורת ברשות מקומית אחרת ובאישור השר . (ג) היה מספר התושבים בתחום המועצה פחות מ- 10,000 רשאי השר לאשר שהמבקר יכהן במשרה חלקית שלא תפחת מרבע משרה ובתנאים האמורים בסעיף קטן (ב). (ד) המבקר לא ימלא במועצה תפקיד נוסף על הביקורת זולת תפקיד הממונה על תלונות הציבור או הממונה על תלונות העובדים, וזאת אם מילוי תפקיד נוסף כאמור לא יהיה בו כדי לפגוע במילוי תפקידו העיקרי. (ה) המבקר לא ימלא מחוץ למועצה תפקיד שיש בו או שעלול להיות בו ניגוד ענינים עם תפקידו כמבקר". 41. ניתוח הסעיף הנ"ל יכול לשפוך אור על דרך מינויו ועל מעמדו של המבקר. אין מחלוקת כי מבקר פנימי המכהן במשרה מלאה מתמנה על ידי המועצה בהחלטת רוב חבריה. כמובן שגם כאן קיימת ועדת מכרזים של המועצה אשר מקיימת את כל הליכי המיון, והבחירה והחלטת המליאה היא זו הנותנת את הגושפנקא. 42. לעומת זאת, יכול שמבקר פנים יכהן במשרה חלקית וזאת בהתאם למספר התושבים בתחום המועצה. לא פחות מחצי אם מספר התושבים הוא 10,000 ויותר, לא פחות מרבע משרה אם מספר התושבים הוא פחות מ 10,000. בכל מקרה השר צריך לאשר זאת ועל המבקר לדעת כי יוכל להשלים את משרתו עד להיקף של משרה מלאה רק בעבודת ביקורת ברשות מקומית אחרת. 43. לשם ההשוואה, אם ניקח משרת חובה אחרת כיועץ משפטי ברשות מקומית, שמספר תושביה פחות מ 50,000, יכול למשל להיות יועץ משפטי של רשויות מקומיות אחרות אבל יכול לעסוק גם בעבודות חוץ בתמורה. ראה: סעיף 5 לחוק הרשויות המקומיות (יעוץ משפטי) התשל"ו - 1975. 44. מהשוואה זו עולה באופן ברור ההבדל בין שתי המשרות - ששתיהן חיוניות וחשובות במרקם ובמבנה של רשות מקומית . עבודתו של מבקר חייבת להתבצע בעצמאות תוך אי תלות מוחלט בגורמים השונים שהם מושא ביקורתו. היכולת לבצע עבודה כזו מתאפשרת רק כאשר המבקר עובד בתפקיד כזה במקום אחד, או שניים או אולי יותר שהם כולם רשויות מקומיות אבל רק כמבקר ברשויות מקומיות. 45. מרווח תמרון הרבה יותר גדול ניתן ליועץ משפטי של רשות מקומית בהתחשב בגודלה, שאין ולא ניתן לקפח את פרנסתו של מי שמבקש להיות יועץ משפטי של רשות מקומית, אך בשל גודלה, העסקתו יכולה להיות עוד אפילו פחותה מרבע משרה. לכן המחוקק גם פה קבע מכסה של מספר רשויות, שניתן להיות יועץ משפט שלהן, שמספר התושבים הכולל שלהן הוא עד 75,000 ושכל הרשויות מסכימות. לבד מכך המחוקק מאפשר עבודות נוספות וזאת כמובן כל עוד אין ניגוד עניינים. 46. לגבי מבקר פנים אומר המחוקק את דברו מפורשות, כי גם אם עובד המבקר במשרה חלקית ברשות, תבוא השלמת עבודתו למשרה מלאה מעבודה כמבקר ברשות מקומית אחרת. ניתוח זה מביא למסקנה, כי מבקר פנים במשרה החלקית, אינו יכול לעבוד בעבודות פרטיות שאינה ביקורת פנים ברשות מקומית. מסקנה זו אינה משליכה על צורת ההעסקה. 47. בשלב זה, אין ביה"ד רואה צורך להיכנס לדיון בשאלה, אם מבקר פנים העובד בהיקף של משרה חלקית יכול לתת שירותים כקבלן עצמאי, מאחר והצדדים בתיק זה מסכימים כי צריכים להתקיים יחסי עובד - מעביד בין הצדדים גם במקרה של העסקת מבקר פנים בחצי משרה או ברבע משרה . זוהי הפרשנות, שמחזיק בה גם משרד הפנים ובנסיבות העניין, היא סבירה ומקובלת. 48. ייתכן כי ניתן לפרש את סעיף 145 א כמי שמבחין בין מבקר פנים במשרה מלאה שהוא עובד לכל דבר ועניין, לבין מבקר פנים במשרה חלקית שניתן להעסיקו כקבלן נותן שרותים. כאמור איני רואה מקום להכריע בכך מאחר והצדדים אינם חלוקים בנקודה זו וסבורים כי על מבקר פנים להיות עובד של הרשות. אלא שבניגוד להסכמה זו יצרה הנתבעת מצג אחר. 49. התנייה במכרז לפיה תשלום הוא על בסיס חשבונית: כאמור, ברקע העובדתי שנפרש בתחילת פסק הדין הובהר לנתבעת באופן שאינו משתמע לשתי פנים, ע"י הגב' מיכל קורנבלום, הממונה על כוח אדם ברשויות המקומיות במשרד הפנים במכתב מיום 2.1.00 (נספח 3 לסיכומי הנתבעת) כי המבקר חיב להיות עובד מועצה וחל איסור מוחלט להעסיק עובד חיצוני. הדבר מתחוור ומתחזק שבעתיים גם לנוכח העובדה כי שכר המבקר צמוד ל 80% משכר הבכירים. 50. מבחינה זו דחתה הגב' קורנבלום את בקשתם של ראש הנתבעת דאז וראש המועצה המקומית מיתר להעסיק את המבקר תמורת חשבונית כפי שבאה לידי ביטוי במכתבם מיום 12.12.99 (נספח 1 לסיכומי הנתבעת). 51. אבל עושה רושם, שמכתבה של הגב' קורנבלט לא נקרא כלל או זכה להתעלמות מצד הנתבעת, או מי מטעמה, שלא לדבר על יועצה המשפטי, שעה שפרסמו את המכרז ב 27.1.00 (ראה סעיף 14 לסיכומי הנתבעת). במודעה שפורסמה נאמר כי התשלום יהא על בסיס חשבונית. גזבר הנתבעת העיד בפנינו כי העיר על כך לראש הנתבעת, אך דומה שהערה זו היתה רפה מדי ו/או שראש הנתבעת מאן להאזין. 52. בנסיבות אלו, מאמין ביה"ד לתובע כי חברי ועדת הבחינה שכללו בין השאר את ראש הנתבעת לשעבר, וראש המועצה המקומית מיתר, אמרו לו בעת הראיון כי צורת ההעסקה תהא על בסיס קבלני. כך עולה ממכתבו של התובע לראש הנתבעת דאז מר ויצמן ז"ל, מיום 8.8.00 (נספח ג' לכתב ההגנה). 53. אף בהמשך, ראש הנתבעת דאז, הציג בפני המליאה שהתכנסה ב 8.8.00 בה נאמר כעולה מהפרוטוקול: "ויצמן אפרים מציג את כישוריו של נדב נווה ואת דרך ההתקשרות במכרז ובחוזה קבלני שאושר ע"י הממונה על המחוז" (נספח 5 לסיכומי הנתבעת). ב"כ הנתבעת בסיכומיה בסעיף 15 כינתה את האמור לעיל: "דברים קשים", בבחינת הנחתום שבוחר להעיד על עיסתו!. לא ברור מתי ניתן אישור כזה ע"י הממונה על המחוז, אם בכלל ולפי תשובתו כפי שניתנה בהמשך, ברור כי לא היה אישור כזה. 54. ב"כ הנתבעת, שנכחה גם באותה ישיבה הציעה כי הדבר יועבר לאישור הממונה על המחוז וזה כאמור ב 23.8.00, אינו מאשר את העסקת המבקר כקבלן עצמאי אלא אך ורק כעובד מן המנין. 55. לנתבעת לא אצה הדרך, ושום מכתב או מסמך לא יוצא לתובע בעניין זה. מי שמעוררת את הנתבעת, היא בא כוחו במכתב מיום 18.10.00 - אשר מביא לתגובת הנתבעת באופן נחרץ לפיה רק העסקה של התובע כעובד לפי חלקיות משרה אפשרית. 56. ב"כ התובע אינה מהססת ומסכימה לכך ומודיעה על כך ב 2.11.00. אבל כאמור לנתבעת אף פעם לא אצה הדרך ורק בסיומו של אותו חודש, מובא הדבר לדיון במליאת הנתבעת. 57. תאור העניינים, כפי שחלקם כונה בצדק ע"י ב"כ הנתבעת "קשים" מביא למסקנה כי הליקוי שנפל בהגדרת אופן העסקת התובע הוא של הנתבעת בלבד. התובע לא ביקש מלכתחילה להיות מועסק כקבלן עצמאי. כך הציעו לו, כך נאמר בתנאי המכרז, כך דיברו איתו בועדת הבחינה. כך גם המשיכו לבקש גם לאחר שהעסקתו אושרה בועדת הבחינה. 58. לתובע היה בסיס מוצדק להאמין כי הדבר אפשרי, כפי שעבד כך בעבר במועצה האזורית בני שמעון וכפי שהוא עובד כיום במועצה המקומית מיתר. נכון הוא כי מדובר גם בעניין שיש לו משמעות כלכלית מיסויית מבחינת התובע, אולם הנתבעת הציגה בפניו מצג, כי דרך העסקתו זו תתבצע ללא כל בעיה. 59. הנתבעת אינה יכולה לבוא חשבון עם התובע, שעה שהיא עצמה לוקה בהבנת הנאמר לה ע"י הגורמים המוסמכים במשרד הפנים, מציגה מצג כוזב, מטעה את התובע, וגורמת לו נזק בכך שהיא גוררת אותו, שלא לצורך, למאבקים משפטיים מיותרים. 60. הנתבעת אף לא חשבה, שיש מקום לתקן ובמהירות את שנעשה בשגגה. אם נחזור שוב ללוח הזמנים הרי נגלה שבתחילת ינואר 2000 מתקבל המכתב ממשרד הפנים בו נאמר מפורשות שדרך ההעסקה היא לא של נותן שירותים, בסוף ינואר מתפרסמת המודעה ובה נאמר שהתשלום הוא על פי חשבונית, במחצית מאי 2000 מקבל התובע הודעה כי הועדה בחרה בו והעסקתו תחל מ 1.7.00. רק ב 8.8.00 מתכנסת המליאה של הנתבעת לאשר את העסקת התובע ולאחר שהיא דוחה זאת, היא מחליטה על כך סופית רק ב 29.11.00. כלום לא ניתן היה לבצע את התיקון המעוות ביתר זריזות? שעה שמזכיר הנתבעת מודע לבעיתיות, וכך גם היועצת המשפטית שלה? הרי במועצה המקומית השכנה - מיתר - בלי כחל וסרק העסיקו את התובע לפי חוזה כבר מ 1.7.00. 61. בנקודה זו, ביה"ד שוכנע, כי התובע לא התעקש להיות מועסק לפי חשבונית וכקבלן עצמאי, והוא לא היתנה העסקתו בכך. היתה זו אך ורק התמהמהותה של הנתבעת, בשל מחדליה ופעולותיה שהביאו את התובע עד הלום. 62. מעמדו של אישור המינוי ע"י הנתבעת: כבר הבהרנו קודם לכן שלא כמבקר פנים במשרה מלאה שועדת המכרזים של הרשות בוחרת אותו כאן נבחר התובע ע"י ועדת בחינה שהיתה מורכבת מראשי המועצות ביניהם ראש הנתבעת לשעבר, ומנציגי ציבור ואחרים. המכרז אם כן הציג כמקשה אחת חצי משרה המורכבת משני רבעים - רבע לכל מועצה מקומית. 63. במקרה זה, ברור הוא שהחלטת הועדה היתה סוף פסוק מבחינת התובע, כי אחרת, איך יכולה ועדה שכזו לתפקד אם מועצה מקומית אחת תאשר את המינוי והשניה לא תאשר; ברוח זו, יצא המכתב המשותף לנתבעת ולמועצה המקומית מיתר ביום 15.5.00 ובו נאמר: "הננו שמחים להודיעך כי עם תום הליכי המכרז, ועדת הבחינה בחרה בך לתפקיד מבקר המועצות החל מתאריך 1.7.00. אנו מאחלים לך הצלחה בתפקידך". כך נספח א' לכתב התביעה. זהו אינו מכתב של ועדת הבחינה אלא מכתב רשמי של שתי הרשויות המודיע לתובע על בחירתו. מכאן ניתן ללמוד שהבחירה היא על דעת הרשויות ובאישורן. 64. ברור הוא, שאם היה צורך באישור של מליאת המועצה, הרי שהוא טכני דקלרטיבי. המועצה לא יכולה היתה לבטל החלטה של ועדת בחינה, מאחר והיא לא שמעה את התובע אף פעם, לא ראיינה אותו, לא התרשמה ממנו. אין לה כל סמכות לבטל את המינוי אלא רק במקרה שבו התובע מסרב לחתום על חוזה העסקה, דבר שלא קרה כאן כלל!. 65. גם אם היו לנתבעת הסתייגויות מהמינוי, היתה צריכה לעשות זאת ללא דיחוי בין ה 15.5.00 עד ל 1.7.00 . במקום זאת, היא מתכנסת רק באוגוסט ומתחילה שוב את הליך הבדיקה. אין בהליך שכזה שמץ של הגינות או תום לב. הנתבעת נהגה מבחינה זו באטימות, באדישות ובשרירות לב. שלא לדבר על כך שמדובר בהליך נטול סמכות כלל. תנאי העסקה ודאי שאינם יכולים להיות מכשול לאישור מינוי לאחר שאלו סוכמו כבר במכרז. גם אם נפלה טעות אין בה כדי להוות מכשול להעסקת התובע. 66. פנייתו של התובע לחוק הרשויות המקומיות (מכרזים משותפים) תשל"ב - 1972, בכל הקשור להחלטת הועדה שבאה במקום החלטת הרשות, שובה את הלב אך אינה יכולה להתקבל הואיל וכפי שטענה הנתבעת, החוק מתייחס לטובין, הזמנת שרותים וביצוע עבודות ולא למקרה של עבודת מבקר המושתת על יחסי עובד - מעביד. 67. יחד עם זאת, חוזר ביה"ד ומבהיר כי אין כל פסול בדרישה לאשר המינוי במליאת המועצה, אך עסקינן באישור פורמלי בלבד, אשר אינו יכול להיות תחליף או לבוא במקום החלטת הועדה המשותפת, שהיא הנותנת בעניין זה. 68. סבירות החלטת המליאה: פרוטוקול מליאת המועצה מיום 29.11.00 יובא בזאת כפי שהוא מתייחס לתובע: "אלי לוי -פורסם מכרז בו נכתב שהמבקר יעבוד תמורת חשבונית. משרד הפנים אינו מאשר זאת. אני ומזכיר - גזבר המועצה שוחחנו עימו בנפרד ושאלנו אותו כיצד כמבקר את פעולות המועצה אשר נדרש לבדוק את הפעולות החוקיות, זה ישתלב עם כך שהוא יקבל את התמורה בגין חשבונית, דבר שאינו חוקי, ענני הנ"ל כי לא יבקר את עצמו. כמו"כ הגיש הנ"ל 2 חשבוניות עבודה, בינתיים פנה לעו"ד לייצגו בתביעה. עו"ד נעמי שלו-מלצר -אישור השכר מותנה באישור העסקה ע"י המועצה. אם המועצה אינה ממנה את המבקר איני רואה אפשרות של תשלום כלשהו. שלום שושן - מקבל עמדת היועצת המשפטית. דב אדן - אם אכן יש לו עילה לתבוע אותנו צריך לשלם זאת אחרת אנו צפויים לפיצויי הלנה. עו"ד נעמי שלו-מלצר - זה מקרה קלאסי ואופייני שאין לו להלין אלא על עצמו. אלי לוי -מבקש להפריד ל- 2 את ההחלטה. המבקר לא קיבל הזמנה או חתם על הסכם התקשרות. החלטה - פה אחד החליטה המליאה לא לשלם למר נדב נווה את החשבוניות. הצבעה - האם המועצה מאשרת את המבקר נדב נווה ב- 25% משרה. בעד - 0 נגד - 6 אלי לוי - נמנע. החלטה - מליאת המועצה ברוב חבריה החליטה לא לאשר העסקתו של נדב נווה ב- 25% משרה.". 69. כעולה מהפרוטוקול , ראש הנתבעת מציג בפני המליאה את שיחתו עם התובע ושיחתו של הגזבר עם התובע בהן עלתה השאלה כיצד משתלבת העובדה של קבלת התמורה לעבודתו בחשבוניות - דבר שהוא אינו חוקי עם תפקיד כמבקר והתשובה שקיבל מהתובע - הוא לא יבקר את עצמו. 70. זוהי על פני הדברים העילה הגלויה לפסילת התובע. אם נבחן זאת הרי בראש ובראשונה, מדובר על אופן העסקת התובע. כפי שהתברר, התובע האמין באמת ובתמים, כי הדבר אפשרי, אך גם אם היה הדבר מוטעה, מרגע שהיועצת המשפטית הודיעה במכתבה מיום 26.10.00, כי צורת העסקה זו אינה יכולה לצאת לפועל וניתן להעסיקו רק כעובד, הרי שהתובע לא נאחז בקרנות המזבח והסכים לכך. 71. הביטוי "אני לא אבקר את עצמי", יכול להתפרש למספר כיוונים, כמו גם שבענייני תנאי המבקר ומעמדו לא ראוי באמת, שהמבקר יקבע דברים, אלא מי שממונה עליו כפי שאכן נעשה כאן ע"י הממונה על המחוז, מר דנינו. 72. נאמנה עלינו גרסתו של התובע, כפי שהעיד בפנינו כי היה מוכן לעבוד בכל צורה וכל נסיונה של הנתבעת להיתלות במשפט שאמר, היא רק תואנה להיפטר מהתובע. אין דרך אחרת לפרש זאת. ראש הנתבעת, או כל מי שהיה שותף להחלטה, והצביע שם, בחרו שלא להעיד בתיק זה, ויש להניח כי היו להם טעמים טובים להימנע מעדות. לו היו צריכים להעיד בפני ביה"ד, היה קשה להם להסביר כיצד ועדת בחינה שמצאה את התובע מתאים לתפקיד, היא לצנינים בעיני מליאת הנתבעת. 73. בפרוטוקול לא בא לידי ביטוי הנימוק האחר, שהסביר אותו גזבר הנתבעת לפיו התכוון התובע שלא לדווח למשרד הביטחון המשלם לו פנסיה, על קבלת השכר מהנתבעת. קשה לביה"ד להאמין וזאת מתוך התרשמותו מהתובע כי היה מסוגל לומר דבר שכזה, אולם גם אם אמר משפט כזה, ראוי היה כי יוזמן לפני המליאה ויתן הסבר על כך. מששתק הפרוטוקול ולא גילה כי גם נימוק זה עמד בפני המליאה, הרי שאנו מסתפקים במה שכתוב לפנינו. 74. האם התובע החל לעבוד: התובע סיפר לביה"ד כי בחודשים יולי - אוגוסט, ומעט בחודש ספטמבר, עבד בנתבעת. התובע נפגש עם ראש הנתבעת דאז, עם הגזבר, מנהלת מח' הנדסה, קיבל פרוטוקלים של המליאה, והכין תוכנית עבודה שנתית מפורטת (ת/1). מתוכנית העבודה עולה, כי התובע למד היטב את המועצה, עבודתה, ועדותיה, נושאי התפקידים שבה. התובע הציע כי בתחילה יבחן את דיוני ועדת המכרזים, מתקני המשחקים, רישוי עסקים. בנוסף, הציע התובע שורה של 16 נושאי ביקורת נוספים. 75. אנו מאמינים לתובע, כי עבד בחודשים אלו ואנו סבורים כי עבודתו החלה ב 1.7.00. כאמור אישורה של מליאת המועצה היה טכני בלבד, ויכול היה להיות רטרואקטיבית. אין מחלוקת שהנתבעת לא עשתה דבר כדי להחיש את ההליכים אלא העדיפה כבת יענה לטמון ראשה בחול ולהמתין לבאות. 76. משהתחיל התובע לעבוד, ואף ניתן לו סיוע ע"י אנשי הנתבעת, כולל חדר , אמנם לא לבד, אבל חדר, הרי שהנתבעת מנועה למלהתכחש לעבודתו, לעובדה שהחלה ולעובדה שיש לשלם עבורה. משהתחיל התובע לעבוד הרי ברור שהחלטת המליאה מיום 29.11.00 אינה עוד החלטה של אישור המינוי היא גם החלטת פיטורים. זוהי החלטה שמשמעותה לנוכח העובדה שהתובע כבר החל לעבוד, הפסקת עבודה. 77. האם הפיטורים היו כדין: בפרשת "החברה הכלכלית לפיתוח כפר מנדא" פסק בית-הדין הארצי כי פיטורין ללא נימוק ענייני רלוונטי מוכח ע"י המעביד, הם פיטורים לא חוקיים, פיטורים שלא כדין. "עובד אינו חפץ . יש לו זכויות הקושרות אותו למקום העבודה, בגלל האופי המיוחד של יחסי העבודה. הנימוק שהתחלף היושב ראש אינו מן הנימוקים. יחסי אמון מיוחדים צריכים להתקיים בכל מקום עבודה. יחסי אמון מיוחדים בוודאי צריכים להתקיים בין יושב ראש דירקטוריון למנכ"ל. יחסי עבודה אמנם דומים במהותם ליחסי משפחה בהיותם יחסים מתמשכים, אך יחסי אמון אלו אין פרושים אהבה. פירושם תפקוד ראוי . על יושב ראש דירקטוריון המבקר לפטר עובד בכיר שהיה במקום העבודה לפני הגיע יושב ראש הדירקטוריון עליו להוכיח כי אותו עובד בכיר אינו מתאים לעבודה; כי הוא מפר את האמון המיוחד שכל עובד חב למעביד, ושבעל משרה בכירה בוודאי שחב למעבידו. אי התאמה זו צריך שתהיה אמיתית, ולא אך אי רצון פוליטי או אחר לעבוד עם אותו עובד בכיר, שהיה במקום העבודה בטרם הגיע הממונה החדש. אדם שהתאים לתפקיד קודם לכן, הנטל על המעביד המפטר להוכיח כי אותו עובד אינו מתאים לתפקידו. דבר זה לא הוכח בענייננו. לא ניתן נימוק רלוונטי לאי ההתאמה. משרה בכירה, משרת אמון, אינה מילת קסם המכשירה כל שרירות. ". ראה: ע"ע 375/99 החברה הכלכלית לפיתוח כפר מנדא (1997) בע"מ - ג'אבר פד"ע ל"ה , 245. 78. ביה"ד מוצא שהנימוק שהובא בפרוטוקול המליאה מיום 29.11.00, אינו לגיטימי, אינו רלבנטי, ודאי שאינו סביר ומידתי. הנתבעת התעלמה מהסכמתו של התובע לעבוד אצלה וזאת לנוכח הצעת בא כוחה מיום 25.10.99. מדוע חשבה ב"כ הנתבעת להציע לתובע לעבוד אצלה אם סברה שהוא מתעקש להיות רק נותן שרותים. לתובע, ייתכן והיתה העדפה כלשהיא לדרך העסקה מסויימת, אך אין בכך כדי להכתים אותו או לפסול אותו. 79. יכולים אנו להבין את תחושותיו של התובע, שסבר כי הנתבעת מבקשת להיפטר ממנו לאחר שהגיע ראש מועצה חדש. אם התובע היה עובד טוב למועצה המקומית מיתר, אין סיבה שלא יהיה טוב גם לנתבעת. יתכן וזהו שיקול זר, זאת לנוכח חולשתו של הנימוק שפורט בהחלטת המליאה, אולם לא הובאה בפנינו כל ראשית ראיה לכך. ביה"ד אינו יכול לבסס מסקנה פוזיטיבית בקשר לשיקולים זרים רק בשל תחושות. 80. יחד עם זאת, טוב היתה עושה הנתבעת ובעיקר העומד בראשה, לו היו מפנימים את דברי כבוד השופטת ברק בפרשת כפר מנדא. אי אפשר להשליך כך סתם ככלי אין חפץ בו מי שאושר ע"י ועדה משותפת, עובד כעת בנאמנות ברשות מקומית סמוכה, ועל פי הרושם שעשה על ביה"ד, עשה מלאכתו נאמנה בחודשיים הראשונים לעבודתו. 81. החלטה נטולת שיקולים ענייניים: הכלל הבסיסי , שנקבע ע"י ביהמ"ש באנגליה ואומץ ע"י בתי המשפט בישראל, הוא כי כל רשות מינהלית חייבת לפעול בכל מקרה על יסוד שיקולים ענייניים בלבד. כלל הענייניות אינו מסתפק בכך, הוא מחייב את הרשות, לבסס את החלטתה על כל השיקולים הענייניים. התעלמות משיקול ענייני היא פגם שיש בו כדי לפסול את ההחלטה. ראה: י. זמיר הסמכות המינהלית כרך ב' עמ' 740 - 744. 82. במקרה שלפנינו, ברור כי הנתבעת לא שקלה את כל השיקולים ולא היתה ערה לכל מצבור העובדות העולות בתיק זה. הנתבעת לא לקחה בחשבון את השתלשלות העניינים שהביאה לפרסום מכרז בו נקבע בניגוד להנחיות משרד הפנים, כי התשלום יהיה לפי חשבונית. החטא לכן רובץ לפתחה של הנתבעת בלבד. הנתבעת לא לקחה בחשבון שכל חטאו של התובע היה הסכמה לתנאי המכרז. 83. אבל לא רק זאת. הנתבעת לא מציינת כלל בפרוטוקול ההחלטה מיום 29.11.00 כי היא יודעת שהתובע נתן את הסכמתו לצורת ההעסקה שהנתבעת רוצה בה. חלק מאיסוף הנתונים, שעל הנתבעת היה לעשות לפני קבלת ההחלטה, היה לשמוע את התובע אבל חרף זאת הנתבעת העדיפה לחרוץ את דינו בהעדרו. 84. לכך יש להוסיף את המשמעות הכפולה של החלטת הנתבעת. הרי כפי שקבענו מדובר בהחלטת פיטורים, אבל גם יש בה במשתמע גם החלטה על ביטול תוצאות מכרז. החלטה כזו, אינה יכולה להתקבל סתם כך מבלי שיהיו לה טעמים מיוחדים. שלא לדבר על כך שספק אם החלטה על ביטול תוצאות מכרז, צריכה להתקבל ע"י המועצה ולא ע"י הועדה כפי שנהוג במכרזים במועצות מקומיות. כך סעיף 23 (א) לתוספת הרביעית לצו. 85. העדר זכות שימוע: חומרתה של החלטת הנתבעת גדולה שבעתיים כאשר אנו מוצאים כי לא נערך לתובע שימוע בטרם החלטת המליאה ב 29.11.00. 86. בהיות המשיב גוף ציבורי, הוא כפוף לכללי המשפט המנהלי, ועליו לנהוג בתום לב במסגרת יחסי העבודה. החובה לשמור על הגינות, על צדק ועל סדרי מינהל תקינים בכל הליך פיטורים הינה חלק מהחובה לבצע חוזה עבודה בתום לב . ראה: מאמרו של הנשיא (בדימ.) מנחם גולדברג, "תום לב במשפט העבודה", בספר בר ניב, ע' 139, בע' 145). לפיכך - מוטלת על הנתבעת החובה לתת לתובע המועמד לפיטורים זכות ל"שימוע". זכות השימוע הינה זכות יסוד של העובד המוקנית לו גם מכח כללי הצדק הטבעי, המחייבים מתן הזדמנות וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו, בטרם יוכרע גורלו. השימוע מהווה לגבי העובד "הזדמנות אמיתית ונאותה להשמיע את טענותיו, ויש להקפיד על כך הקפדה מדוקדקת ומלאה". ראה: דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה - שירות התעסוקה פד"ע כו 423. 87. חובת מתן זכות שימוע, לפני הפיטורים, הוכרה בפסיקה ונקבע כי אי מתן זכות כזו, ביחס לעובד, בגופים ציבוריים, עשויה להביא לבטלות הפיטורים מעיקרא. ראה: ע"א 183/96 עירית פתח תקוה ואח' - טחן, פ"ד כג (2) 298; בג"צ 290/65 זאב אלתגר נ' ראש העיריה ועירית ר"ג פ"ד כ (1) 30; בג"צ 668/81 עבאס מעדי נ' שר הפנים, פ"ד לז (1) 744; דב"ע מז/ 154-3 תמר מדמוני נ' המועצה המקומית נתיבות פד"ע כ 144; דב"ע מז/ 132-3 מלכה אנגלסמן נ' עירית רמת גן פד"ע יט' 225; דב"ע שן/30-3 עלי אלהואשלה נ' עירית דימונה פד"ע כב' 81; דב"ע מז/82-3 עירית תל אביב - יפו נ' ישראל אברביה, פד"ע יט' 291; בג"צ 6/88 ישראל אברביה נ' בית הדין הארצי, פ"ד מב (4) 647; ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת נ' דר' חליל עבוד (לא פורסם); ע"ע 375/99 החברה הכלכלית לפיתוח כפר מנדא (1977) בע"מ נ' עבד אלחמיד ג'אבר , פד"ע ל"ה, 245. 88. דרך המלך בפיטורים שלא כדין בשירות הציבור היא הכרזה על ביטול הפיטורים, כך נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה אין ספור פעמים. ראה: דב"ע נד/124-3 מדינת ישראל - פוגל ואח' עבודה ועו"ד כרך א (2) 591 ; דב"ע נו/31-3 מ"י - ארנון בונה עבודה ועו"ד כרך כט (1) 282. 89. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי הציעה לתובע לאחר הגשת התביעה ולאחר קיום הדיון בצו המניעה הזמני, כי יערך לו שימוע והוא סרב לכך. אנו מוצאים כי הנתבעת לא קיימה את חובתה באופן שהזמינה את התובע לשימוע, שקבעה מועד לכך, והתובע לא התייצב, כפי שקרה בפרשת אורי חייק . שם דחה ב"כ המערער את ההזמנה לשימוע, ובכך כאשר סרב להופיע לשימוע אליו הוזמן, הוא החמיץ הזדמנות נאותה לקיים את ההליך ופגע בזכותו שלו עצמו להביא את טענותיו . בכך יש לראות ויתור על הזכות. אך כאמור זה לא המקרה שלפנינו. ראה: ע"ע 231/99 אורי חייק - שרות התעסוקה (לא פורסם) פס"ד מיום 29.5.01. דב"ע נ"ג/244-3 חיים איצקוביץ - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (לא פורסם). דב"ע מ"ו/165-3 חיים סחרוביץ - מדינת ישראל פד"ע י"ח, 337. 90. מכאן שהחלטת המליאה שהיתה פיטורים לכל דבר ועניין, נתקבלה שלא כדין כאשר היתה ללא נימוק לגיטימי, בלתי סבירה, בלתי מידתית, בניגוד לכללי הצדק הטבעי, ועל כן היא בטלה. 91. בשולי הדברים, יצויין שוב כי גם אם לא היה מדובר בהחלטה שהיא פיטורים, אלא רק בעניין אישור העסקת התובע, היה ראוי שהחלטה שכזו תעשה לאחר שיישמע התובע. כך או כך, נראה שהנתבעת הבינה כי שימוע יחייב אותה להביא נימוקים כבדי משקל, שלא כמו אלו שצויינו בפרוטוקול מיום 29.11.00, ולכן העדיפה להציע לקיים שימוע רק כדי לצאת ידי חובה. 92. תום הלב של הנתבעת: להחלטת הנתבעת מיום 29.11.00 יש גם השלכה נוספת במישור תום הלב. האופן בו נהגה הנתבעת כלפי התובע מעורר תהיות בקשר לתום ליבה. 93. כאשר ברור הוא כעולה מפסק דין זה, כי הנתבעת גרמה באשמה הבלעדי להטעיית התובע כי העסקתו יכולה להיות באמצעות חשבוניות, היא אינה יכולה להפיל עליו את האחריות לכך. במקום לנסות ולהתיר את הסבך שהביאה בעצמה, היא ניסתה לאורך כל הדרך בדרכים מדרכים שונות לדחות את הקץ, להאריך שלא לצורך בהליכים ולגרום לתובע מפח נפש. צד למשא ומתן או לחוזה, לא רק צריך לדאוג שלא לפגוע באינטרסים של הצד האחר, אלא גם לדאוג לאינטרסים של הצד האחר. 94. כאשר המועצה מתכנסת רק באוגוסט - כשלושה חודשים לאחר שועדת הבחינה אישרה את קבלתו של התובע - כחודש לאחר שהתובע החל לעבוד - ומחליטה לקבל אישור של הממונה על המחוז להעסקת התובע כקבלן עצמאי - זוהי דוגמא להתנהגות בחוסר תום לב. כאשר התובע ממשיך לעבוד בחודש אוגוסט , ומתקבל בינתיים מכתב בו נאמר מפורשות כי לא ניתן להעסיק התובע כקבלן עצמאי, הנתבעת לא עושה דבר על מנת להסדיר זאת אלא יושבת בחיבוק ידיים. 95. אמנם גזבר הנתבעת דיבר עם התובע, אך מליאת הנתבעת, והעומד בראשה, העדיפו להמתין עד אשר תפנה ב"כ התובע אליהם. גם זו התנהגות שלא בתום לב אשר מתעלמת באופן בוטה מזכאותו של התובע, מציפיותיו, מכללי ההתנהגות הנדרשים בין אדם לרשות. ראה: אלישבע ברק / עיקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון חלק שני, בני סברה, עמ' 499. 96. לו היתה רוצה הנתבעת לנהוג בתום לב, היתה מאשרת את המינוי כפי שצריך להיות מבחינה טכנית, כאשר אופן ההעסקה אם כעובד ואם כקבלן עצמאי היה נקבע לאחר מכן. לו היתה רוצה הנתבעת לנהוג בתום לב, היתה מתנצלת בפני התובע על הטעות שנפלה במכרז, מסבירה לו אותה וחותמת איתו על הסכם עבודה ללא דיחוי. 97. סוף דבר: אשר על כן, אנו קובעים כי החלטת מליאת הנתבעת מיום 29.11.00, בטלה. התובע יוחזר לאלתר לעבודה אצל הנתבעת כמבקר פנים בהיקף של רבע משרה. הנתבעת תתכנס ותקבל בהקדם החלטה המאשרת את העסקת התובע החל מיום 1.7.00 ותדאג לחתום עימו על הסכם עבודה. מאחר והתובע מנוע על פי הצו לעבוד בעבודה נוספת כמבקר ללא אישור שר הפנים, הרי שברי כי הוא זכאי לפיצוי על שנמנעה ממנו עבודה. משום כך הנתבעת תשלם לתובע את שכרו החל מ 1.7.00 ועד בכלל ובכל הקשור לתביעה זו עבור 11 חודשים ובסה"כ 81,550 ₪, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. איננו רואים מקום לחייב בפיצויי הלנה לגבי החודשים הראשונים מאחר ואנו סבורים כי היתה מחלוקת משפטית אמיתית בקשר לזכאות לשכר. התשלום עבור שאר החודשים הינו פיצוי בגין הפיטורים שלא כדין ולכן אינו נושא פיצויי הלנה. 98. בבואנו לפסוק הוצאות משפט, לקחנו בחשבון את ההליכים שפתח בהם התובע, ובכלל זה שתי בקשות לסעדים זמניים. אנו סבורים שלנוכח פעולותיה ומחדליה הרשלנים שלא לדבר חסרי תום הלב של הנתבעת, אין התובע צריך לצאת בחיסרון כיס, על כן אנו מחייבים אותה בהוצאות בסך - 10,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. מועצות מקומיותביקורת פנימית