להלן פסק דין בנושא החזר תשלום דמי שכירות בעודף: תביעה להשבת דמי שכירות עודפים אשר לטענת התובעים שילמו לנתבעים. העובדות: 1. ביום 7/8/07 נחתם בין התובעים כשוכרים לבין הנתבעים כמשכירים, הסכם שכירות לדירת הנתבעים . תקופת ההסכם נקבעה לשנה וכן, הוקנתה לתובעים, במסגרת סעיף 5(ג) להסכם, הזכות לשכור את הדירה לשנה נוספת ("תקופת האופציה"). דמי השכירות הקבועים בהסכם עמדו על סך של 850$ לחודש. 2. אין עוררין כי במסגרת ההסכם, בסעיף 5(ג) לו הדן בתקופת האופציה, נקבע מפורשות כי דמי השכירות בתקופת האופציה יעמדו על סך של 850$ כערכם בש"ח בהתאם לשער הדולר היציג כפי שיהיה במועד מימוש האופציה. 3. אין עוררין בנוסף, כי במסגרת סעיף 5(ד) להסכם נקבע כי:"למרות האמור לעיל, במידה ומי מהצדדים יבקש לסיים את חוזה השכירות במהלך שנת האופציה לפני תום שנת האופציה, יהיה רשאי הוא להודיע בכתב לצד השני על כך בהתראה של 60 יום מראש." 4. אין עוררין כי 60 יום לפני תום תקופת השכירות הראשונה, ואף קודם לכן, פנו התובעים אל הנתבעים בכתב בבקשה לממש את זכות האופציה אשר ניתנה להם במסגרת ההסכם. 5. אין עוררין כי במעמד זה, דרשו הנתבעים סכום הגבוה יותר מהסכום הקבוע בסעיף 5(ג) להסכם. שכן, במועד מימוש האופציה עמד שער הדולר על שער יציג של כ3.59 ₪ ל- 1 דולר ומשכך, דמי השכירות בערכם השקלי עמדו על סך של 2,975 ₪, בעוד שהנתבעים דרשו דמי שכירות, לתקופת האופציה , בסך של 3,650 ₪. 6. אין עוררין כי לאחר דין ודברים בין הצדדים, נחתם בין הצדדים ביום 17/7/09 נספח להסכם במסגרתו נקבע כי התובעים מימשו את זכות האופציה המוקנית להם בהסכם . במסגרת נספח זה, נקבעו דמי השכירות לתקופת האופציה על סך של 3,600 ₪ ובהתאמה הועברו על ידי התובעים שיקים בגין השכירות. 7. אין עוררין כי התובעים ניצלו את הזכות המוקנית להם בסעיף 5(ד) להסכם ועזבו את הדירה טרם סיום תקופת האופציה וזאת, בחלוף עשרה וחצי חודשים ממועד תחילת האופציה. טענות הצדדים: לטענת התובעים, עת ביקשו לממש את זכות האופציה, דרשו הנתבעים , בחוסר תום לב העלאת שכר הדירה מעבר לסכום הנקוב בסעיף 5(ג) להסכם. לטענתם, עת הלינו על כך ועמדו על קיום ההסכם ככתבו וכלשונו, הודיעו להם הנתבעים כי ככל שיסרבו להעלאת דמי השכירות, יממשו הנתבעים את זכותם לפי סעיף 5(ד) להסכם ויודיעו על רצונם בהפסקת ההסכם בתוך 60 יום. לטענתם, ה"איום" בהפעלת סעיף 5(ד) להסכם, בנסיבות אלו, הינו חסר תום לב - באשר אין בסעיף זה בכדי להקנות לנתבעים "שוט" במקרה בו הם מבקשים להעלות את שכר הדירה וזאת, בניגוד לקבוע מפורשות בסעיף 5(ג) להסכם. יתרה מכך, לטענתם, שימוש בסעיף כאמור, מרוקן מתוכן את זכות האופציה המוקנית להם במסגרת ההסכם הואיל ולמעשה, באמצעותו, ניתן להפסיק את ההסכם גם טרם מימוש האופציה ולחילופין לעשות בסעיף זה שימוש, כפי שנעשה על ידי התובעים - כאמצעי לחץ על מנת לשנות את תנאי האופציה. לטענת התובעים, בנסיבותיהם המיוחדות באותו זמן - סמיכות דירת המגורים המושכרת למקום עבודתם, הריונה של התובעת 2 ,בנית ביתם באותו זמן אליו ביקשו לעבור בתום התקופה והעלויות הנכבדות הכרוכות במעבר דירה - לא היתה להם ברירה מלבד להמשיך לשכור את הדירה ומשכך, בדלית ברירה , חתמו על הנספח להסכם והסכימו להעלאת דמי השכירות כנדרש על ידי הנתבעים . יחד עם זאת, לטענת התובעים, הביעו מחאתם בפני הנתבעים ,לפני החתימה על הנספח כאמור ואף לאחר מכן ופנו אל הנתבעים וניסו לבוא עמם בדין ודברים באשר להפחתת דמי השכירות ואכיפת ההסכם כלשונו. בסיכומו של דבר, לטענת התובעים,משהושלמה בנית ביתם, הם פינו את הדירה בתום עשרה וחצי חודשים ולאחר פינוי הדירה פנו בדרישה להשבת הסכום העודף אשר שולם על ידם, דרישה אשר משנדחתה על ידי הנתבעים- הובילה לתביעה בפני. במסגרת התביעה - טוענים התובעים כי התנהלותם של הנתבעים במהלך המשא ומתן לחתימה על הסכם האופציה תוך שהם מאיימים לעשות שימוש בסעיף 5(ד) , הינה חסרת תום לב ומשכך, עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בהשבת התשלום העודף אשר שולם על ידם בתקופת הארכת השכירות וכן, לתשלום הוצאות אשר היו כרוכות הן במו"מ בינם לבין הנתבעים והן, בהגשת וניסוח התביעה בפני. לטענת הנתבעים, החתימה על נספח ההסכם למימוש האופציה נעשתה לאחר משא ומתן באשר לסכום השכירות , משא ומתן אשר הבשיל לכדי הסכמה ומשכך, חתמו הצדדים על נספח להסכם . לטענתם, המשא ומתן , כמו גם החתימה על הסכם מימוש האופציה - התנהלו זמן רב לפני תום תקופת השכירות ומשכך, ככל שביקשו התובעים למצוא דיור חלופי, הרי שהיה בידם זמן רב לעשות כן. זאת ועוד, לטענת הנתבעים - סעיף 5(ד) נועד ליתן גם להם מענה והגנה במקרה בו קיימות מחלוקות בינם לבין השוכרים , או במקרה כגון המקרה נשוא התביעה בו- דמי השכירות אינם ריאליים - משכך, לטענתם היתה להם זכות בהתאם להסכם, להודיע לתובעים כי ככל שלא יגיעו להסכמה בדבר דמי השכירות כי אז, יעשו שימוש בסעיף זה על מנת להפסיק את ההסכם בהתראה של 60 יום. לטענתם, מימוש זכותם החוזית אינה התנהלות חסרת תום לב. יתרה מכך, לטענתם- התובעים - במומם הם פוסלים- באשר התנהלותם - דהיינו, חתימה על נספח להסכם,הסכמה לדמי השכירות ומימוש בפועל של השכירות לתקופת הזמן אשר חפצו מחד ומאידך- תביעה לאחר תום מימוש השכירות - היא חסרת תום לב. לאור האמור, לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות. דיון ומסקנות: בדיון אשר התקיים בפני, העידו התובעים וכן, - עדה מטעמם - הגב' מור אברהם והנתבעים . כמו כן, הוצגו בפני בית המשפט הקלטת שיחה בין התובע לבין הנתבעת 1 , מכתב אשר נשלח אל הנתבעים באמצעות הדואר האלקטרוני , כתבי בי-דין על נספחיהם. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות כפי שהונחו בפני, הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי. מבלי שאקבע מסמרות לענין תום הלב בהתנהלות התובעים- אשר הודו כי כבר כשחתמו על הנספח למימוש הסכם האופציה היה בכוונתם לתבוע את הנתבעים ומשכך, אספו חומר ראייתי הכולל הקלטות ותיעוד דרישותיהם בתכתובת (ראה עדותו המפורשת של התובע בעמ' 5 שורות 28-29)- הרי שאינני סבורה כי התנהלותם של הנתבעים , נגועה בתום לב. כך, הנני סבורה כי לנתבעים היתה הזכות לעשות שימוש בסעיף 5(ד) להסכם , גם בנסיבות בהן ביקשו להעלות את שכר הדירה הואיל ולאור ירידת שער הדולר, הפכו דמי השכירות ללא ריאליים. בהקשר זה, עיון בסעיף 5(ד) מעלה כי מדובר בסעיף אשר אין לו כל סייגים ואשר הוא מקנה זכות לכל אחד מן הצדדים להפסיק את ההסכם בתקופת האופציה, מכל סיבה שהיא, תוך מתן הודעה מראש של 60 יום. יתרה מכך, מהעדויות בפני, נמצאתי למדה כי התובעים חתמו על ההסכם בינם לבין הנתבעים לאחר עיון מעמיק בהסכם וקריאתו באופן מדוקדק ותוך שהם מודעים לקיומו של סעיף 5(ד). לענין זה העיד התובע 1 כי : "אנחנו חתמנו על ההסכם הראשוני לאחר שקראנו והסכמו על כך, לא חשבנו שינצלו את הסעיף הזה למטרה הזו".(עמ' 2 שורות 13-14). וכן, העידה התובעת כי : "אני חייבת לומר שהדיירת הקודמת הזהירה אותנו, ובגלל זה, אנחנו הוספנו את הסעיפים להסכם , היא הזהירה אותנו עוד קודם לחתימה להסכם" (עמ' 3 שורות 20-22). מן האמור נמצאנו למדים, כי לא זו בלבד שהתובעים קראו את ההסכם, אלא שהם היו מודעים לכך, שהדיירת הקודמת נתקלה בבעיה אל מול הנתבעים במימוש האופציה ומשכך, קראו את ההסכם בקפדנות . זאת ועוד, בהגינותה הודתה התובעת 2 כי : " לשאלת ביהמ"ש, בהנחה ששער הדולר היה עולה לרמה גבוהה, ושכ"ד היה קשה לנו, האם לנו היה מותר לממש את האופציה ולעזוב בתוך 60 יום אני משיבה שכן, אבל יש הבדל בעיני בין שוכר לבין משכיר". (עמ' 3 שורות 16-18) . הנני סבורה כי הודייתה של התובעת כאמור, מהווה צידו השני של מטבע התנהלות הנתבעים. באשר, במקרה אשר הוצג בפניה, מדובר גם כן, בשינוי הנסיבות הנוגעות לדמי השכירות , אשר בעטיו מבקש צד לחוזה להפסיק את החוזה. אוסיף ואציין כי , עם כל הכבוד לשמירה על זכויותיהם של השוכרים, הרי שגם למשכירים זכויות ובכלל אלו- הזכות לתמורה ריאלית והוגנת בגין המושכר על ידם ומשכך, מימוש זכותם החוזית על מנת לעמוד על קבלת תמורה ריאלית- אינה חסרת תום לב בעיני. עוד אציין כי הצד השני של מטבע הקושי הקיים לשוכרים בתשלום דמי השכירות הינו, הצורך בקבלת דמי השכירות הקיים למשכירים. משכך, זכות כאמור- אשר הוספה לחוזה ואשר היא הדדית - הינה איזון בין זכויותיהם המשתנות של שני הצדדים ומשכך, יש ליתן לה תוקף . זאת אף זאת, לא למותר לציין , כאמור לעיל כי התובעים בעצמם אף ניצלו את הזכות המוקנית להם בהתאם לסעיף 5(ד) להסכם והודיעו על הפסקת ההסכם טרם סיום תקופת האופציה הואיל והשלימו את בנית הבית אשר בנו ואשר אליו התעתדו לעבור. אשר על כן , הנני קובעת כי התנהלותם של הנתבעים במהלך המשא ומתן לקראת החתימה על הנספח למימוש תקופת האופציה, אינה נגועה בחוסר תום לב ומשכך, נספח זה תקף ואין להורות על השבת כל סכום אשר שולם בהתאם לו. למעלה מן הצורך אציין בשולי הדברים כי התובעים העלו טענות רבות באשר לנסיבות המיוחדות אשר הביאו אותם לכדי הסכמה לנספח מימוש האופציה ומשכך, לטענתם חתמו על הנספח כש"הסכין מונחת על צווארם" (ראה עדות התובעת בעמוד 3 שורה 9). בהקשר זה עיון בנסיבות התובעים מעלה כי מדובר בנסיבות הקשורות במיוחד בעלויות כספיות הכרוכות בביצוע ההעברה כמו גם בנוחיות אשר היתה כרוכה בדירה הספציפית - הנני סבורה כי נסיבות כאמור,בין אם היו ידועות לנתבעים ובין אם לאו, אינן מביאות החתימה על הנספח לכדי חתימה בכפיה או תחת עושק הואיל והנני סבורה כי מדובר יותר בשיקולי כדאיות. יתרה מכך, גם לו סברתי כי מדובר בחתימה בכפיה או בעושק, הרי שהיה על התובעים להודיע על בטלות נספח ההסכם זמן סביר לאחר חתימתו, תוך שהם מציינים את העילות כאמור .אולם, אין עוררין כי התובעים לא עשו כן, אלא לאחר סיום תקופת שכירות הדירה על ידם - ומשכך, גם מטעם זה, אין להורות על בטלות הנספח להסכם. לאור האמור ומשקבעתי כי התנהלות הנתבעים במהלך המשא ומתן לחתימה על נספח מימוש האופציה אינה חסרת תום לב - הרי שדין תביעתם של התובעים להשבת הכספים העודפים אשר שולמו לטענתם מכוח נספח זה - להדחות. הואיל ויתרת טענותיהם של התובעים נסמכות על טענתם זו - באשר מדובר בדרישות להשבת סכומי ההוצאות או הנזקים אשר היו מנת חלקם כפועל יוצא מהתנהלותם הנטענת של הנתבעים - הרי שגם תביעותיהם האחרות של התובעים נדחות. האמור הינו למעט, נושא השבת התשלום בעד תיקון המזגן בסך 150 ₪ - בהקשר זה, הנתבעים לא טענו בכתב ההגנה מטעמם כי השיבו את סכום התיקון בעד המזגן. זאת ועוד, מההקלטות כפי שהוצגו בפני עולה כי עלות תיקון המזגן הובאה בפני הנתבעים ואושרה על ידם ומשכך, הנני קובעת כי התובעים זכאים לסכום זה. סוף דבר - התביעה נדחית למעט בהקשר לסך 150 ₪ - אשר הנני קובעת כי על הנתבעים לשלם לתובעים וזאת, בתוך 30 יום מהיום. לאחר ששקלתי החלטתי שלא לעשות צו להוצאות. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין. שכירותדמי שכירות