האם אפשר לקבל פיצוי אם כלב נשך את הכלב שלכם ? בית המשפט ציין בפסיקתו כי את המלים "נזקי גוף" בפקודת הנזיקין ניתן בהחלט לייחס גם נזק שגרם כלב לכלב אחר, כלומר ניתן להגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות או באמצעות עורך דין נשיכת כלב, לפיצוי כספי שנגרם לבעל הכלב במקרה של תקיפת כלב על ידי כלב אחר. ##להלן פסק דין בנושא תביעת פיצויים בגין תקיפת כלב על ידי כלב אחר:## הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה והתביעה שכנגד שלפניי, בסכסוך בין שכנים המתגוררים בעיר חולון, שנגרם עקב תגרה בין כלביהם. במהלך התגרה, כלבה של גב' עינת חזות (להלן: "התובעת") נפצע על ידי כלבם של משפחת רשף: גב' רשף (להלן: "הנתבעת") מר רשף (להלן: "נתבע 2") ובנם, מר רשף ("נתבע 3"), שהינם הנתבעים (להלן: "הנתבעים") ונזקק לטיפול וטרינרי. 2. התובעת פנתה לנתבעים על מנת שיפצו אותה בגין הוצאות הטיפול בכלב, אך הנתבעים סירבו. מכאן התביעה דנן. סכום התביעה הועמד על סך 29,926 ₪. 3. משפחת רשף תובעת בתביעה שכנגד, בטענה שהתובעת מתנכלת להם, תוקפת אותם באופן מילולי ומטרידה אותם בצורה קשה מאוד. כך, לתובעים שכנגד נגרמה "עוגמת נפש" רבה. סכום התביעה שכנגד הועמד על סך 30,000 ₪. טענות התובעת והנתבעת שכנגד: 4. התובעת הינה בעליו של כלב ננסי מסוג צי'וואווה השוקל 2,700 גרם. ביום 27.3.10 טיילה התובעת עם כלבה סמוך למקום מגוריה. לפתע וללא כל התגרות, שני כלביהם של הנתבעים תקפו את כלבה של התובעת והוא נפצע באורח קשה. 5. התקיפה התאפשרה מפני שכלבי הנתבעים הינם כלבים גדולים ומסוכנים, שלא היו מרוסנים באמצעות זממים וכמו כן, לא נקשרו ברצועות קצרות כנדרש בחוק, אלא ברצועות ארוכות, בניגוד להוראות חוק להסדרת הפיקוח על כלבים התשס"ג-2002 (להלן: "חוק הפיקוח"), תקנות להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ה-2005 ותקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא ואחזקה של כלבים מסוכנים), תשס"ה-2005 וכך התאפשר להם לבצע את זממם בלא מפריע. נתבע 3 נכח במקום ולא עשה דבר על מנת להפסיק את התקיפה והתובעת נאלצה לסכן את חייה על מנת להציל את כלבה. 6. לכלבה של התובעת נגרמו פציעות קשות והוא נזקק לטיפול וטרינרי. הכלב נותח ונמצאו עדויות לטראומה וקרע בקיר הבטן הפנימי [נספח א לכתב התביעה]. עלות הטיפול הרפואי הינה סך 2,326 ₪ [נספח ב לכתב התביעה]. 7. כך, נגרמו לתובעת נזקים רבים, בעקבות התנהגותו של נתבע 3 באירוע התקיפה, בניגוד להוראות הקבועות בסעיף 40 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968 (להלן: "הפקודה"). לתובעת נגרם נזק בגין הפסד 3 ימי עבודה בסך 3,000 ₪. כמו כן, התובעת סבלה מ"עוגמת נפש" רבה בעקבות האירוע הקשה ועל כל מבקשת לקבל פיצוי בסך 24,600 ₪. 8. התובעת התגוננה בתביעה שכנגד וטענה שהנתבעים הגישו את התביעה שכנגד אך ורק על מנת להוות משקל נגד. כמו כן, מטרתם היא לפגוע בשמה הטוב של התובע. טענות הנתבעים והתובעים שכנגד: 9. כלבה של התובעת לא היה קשור ולא היה תחת פיקוחה של התובעת והוא שתקף את כלביהם. לעומת זאת, כלביהם של הנתבעים היו קשורים, בזמן שנתבע 3 ביקש לצאת מפתח ביתו על מנת לטייל עם כלביו. יתרה מזאת, מדובר בשני כלבים קטנים, נעימים, שכלל אינם מסוכנים ומעולם לא נשכו אדם [נספחים ו, ז לכתב ההגנה]. 10. התובעת נוהגת לשחרר את כלבה לחופשי מבלי שיהא קשור, לעתים תכופות [נספחים א, א1 לכתב ההגנה]. כך, בזמן האירוע, כלבה של התובעת היה משוחרר וזאת בניגוד לחוק. על כן היא נושאת באחריות הבלעדית לפציעת כלבה, באשם תורם של 100 אחוזים. רשלנותה של התובעת היא שגרמה לנסיבות מצערות אלו. 11. יתרה מזאת, התובעת אף הוקלטה מספר פעמים על ידי הנתבעים כשהיא מודה בצורה מפורשת שכלבה כלל לא ננשך [סעיף 13 לכתב ההגנה]. 12. התובעת מתנכלת לנתבעים כחלק ממסכת נקמנות, בצורה פיזית ונפשית. כך, התובעת איימה על הנתבעים והטרידה אותם, כך התובעת השליכה סיגריות בוערות לביתם ובכך הסיגה גבול, כך התובעת קירבה מטאטא לפניו של נתבע 3. לטענת הנתבעים, התובעת לא הותירה להם כל ברירה אלא להגיש תלונות במשטרת ישראל [נספחים ב, ג לכתב ההגנה]. התובעת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט. מניעיה של התובעת נגועים בשיקולים זרים, ככל שהתובעת מנסה לגרום לנתבעים לשנות את מקום מגוריהם. 13. הנתבעים תובעים בתביעה שכנגד פיצוי עבור "עוגמת הנפש" שנגרמה להם בעקבות הסבל הגדול שגרמה להם התובעת והאימה שהטילה עליהם, שכללה: קללות וגידופים, השלכת סיגריות אל ביתם של התובעים ותקיפת הנתבע 3 באמצעות פח ומטאטא. 14. בדיון שנערך לפני העידו התובעת ואמהּ וכן העידו הנתבעים. דיון: 15. בין כלבה של התובעת לכלביהם של הנתבעים התרחשה תגרה ביום 27.3.10. במסגרת תגרה זו, כלבה של התובעת נפצע. לטענת התובעת, הנתבעים לא חסמו את פיהם של כלביהם הגדולים והמסוכנים בזמם כנדרש בחוק הפיקוח וכמו כן, לא קשרו אותם ברצועות קצרות אלא ברצועות ארוכות. מאידך, הנתבעים טענו שכלבה של התובעת כלל לא היה קשור ועל כן האירוע המצער נגרם עקב רשלנותה של התובעת ובאחריותה בלבד. 16. הנתבעים טענו שמדובר בכלבים קטנים, נעימים, שמעולם לא נשכו אדם וכלל לא מדובר בכלבים גדולים ומסוכנים. לראייה, הנתבעים הציגו בפניי אישור וטרינרי, החתום על ידי ד"ר שי אבן שושן, המאשר שמדובר בכלבים שאינם מסוג מסוכן, בכלבים קטנים, שקטים הידועים באופיים הנוח ובחביבותם [נספח ו לכתב ההגנה]. כמו כן, הנתבעים הציגו בפניי תמונות [נספח ז] של כלביהם. 17. התרשמתי לחיוב מעדותם של הנתבעים אשר מתיישבות עם מכתבה של ד"ר שי אבן שושן ותמונות הכלבים. על פי מכתב הוטרינרית, הכלבים של הנתבעים אינם נמנים על "גזע מסוכן" ולא נשכו בעבר בעל חיים או אדם. על כן, אני מעניק לעדויות הנתבעים משקל גבוה. אני קובע שכלביהם של הנתבעים אינם "כלבים מסוכנים", כהגדרתם בחוק הפיקוח. 18. סעיף 11(ג) לחוק הפיקוח ותקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא ואחזקה של כלבים מסוכנים) קובעים, שיש לחסום פיו של כלב מסוכן, באמצעות זמם. הואיל וכלביהם של הנתבעים אינם כלבים מסוכנים כהגדרת החוק, אין מוטלת עליהם חובה חוקית לחסום את פי כלביהם בזמם. יתר על כן, אין חולק שהתגרה בין הכלבים התרחשה ביציאה מבית הנתבעים. לגרסת הנתבע 3, הכלבים היו קשורים ברצועות. בנסיבות אלה אינני סבור כי נפלה התרשלות כלשהי אצל נתבע 3, בכך שלא הניח זמם על הכלבים. 19. לא זו אף זאת. סעיף 11(א) לחוק הפיקוח קובע שיציאתו של כלב מתחומי חצריו תתאפשר אך ורק על ידי אדם המסוגל לשלוט בו, באמצעות רצועה שאורכה ייקבע בתקנות. סעיף 18 לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים קובע, שאורך הרצועה לא יעלה על 5 מטרים. התובעת טענה שהרצועות שבהן הוחזקו כלבי הנתבעים היו ארוכות, אך לא טענה מהו אורכן. לעומת זאת הנתבעים הדגישו בכתב הגנתם שאורך הרצועות היה כ-1 מטר [סעיף 101 לכתב ההגנה]. טענת הנתבעים לא נסתרה. על כן, אינני יכול לקבל את טענת התובעת בנוגע לאורך הרצועה ואני קובע שהנתבעים אף לא התרשלו בכל הנוגע לאורך רצועת כלביהם. 20. לעומת זאת, הנתבעים טענו שהתובעת נוהגת לשחרר את כלבה לחופשי כדרך קבע. לראייה, הנתבעים הציגו לפניי תמונות בהן כלבה של התובעת נראה משוחרר וכלל אינו קשור ברצועה [נספחים א, א1 לכתב ההגנה]. התובעת לא הכחישה שמדובר בכלבה, בתמונות שהציגו לפניי הנתבעים. 21. כמו כן, הנתבעים אף העידו, שכלבה של התובעת לא היה קשור בזמן האירוע [פר' עמ' 3 ש' 1-2]. התרשמתי לחיוב מגרסתם של הנתבעים ואני מעניק לה משקל רב. אני סבור שכלבה של התובעת לא היה קשור בזמן האירוע, זאת בניגוד לחוק הפיקוח. התובעת נהגה ברשלנות בכך שלא קשרה את כלבה. 22. בנסיבות אלה, עם כל הצער בדבר פציעת כלבה של התובעת, אין עילה להשית על הנתבעים פיצויים כלשהם, לא בגין הטיפול הרפואי בו נשאה התובעת ואף לא בגין אבדן חלקי של ימי עבודה. 23. כאמור, בתביעה שכנגד טענו הנתבעים כי הנתבעת גידפה אותם, התנכלה להם, הטרידה אותם, השליכה סיגריות בוערות לשטח ביתם ותקפה את נתבע 3 על ידי קירוב מטאטא לפניו ודחיקת פח אשפה לעברו. התובעת טענה שאין בתביעתם ולו דבר וכי מדובר בניסיון ליצור משקל נגדי לתביעתה המוצדקת. 24. אשר לחילופי המילים הקשות והגידופים שהוחלפו בין הצדדים, ספק רב אם מתקיים יסוד "הפרסום" הנדרש בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. יתר על כן, מהותן של המילים שנאמרו הינם גידופים וקללות [פר' עמ' 2 ש' 1-3; פר' עמ' 4 ש' 20-21; כתב התביעה שכנגד סעיף 18]. מדובר בחילופי מילים גסות וגידופים, שנאמרו בעידנא דריתחא ואלה אינם נחשבים כדברי לשון הרע, המקימים עילה לפיצוי. 25. הנתבעים טענו שהתובעת השליכה סיגריות בוערות לשטח ביתם של הנתבעים ומשכך, מדובר בהסגת גבול לפי הפקודה. אולם, הנתבעים לא הוכיחו לפניי שהשלכת הסיגריות על ידי הנתבעת גרמה להם לנזק ממוני כלשהוא, כנדרש על פי סעיף 29 לפקודה, הקובע שתובע אינו יכול להיפרע מהפרעה כלשהיא המתרחשת במקרקעין, אלא אם כן נגרם לו נזק ממוני. על כן אני דוחה ראש נזק זה. 26. אשר לטענות התקיפה כנגד הנתבע 3 (באמצעות פח אשפה, סיגריות ומטאטא) - טענות אלה הוכחשו נמרצות על ידי התובעת. הנתבעים לא הציגו ראיות נוספות המתעדות את מעשה התקיפה. בהתחשב באופיים המעין פלילי של המעשים המיוחסים לתובעת, אני סבור שלא הורם הנטל הגבוה להוכחת טענות אלה. 27. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נדחות. 28. סוף דבר - התביעה והתביעה שכנגד נדחות. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים. כלבבעלי חייםאלימותנשיכת כלב / תקיפת כלבתקיפה