להלן פסק דין בנושא חיבור מחסן חקלאי לחשמל: פסק דין רקע 1. התובע בתביעה שלפני עותר לכך, שיינתן צו עשה נגד הנתבעים, המחייב את הנתבעים לגרום לכך, שמחסן חקלאי שבנה, במקרקעין הידועים כחלקה 15 בגוש 18562, יחובר לרשת החשמל הארצית. 2. המקרקעין הנזכרים מצויים בתחום השיפוט של עירית טמרה, והם מוכרזים כקרקע חקלאית. המקרקעין רשומים בבעלות משותפת של כמה אנשים, ובתוכם אביו המנוח של התובע, אשר על שמו רשומים 26/96 חלקים במקרקעין. התובע טוען, כי הוא אחד מיורשי אביו, על פי צוואה שהותיר אחריו האב. הגם שלא הוצג בפני צו לקיום הצוואה, אצא מנקודת ההנחה שהתובע אכן זכאי להרשם כבעלים בחלק מהחלקה. מכל מקום, אף הועדה המקומית לתכנון ולבניה שפלת הגליל לא חלקה על זכותו של התובע להרשם כבעלים בחלק מהחלקה, ובתאריך 10.1.2001, העניקה לתובע היתר בניה לבנות במקרקעין "מחסן חקלאי לאחסון כלים חקלאים בשטח 30 מ"ר". כמו כן טוען התובע כי הוא מחזיק במקרקעין, וטענתו זו לא נסתרה. 3. הגם שעל פי תוכניות המתאר שחלות במקום קיים תוואי לדרך גושית, האמורה לאפשר גישה למקרקעין המוחזקים על ידי התובע, הדרך לא נסללה ואינה קיימת בשטח. בפועל, המקום המיועד לתוואי הדרך הוא יער. עם זאת, קיימות דרכים אחרות באזור, דרכן ניתן להגיע למקרקעין המוחזקים על ידי התובע, אך אלה אינן דרכים מאושרות בתוכנית המתאר, והן נכבשו במהלך השנים ברגלי (ובגלגלי) אלה שביקשו להגיע לקרקעות במקום בו מצויים המקרקעין המוחזקים על ידי התובע. 4. מהראיות שהובאו בפני עולה, כי לצורך חיבור המחסן החקלאי שבנה התובע לרשת החשמל הארצית, יש צורך בהתקנת קו חשמל מיוחד, באורך של כ- 800 מטרים, שישרת את המחסן האמור. לפי עדותו של מר איגור סטפנסקי, המשמש כמנהל ענייני החשמל במשרד התשתיות הלאומיות (הנתבע מס' 5), עלות התקנת הקו מגיעה כדי סכום של 530,000 ₪. זאת ועוד, את קו החשמל שיותקן לצורך חיבור המחסן לרשת החשמל, יש להעביר בתוך שטח יער, המוכרז כשמורת טבע, ולכך מתנגדת הנתבעת מס' 1 (להלן - "קק"ל"), בטענה כי הדבר יגרום לפגיעה ביער. טענות התובע 5. את זכותו לסעד המבוקש על ידו מבסס התובע על הוראת סעיף 17(א)(1) לחוק משק החשמל, התשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק משק החשמל"), שם נקבע, כי בעל רישיון ספק שירות חיוני, ובמקרה שלפני חל הדבר על הנתבעת מס' 2 (להלן - "חברת החשמל"), "יתן שירות לכלל הציבור בלא הפליה, בהתאם לאמות המידה שקבעה הרשות, באמינות וביעילות, והכל לפי תנאי רשיונו ולפי כל דין". 6. התובע טוען, כי בנה את המחסן לפי היתר הבניה שניתן לו, וסרוב הנתבעים לחבר את המחסן לרשת החשמל פוגע בו ללא כל הצדקה, ומפלה אותו לרעה. התובע מוסיף וטוען, כי בהעדר התנגדות הרשות המקומית, מינהל מקרקעי ישראל וחברת החשמל, אין יתר הנתבעים רשאים להתנגד לחיבור המחסן לרשת החשמל. לטענת התובע, ניתנו לו כל ההיתרים והאישורים הדרושים לחיבור המחסן לרשת החשמל, לרבות אישור מאת מנהל משק החשמל, ועל פי התוכנית שערכה חברת החשמל להתקנת הקו, הקו יותקן במקום בו אמורה לעבור הדרך הגושית המאושרת, על פי תוכנית המתאר החלה במקום. 7. עוד מוסיף התובע וטוען, כי בקשתו לחיבור המחסן לרשת החשמל נדחתה בלא שניתנה לו זכות הטיעון, ומבלי שנשקלו חלופות אפשריות לחיבור המחסן לרשת החשמל. 8. על כן, בסיפא לתביעתו עותר התובע ליתן צו המחייב את הנתבעים להסכים לחיבור המחסן לרשת החשמל, וכן לגרום להם לחבר אותו לרשת. עמדות המסכימים - חברת החשמל, מינהל מקרקעי ישראל, ועירית טמרה 9. עמדת חברת החשמל: לחברת החשמל אין התנגדות להתקנת קו החשמל, ובלבד שיהיו בידיה כל האישורים הדרושים על פי הוראת כל דין להתקנת הקו. אמנם, התובע יוצא ידי חובתו בכך שהזמין מחברת החשמל את חיבור החשמל, וחברת החשמל היא זו שאמורה לדאוג להשגת כל האישורים. ואולם, לטענת חברת החשמל, מתכנן המחוז במשרד הפנים, כמו גם מנהל משק החשמל, סרבו ליתן לה האישורים הדרושים, ועל כן אינה יכולה לבצע את העבודה. ב"כ חברת החשמל ציין, כי מלבד הגופים הנתבעים בתביעה, קיימים גופים נוספים מהם על חברת החשמל לקבל אישורים, ואלה לא נתבעו בתביעה. 10. עמדת מינהל מקרקעי ישראל: מינהל מקרקעי ישראל הוא הנתבע מס' 4 בתביעה (ולהלן - "המינהל"). בכתב ההגנה שהוגש מטעם המינהל נטען, כי קו החשמל המוצע על ידי חברת החשמל אמור לעבור בשלוש חלקות מקרקעין, והן חלקות 20, 21 ו- 23 בגוש 18562. נטען, כי חלקה 20 היא חלקה שבבעלות המדינה, והיא מיועדת לדרך, וחלקות 21 ו- 23 הן חלקות בבעלות עירית טמרה, ואף הן מיועדות לדרך. המינהל מוסיף וטוען בכתב ההגנה: "מבחינת המינהל, בשים לב לתחום הצר בו נדרשת רשותו (כבעל המקרקעין), לכאורה אין מניעה ליתן אישור לבקשה, ככל שהיא מתיישבת עם ההוראות התכנוניות החלות על העניין ובכפוף לאישור הגורמים המקצועיים הממונים על כך, קרי, נתבעות 3 ו- 5". 11. עמדת עירית טמרה: עירית טמרה לא נתבעה בתביעה, אך קו החשמל אמור לעבור במקרקעין המצויים בבעלותה. הגם שאין בפני עמדה פורמלית של עירית טמרה, ניתן ללמוד על עמדתה מעדותו של מהנדס העיר, מר אמין סהלה, שהוזמן להעיד מטעמו של התובע. עדותו הראשית של מר סהלה ניתנה בתצהיר (מוצג ת/2), וכך הצהיר מר סהלה: "5. הריני להצהיר כי עירית טמרה מעוניינת כי המחסן החקלאי שנבנה על פי היתר שניתן כדין, יחובר לרשת החשמל, מאחר והעניין יתרום לפיתוח האזור. בניית רשת החשמל תתרום להתפתחות מערכת החשמל. בניית קו החשמל תתרום לביצוע חיבור חשמל לצרכנים נוספים. 6. הריני להצהיר כי אם יחובר המחסן החקלאי לרשת החשמל, חקלאים נוספים יוכלו לנצל את הקרקעות שלהם בצורה מועילה יותר וכן הם יוכלו לבצע חיבור המחסנים החקלאיים לרשת החשמל. 7. הריני להצהיר כי האזור טרם חובר לרשת החשמל מסיבות בירוקרטיות וללא שום הצדקה. האזור אמור להתפתח מבחינה תיירותית וכן אמורים להיות מוקמים בו אתרים תיירותיים שונים ומגוונים. 8. הריני להצהיר כי עירית טמרה מסכימה כי קו החשמל יעבור בחלקות הרשומות על שמה ובכלל זה חלקה 21 ו- 23 בגוש 18562 הנמצאות בבעלות העיריה." 12. המתנגדים העיקריים איפוא להתקנת קו החשמל שיחבר את המחסן לרשת החשמל הארצית הם קק"ל, מתכנן המחוז ומנהל מינהל החשמל במשרד התשתיות הלאומיות. עמדות המתנגדים - מתכנן המחוז, קק"ל ומשרד התשתיות 13. עמדת קק"ל: קק"ל טוענת, כי התובע בנה את המחסן בסטיה מהיתר הבניה שניתן לו, ועל כך הועמד לדין והורשע על פי הודייתו (וראה תיק בית משפט השלום בעכו - מוצג נ/2), ועקב כך בוטלו האישורים שניתנו לתובע לחבר את המחסן לרשת החשמל. לטענת קק"ל, לאחר שתמו ההליכים המשפטיים שננקטו נגד התובע, והתובע פנה שנית לקבל את האישורים הדרושים לחיבור המחסן לרשת החשמל, קיבל מתכנן המחוז את התנגדותה של קק"ל, ודחה את בקשת חברת החשמל להתקין את קו החשמל הדרוש. עוד טוענת קק"ל, כי לאחר שנדחתה בקשת התובע, הוא לא מיצה את ההליכים הדרושים בפני רשויות התכנון והבניה, ודי בטעם זה כדי להביא לדחיית תביעתו. עוד טוענת קק"ל, כי העברת קו החשמל יגרום לפגיעה קשה באופיו הטבעי של היער, בה בשעה שניתן לספק חשמל למחסן באמצעות גנרטור או מערכת סולארית. גם אם בשנת 2001 קיבל התובע אישור לחיבור המחסן לרשת החשמל, הרי שמשבוטל האישור, היו הגופים המוסמכים רשאים לשקול עמדתם שנית, ולדחות את בקשתו המחודשת של התובע. 14. עמדת מתכנן המחוז: עמדתו של מתכנן המחוז, מר אלכס שפול, הוגשה באמצעות תעודת עובד ציבור (מוצג נ/10). החלטת מתכנן המחוז ניתנה בתאריך 1.7.2004 ובה נכתב, כי הבקשה לחבר את המחסן נבדקה על פי תוכנית תמ"א 22, היא תוכנית המתאר הארצית ליער ויעור (מוצג נ/1), וזו לשון ההחלטה: "הצעה להעברת קו חשמל למחסן חקלאי בגוש 18562 חלקה 15 דרומית למנוף נבדקה בהתאם לתמ"א 22 ונמצא כי קו החשמל עובר בתוך יער נטוע וחורש טבעי המוגנים בתמ"א 22. קו המתח המוצע באורך של כ- 800 מ' גורם לפריצת דרך ביער לאורך תוואי העמודים. ובנוסף התקבלה התנגדות של קרן הקיימת לביצוע תשתיות לצורך חיבור חשמל למחסן בודד. אי לכך הבקשה נדחית." החלטת מתכנן המחוז כלל אינה מתייחסת לעובדה, שפריצת הדרך לצורך התקנת קו החשמל אמורה להעשות בתואי הדרך הגושית המאושרת לפי תוכנית המתאר החלה במקום. עם זאת, ניתן להבין מההחלטה, כי אין בשלב זה הצדקה לפרוץ את הדרך לצורך חיבור חשמל "למחסן בודד". כמו כן, נראה לכאורה מההחלטה, שדי היה בכך שקק"ל התנגדה כדי שהתנגדותה תתקבל, ונדמה כאילו מתכנן המחוז הוא עושה דברה של הקק"ל, וכאשר היא מתנגדת, הוא מקבל את התנגדותה. 15. עמדת משרד התשתיות: בתאריך 12.9.2001 ניתן לחברת החשמל אישור להוציא לפועל את תוכניתה להתקנת קו החשמל שיחבר את המחסן לרשת החשמל (וראה מכתבו של מר שמעון שמוניס, מנהל מינהל החשמל במשרד התשתיות, שצורף לכתב ההגנה). ואולם, לטענת משרד התשתיות, האישור היה תקף למשך שלוש שנים בלבד. העבודה לא בוצעה בתוך שלוש השנים, ועל כן האישור פקע, ובשנת 2004 שונתה מדיניות המשרד. לטענת משרד התשתיות, המשרד הפעיל שיקולים "טכנו כלכליים" ומצא, כי עלות התקנת הקו מגיעה כדי הסך 530,000 ₪ לעומת הערך המהוון של ההכנסות הצפויות להתקבל מהספקת החשמל למחסן במשך 30 השנים הבאות, המגיעות לסכום של 75,000 ₪ בלבד. לדעת משרד התשתיות, לא ידוע על תוכנית כלשהי שתאפשר את ניצול הקו לטובת צרכני חשמל נוספים, ומכיוון שהקו אינו מהווה חלק מההתפתחות של רשת החשמל, והקמתו תגרום לבזבוז משאבים לאומיים ללא כל הצדקה, באופן שאינו מתיישב עם השיקול למזער עלויות, אין מקום ליתן לחברת החשמל הרשאה להקמתו. על כן, לדעת משרד התשתיות, יש לבחון חלופות אחרות, שמחד גיסא תאפשרנה לתובע להשתמש בחשמל במחסן, שנועד, על פי היתר הבניה שניתן לו, לשמש לאחסון כלים וציוד חקלאי, ומאידך גיסא לא יפגעו בכלל צרכי החשמל בישראל. ענייני בניה ורישוי 16. היתר הבניה לבניית המחסן הופק בתאריך 8.1.2001 וניתן לתובע בתאריך 10.1.2001. בהיתר הבניה הוגדר המחסן כ"מחסן חקלאי לאחסון כלים חקלאיים בשטח 30 מ"ר" (נספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של התובע - מוצג ת/4). בתאריך 8.1.2001 ניתן לתובע אף אישור לחיבור המחסן לרשת החשמל והמים, לצורך ביצוע עבודות הבניה במקרקעין, לגביהן ניתן היתר הבניה (נספח ד' לתצהיר התובע ת/4). על יסוד אישור זה, ולאחר שהתובע שילם לעירית טמרה את התשלום שדרשה (נספח י' לתצהיר ת/4), חיברה העיריה את המקרקעין לרשת המים. 17. בתאריך 19.8.2001 ניתן לתובע "אישור להספקת שירותים", המכונה "טופס 4", וזאת לפי סעיף 157א' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 ותקנות התכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון), תשמ"א - 1981. על פי אישור זה, שהופנה בין היתר לחברת החשמל, נפתחה בפני התובע הדרך לפנות לחברת החשמל ולבקש ממנה כי תחבר את המחסן לרשת החשמל (נספח ה' לתצהיר ת/4). התובע אכן פנה לחברת החשמל וביקש לחבר את המחסן, ואף שילם את סכום הכסף שהתבקש ממנו כמקדמה. 18. בערבות פניית התובע החלה חברת החשמל לתכנן את הקמת הקו, ופנתה למינהל החשמל במשרד התשתיות הלאומיות. בתאריך 12.9.2001 הודיע מנהל מינהל החשמל, מר שמעון שמוניס, לחברת החשמל, כי התוכנית מאושרת, וכי יש לבצע את העבודה בהתאם לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965. עוד נכתב במכתבו של מר שמוניס, כי ההרשאה לביצוע העבודה ניתנת לתקופה בת שלוש שנים. אציין, כי הגבלת תוקף ההרשאה לבצע את העבודה בתוך שלוש שנים נובעת מהוראות תקנה 10 לתקנות התכנון והבניה (הסדרת הולכה, חלוקה והספקה של חשמל), תשנ"ח - 1998 (להלן - "תקנות הסדרת ההולכה"). 19. בעקבות בקשת התובע, תכננה חברת החשמל את תוואי קו החשמל, ואף סימנה את תוואי הדרך בשטח, וכן סימנה את הנקודות בהן בכוונתה להעמיד עמודי חשמל. במכתב מיום 28.5.2002 (נספח י"א לתצהיר ת/4) פנתה עירית טמרה לקק"ל, והודיעה לה, כי חברת החשמל מבקשת לפרוץ את דרך הגישה על פי תוואי הדרך הגושית כדי שתוכל להתקין את קו החשמל, ולמכתבה צרפה עירית טמרה את תוכנית הקו, וביקשה את אישור קק"ל לביצוע עבודות פריצת הדרך והנחת קו החשמל. בחומר שלפני לא מצאתי תשובת קק"ל לעירית טמרה. נראה הדבר, שהגם שעיסוקה של חברת החשמל אינו בפריצת דרכים, הרי עבודה זאת מתבקשת על מנת שיתאפשר לה להקים את עמודי החשמל ולמתוח את החוטים. אציין, כי בתוכנית שלפני לא מצאתי תוכנית מפורטת לאותה דרך אותה התכוונה חברת החשמל לפרוץ. 19. בתאריך 21.7.2002, הודיעה הועדה המקומית שפלת הגליל לחברת החשמל, כי "עקב הפרת תנאי ההיתר ושימוש במבנה שלא למטרות חקלאיות, הועדה מבטלת את אישורה מיום 19.8.2001 לחיבור המבנה לרשת החשמל". במקביל לכך, הוגש נגד התובע כתב אישום לבית משפט השלום בעכו, בתיק פ/ 4214/02 (וראה המוצג נ/2), על כך שבנה את המחסן בסטיה מההיתר. בכתב האישום המקורי, הואשם התובע בכך שבנה "מבנה למגורים מבניה קשיחה, לרבות ריצוף, טיח, פתיחת חלונות, התקנת מערכת אינסטלציה, שירותים ומטבח, חלוקה פנימית, בניית מרפסת בחזית הדרומית, בשטח כולל של 30 מ"ר". כמו כן הואשם התובע בכך שהשתמש במקרקעין שימוש חורג. התובע כפר באשמות המיוחסות לו וטען כי בנה את המחסן "בדיוק" לפי היתר הבניה שקיבל. במהלך עדותו של מפקח הבניה מטעם הועדה המקומית, תוקן כתב האישום ומכל הפרטים שנרשמו בו, כאילו נבנו בסטיה מהיתר הבניה שניתן לתובע, נותר "פתיחת שני חלונות בצד המערבי של המבנה", בה בשעה שעל פי היתר הבניה הותר לתובע לבנות חלון אחד בלבד בצד הצפוני. בגזר הדין שניתן בתאריך 3.9.2003, ציין בית משפט השלום, שאף "סטיה קלה זו באה על תיקונה, ועתה יש לנו מבנה שנבנה בהתאם להיתר". 20. על ביטול האישור שקיבל התובע לחבר את המבנה לרשת החשמל מהועדה המקומית שפלת הגליל, הגיש התובע ערר לועדת הערר המחוזית. ועדת הערר קבעה, כי הועדה המקומית פעלה שלא כדין בכך שלא נתנה לתובע זכות טיעון, ומכיוון שבאותה עת ההליכים בפני בית משפט השלום טרם הסתיימו, סברה ועדת הערר, כי לא היה זה נכון לבטל את האישור, והיה על הועדה המקומית לכל היותר להשהותו. הועדה הוסיפה כי לאחר שתנתן החלטת בית משפט השלום, יובא העניין מחדש לועדה המקומית, וזו תדון בו לאחר שמיעת העורר או מי מטעמו. לא מצאתי בחומר שלפני שהועדה המקומית דנה בעניין מחדש, ואולם, לאור קביעת בית משפט השלום בגזר הדין, כי הסטיה הקלה בבניית המחסן באה על תיקונה, חזר למעשה האישור המקורי שבוטל לעמוד על כנו, ושוב נפתחה בפני התובע הדרך לחבר את המחסן לרשת החשמל. חיקוקים 21. מלבד הוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 והוראות חוק משק החשמל, תשנ"ו - 1996, חלות על העניין שלפני הוראות תוכנית המתאר הארצית ליער וליעור, שמספרה תמ"א 22, וכן חלות תקנות הסדרת ההולכה. בסעיף 11 לתמ"א 22, שכותרתו: "תשתית מותרת ביערות",נקבע: "(א) ביער תותר העברת קוי תשתית, לרבות דרך, קו מים, קו ביוב, תווי ניקוז לנחל, חשמל, תקשורת וכיו"ב, הכל בהתאם להוראות כל דין. (ב) על אף האמור בסעיף קטן 9 א' ו- 9 ב' [שעניינם שינוי יעוד שטחי יער - י"כ] ניתן ליעד ביער, בתוכנית מפורטת, שטחים להקמת תחנות מיתוג וטרנספורמציה, מרכזיות טלפונים ומכוני מים, לרבות תעלות מים מלאכותיות ובלבד שגודלם הכולל של השטחים לא יעלה על רבע ממספר הדונמים של כל שטחי היער הכלולים באותו תחום שטח ע"פ נספח מס' 2 לתכנית זו ובאישור המועצה הארצית לתכנון ובניה או ועדת משנה שמונתה לשם כך. (ג) תכנון מפורט של שימושים כאמור בס"ק א ו- ב יעשה בתיאום עם קרן קיימת לישראל ומפקח כבאות ראשי, ובאופן שישמר אופיים של השטחים המיועדים בתוכנית זו ליער." 22. תקנה 6 לתקנות הסדרת ההולכה, שכותרתה: "הרשאה בשטח פתוח", נקבע: "(א) הוגשה למנהל משק החשמל תכנית עבודה בשטח פתוח שחלה עליו תקנה 2(ב), ימסור בעל הרשיון עותק ממנה למהנדס הרשות המקומית שבתחומה מתוכננת להתבצע העבודה ולמתכנן אותו מחוז. (ב) מהנדס רשות מקומית שקיבל העתק מתכנית העבודה רשאי להגיש את הערותיו למיקום רשת החשמל העילית או מיתקן ממתקניה או לצורתו של מיתקן אשר אינה מתאימה לדוגמאות שבתוספת השניה; הערה כאמור תוגש למתכנן המחוז תוך 14 ימים מיום שקיבל מהנדס הרשות המקומית את תכנית העבודה, ועותקים ממנה יועברו לבעל הרשיון ולמנהל משק החשמל. (ג) מתכנן המחוז רשאי להודיע בכתב לבעל הרשיון ולמנהל משק החשמל על התנגדותו למיקום רשת החשמל העילית או מיתקן ממתקניה לפי תכנית העבודה, או לצורתו של מיתקן ממתקני הרשת העילית אשר אינה מתאימה לדוגמאות שבתוספת השניה; הודעה על התנגדות כאמור ישלח מתכנן המחוז תוך 21 ימים מיום שנמסרה לו תכנית העבודה. (ד) הודיע מתכנן המחוז על התנגדותו, תועבר תכנית העבודה להכרעתם המשותפת של מתכנן המחוז ומנהל משק החשמל; הכרעתם תינתן תוך 14 ימים מהיום שבו הודיע מתכנן המחוז על התנגדותו; אישרו מתכנן המחוז ומנהל משק החשמל את תכנית העבודה או אישרו אותה בתנאים, יתן מתכנן המחוז את הרשאתו )&page=1&queryId=yy_DG1221324679661& - # )&page=1&queryId=yy_DG1221324679661&לפי החלטה זו, תוך שבעה ימים מיום האישור או מיום שנתמלאו התנאים לפי הענין; לא ניתנה הרשאה במועד, יראו את תכנית העבודה כהרשאה לפי תקנות אלה; לא הגיעו מתכנן המחוז ומנהל משק החשמל לידי הכרעה משותפת יודיעו על כך לבעל הרשיון תוך 21 ימים מיום שהודיע מתכנן המחוז על התנגדותו. (ה) לא אישרו מתכנן המחוז ומנהל משק החשמל את תכנית העבודה או אישרו אותה בתנאים או שלא הגיעו לידי הכרעה משותפת, רשאי בעל הרשיון לערור בפני ועדת ערר מחוזית להרשאות; העתק הערר יועבר למהנדס הרשות המקומית; ועדת ערר מחוזית להרשאות תכריע בערר, תור 21 ימים מיום קבלתו; החליטה ועדת ערר לאשר את תכנית העבודה או לאשרה בתנאים, יתן מתכנן המחוז הרשאה בהתאם להחלטה תוך 7 ימים מיום האישור או מיום שנתמלאו התנאים, לפי הענין." דיון 23. על רקע הדברים שלעיל, בא אני לבחון עתה את עמדתם של הגורמים המתנגדים להעברת קו החשמל לצורך חיבור המחסן שבנה התובע לרשת החשמל הארצית. עמדתה של קק"ל מובנת על רקע העובדה שקרן הקיימת עוסקת בנטיעת יערות ושמירתם. ואולם, את התנגדות קק"ל יש לחלק לשניים. החלק האחד הוא התנגדות קק"ל לדרך הגושית שיש צורך לפרוץ, והחלק השני הוא התנגדות קק"ל להתקנת קו החשמל. ככל שמדובר בפריצת הדרך הגושית, נראה הדבר, שלהתנגדותה העקרונית והנחרצת של קק"ל אין מקום, שהרי הדרך היא דרך גושית, המאושרת בתוכניות, ולא יהיה זה נועז להניח שביום מן הימים יתעורר הצורך לסלול אותה. אם היה מקום להתנגדות קק"ל לדרך עצמה, כי אז היה על קק"ל להביע התנגדותה זאת במסגרת ההליכים שהתקיימו לקראת אישור התוכנית בה נקבעה הדרך הגושית. ככל שמדובר בהתקנת קו החשמל עצמו, כי אז ניתן להבין את התנגדות קק"ל ככל שמדובר בקו שיפגע ביער. עם זאת, את התנגדות הקק"ל יש לבחון לאורן של חלופות אחרות שיתכן וקיימות, כגון למשל העברת קו חשמל תת קרקעי, וכן יש לבחון את התנגדות קק"ל לאור האינטרסים המתנגשים בזכותו של התובע לקבל חיבור חשמל למחסן שבנה. 24. ככל שהדברים אמורים בהתנגדותו של מתכנן המחוז, הרי אין בפנינו אלא החלטתו, הסתמית והכללית, בה קיבל מתכנן המחוז את עמדתה של קק"ל. משום מה לא קיים מתכנן המחוז את סדר הדברים הקבוע בתקנה 6 לתקנות הסדרת ההולכה, כמו למשל הוראת תקנה 6(ד) המחייבת אותו להגיע להכרעה משותפת עם מנהל משק החשמל בתוך 14 ימים. שיקוליו של מתכנן המחוז לא נתבררו בהחלטתו ולא ניתן לבחון אותם. בהחלטתו מזכיר מתכנן המחוז כי "קו המתח המוצע באורך של 800 מ' גורם לפריצת דרך ביער לאורך תוואי העמודים", ולא ברורה התייחסותו של מתכנן המחוז לעובדה, כי הדרך שיש צורך לפרוץ היא דרך גושית מאושרת, ומה הבסיס להתנגדותו לכך שדרך זו תסלל. כיוון שלא ניתן לרדת לסוף דעתו של מתכנן המחוז (שאיש לא הזמינו להעיד או להחקר, ואפשר כי בכך נחסך ממנו הצורך להתמודד עם שאלות נוקבות), נראה על פני הדברים, שלא ניתן לייחס להתנגדותו של מתכנן המחוז משקל, הן משום שהחלטתו סתמית ואינה מפורטת והן משום שהמתכנן לא פעל על פי הוראות תקנה 6 לתקנות הסדרת ההולכה. 25. מכל שלושת הגופים המתנגדים להתקנת קו החשמל, התנגדות מינהל החשמל במשרד התשתיות היא המבוססת ביותר. כזכור, בתאריך 12.9.2001, אישר מנהל מינהל החשמל במשרד התשתיות את ביצוע העבודה, וקבע כי "העבודה תבוצע בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965", דבר שחייב את חברת החשמל, ככל שהתכוונה ליטול על עצמה את מלאכת סלילת הדרך הגושית, להגיש תוכנית לועדה המקומית לתכנון ולבניה לפריצת הדרך הגושית, ולקבל היתר בניה לסלילת דרך זאת. ואולם, מכיוון שהעבודות לא החלו בתוך שנה מעת מתן ההרשאה, והעבודה לא בוצעה בתוך 3 שנים (וראה תקנה 10 לתקנות הסדרת ההולכה), ההרשאה פקעה. עתה מנמק מר סטפנסקי את התנגדות מינהל החשמל למתן הרשאה חדשה בכך שחל שינוי במדיניות המשרד. כאשר התבקש מר סטפנסקי להציג מסמך המלמד על שינוי המדיניות (טענה שנטענה עוד בסעיף 9.3 לכתב ההגנה), לא עלה בידו להציג מסמך שכזה, וכל שהיה ביכולתו לומר הוא, כי הוא מסתמך על מכתב תשובה כלשהו, ששר התשתיות, מר בנימין בן אליעזר, שלח לפני מספר שנים לחבר כנסת, בנוגע לעניין אחר. האם באמת סבור מר סטפנסקי שתשובתו זו שכנעה אותי כי כך לומדים עובדי משרד התשתיות על שינוי במדיניות המשרד ואולם, בנקודה אחת מוכן אני לקבל את עדותו של מר סטפנסקי, והיא עניין עלות התקנת קו החשמל, ולכך בכוונתי להתייחס עתה. 26. כבר אציין, כי מוכן אני להניח, שבפתח המילניום השלישי למניינם, ובמדינת ישראל, זכותו של התובע לחבר את מקרקעיו לרשת החשמל הארצית היא זכות חזקה, וגם אם אינה זכות יסוד, כי אז אינה רחוקה מלהיות כזאת. עם זאת, גם זכות יסוד היא זכות יחסית, קל וחומר שזכות שאינה זכות יסוד היא זכות יחסית, ויש צורך לבחון את האינטרסים המתנגשים השונים, ולהכריע איזה מהם יגבר. כאמור, התובע מבסס את זכותו לחבר את המחסן לרשת החשמל על הוראת סעיף 17(א)(1) לחוק משק החשמל, תשנ"ו -1996. עם זאת, בסעיף 1 לחוק זה נקבע: "מטרתו של חוק זה היא להסדיר את הפעילות במשק החשמל לטובת הציבור, וזאת תוך הבטחת אמינות, זמינות, איכות, יעילות, והכל תוך יצירת תנאים לתחרות ומיזעור עלויות." מר סטפנסקי מסר בעדותו, כי עלות התקנת קו החשמל מגיעה כדי הסך 530,0000 ₪, בה בשעה שההכנסות הצפויות מהספקת חשמל למחסן במשך 30 שנים מוערכות בסכום של 75,000 ₪. ראוי היה כי הערכות אלה תעוגנה בחוות דעת של מומחה, וכן ראוי היה להביא בחשבון אף את האפשרות שצרכנים נוספים יתחברו לקו בעתיד, ובכך ההכנסות מהקו תעלינה. ואולם, למרות התמיהות העולות מעדותו של מר סטפנסקי, מקבל אני את עמדתו, כי בשלב הנוכחי התקנת הקו אינה לטובת הציבור, אינה מבטיחה יעילות ואינה יוצרת תנאים למיזעור עלויות. 27. בשלב הנוכחי, כל שמבוקש לחבר לרשת החשמל הוא מחסן חקלאי, בשטח של 30 מ"ר, שיעודו, על פי היתר הבניה שניתן לבנייתו, לשמש "לאחסון כלים חקלאיים". אין מחלוקת בין הצדדים, כי לצורך חיבור מחסן חקלאי זה, יש צורך בבניית קו חשמל באורך של 800 מטרים, ולצורך בניית הקו יש צורך בסלילת דרך. נראה לי איפוא, שאין צורך בחוות דעת של מומחה על מנת לעמוד על חוסר המידתיות שבין התשומות שיש להשקיע לצורך חיבור המחסן ובין התוצאה שתושג, והרי בסופו של דבר, כל העלויות הכרוכות בכך אינן באות מכיסו של התובע, ואף לא מכיסה של עיריית טמרה, המעוניינת בקו לצורך פיתוח עתידי של האזור. בעלויות אלה אמור לשאת הציבור. נשאלת איפוא השאלה, האם על רקע העובדה, שמדובר במחסן לאחסון כלים חקלאיים, יש הצדקה להטיל על ציבור צרכני החשמל בישראל את העלויות הכרוכות בהתקנת קו החשמל ובסלילת הדרך. ככל שהדברים עומדים בשלב זה, הנני סבור כי התשובה לשאלה זו שלילית. גם אם הדבר פוגע בזכותו של התובע, הרי שזכותו של התובע, לפחות לעת הזו, אינה חזות פני הכל. אפשר והיה מקום ליתן תשובה אחרת לשאלה זו אם היה מדובר בבית מגוריו של התובע או אם היה מדובר בחיבור של מספר מבנים באותו מתחם לרשת החשמל. ואולם, בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפני, וככל שהדברים אמורים בעת הזו, על התובע לשקול חלופות אחרות שתספקנה חשמל למחסן החקלאי בשעות בהן הוא עובד ונמצא בו, כגון למשל, הפעלת גנרטור שיספק את החשמל הדרוש לו לצרכי יעודו של המחסן. 28. התובע טען, כי הסיבה לסרוב הגופים המתנגדים לחיבור המחסן לרשת החשמל מקורה באפליתו לרעה לעומת אנשים אחרים. ואולם, על התובע היה להוכיח טענה זו, ולעניין זה לא הביא התובע אף לא שביב ראיה. טענת אפליה יכולה לחול במקרה בו הרשויות נוהגות באופן שונה בין אנשים או גופים שנתוניהם זהים או לפחות דומים. לצורך הוכחת טענת האפליה במקרה שלפני, היה מוטל על התובע להראות, כי היו מקרים אחרים בהם מינהל משק החשמל אישר עבודות לחיבור מחסנים חקלאיים, כמו זה של התובע, בהשקעה כספית ניכרת. ראיות שכאלה לא הובאו, וטענת האפליה לא הוכחה. סיכום 29. על כן, ועל יסוד כל האמור לעיל, הנני סבור, כי במישור התכנוני נפל פגם בכך שמתכנן המחוז דחה את הבקשה לחיבור המחסן בהחלטה סתמית ובלתי מנומקת כראוי, ואף לא קיים את ההליכים הקבועים בתקנות הסדרת ההולכה. ואולם, תיקונו של פגם זה לא יביא תועלת לתובע, שכן עדין עומדת על כנה עמדתו של מינהל משק החשמל במשרד התשתיות הלאומיות. בנסיבות העניין, ההוצאה הכספית הגבוהה, שיש צורך להוציא לצורך סלילת הדרך והתקנת קו החשמל, בשים לב לכך שמדובר בחיבור מחסן לאחסון כלים חקלאיים ששטחו 30 מ"ר, מטה את כפות המאזניים באופן ברור וניכר לטובת האינטרס הציבורי לעומת הפגיעה בזכותו האישית של התובע, פגיעה אותה יכול התובע לרפא אם ישתמש בחלופות שתאפשרנה הספקת חשמל למחסן בעת שהתובע נמצא בו. על כן , באיזון כללי של כל השיקולים, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות. עם זאת, וכעולה מהאמור לעיל, כוחה של החלטה זו יפה לעת הזו, ואם יחול שינוי נסיבות, שיצדיק זאת, יוכל התובע לשוב ולבקש את חיבור המחסן לרשת החשמל הארצית. 30. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את התביעה. (ב) בנסיבות העניין הנני מחליט שלא לעשות צו לתשלום הוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.חיבור לחשמלחקלאותמחסןחשמל