הצפת מלונות ים המלח

להלן החלטה בנושא הצפת מלונות ים המלח:

החלטה

השופט א' רובינשטיין:

א. בנושא כבד עסקינן: חשש להצפת בתי המלון בדרום ים המלח בשל עליית מפלס המים נוכח פעילות מפעלי ים המלח. בהחלטה מיום ב' בכסלו תשס"ז (23.11.06), בעקבות דיון מאותו יום, נמסרו לוחות זמנים משוערים לבדיקת חלופות הפתרון לנושאי ההצפה בדרום ים המלח, וכן נמסר כי יועבר בתוך שבוע על ידי הממשלה (ואכן הועבר) לוח זמנים לעניין פתרונות ביניים. נאמר בהחלטה בין השאר כי:
"אין ספק בחשיבותו של נושא ההצפה באיזור דרום ים המלח, שגורמי המדינה נרתמו עתה לפעולה לגביו, אם גם באיחור, אך הדרך עודה ארוכה. איננו מתעלמים ממורכבותו ומייחודיותו של הנושא, אך סבורים אנו כי נוכח ההשתהות בעבר, יש צורך בשקידה מיוחדת, מתמדת ובלתי נלאית, לטיפול בו ולקידום הפתרונות. יש מקום לבדיקה נוספת ומתמדת שמא ניתן לקצר את לוחות הזמנים. לפיכך נמשיך להידרש לעתירה ולהתקדמות במעש".

ב. עוד הוספנו והדגשנו את חשיבות קידומן של ההחלטות התקציביות וההליכים הסטטוטוריים בנידון דידן.

ג. נתבקשה הודעה מעדכנת בתום שלושה חודשים וניתנה אפשרות לתגובה.

ד. בדיון המשך ביום 25.4.07, לאחר שמיעת הצדדים, הוחלט כי המשך הדיון יהא במחצית הראשונה של אוגוסט 2007, ויתייצבו יו"ר המינהלת הנועדת לעסוק בנושא ומנכ"ל משרד התיירות.

ה. (1) לקראת הדיון ביום 7.8.07 הוגשו הודעות עדכון.

(2) המדינה ביקשה בהודעתה לדחות את העתירות, שכן אין זה נושא המתאים לטעמה לבירור שיפוטי. לדעת המדינה "יש להותיר את הטיפול בנושא מורכב זה בידיהם (בידי אנשיה - א"ר), שכן הם עוסקים בכך בהתמדה ממילא, ולדחות את העתירות". עוד צוין כי מעורבות המדינה אינה מובנת מאליה, והבסיס לבעיה הוא "סכסוך בין שני עסקים שונים", קרי, בין מפעלי ים המלח הגורמים לפגיעה סביבתית לבין המלונות המושפעים הימנה, דהיינו "סכסוך אזרחי-נזיקי במהותו", שהמדינה אינה צריכה להיות צד לו. המדינה רואה איפוא, כך נאמר, את התגייסותה לעסוק בנושא כוולונטרית. אשר לנושאים לגופם, נמסר על התפתחויות אלה: ראשית, החלטת ממשלה 1666 מ-13.5.07 שהטילה את הטיפול ב"הגנת הביניים" על משרד התיירות ותוקצבו 200 מיליון ₪, וכן הוטל על שר האוצר לקבוע את הסדרי המימון בין השותפים. נקבע כי ועדת התיאום הבין-משרדית בראשות מנכ"ל משרד התיירות תמשיך לרכז את הנושא, תוך שהחברה הממשלתית לתיירות (תמ"ת) תנהל את הפרויקט כזרוע ביצוע. בין השאר יוכרז הפרויקט כ"פרויקט תשתית בעל חשיבות לאומית", דבר שיאפשר הגשה לועדה לתשתיות לאומיות לשם קידום הליכי התכנון. נמסר כי ועדת התיאום הבין-משרדית מתכנסת בתדירות גבוהה. לעת הזאת, עומדת לרשות משרד התיירות הרשאה להתחייבות בסך 200 מיליון ₪ לביצוע עבודות ההגנה, ועוד 100 מיליון ₪ לבדיקות מקדימות לשם פתרון הקבע. גם בוטלה החלטה קודמת שאסרה על הסתייעות בגורמים חיצוניים באיזור, ועתה ניתן להסתייע במפעלי ים המלח ובמועצה האזורית תמר, תוך בדיקה משפטית למניעת ניגוד עניינים. נטען, כי כיוון שכל הגורמים שותפים במהלך, אין מקום לעתירה הכוללת התדיינות משפטית ביניהם. נאמר גם (בעקבות סעיף בהחלטת הממשלה), כי התקציב הניתן על-ידי הממשלה אינו גורע מן האפשרות לגבות בעתיד מגורמים אחרים למימון ההגנות. סוף דבר, נוכח אי התאמת הנושא - כנטען - לבירור משפטי ומשך הזמן הרב שיארך הטיפול בו בכל מקרה, יש לדעת המדינה לדחות את העתירה, "באשר אין בה לתרום תרומה של ממש למציאת הפתרון הדרוש עליו שוקדים המשיבים בלאו הכי ומעצמם".

(3) חברת מפעלי ים המלח הגישה הודעה בה הטעימה שאין לראות את מעמד המדינה כ"וולונטרי". בהודעה נוספת אמרה, כי מדובר בהודעת המדינה ב"עושר של מלל מלווה בעוני של מעש", אף שישנה תזוזה חיובית עם מינוי השר והמנכ"ל הנוכחים במשרד התיירות. נטען כי המדינה צריכה לפתור את הנושא על חשבונה, שכן היא שמכרה "אותה דירה ביודעין לשני דיירים שונים" קרי, אפשרה הקמת המלונות אף שידעה על העלאת המפלס על ידי מפעלי ים המלח. לענין זה הוזכר כי בדו"חות מבקר המדינה הוצבע על קידום בניית מלונות על-ידי המדינה, חרף הידיעה על העליה במפלס המים בשל פעילותם של מפעלי ים המלח.

(4) העותרת טענה בהודעתה נגד הצגת העתירה כ"סכסוך בין עסקים שכנים", ועוד הטעימה, כי לוחות הזמנים שהוצגו על-ידי המדינה לא נשמרו כל עיקר; כל שאמור היה להתבצע בלוח הזמנים בהליכי תכנון לא נעשה, למעט תקציב וקביעת חמ"ת לניהול הפרויקט.

(5) המועצה האזורית תמר דיברה בהודעתה בקול דומה, והטעימה שלא נעשה דבר בלוח הזמנים אשר הוגש.

ו. (1) בדיון בפנינו שבו והדגישו באי כוח העותרים והמשיבים זולת המדינה, כי המדינה לא עמדה כל עיקר בלוח הזמנים שהיא עצמה הגישה, וככל שהמדובר בפתרון הקבע אין אף ראשית עשייה. לב לבו של הפרויקט - כך נאמר - הוא לוח הזמנים, וככל שאינו מקוים, אין במתן תקציבים כדי לסייע. ועוד - אין מינהלת; אין מנהל מקצועי, והדברים תקועים; ואין המדובר בחריגה שולית. גם טענת המדינה כי היא "מתנדבת" אינה - כך נאמר - במקומה. לשיטת בא כוח העותרים, הנושאת באחריות היא המדינה שהביאה להקמת המלונות, אין היא יכולה לרחוץ בנקיון כפיה.

(2) באת כוח המדינה ציינה בהגינותה, כי לוח הזמנים הוא התחום שבו אין עמה תשובה; יתכן שהיתה טעות מעיקרא בהגשת לוח זמנים, אך הצדדים האחרים אינם נותנים - מנגד - את הדעת להתקדמות הגדולה שנעשתה מטעם המדינה בתחומים זולת לוח הזמנים. המדינה אינה מתנערת מאחריות באמרה כי בפנינו שני עסקים מתגוששים; היא מעורבת, בידעה כי כגורם מקצועי תוכל, בשיתוף הגורמים האחרים, להגיע למציאת פתרונות לנושא המורכב; אך הצדדים האחרים אינם פטורים מאחריות מבראשית. ועוד, הלוא הגורמים השונים שותפים לועדת ההיגוי, אך אין זה מפריע להם לבוא אל המדינה ולהתלונן כנגד החלטות שהם עצמם היו חלק מהן. באשר להוצאת הכספים שהוקצו, על המדינה לפעול לפי החוק. ההתקדמות הניכרת עד כה היא במתן תקציב, בהגשת הבקשה להכריז על הנושא כפרויקט לאומי, בביטול החסמים להסתייעות בגורמים חיצוניים, בקיום צוות הנדסי. העיכובים נובעים מהצורך לעמוד בדרישות החוק באשר להוצאת הכספים, מהצורך ללמוד מניסיון כשלונות עבר, ומן הזהירות הדרושה. אך הגורמים הבכירים נטלו עתה את המושכות, ואין צורך בליווי בית המשפט. סמנכ"ל משרד התיירות הוסיף, כי כל פתרון צריך לכלול את הנושאים הקשורים במפעלי ים המלח, ששיתוף הפעולה עמם עודו בעייתי. עוד מסר, כי הקושי בהזרמת הכספים שתוקצבו הוא שטרם הוסדרו הבעיות הכרוכות בחובת המכרזים.

(3) בא כוח מפעלי ים המלח (משיבה 8) אמר, כי אלמלא מפעלי ים המלח לא היה ים המלח קיים עוד כל עיקר. נושא העלאת המפלס ידוע לממשלה מקדמת דנא, למצער מאז 1971. מפעלי ים המלח מוכנים להיות קבלן ביצוע לפעילות בדרך לפתרון, אך יש צורך למצוא דרך של דו קיום.

(4) באת כוח המועצה האזורית תמר (משיבה 10) ציינה, כי האחריות מוטלת בראש וראשונה על הממשלה; כיום אין גוף שעיסוקו היחיד בקיום הפרויקט; יש צורך בשינויים בלוחות הזמנים שהוגשו.

ז. (1) תשובת המדינה עוררה אותנו להזכיר את הצריך להיות ידוע, כי ים המלח אינו עוד מתחם מני רבים במדינת ישראל שנתגלע לגביו סכסוך אזרחי או מינהלי כזה או אחר, אלא אחת מאבני היסוד של הארץ הזאת , שאיננו מעלים על דעתנו כי ממשלת ישראל תיתן יד במעשה או במחדל לפגיעה אנושה בה. לדידנו הממשלה היא הצריכה להיות המנוע - הקטר המושך את הקרונות - לפעילות, לרבות פיננסית, של כל ה"שחקנים", כמובן בראשם מפעלי ים המלח והמלונות, אשר גם להם לכאורה חלק ונחלה באחריות. ים המלח זקוק למבט רחב, לאומי, בעל תודעה היסטורית, שאנו מקוים כי לא תישכח בעולם טכנולוגי, כלכלי, אזרחי-נזיקי, וכיוצא בזה. לכן גם ברטוריקה של המדינה, מבלי למעט מן האמור מעלה, והרי היא עצמה מודה - כדברי הפרקליטה המלומדת - כי היא "שקועה בנושא עד צוואר", כדאי שלא לגמד, אף בלי משים, את הנושא לכלל סכסוך אזרחי-נזיקי ולהציג את המדינה כאחת המתנדבים בעם. שוב, הדברים נאמרים מבלי להידרש, מהיעדר נתונים ל"חלוקת אחריות" ספציפית בין המעורבים השונים.

(2) הנה תזכורת: ים המלח, בכינויו "עמק השידים" נזכר כבר במקרא בשחר תולדותיהם של אבותינו ושכניהם (בראשית י"ד, ג'). גבולות הארץ כוללים את ים המלח: "... והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה" (במדבר ל"ד, ג'); "וירד הגבול הירדנה והיו תוצאותיו ים המלח" (שם, י"ב); הוא מכונה גם ים הערבה "ועד ים הערבה ים המלח" (דברים ג', י"ז; ד', מ"ט). כך גם בתיאור גבולו של שבט יהודה בספר יהושע: "ויהי להם גבול נגב מקצה ים המלח מן הלשון הפונה נגבה" (יהושע ט"ו, ב'), ובהמשך: "וגבול קדמה ים המלח עד קצה הירדן" (שם, ה'). ים המלח קרוי גם, אף בהקשר הגבול, בשם הים הקדמוני: "ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על הים הקדמוני תמודו..." (יחזקאל, מ"ז, י"ח; וראו גם דברי הנביא זכריה י"ד, ח' "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון (הים התיכון - א"ר) בקיץ ובחורף יהיה"; ובדומה יואל ב', כ'). ראו גם אנציקלופדיה מקראית, כרך ג', ערך "ים המלח" עמ' 695-692, מאת מגן ברושי; אנציקלופדיה תלמודית, כרך ב', ערך "ארץ ישראל - גבולות הארץ", עמ' ר"ו: "הגבול הדרומי מתחיל בקצה ים המלח נגבה..."; וראו שם, ר"ח; ראו גם אטלס דעת מקרא (י' אליצור וי' קיל, עורכים) עמ' 51-50 לעניין פרשנות השיטות בהקשר זה. פרופ' ישראל רוזנסון בספרו ים קדמוני, על ים המלח במקורות היהודיים (תש"ס-2000) נדרש אף הוא למעמדו של ים המלח בגבולות ארץ-ישראל, ולהבחנה בין מעמדו כמרכיב עיקרי כגבול שבט יהודה בספר יהושע אל מול מעמדו המועט יותר בגבול הכולל של ארץ ישראל (עמ' 137). אך בסופו של יום, לשיטתו "ים המלח חשוב בעיצוב הגבול, הן בסמנו נקודה דרומית-מזרחית שבה מתחיל הגבול הדרומי השואף מכאן בכיוון כללי מערבה אל הרי הנגב, והן בסמנו את הגבול המזרחי של יהודה", ואף "כמעין ציר או אבן פינה לשרטוט קו הגבול" (עמ' 138). ראו שם גם לסקירת שמותיו של ים המלח, בעמ' 22-11.

(3) ואכן, לא בכדי בחוזה השלום ישראל-ירדן (נספח I(א)) נקבע הגבול הבינלאומי - בהמשך להגדרות מנדטוריות - כעובר דרך ים המלח.

(4) הנביא יחזקאל מתאר התפתחויות עתידיות, של תחיה, שיחולו בים המלח (מ"ז, ח'-י"א):

"ויאמר אלי המים האלה (מן המקדש בירושלים - א"ר) יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה ובאו הימה (אל ים המלח - א"ר) אל הימה המוצאים ונרפאו המים; והיה כל נפש חיה אשר ישרוץ אל כל אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאוד, כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבוא שמה הנחל; והיה עמדו עליו דוגים (דייגים - א"ר) מעין גדי ועד עין עגלים משטוח לחרמים יהיו, למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאוד; ביצותיו וגבאיו ולא יירפאו, למלח ניתנו...".

קרי, ים המלח - ששמו בשפות זרות ים המוות - יהפוך על פי נבואה זו, ל"ים השוקק חיים", אף כי המלח, שהאדם זקוק לו יישאר בביצות ובגבים (פירוש דעת מקרא ליחזקאל מאת ד"ר יחיאל צבי מושקוביץ); כן ראו לעניין תחייתו של ים המלח לפי נבואה זו, רוזנסון שם, 123 ואילך.

(5) ים המלח היה מקדמת דנא מרכז להפקת מלח (רוזנסון שם 49-38). אנציקלופדיה מקראית (שם, 694) מציינת כי "פני ים המלח עולים ויורדים בצורה ניכרת בהתאם לכמויות הגשמים של התקופה. בין השנים 1917-1885 שהיתה תקופה מרובת גשמים, עלו פני הים ב- 6.25 מ'. מאז נמשך תהליך של ירידת פני הים". פרופ' רוזנסון (עמ' 31) מביא את דברי בנימין זאב הרצל, כתבים ציוניים 242: "...ראי התכלת של ים המלח השתרע לעיניהם, המולה רבה נשמעה מרחוק - קול מימי התעלה שהובאו הלום על-ידי הנקבות מים התיכון וזרמו במפליהם לעומק... והנה הגיעו אל תחנת הכוח... התעלה עוררה לתחיה את ים המוות, ים המלח". הנה תעלת הימים במהדורה בת למעלה ממאה שנים. לתעלת הימים, החורגת מעתירה זו, לא נידרש כאן.

(6) אכן, במקורות המשנה והתלמוד ים המלח הוא מקום שאליו מטילים חפץ שלא יחזור (ראו משנה נזיר, ד', ד'; ד', י'; עבודה זרה, ג', ג'; ג', ט'; תמורה, ד', ב'; ד', ג'; מעילה, ג', ב' ועוד מקורות רבים) זאת כנראה בשל חריפותו של המלח, המכלה את שבמים. אך י' אלמוג - מי שעמד בראש המועצה האזורית תמר - כינה את הים "ים התחיה" (ראו י' אלמוג וב"צ אשל, חבל סדום, 202; מובא אצל רוזנסון, עמ' 31). ראו גם ספרו של יוסף ברסלבי, הידעת את הארץ - ים המלח סביב סביב (תשט"ז).

(7) ואכן, בראשית המנדט נתן עינו מהנדס המכרות החלוץ שעלה מרוסיה, משה נובומיסקי, בפוטנציאל הגדול של ים המלח לייצר מלח, לתעשיה כימית, ולאחר מו"מ ומאבקים רבי שנים ומורכבים (1929-1921) השיג את הזיכיון להפקת מלח מים המלח, והקים את מפעלי ים המלח, ששיגשגו עד 1948, ואחר כך הוקמו מחדש במדינת ישראל; ראו ספרו המרתק של נובומיסקי מים הביקל לים המלח, 1958; חלקו השני של הספר עניינו המאבק על זכיון ים המלח, קרוי "למלח ניתנו" על שם הפסוק ביחזקאל מ"ז, י"א, שהובא מעלה. מפעלי ים המלח היו ביטוי עז לתחיית הארץ בעידן הציונות והבית הלאומי, ואחר כך במדינת ישראל.

ט. אחר שאמרנו זאת נאמר את אלה:

(1) מבלי למעט כל עיקר ממחויבותם לכאורה של הצדדים האחרים, אין בידינו לקבל את גישת המדינה בהקשרים אחדים, וזאת בלא שנקל ראש כל עיקר במאמצים שנעשו בתקופה האחרונה. ראשית, כאמור, לכאורה המדינה אינה מתנדבת, ולוא מתוך חובתה הלאומית היסודית לשמר את ים המלח, דבר החורג כמובן בכל קנה מידה מסכסוך אזרחי "רגיל", ומעורבותה בקבלת ההחלטות מן הסוגים השונים לאורך השנים מדברת בעדה. זאת, גם אם אין לראות את הצדדים האחרים כ"מתנדבים". שנית, אין חולק כי הטיפול בנושא ההצפה, הגם שהבעיות היו מוכרות משכבר הימים, החל באיחור רב, וזאת בין השאר נוכח עתירה זו. שלישית, האם ניתן להלום שלאחר שהמדינה הגישה לוח זמנים, יתקיים לגביו "נדרנא לא נדרי ואסרנא לא אסרי", ולוח הזמנים לא ימומש ברובו הגדול? בית משפט זה אינו רווה נחת מהישארות עתירות על לוח המשפטים בו לאורך ימים, וגם אינו מחפש תעסוקה ואינו בא במקום המחליטים. אך אי אפשר גם להלום את האמירה, כאילו הואיל וגורמי המדינה עושים עתה את מלאכתם במרץ, אין מקום למעורבות שיפוטית. המעורבות השיפוטית בנסיבות דנא, לעת הזאת, עניינה הוא ליווי הפעילות על מנת להבטיח שתתקיים כדבעי בגדרי המשפט המינהלי.

(2) אכן, שמענו על הידרשותם האישית של שר התיירות דהאידנא והמנהל הכללי של משרדו לנושא דנא. על כך יש לברך, ולקוות כי מעורבות זו תתמיד (אנו ערים גם לחילופין לא מעטים שהיו בין גורמי הממשלה). ואולם, אמנם אושר תקציב והנושא עומד להכרזה כפרויקט לאומי, אך מה שחסר עדיין מן הספר הוא לוח זמנים ריאלי ומינהלת שזה תפקידה, לקום מדי בוקר ולבדוק מה נעשה; כך דרכם של דברים מעין אלה, שאילולא ה"משוגע להם" אין הם זזים כדבעי, ומה גם בנושא מורכב כגון הפרשה דנא. עניין זה בליבתו המבצעית, להבדיל מן ההיגוי, אינו יכול להיות תוספת לעיסוקם של אנשים עסוקים, אלא עיסוק של יום ולילה. אנו ערים לכך שהדבר הוטל על חמ"ת, ואין אנו מתערבים בהחלטה זו עצמה - אך עלינו לדעת אם בתוכה ישנו גוף שמטפל אך ורק בנושא זה, קרי מינהלת לפרוייקט.

(3) נוסיף, כי על פני הדברים נראה לנו, כאמור, שהצדדים השונים לעתירה כולם צריך שיהיו שותפים בצורה מתאימה במאמץ התיאומי והביצועי לפתרון ביניים ופתרון הקבע, וכמובן בתיק זה והן בהוצאות הגדולות, זאת מבלי שנידרש כאן כאמור ועתה לפרטים, כיוון שהנתונים אינם בידינו. מחויבותה ההנהגתית ("המנוע", "הקטר") של המדינה אינה גורעת מדבר זה, ואידך זיל גמור.

(4) במישור האופרטיבי:

(א) נחוץ לוח זמנים ריאלי. אנו יוצאים מההנחה שהלוח שהוגש בשעתו היה בנוי על הערכות של אנשי מקצוע. הואיל והוא לא קוים, יש צורך בלוח זמנים חדש, עדכני ורציני שיוגש על-ידי המדינה בתוך 60 יום (ימי פגרה במניין).

(ב) בתוך אותם 60 יום תימסר הודעה באשר למבנה הארגוני הכולל מינהלת, קרי, אנשים - היכולים להיות כמובן מתוך חמ"ת - שעיסוקם הוא אך ורק בנושא זה ובו יהגו יומם ולילה, ושיהוו כתובת ברורה לכל.

(ג) ההודעה שתוגש בתוך 60 יום תכלול גם עדכונים נוספים באשר להתפתחויות.

(ד) הצדדים האחרים יוכלו להגיב בתוך 10 ימים לאחר הודעת המדינה.

(ה) דיון המשך יקוים במחצית הראשונה של נובמבר 2007, אליו יתייצבו מנכ"ל משרד התיירות וראש המינהלת המוצעת ויתבקשו לעדכן.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח הצפת מבנה

  2. ביטוח הצפה מגשם

  3. ביטוח נזקי הצפה

  4. הצפה של מטע חקלאי

  5. הצפה בגלל לחץ מים

  6. הצפה במקלחת מקלחון

  7. הצפת מלונות ים המלח

  8. תביעה בגין הצפה בעסק

  9. ביטוח הצפה בבית חרושת

  10. ביטוח הצפה באתר עבודה

  11. פיצויים בגין הצפת ביוב

  12. נזקי הצפה - דחיית תביעה

  13. הצפה בגלל התבקעות צינור

  14. הצפת מי ביוב בקרקע חקלאית

  15. אחריות עירייה למניעת הצפות

  16. אחריות העירייה על הצפת רכב

  17. ערעור תביעת שיבוב בגין הצפה

  18. תביעה נגד חברת ביטוח בגין פיצוץ

  19. אחריות העירייה להצפות בגלל גשם

  20. הצפת קרקע בגלל פיצוץ צינור מים

  21. הסגת גבול לצורך טיפול בהצפת מים

  22. פיצוי על נזקים לסחורה בעקבות הצפה

  23. תביעה של שוכרי בית נגד המשכיר בעקבות הצפת הבית במי גשמים

  24. תקנות הניקוז וההגנה מפני שטפונות (סדרי-דין בבתי-דין לעניני מים ובערעורים על החלטותיהם), תשי''ח-1958

  25. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון