חשיפת הסכמים לפי חוק חופש המידע

להלן פסק דין בנושא חשיפת הסכמים לפי חוק חופש המידע:

פסק דין

העתירה
התנועה לחופש המידע ביקשה מרשות השידור למסור לידיה העתק מכל הסכמיה עם מפעל הפיס מאז שנת 2000, מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח - 1988 (להלן - החוק או חוק חופש המידע). בקשתה סורבה, ומכאן העתירה.

בעלי הדין ועיקרי התשתית העובדתית
1.     העותרת, התנועה לחופש המידע, הינה עמותה רשומה אשר שמה לה למטרה לממש את "החזון והפוטנציאל הטמון בחוק חופש המידע", כלשונה. העותרת רואה בפעילותה, לדבריה, כלי לקידום ערכים של שקיפות ודמוקרטיה. את מטרותיה היא מממשת בחתירה לקבלת מידע בעניינים ציבוריים שונים מן הרשויות.
המשיבה 1 (להלן - רשות השידור) הינה רשות השידור הממלכתית במדינת ישראל, והיא פועלת מכוח חוק רשות השידור, התשכ"ה - 1965.
המשיב 2 (להלן - מפעל הפיס) הינו חברה פרטית מוגבלת בערבות, ללא הון מניות, חבריה הם נציגי הרשויות המקומיות במדינת ישראל. מפעל הפיס מנוהל בהתאם לתקנון החברה, באמצעות דירקטוריון המורכב מנציגי הרשויות המקומיות ומנציגי משרדי ממשלה. מפעל הפיס מקיים הגרלות והימורים על-פי היתרים מאת שר האוצר.

2.     הכנסותיו של מפעל הפיס באות לו ממכירת מוצרי פיס - כרטיסי הגרלות והימורים. רווחים ממכירת מוצריו משקיע מפעל הפיס בתקצוב פרוייקטים של הרשויות המקומיות ושל המדינה. על מנת להגדיל את הכנסותיו, נוקט מפעל הפיס באמצעי שיווק ופרסום. העיקרי שבהם הוא הפרסום בכלי התקשורת, ומירב תקציב הפרסום של מפעל הפיס מושקע בו. מפעל הפיס התקשר עם רשות השידור בהסכם לשידור תשדירי שירות מטעמו, ולשידור חי של הגרלת הלוטו המתקיימת מעת לעת (להלן - ההסכם או ההסכמים).

3.     העותרת פנתה אל רשות השידור בבקשה מכוח חוק חופש המידע, למסור לה את כל ההסכמים שבין רשות השידור לבין מפעל הפיס, משנת 2000 ואילך. בהתאם להוראת סעיף 13(א) לחוק חופש המידע, העבירה רשות השידור את הבקשה למפעל הפיס, לשם קבלת התייחסותו. מפעל הפיס הודיע לרשות השידור על התנגדותו למסירת ההסכמים מכיוון שהם כוללים סודות מסחריים ומקצועיים. לאור עמדת מפעל הפיס, ולאור התנגדותה שלה-עצמה מחשש לפגיעה כלכלית ממשית, הודיעה רשות השידור לעותרת כי לא תחשוף את ההסכמים.

חשיבות השקיפות בחברה יהודית ודמוקרטית
4.     העותרת מעלה על נס את אמרתו המפורסמת של השופט ברנדייס: "Sunlight is said to be the best of disinfectants; electric light the best policeman".
אכן, וכפי שטוען ב"כ העותרת, עקרון הגילוי הוא כלי לעיצוב התנהגות ראויה של הרשות הציבורית. הגילוי מאפשר ביקורת ציבורית, מגביר את אֵמון הציבור ברשויות השלטוניות ומחזק את מבנה המשטר והממשל. נגישות למידע מסייעת לקידום ערכים חברתיים כגון שוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות אדם. שקיפות השלטון היא מסממניה המובהקים של חברה יהודית ודמוקרטית.

5.     היה זה משה רבנו שלימדנו את החובה על הגשת דוח כספי לכלל הציבור. בפרשת השבוע, פרשת תרומה, נקראים בני ישראל ליתן "תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו" (שמות יח, ב) למלאכת המשכן. בני ישראל נענים לקריאה ותורמים זהב, כסף, נחושת, תכלת וארגמן, שמן, בשמים, אבנים יקרות וכיוצא בפריטים בעלי הערך הללו. חרף נאמנותו המוחלטת ("בכל ביתי נאמן הוא", במדבר יב, ז), ראה משה בפרשת פקודי לדווח בפרטוּת על נדבות בני ישראל להקמת המשכן: "אלה פקודי המשכן... כל הזהב העשוי למלאכה... תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלושים שקל בשקל הקודש. וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמישה ושבעים שקל בשקל הקודש..." (כח, כא ואילך). הדוח המפורט שפרסם משה כלל את מספר המתפקדים, כמויות זהב וכסף ושאר חומרים ולְמה שימשו במלאכת המשכן. הפרשן והמקובל רבנו חיים בן עטר כתב בפירושו אור החיים כי בני ישראל לא באו כלל בדרישה לקבל דין וחשבון, אלא שהיה זה משה שדרש לפקוד ולבדוק כל מה שנעשה במלאכת המשכן כדי לקיים את הציווי "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר לב, כב), על מנת שלא יימצא ולוּ איש אחד מישראל שיטיל בו חשד שלא השתמש כראוי בכספי נדבות המשכן.
     כך נפסקה הלכה בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן רנז): "גבאי צדקה הכשרים אין מדקדקין אחריהם ומכל מקום כדי שיהיו נקיים מהשם ומישראל טוב להם ליתן חשבון". הרמ"א מוסיף שם בהגהה: "וכל זה בגבאים הכשרים, אבל מי שאינו כשר, או שנתמנה באלְמות וחזקה [=בכוח], צריך ליתן חשבון. והוא הדין בכל ממונים על הצבור".
באופן התנהלותו הדגים משה רבנו, הענו מכל אדם, כי מכוחו-שלו אין לו כל מאומה, וכי איננו אלא נאמן הציבור. לאורו נלך.
עיקרי טענות הצדדים
6.     טוענת העותרת, כי רשות השידור, בהיותה גוף המעניק שירות ממלכתי לציבור, פועלת למען הציבור ובאמצעות כספי הציבור, מחוייבת בחשיפת ההסכמים. ההסכמים שעליהם חותמת רשות השידור הם מטעם הציבור ולמענו, ולציבור זכות לדעת מה נעשה בכספו. לשיטתה של העותרת, גם מפעל הפיס הינו גוף בעל סממנים ציבוריים, אשר הוכר בפסיקה כגוף דו-מהותי. מדובר אפוא בהסכמים בין שני גופים הכפופים לחוק חופש המידע, וראוי כי ייחשפו לביקורת הציבור וכי לא ייעשו תחת מעטה של חשאיות.

7.     מנגד, טוען מפעל הפיס כי תוכנם של ההסכמים הינו סוד מסחרי, וככזה אין חובה להביאו לידיעת הציבור. מפעל הפיס מוסיף ומסביר כי תנאי הפרסום הקבועים בהסכם נתונים לתחרות. מחד גיסא, קיים מגוון רחב של שירותי פרסום טלוויזיוניים, ביניהם ניתן למנות את זכייניות הרשות השניה, ערוץ 10, ערוצים נוספים בשלל שפות וכן ערוצים זרים המשדרים בישראל בשידורי לויין. מאידך גיסא, ישנם גורמים נוספים המתחרים במפעל הפיס על ליבם ועל כיסם של צרכני מוצרי ההגרלות, כמו המועצה להסדר ההימורים בספורט. כלקוח גדול בעל תקציב פרסום בסך של עשרות מיליוני שקלים, הצליח מפעל הפיס לקבל תנאים עסקיים מיוחדים מאת רשות השידור. לתנאים אלה ערך כלכלי רב, והם מהווים סוד מסחרי. פרסומם ייתן בפני המתחרים כלי מיקוח במשא ומתן עתידי, ותיגרם פגיעה כלכלית הן במפעל הפיס והן ברשות השידור. תנאים עסקיים אלה הם בלבד מהווים את תוכנו של ההסכם, ועל כן ההסכם כולו הוא בבחינת סוד מסחרי שאין לגלותו גם על-פי החוק.

8.     רשות השידור טוענת כי פעלה כדין בעת שהעבירה את בקשת העותרת להתייחסותו של מפעל הפיס, ובעת שאימצה את התנגדותו, מטעמו ומטעמיה גם יחד. לדידה, פרסום ההסכמים יכול לפגוע באינטרס מסחרי וכלכלי של מפעל הפיס במידה ממשית. גם רשות השידור צפויה להיפגע באופן ממשי מחשיפת התנאים המסחריים של ההסכמים. למרות היותה גוף ציבורי, מתנהלת רשות השידור בשוק תקשורת תחרותי ועסקי. חשיפת ההסכמים תפגע בתחרות החופשית וביכולתה של רשות השידור לנהל מו"מ בקשר למכירת זכויות שידור. צפויה גם דרישה מצדם של גורמים אחרים להשוואת תנאי ההתקשרות עמם, לתנאי ההתקשרות עם מפעל הפיס. כמו כן, תעמיד החשיפה את רשות השידור במצב נחות לעומת גופי שידור אחרים שאינם ציבוריים בכל הנוגע לתחום הפרסום, החסויות, תשדירי השרות וכו'. זאת מכיוון שאם רק רשות השידור תחויב בחשיפת ההסכמים ולא גופי השידור האחרים שאינם כפופים לחוק חופש המידע, הרי שתיפגע נכונותם של מפעל הפיס ושל מפרסמים אחרים להתקשר בהסכמים עם רשות השידור.

המסגרת הנורמטיבית
9.     ראשית חכמה היא נקודת המוצא אשר עליה אין עוררין, הוראת סעיף 1 לחוק, ולפיה - "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה". קבלת המידע מן הרשות הציבורית הינה זכות, ומבקש המידע אינו נדרש להציג הסבר או נימוק לשם מה הוא זקוק למידע. ברם, כבר מלשונו של סעיף 1 לחוק נלמד את אשר מתווה גם השכל הישר, כי הזכות לקבל מידע מן הרשות הציבורית איננה זכות מוחלטת. הזכות מוגבלת לגדרים שנקבעו בחוק, ובכלל זה חריגים שבהתקיימם תיסוג הזכות מפני אינטרסים אחרים.

10.          רשות השידור, כאמור, הינה רשות ציבורית, שהרי היא "תאגיד שהוקם בחוק" (סעיף 2 (8) לחוק). גם מבחינה עקרונית ראוי כי פעולותיה תהיינה חשופות לביקורת הציבור, שכן סעיף 2 לחוק רשות השידור קובע כי השידורים מטעם רשות השידור הינם "שירות ממלכתי", ומשמעות הדבר היא כי רשות השידור פועלת למען הציבור, באמצעות כספי הציבור. אמנם טענתה של העותרת כי ההסכמים נשוא העתירה עניינם בשימוש בכספי הציבור איננה מדוייקת; עניינם של ההסכמים איננו במה שייעשה עם כספי הציבור, אלא בדרך קבלת כספים לקופתה של רשות השידור. לא בהוצאות עסקינן, אלא בהכנסות. כך או כך, אין חולק כי הסכמים אלה עוסקים בשימוש שייעשה במשאבי הציבור, שהרי זמן שידור הינו משאב ציבורי, והקצאתו לשימוש מסויים הינה הקצאת משאביו של הציבור.

11.     העותרת טוענת כי גם מפעל הפיס כפוף לחוק חופש המידע, בשל היותו גוף מעין ציבורי. העותרת מפנה לפסקי דין שבהם הכירו בתי המשפט במפעל הפיס כבגוף דו-מהותי, וטוענת כי מעת שמדובר בהסכמים בין שני גופים ציבוריים, הזכות לקבלת המידע הולכת ומתעצמת.
סבורני שאין הדבר כן בענייננו: מתוקף סמכותה שלפי סעיף 2(10) לחוק קבעה אמנם ממלאת מקום שר המשפטים "כי מפעל הפיס הוא רשות ציבורית לענין החוק" (ילקוט פרסומים 5367 מיום 15.2.2005, 1578), קביעה שתוקפה מתום שנה מיום פרסומה. ברם, את קביעתה סייגה ממלאת מקום שר המשפטים "למעט לענין הגרלות והימורים" ב-12 תחומים ובהם "התקשרויות או מכרזים ובכלל זה מידע הנוגע להליכי הבחירה בהליכי רכש... והכל לעניין מוצרי פיס" (פיסקה 6). הנה כי כן, מחוקק המשנה, הגם שהכפיף את מפעל הפיס לחוק, לא עשה כן לכל דבר ועניין, והוציא במפורש מכפיפות זו את מה שנוגע להתקשרויות לעניין מוצרי פיס. ברי כי התקשרות בגין פרסום מוצרי פיס כלולה בפיסקה זו. חובת מסירת המידע, ככל שהיא חלה בנסיבות העניין דנן, חלה אפוא רק על רשות השידור ולא על מפעל הפיס.
להלן נבחן האם אמנם קיימת בענייננו חובה זו.

12.     סעיף 9(ב) לחוק מונה רשימת סוגי מידע אשר הרשות הציבורית אינה חייבת למסור. בסעיף-קטן (6) נקבע כי הרשות אינה חייבת למסור -

"מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי, שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לענינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי...".

נמצא כי בכל הנוגע להתקשרויות עסקיות של הרשות עם גורמים פרטיים, רשאית הרשות להימנע מלמסור מידע בין אם תהיה בכך פגיעה בסוד מסחרי שלה ובין אם הפגיעה תהיה בסוד מסחרי של הגורם אשר עמו התקשרה.

13.     מהו סוד מסחרי? סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 מגדירוֹ כך:

"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

ההסכמים נשוא העתירה דנן הינם סוד מסחרי. זהו מידע עסקי, הוא איננו נחלת הרבים, הא ראיה שהעותרת מבקשתוֹ והמשיבים נמנעים מלגלותו. טענת המשיבים כי הסוד המסחרי דנן מקנה למפעל הפיס יתרון עסקי על פני מתחריו, ולרשות השידור יתרון עסקי על פני מתחריה, הגיונית במישור הכלכלי העיוני, ומסתברת במישור המעשי.

14.     אך בכך לא סגי. עצם העובדה שמידע הוא סוד מסחרי, אין בה כשלעצמה כדי לפטור את הרשות הציבורית מחובת מסירת המידע. על-פי הוראת סעיף 9 (ב)(6) הנ"ל, תהא הרשות הציבורית פטורה מן החובה למסור את המידע, אך ורק אם מדובר בסוד מסחרי שמתקיימים בו שניים אלה: (א) הוא "בעל ערך כלכלי"; (ב) "פרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו".
העותרת טוענת כי התנאים הללו אינם מתקיימים בהסכמים דנן. מן המידע המבוקש ניתן יהיה ללמוד על המחיר ועל תנאי ההתקשרות בלבד, ולא על עלויות הפרסום של מפעל הפיס, על חלוקתו בין גופי השידור השונים ובין מוצרי הפיס השונים. העותרת טוענת כי מפעל הפיס מנסה "ליצור הר מעכבר". התחרות איננה אלא בין מפעל הפיס לבין המועצה להסדר ההימורים בספורט, תחרות מדומה בין שני גופים אשר ממילא מחוייבים לפעול בשקיפות.

15.     עמדתה זו של העותרת איננה משכנעת. אכן, תוכן ההסכמים הוא 'רק' התנאים והמחיר, אולם זהו לב-ליבו של הסוד המסחרי אשר עליו מבקשים המשיבים לשמור. חשיפתם של התנאים והמחיר לעיני גופים מתחרים תקנה להם, בהכרח, עמדת מיקוח טובה יותר בבואם להתקשר עם המשיבים. הדבר נכון הן לגבי תחרות שבין מפעל הפיס לבין גופי הימורים מתחרים, והן לתחרות שבין רשות השידור לבין גופי שידור מתחרים. חשיפה זו תגרום לפגיעה כלכלית ממשית הן ברשות השידור והן במפעל הפיס. הפגיעה איננה רק במישרין, אלא גם באופן עקיף. מעת שייקבע כי על רשות השידור לחשוף את הסכמיה המסחריים עם מפרסמים, יידע כל מפרסם בבואו להתקשר עם רשות השידור כי לא יוכל עוד לשמור בסוד את עלויות הפרסום שלו ברשות השידור. בכך תעמוד רשות השידור בעמדה נחותה ביחס לגופי שידור אחרים. מחירי השידור שבהם יחוייב מפעל הפיס יעלו ו/או שמחירי השידור שבהם יחוייבו מפרסמים אחרים, יופחתו. השוק הרלבנטי מבחינת הסודות המסחריים שבתעריפי הפרסום איננו רק שוק ההימורים אלא כלל המפרסמים. כל אלה, ולא רק המועצה להסדר ההימורים בספורט, חפצים לדעת כמה משלם מפעל הפיס לרשות השידור, כדי לשפר את עמדת המיקוח שלהם.

16.     אמנם, גוף פרטי אשר מתקשר עם רשות ציבורית בהסכם מקבל על עצמו מכללא את העובדה כי הרשות הציבורית כפופה לחוק חופש המידע, כמו גם לנורמות רבות אחרות מן המשפט המנהלי. אכן, הרשות הציבורית עלולה להיות בעמדת פתיחה נחותה במידת-מה וכן גם המתקשרים עמה. ברם, יש גם יתרונות לרשות השידור בהיותה ממלכתית, אגרה שמשולמת לה, חסות ממשלתית ועוד. כפי שטען ב"כ העותרת, כך סדרי עולמנו - רשויות ציבוריות נהנות מדבשו של מעמדן הציבורי וסובלות מעוקצו. גם למתקשרים בהסכמים עם רשות ציבורית, בצד חסרונות יש גם יתרונות. מכל מקום, לגבי מידע שהוא סוד מסחרי, מאפשר החוק לרשות, בתנאים שקבע, שלא למסרו. באיזון שבין זכותם של יחידים וזכותו של הציבור לקבל מידע, לבין האינטרס שבשמירת סוד מסחרי, יש וידו של האחרון על העליונה, לטובת המתקשרים עם הרשות הציבורית ולטובת הרשות הציבורית עצמה, כדי שתוכל לעמוד בסטנדרט התחרותי של השוק. בסופו של דבר, באותם מצבים, הציבור יוצא נשכר מכך שכספים שהפקיד בנאמנות בידיה של הרשות הציבורית ינוהלו ביעילות, ובאופן שניתן יהיה להפיק מהם רווח מקסימאלי, גם אם לשם כך נאלץ הציבור לשלם, אמנם לא לעיתים מזומנות, במטבע של ויתור על זכותו למידע. אכן, ישנו אינטרס ציבורי לאפשר לרשויות ציבוריות להתקשר בינן לבין עצמן כמו גם עם גופים עסקיים פרטיים לשם מקסום התועלת המצרפית לרווחת הציבור. לשם כך נדרשת מידה מסויימת של כיבוד הסודות המסחריים של הצדדים להתקשרות. יש וראוי להעדיף - גם מנקודת הראות הציבורית - את זכות הקניין בסוד המסחרי על פני מימוש הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית.

17.     כעקרון רשאית אפוא רשות השידור לסרב לבקשת העותרת ולא למסור לה את ההסכמים עם מפעל הפיס. אך גם בכך עדיין לא סגי. חרף הרשות העקרונית הנתונה לה, חייבת רשות השידור לבחון את מצב הדברים לגופו של עניין בטרם תחליט אם למסור את המידע או לסרב, בהתאם להוראת סעיף 10 לחוק: "בבואה לשקול סירוב למסור מידע לפי חוק זה, מכוח הוראות סעיפים 8 ו-9, תיתן הרשות הציבורית דעתה, בין היתר, לענינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, וכן לענין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה". על רשות השידור לשקול ולאזן בין עניינה של העותרת בהסכמים, ועניינו של הציבור, לבין האינטרס שבעטיו איפשר החוק להימנע ממסירתם.
18.     בענייננו לא הראתה העותרת כל נימוק קונקרטי שבגללו היא זקוקה למידע. אמנם, מחמת חשיבותה של הזכות הנדונה "אין המבקש חייב לציין את הטעם לבקשתו" (סעיף 7 (א) סיפא לחוק). שערי חוק חופש המידע פתוחים לרווחה גם ביחס למי שמבקש מידע על דרך הסתם. ברם, במלאכת האיזון בין האינטרסים המתנגשים במקום שבו רשאית הרשות הציבורית לסרב למסור מידע, יש רלוונטיות לטיב עניינו של המבקש במידע. לא דומה עניין קונקרטי לעניין תאורטי. בשולי העתירה נכתב כי זו "הוכנה במסגרת סדנה אקדמית בנושא חופש המידע בפקולטה למשפטים, המסלול האקדמי של המכללה למינהל". יבורכו המתלמדים והמלמדים בקליניקה המשפטית על מלאכה מתוקנת שיצאה תחת ידם. מטרתה העקרונית של העותרת, לממש את החזון שבחוק חופש המידע, ראויה ונכוחה אף היא. אך מטבע הדברים במה שנוגע לקונקרטיזציה שביסוד העתירה, אין ניתן להתעלם מכך שמדובר בעניין אקדמי גרידא, על כל פנים, לא ניתן בעתירה נימוק לצורך במידע. כבר נפסק בע"א 6576/01 החברה לייזום מייסודה של סי. פי. אם בע"מ נ' אמיר לירן, פ"ד נו(5) 817 (2002), אשר עסק בחובת הרשות הציבורית לפרסם התקשרויות חוזיות שלה עם גורמים פרטיים, כי במקרים שבהם חשיפת המידע תגרום לפגיעה ממשית באינטרסים מוגנים, יהוו מניעיו של מבקש המידע שיקול רלוונטי. בענייננו, העדר המניעים מזה, והחשש אשר עליו הצביעו המשיבים לפגיעה ממשית בערכו של הסוד המסחרי אם יימסרו ההסכמים מזה, מטים את הכף להצדקת עמדתם של המשיבים ולהעדפת השמירה על הסוד המסחרי שלהם על פני מימוש זכותה של העותרת לקבל לעיונה את ההסכמים.

19.     הדמיון בין ענייננו לעניין שנדון בעת"ם (י-ם) 353/05 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (ניתן ביום 19.12.2006)), הינו למראית עין בלבד. שם אישרה כב' הנשיאה מ' ארד את החלטת הרשות השנייה לגלות את הנספחים לכתבי הזיכיון של זכייניות הערוץ השני - חברת שידורי קשת בע"מ וחברת רשת-נגה בע"מ - המרכזים את עיקרי התחייבויותיהן במכרז, את לוח המשבצים של הזכייניות ואת תיאור התכניות הספציפיות אשר להן התחייבו הזכייניות, בסייגים אחדים ותוך "השחרת" פרטים מסויימים. לחופש המידע ניתנה שם עדיפות על פני סודן המסחרי של הזכייניות.
ברם, אינני סבור שיש מקום לגזור גזרה שווה מהתם להכא. יש עניין ציבורי רב בתכני כתבי הזיכיון. גילוים ברבים מאפשר ביקורת ציבורית, בחינת שיקולי הרשות בבחירת הזכייניות ובחלוקת משאבי השידור, מעקב אחר הזכייניות ועמידתן בהתחייבויותיהן וכיוצא ביתרונות הללו כאמור בפסק הדין. מנגד, לא הרימו הזכייניות את הנטל להראות כי ייגרם להן נזק ממשי 'כצעקתן' מפרסום תכנים אלה. בהתאם למתכונת שנקבעה מראש, הפרטים הכוללים את הסודות המסחריים המובהקים ונתונים מספריים בהצעותיהן של הזכייניות "הושחרו", כך שממילא עיקרי הסודות המסחריים שלהן לא נחשפו לציבור.

20.     שונים הם פני הדברים בענייננו, שבו הסוד המסחרי 'חזק' וממוקד יותר מזה שבעניין זכייניות הערוץ השני, והעניין הציבורי שבחשיפתו 'חלש' יותר. לטענת המשיבים, והעותרת לא ביקשה לחלוק על כך, עניינם של ההסכמים נשוא העתירה בתנאים מסחריים בלבד. הנתונים המספריים הם הם הסוד המסחרי. אומנם יש עניין ציבורי בפרסומם, אך הוא נופל מן העניין הציבורי שבפרסום הצעותיהן של זכייניות הערוץ השני. יותר משהציבור הרחב מגלה עניין במחירי תשדירי השרות, מתעניין בהם שוק הפרסום. זהו פלח מוגדר ומצומצם, שיקוליו עסקיים, ודומה שעניינו של חלק הארי מן הציבור במחירים הללו, הינו מוגבל. ספק אם הצר שווה בנזק המלך. חשיפת הסוד המסחרי בענייננו עשויה לשרת עניין ציבורי ערטילאי-משהו של העותרת, עניין מסחרי קונקרטי של הרוכלים בשוק הפרסום, ועניין פחוּת אצל הציבור בכללותו. בחשבון כולל צפויים לא רק המשיבים להיפגע מחשיפת הסוד המסחרי, אלא גם הציבור ויחידיו, במישרין ובעקיפין. הגם שלחופש המידע נודעת חשיבות ראשונה במעלה, הרי שאיננו חזות הכל. בענייננו, דומני, ראוי להעדיף קמעא את השמירה על הסוד המסחרי.

סוף דבר
21.     במהלך הדיון בעתירה הוצע למשיבים למסור לעותרת את ההסכמים נשוא העתירה ללא הנתונים המספריים המפורטים בהם. המשיבים הסכימו וטוב שכך. במצב דברים זה, צומצמה הפגיעה במימוש הזכות לקבל מידע אך ורק לסוד המסחרי עצמו ולא לדבר כלשהו זולתו. אני מורה אפוא למשיבים למסור לעותרת את ההסכמים תוך מחיקת הנתונים המספריים.
לבד מכך, החלטתה של רשות השידור שלא למסור את ההסכמים בשל כך שהם כוללים סוד מסחרי, הינה החלטה סבירה. לסוד המסחרי דנן יש ערך כלכלי ופרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו. יש עניין ציבורי במסירת המידע לעותרת ובפרסומו, אך לא פחוּת מכך העניין הציבורי שבשמירה על זכות הקניין בסוד המסחרי, לטובת בעלי הדין ולרווחת הציבור כולו.

22.     העתירה נדחית אפוא בכפוף למסירת ההסכמים ללא הנתונים הכספיים.
אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק חופש המידע

  2. תקנות חופש המידע

  3. אגרות חוק חופש המידע

  4. עתירה לפי חוק חופש המידע

  5. חשיפת הסכמים לפי חוק חופש המידע

  6. הוועדה לבחירת שופטים - חופש המידע

  7. תקנות חופש המידע (אגרות), התשנ''ט-1999

  8. סעיף 6א לחוק חופש המידע - המידע שיש לרשות מקומית על איכות הסביבה

  9. צו חופש המידע (יחידות במשטרת ישראל שהחוק לא יחול עליהן), התשנ"ט-1999

  10. צו חופש המידע (נושאים שרשות ציבורית לא תמסור מידע לגביהם), התשנ"ט-1999

  11. צו חופש המידע (קביעת רשות ציבורית שלגביה נדחית תחילת החוק), התשנ"ט-1999

  12. צו חופש המידע (חברה ממשלתית וחברה-בת ממשלתית שאינה רשות ציבורית), התשס"ט-2008

  13. צו חופש המידע (קביעת רשות ציבורית שלגביה נדחית תחילת החוק) (מס' 3), התשנ"ט-1999

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון