הבטחה מנהלית

על מנת שהבטחה מנהלית תחייב היא צריכה לעמוד במספר תנאים על מנת שיהיה מקום לחייב רשות מינהלית לקיים הבטחתה:

(1) נותן ההבטחה היה מוסמך לתיתה;      
(2) כוונה להקניית תוקף משפטי;
(3) המבטיח הנו בעל היכולת למלא אחריה;
(4) אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה;

להלן פסק דין בנושא הבטחה מנהלית:

פסק - דין

1.     בפניי תביעה כספית ע"ס 320,000 ₪, בגין הפרת הסכם, בעילה של הבטחה שלטונית ורשלנות.

העובדות
2.     אציין כי העובדות שלהלן, רובן אינן שנויות במחלוקת ו/או עולות מתוך המסמכים, המדברים בעד עצמם.

3.     התובעת, בית הגפן - המרכז הערבי-יהודי לתרבות, חברה, נוער וספורט (להלן: "התובעת") הנה עמותה רשומה.
נתבעת מס' 7, מינהלת ישראל 2000 (להלן: "המינהלת") היא גוף שהוקם ע"י משרד התיירות, לצורך תכנונם וביצועם של אירועים במסגרת חגיגות המילניום, שנועדו, בין היתר, למשוך ארצה תיירים מכל קצוות תבל ולעודד תיירות פנים. שאר הנתבעים הנם עובדי המינהלת ו/או בעלי תפקידים במשרד התיירות, כפי שפורט בכותרת.

4.     בינואר 99' שלחה סמנכ"ל המינהלת, ורדית קפלן (להלן: "גב' קפלן"), מכתב למוסדות ציבוריים שונים וביניהם לתובעת, המודיע על התנאים שנקבעו למתן תמיכה כספית על-ידי משרד התיירות, באמצעות המינהלת. למכתבה צורפו המבחנים לתמיכה הכוללים את טפסי הבקשה.

5.     על אף שבכתב התביעה המתוקן הוסף סעיף 10א. לפיו נטען כי "מעולם לא נאמר לתובעת ו/או למישהו מטעמה, על ידי הנתבעים או מי מהם, או מי מטעמם, בע"פ או בכתב עד לשלב שלאחר קיום הפסטיבל, כי התחייבותם לשלם לפחות את הסך 620,000 ₪ מותנית באישור ו/או בתנאים מוקדמים כלשהם, ו/או כי ההתחייבות היא עקרונית בלבד, ו/או כי ניתן להפסיק את המימון"; בסופו של דבר, התובעת איננה חולקת, באמצעות המנכ"ל שלה, ד"ר מ' פרי (להלן: "ד"ר פרי"), כי קיבלה והייתה מודעת למבחנים ולתנאים שגיבשה המינהלת לתמיכה באירועי שנת 2000 ואשר רוכזו במסמך הקרוי "המבחנים למתן תמיכות של משרד התיירות (באמצעות מינהלת ישראל 2000) לארועים לשנת 2000" (להלן: "מבחני התמיכה").

6.     בסעיף 8 למבחני התמיכה שכותרתו "עיכוב או הפסקת ההשתתפות במימון", צוין: "במסגרת קיצוצי תקציב, עקב החלטת ממשלה וכדומה". עוד נקבע כי "אי עמידה בתנאים שנקבעו מזכה את המשרד לשקול אם יש מקום לתבוע מהגוף הנתמך את החזר סכומי ההשתתפות במימון שכבר שולמו לו, וכן לנקוט בצעדים משפטיים למימוש החזר הכספים".

7.     התובעת תיכננה אירועים שונים לכבוד שנת המילניום, בין השאר את פסטיבל "החג של החגים" (להלן: "הפסיטבל").
לצורך מימון עלויות הפסטיבל והאירועים, פנתה התובעת למינהלת בהצעה לקבל תמיכה בסך 325,000 ₪ ועוד 175,000 ₪ ממשרד התיירות, כשתקציב האירוע כולו הוערך ב-3.4 מיליון ₪, בכסף ובשווה כסף. מאוחר יותר, ביום 25.4.99 תיקנה התובעת את הצעתה וביקשה להעמיד את סכום התמיכה על 2,155,000 ₪ וזאת, במטרה להגדיל את היקף הפסטיבל עד לינואר 2001 ולכלול בו אירועים נוספים (תקציב הפסטיבל כולו הוכפל לכדי 7.5 מיליון ₪).

8.     במכתבה של גב' קפלן מיום 15.8.99 (ע/5), בישרה לד"ר פרי כי הועדה הציבורית אישרה את תקציב האירועים של בית הגפן ו"מסגרת הסיוע תעמוד על כ- 620,000 ₪".     היא הדגישה במכתבה זה, סעיפים שנכללו גם בטפסי הבקשה לסיוע, דהיינו גם במבחני התמיכה ולפיהם:
"א. הכסף ינתן למפרע ולאחר קבלת הדוחות הכספיים של האירוע חתומים ע"י רו"ח".
כמו כן, "המינהלת שומרת לעצמה את הזכות לעכב את התשלום ו/או להפסיקו באם הגוף המבצע לא עמד בהתחייבויותיו כפי שנגזרות מסעיפים אלה ומסעיף 8 של טפסי הגשת הבקשה".
סעיף 8, הנו אותו סעיף המדבר על "עיכוב או הפסקת ההשתתפות במימון". הגיון הדברים מלמד כי כשמדובר על עיכוב או הפסקת התשלום, ההפניה לסעיף 8, הנה לסעיף שצוטט לעיל (ההדגשות בקו אינן במקור).
אין גם ספק, כפי שהעידה גב' קפלן, כי התובעת שקיבלה גם בשנים קודמות, תמיכות כספיות ממשרד התיירות, הייתה מודעת היטב לכפיפות התמיכה למגבלות התקציב. במבחני התמיכה צוין, כאמור במפורש, כי המימון עלול להתעכב או להיפסק "במסגרת קיצוצי תקציב, עקב החלטת ממשלה, וכדומה".

9.     באותו יום, 15.8.99 שלח גם יו"ר המינהלת מכתב לראש עיריית חיפה דאז; בו כתב כי הועדה הציבורית "אישרה עקרונית, לאירועים בעיר חיפה..." סיוע לבית הגפן בסך 620,000 ₪ (הדגשה אינה במקור). עוד ציין כי "הסיוע ינתן בהתאם לנהלי משרד התיירות ומינהלת אלפיים...".

10.     הפסטיבל התקיים בחודשים דצמבר 1999 וינואר 2000.
דא עקא, ביום 4.1.00 שר האוצר אישר 7 מיליון ₪ מתקציב האירועים לקראת שנת 2000, ובסופו של דבר כשהתקציב הובא לאישור ועדת הכספים, אושרו רק 5 מיליון ₪.
לאחר מכן, ניסה משרד התיירות לפעול בכ"ז לאישור סך 7 מיליון ₪ ואף להגדילו לסך 10 מיליון ₪, אולם ועדת הכספים לא אישרה זאת. ועדת הכספים גם לא אישרה בקשת משרד התיירות והמינהלת להסיט תקציבים בתוך המשרד והקצאתם למימון אירועי שנת 2000.
לפיכך, בעקבות קיצוץ התקציב הופחתה התמיכה למוסדות שנתמכו ע"י המינהלת, ובהם התובעת (רשימת המוסדות וההפחתה פורטה ע"י גב' קפלן).

11.     הודעה רשמית על כך שהסיוע המובטח קוצץ נמסרה לד"ר פרי ב- 1.2.00. אולם מידע על כך, נמסר עוד קודם לכן.
כפי שהעידה גב' קפלן, היו דיבורים לקראת סוף נובמבר-דצמבר 99' על בעיות עם אישור ההקצבה. שר התיירות ועוזרו שהיו בביקור בחיפה בתחילת דצמבר, יידעו את מנכ"ל העירייה שעשויות להיות בעיות ושינוי בגובה התקציב. אכן ממכתבו של מנכ"ל העירייה, מיום 1.12.99 שהעתקו נשלח גם לד"ר פרי, ברור כי הודע להם, שעליהם לוותר על חלק ממסגרת הסיוע בסך 620,000 ₪.
משרד התיירות והמינהלת, עשו, כאמור, מאמצים לאשר את הגדלת התקציב, אולם לא הצליחו. לאחר מכן במכתב מיום ה-4.4.00, הודיע מנכ"ל המינהלת דאז, הוא נתבע מס' 9, פעם נוספת כי לנוכח הקיצוץ בתקציב, תעמוד תמיכת משרד התיירות בתובעת על סך של 300,000 ₪, במקום 620,000 ₪.

12.     בסופו של דבר, משרד התיירות (לאחר שהמינהלת פורקה), העביר לתובעת סך 300,000 ₪ ודחה את פניות התובעת לקבל את מלוא ההקצבה בה דובר מלכתחילה.
התובעת פנתה בעתירה לבג"צ וביום 9.1.01 החליט בית הדין הגבוה לצדק כך: "אין בית משפט זה נוהג לדון בסכסוכים כספיים מסוג זה ועל העותרת להעלותן בפני הערכאות האזרחיות הרגילות". לפיכך, הגישה התובעת את התביעה דנן.

גדר המחלוקת
13.     התובעת טוענת בסיכומיה כי היא זכאית לסך 320,000 ₪ נוספים, יתרת התמיכה שהובטחה לה. זאת לאור ההלכות בדבר הסתמכות בתם לב על הבטחה מינהלית. התובעת אף טוענת לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהגירעון שנוצר בקופת הפסטיבל ומהתרשלות הנתבעים בטיפול בעיניינה. משום כך, לטענתה, הנתבעים מנועים מלחזור בהם מהתחייבותם לתמיכה בסך 620,000 ₪.
הנתבעים כופרים בזכותה של התובעת לסכום הנתבע, כופרים בנזקים הנטענים וטוענים להרחבת חזית אסורה.

14.     התובעת טענה בכתב התביעה המקורי כי בין הצדדים נכרת חוזה לפיו התחייבה התובעת לקיים את פסטיבל "החג של החגים", לפי הכללים והדרישות שהוצגו לה ע"י נתבעים 1 ו-7, ואילו הם התחייבו לתמוך בתובעת בסך 620,000 ₪. עוד טענה התובעת כי הסתמכה על התחייבויות הנתבעים ושינתה את מצבה לרעה עת התקשרה עם ספקים ונכנסה להוצאות מימון כבדות.
לאחר מכן, תיקנה התובעת את כתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן נטען באשר להתחייבות מטעם הנתבעים לסיוע בסך 620,000 ₪. נטען כי בין התובעת ונתבעים 1 ו-7 נכרת חוזה אותו על הנתבעים לקיים, כי התובעת שינתה מצבה לרעה בהסתמכה על "התחייבויות הנתבעים" וכי הנתבעים התרשלו במילוי תפקידם וגרמו לתובעת נזקים.      
צודקים הנתבעים בטענתם, כי מניעות והפרת הבטחה מינהלית לא נטענו בכתבי התביעה. אולם כיוון שניתן ולו בדוחק, לראות בטענות בדבר "התחייבות הנתבעים", טענות בדבר הבטחה מינהלית וכיוון שהעובדות נטענו בכתבי הטענות, ומדובר בעיקר בטענות משפטיות שלא נטענו, אדון גם בטענות אלו. כמו כן, בטענות בדבר התרשלות, על אף שהמעשים הרשלניים, לא פורטו כדבעי.

דיון ומסקנות
15.     בסיכומיה מתרכזת התובעת בטענות באשר להפרת הבטחה מינהלית ומניעות ולא בטענה בדבר כריתת חוזה מחייב בין הצדדים. התובעת לא פירטה מתי וכיצד נכרת הסכם מחייב בינה לבין הנתבעים, להבדיל מהבטחה מינהלית. נראה כי גם לתובעת ברי, כי אין מדובר בהסכם משפטי שנכרת בין הצדדים אלא לכל היותר מדובר בהבטחה מינהלית.

16.     כפי שקבעתי בעובדות, הייתה הצעה מטעם התובעת לקבל תמיכה לצורך ארגון אירועים מסוימים, ניתנה הבטחה בכפוף ועפ"י נהלים ותנאים שהובהרו מראש.
השאלות אותן יש לבחון הן האם אכן מדובר בהבטחה מינהלית מחייבת והאם רשאית או מנועה המבטיחה, לחזור בה מחלק מההבטחה, כפי שעשתה.

17.     על מנת שהבטחה מינהלית תחייב היא צריכה לעמוד במספר תנאים. בבג"צ 594/78 אומן מפעלי סריגה בע"מ נ' שר התעשיה ואח', פ"ד לב(3) 469 ,עמ' 474-475 ריכז כב' השופט י' כהן (כתוארו דאז) את התנאים הדרושים, על מנת שיהיה מקום לחייב רשות מינהלית לקיים הבטחתה, כפי שנפסק עוד בהלכת סאי-טקס (בג"צ 135/75 סאי-טקס בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל(1) 673, 676). על אף התפתחויות שונות בהלכה מאז, תנאים אלו שיפורטו להלן יפים גם היום:
(1) נותן ההבטחה היה מוסמך לתיתה;      
(2) כוונה להקניית תוקף משפטי;
(3) המבטיח הנו בעל היכולת למלא אחריה;
(4) אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה.

18.     ההבטחה דנן, אינה עומדת בתנאים הנ"ל.
גם אם נראה בגב' קפלן ונציגי הרשות האחרים כמי שהיו מוסמכים להבטיח, הרי שההבטחה הייתה מותנית וניתן היה לשנותה בהתאם לתנאים שנקבעו והובהרו מראש במבחני התמיכה.

19.     אין לי אלא להפנות לעובדות שקבעתי בסעיפים 5 ו- 6 לעיל, לפיהן התובעת ידעה היטב כי ההבטחה כפופה לאפשרות של שינויים עקב קיצוץ תקציב והחלטות ממשלה או ועדת הכספים וכי במכתבו של יו"ר המינהלת, כפי שצוטט לעיל, דובר רק על אישור "עקרוני". אין מדובר בהבטחה משפטית מחייבת אלא בהבטחה על-תנאי. גם גב' קפלן, כאמור, ציינה כי האישור כפוף לתנאים וכי הסכומים יינתנו רק למפרע.
המבטיח היה בעל יכולת למלא אחר ההבטחה, רק אם יאושר התקציב המלא ע"י משרד האוצר או ועדת הכספים.
לפיכך, לאחר שהתקציב לא אושר ע"י משרד האוצר וועדת הכספים, על אף המאמצים שהושקעו מטעם הנתבעים לאישורו, לא יכול היה המבטיח למלא אחר ההבטחה.
טענת התובעת כי הנתבעים יכלו למלא אחר ההבטחה, על אף הקיצוץ, לא הוכחה. הנתבעים כגוף ציבורי וכעובדי ציבור, היו אמורים לחלק את העוגה שנותרה באופן מתאים בין כל הגופים שנזקקו לתמיכה. כפי שהבהירה והציגה גב' קפלן, המינהלת קיצצה את התמיכה בגופים נוספים ולא היה מקום להפלות ביניהם לבין התובעת. לא הוכח כי שיקול הדעת של הנתבעים בחלוקת התקציב המאושר לא היה סביר, היה מפלה או כל טענה שהייתה מצדיקה התערבות בית-משפט בהחלטה.

20.     גם טענת התובעת כי אלמלא הוציאה המינהלת סכומים ניכרים על הפצת חוברת פרסום יוקרתית, בה פורסמו אירועי שנת 2000, יכולה הייתה לעמוד בהתחייבותה, על אף הקיצוץ בתקציב - לא הוכחה. אין גם מקום לקבוע כי הוצאת החוברת, מלמדת על התרשלות בהקצאת משאבים ע"י הנתבעים. ראשית, חוברת הפרסום יצאה לאור עוד טרם הקיצוץ בתקציב. במועד זה עדיין קיוו המינהלת ומשרד התיירות כי יאושר להם תקציב מלא. שנית, לא הוכחה עלות הפקת החוברת ואיזה נתח מהתקציב הושקע בה. שלישית, החוברת נועדה לפרסם מטעם משרד התיירות את האירועים והאטרקציות במספר ערים ברחבי ישראל ולא הוכח כי הוצאת החוברת לא הייתה סבירה במכלול שיקולי משרד התיירות.

21.     אשר לטענת המניעות, כיוון שהתובעת לטענה שינתה מצבה לרעה בהסתמך על ההבטחה המינהלית - הרי מאחר וקבעתי כי אין מדובר בהבטחה מינהלית מחייבת, אין מקום לדון בטענה כי הנתבעים מנועים מלחזור בהם מההבטחה המינהלית.
יתר על כן, כפי שיובהר להלן, לא הוכח כי נגרמו לתובעת נזקים עקב ההסתמכות ו/או כי ההסתמכות נעשתה בתם לב.
רשלנות
22.     בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת טענה כללית בלבד לפיה: "הנתבעים כולם ו/או חלקם התרשלו במילוי תפקידם ו/או חרגו מסמכותם בכך שלא קיימו את המוטל עליהם ו/או חרגו מחובתם למלא את המוטל עליהם הכל כמתואר בכתב התביעה".
בסיכומים, כל שטען ב"כ התובעת הוא כי הנתבעים נהגו ברשלנות כלפי התובעת, כפי שעולה מהתביעה ומתצהירו של ד"ר פרי.

23.     בתצהירו טען ד"ר פרי כי לו ולתובעת לא היה ידוע אם יש בכלל צורך באישור ועדת הכספים, טענה זו היא מיתממת ואינה נכונה. על אף ניסיונו של ד"ר פרי להסתיר את עובדת קבלת מבחני התמיכה - בשאלון שנשלח אליו מטעם ב"כ הנתבעים השיב "לא נתקבלו כל טפסים על ידי בית הגפן" וכן לא צורפה מטעם התובעת בקשה קודמת שהגישה על גבי הטפסים שנשלחו מהמינהלת, ואליהם צורפו "מבחני התמיכה" (ובניגוד למה שנכתב בכתב התביעה וצוטט לעיל), בסופו של דבר, הודה ד"ר פרי בביהמ"ש: "...בוודאי שהתקבלו טפסים כאלה" ובהמשך :"אני מוכן שכולם יתבססו על כך כאילו שאני ראיתי וידעתי את הקריטריונים שהציבה המינהלת".
במבחני התמיכה בסעיף 4(א) צוין כאמור: "תמיכת משרד התיירות תינתן בהתאם לסדרי עדיפויות ועל פי האפשרויות התקציביות של המשרד..." ובסעיף 8 כפי שצוטט לעיל, דובר על אפשרות קיימת לעיכוב או הפסקת ההשתתפות במימון.

24.     עוד טען ד"ר פרי בתצהירו כי "אם היה צורך בקבלת אישור היה על המינהלת לקבל את אישור ועדת הכספים של הכנסת טרם שהתחייבו לשלמם. מאחר שלא נהגו כך, התרשלו התרשלות חמורה ועליהם לשאת בנזקים שנגרמו כתוצאה מכך".
חובה כזו, לא הייתה מוטלת על הנתבעים. עפ"י מבחני התמיכה, כאמור, ניתן היה לבטל בדיעבד את ההקצבה, "במסגרת קיצוצי תקציב". היה על התובעת לקחת בחשבון אפשרות כזו. העובדה שכפי שהעיד ד"ר פרי, בתמימותם סברו כי התקציב המלא יאושר, ולא פעלו בהתאם לאפשרות שהתקציב יקוצץ, אין בכך כדי להטיל חבות על הנתבעים להשלים את מלוא התקציב.

25.     עפ"י מבחני התמיכה ובמכתבה של גב' קפלן מ- 15.8.99 (ע/5) "הכסף ינתן למפרע...". במכתבו מיום 22.8.99 השיב ד"ר פרי (ע/6) "אין באפשרותנו לעבוד על פרוייקטים רבים לאורך כשנה וחצי ללא קבלת מקדמה בגובה של כ- 50% רצוי, לכל המאוחר, באוקטובר 1999". אין חולק כי שום מקדמה לא ניתנה.
היה ברור, או צריך היה להיות ברור לתובעת כי ההקצבה מותנית ואינה בטוחה.
לא התעלמתי מכך שד"ר פרי במכתבו מיום 22.8.99 למנכ"ל המינהלת, הצביע על כך שהמכתב מיום 15.8.99 "מעורר אצלנו בעיות וספקות. עלינו לדעת, בתקופה הקרובה ביותר, את גובה השתתפותכם המלאה והסופית כדי שלא נתקשר ללא כיסוי וכדי שלא יגרמו לנו נזקים". לצורך כך הציע פגישת עבודה.
אכן ביום 2.9.99 נערכה פגישת עבודה בנוכחות גב' קפלן. במכתב סיכום הישיבה (ע/7) שנרשם ע"י ד"ר פרי, "בישיבה סוכם כי התמיכה של המינהלת בסך 620,000 ₪ תהיה לטובת..." אירועים שונים, ביניהם פסטיבל "החג של החגים" מ-15.11.99 ועד 15.1.00, ירידי עתיקות ואומנויות בסופי שבוע, וכנס מנהיגי דתות שתוכנן לסוף פברואר תחילת מרץ 2000.
גב' קפלן לא נחקרה אם באותה ישיבה אישרה או נשאלה אם מדובר בתמיכה מאושרת וסופית, לאחר אישור תקציב.

26.     טענת ההתרשלות, כפי הנראה, הנה טענת התרשלות במצג שווא, מצג לפיו התקציב מאושר ובטוח. גוף ציבורי אחראי בגין מצג שווא רשלני, רק מקום בו הצד השני מסתמך בסבירות ובתם לב על מצג השווא, והאינפורמציה הנה בידי מציג המצג בלבד. כמו כן, למעשה הטענה הנה במחדל, שיצר מצג שווא. מחדל, לפיו הנתבעים לא הבהירו כי התמיכה המובטחת טרם אושרה ולכן יתכן ותצומצם. ראשית, ספק אם קיימת עוולה בגין מצג שווא רשלני במחדל. שנית ועיקר, ד"ר פרי שידע כי ההקצבה מותנית בתקציב מאושר וכי קיצוצו עלול להביא לביטול או הקטנת ההקצבה, יכול היה לברר אם התמיכה כבר אושרה ואין שום סיכוי כי תקטן.
כפי שהעידה גב' קפלן: "זה ברור מהקריטריונים בסעיף 8 שבמידה ויש קיצוץ תקציבי הסיוע מקוצץ באופן יחסי לקיצוץ התקציבי". "ד"ר פרי מקבל תמיכות ממשרדים שונים כולל משרד התיירות לאורך שנים, אנחנו אף פעם לא מציינים זאת כי זה חלק מהקרטריונים שלנו ואין צורך לחזור על כך בכל תשובה".
לפיכך, לא מצאתי כי התובעת הוכיחה עוולת רשלנות נגד מי מהנתבעים.     

27.     ד"ר פרי טען כי המועד, בו הודיע לו מר יוסי נוי על הבעיות בהשגת התקציב (ה- 1.2.00) היה מאוחר מאוד מבחינתה של התובעת וכי מרבית הוצאות הפסטיבל כבר הוצאו עד אז. אלא, שכפי שקבעתי, ד"ר פרי ידע על בעיות באישור התקציב עוד בתחילת חודש דצמבר. הפסטיבל התקיים בין ה-15.11.99 ל-15.1.00 והתובעת לא הוכיחה כי לא ניתן היה לצמצם את ההוצאות, ולו בסכום ההקצבה הבלתי מאושר. חווה"ד מטעם התובעת דיברה על גירעון בסך 623,000 ₪ (קודם לקבלת סך 300,000 ₪) עקב אירועי השנים 1999 ו- 2000. כפי שצוטט לעיל, ההקצבה המוצעת של 620,000 ₪, כללה תוכנית אירועים ופעילויות לאורך שנת 2000, ולא שוכנעתי כי לא ניתן היה לצמצם הוצאות בגין אירועים אלו, מחודש דצמבר 99' או ינואר 2000 ואילך.
לפיכך, התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה עקב ההודעה המאוחרת לטעמה, על הפחתת התמיכה, נזק, אותו לא יכלה למנוע (קביעה זו יפה גם לעניין המניעות עקב הנזק שנגרם לתובעת).

28.     במבחני התמיכה נקבע בסעיף 5 כי: "לא תינתן תמיכה בפעילות אדמינסטרטיבית ותשלומי שכר".
כמו כן, נקבע בסיפא של סעיף 7א. למבחני התמיכה נכתב כי "... בכל מקרה, הסיוע לא יעלה על מחצית (50%) מעלות האירוע/הפרוייקט. (כולל השתתפות המינהלת בסיוע עפ"י נוהל זה או מסעיפי תקציב אחרים, השתתפות תאגידים או גופים ממשלתיים תיירותיים או ציבוריים)".
כפי שעולה מחווה"ד של רו"ח רובין מטעם הנתבעים, הדו"חות שהוגשו מטעם התובעת "נופחו" ע"י העמסה בשיעור של 25% בגין הוצאות אדמיניסטרטיביות - בניגוד למבחנים הנ"ל. שכר בכירים הממומן ע"י עיריית חיפה הופיע בדו"ח הביצוע כאילו שולם ע"י התובעת, כמו כן לא נוכו הכנסות מגופים ממשלתיים וציבוריים.
בסופו של דבר, התובעת קיבלה תמיכה העולה בהרבה על המכסימום לו הייתה זכאית. הפרוייקט כולו הסתיים ברווח תפעולי.
טענותיו של רו"ח פורת, בחוות הדעת המשלימה מטעם התובעת, כי "אין כל מקום והצדקה לניסיונות של רו"ח ח. רובין לפרש באופן רטרואקטיבי נתונים עובדתיים ו/או הנחיות שניתנו בעבר באופן העומד בסתירה לעובדות ולפרשנויות שעמדו ביסוד הסכמת הצדדים כאשר הוסכם ואושר תקציב התמיכה של משרד התיירות" - והפנייתו לצורך כך, למסמכים שצורפו לבקשה לתמיכה ב-2/99 - אינן במקומן. שהרי גב' קפלן במכתב בו הודע לראשונה כי מסגרת הסיוע תעמוד על כ- 620,000 ₪ גם הודיעה כי "הכסף ינתן למפרע ולאחר קבלת הדוחות הכספיים של האירוע חתומים ע"י רו"ח". דהיינו, הבדיקה הסופית בהתאם לקריטריונים שבמבחני התמיכה, תיעשה רק בסוף האירועים. מקום בו קיבלה התובעת תקציבים ניכרים מעיריית חיפה ומגופים ממשלתיים נוספים, ובניכוי ההוצאות הלא מוכרות כאמור לעיל, זכתה התובעת בסופו של דבר, לתמיכה גבוהה מזו לה הייתה זכאית עפ"י מבחני התמיכה.מבחני התמיכה קבעו במפורש כי לא תינתן תמיכה בגין "פעילות אדמינסטרטיבית ותשלומי שכר", לפיכך הסבריו של רו"ח פורת, אין בהם כדי לסתור את קביעתו של רו"ח רובין. גם טענתו כאילו יש להפחית רק תמיכה של מוסדות ממשלתיים תיירותיים, אינה עולה בקנה אחד עם האמור במבחני התמיכה. שהרי יש לנכות גם תמיכה של תאגידים או גופים ציבוריים.

29.     לחלופין, ביום 4.1.00 שלח ד"ר פרי דו"ח ביצוע בפועל של פסטיבל "החג של החגים" (נספח 2 ל- ע/11). באותו מועד הודע לו במפורש כי התמיכה שאושרה תסתכם בסך 300,000 ₪ בלבד. עפ"י דו"ח זה, היה הגירעון בסך 478,457 ₪ וסכום זה ביקש ד"ר פרי במכתבו (ע/11). מהדו"ח יש להפחית את הסכומים עבור "העמסת הנהלה וכלליות" סך 159,000 ₪ (שאינם מוכרים עפ"י מבחני התמיכה) ואת הסך 300,000 ₪ שקיבלה התובעת, (אפילו אם נתעלם מהסך 130,000 ₪ בגין "כח אדם הפקה ולוגיסטיקה") יוצא כי לכל היותר, נגרם לתובעת גירעון בסך 18,457 ₪ בלבד.

התוצאה
30.     התביעה נדחית.
     בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון