משעלתה התובעת לאוניה, הסתבר לה, לתדהמתה ולאכזבתה הרבה, כי החדר שקיבלה אינו תואם כלל וכלל את שהזמינה ושילמה עבורו. התובעת קיבלה לטענתה חדר חדר קטן המכיל בקושי מיטת יחיד ואין בו כל איבזור המתאים לאירוח; החדר מכיל מיטה צרה, חסרת גב מיטה, כיסא, הינו חסר ארונית לשים בה את חפציה, ללא טלפון, ללא רדיו, ללא חגורת הצלה וללא מערכת כריזה (חגורת ההצלה, הטלפון ומערכת הכריזה סופקו לאותו חדר כשבוע לאחר תחילת ההפלגה). להלן פסק דין בנושא תלונה על חדר באוניה: אין חולק כי בתאריך 13.9.10 נרכשה עבור התובעת, באמצעות האינטרנט, חבילת הפלגה לשייט בן 14 יום לספרד באוניית הנתבעת - גולדן איריס, וזאת מיום 3.10.10 ועד יום 17.10.10. על בסיס הצעת הנתבעת, רכשה התובעת חדר זוגי המכיל 2-4 מיטות, ללא חלון (חדר פנימי). מחיר ההפלגה בחדר שכזה נקבע על ידי הנתבעת לסך של 1,191$ לאדם אחד. הואיל והתובעת ביקשה לנסוע בגפה, נדרשה לשלם עבור החדר תוספת של 100%, פחות הנחה של 10% בגין רכישת הכרטיס באינטרנט ופחות בגין אי חיוב המיסים של הנוסע הנוסף, השני, שלא נסע. התובעת רכשה את הכרטיס ושילמה בגינו את הסך של 2,076$ כנדרש על ידי הנתבעת. טופס ההזמנה שבוצעה עבור התובעת צורף לכתב התביעה ועותק נוסף הימנו אף הוגש לביהמ"ש וסומן תק/8. בטופס זה מצוי אישור כי החדר שבגינו שילמה התובעת הינו חדר פנימי, בן 2-4 מיטות וטלוויזיה, בסיפון 2 ובקטגוריה 1. כן נרשם בהזמנה כי התובעת מבקשת שהחדר שיינתן לה יהא בסמיכות לתא של זוג חברים שלה שנסעו עמה באותה הפלגה, כפי שאף אושר על ידי התובעת במהלך עדותה בביהמ"ש. יש לציין בהקשר זה כי לא היתה כל סמיכות בין החדרים, כאשר זוג חבריה של התובעת שוכנו במרחק של 2 קומות ממנה, אך התובעת לא עתרה למתן סעד כלשהו בגין עובדה זו. משעלתה התובעת לאוניה, הסתבר לה, לתדהמתה ולאכזבתה הרבה, כי החדר שקיבלה אינו תואם כלל וכלל את שהזמינה ושילמה עבורו. התובעת קיבלה חדר, שמספרו 2068, חדר קטן המכיל בקושי מיטת יחיד ואין בו כל איבזור המתאים לאירוח; החדר מכיל מיטה צרה, חסרת גב מיטה, כיסא, הינו חסר ארונית לשים בה את חפציה, ללא טלפון, ללא רדיו, ללא חגורת הצלה וללא מערכת כריזה (חגורת ההצלה, הטלפון ומערכת הכריזה סופקו לאותו חדר כשבוע לאחר תחילת ההפלגה). התובעת תיארה את החדר בעדותה ככוך, עם מיטת סוכנות וכיסא. לטענתה, החדר היה כה קטן עד שכדי להצליח לפתוח את דלת השירותים כדי להיכנס לתוכם, היה צורך להקיף את המיטה ולהגיע אל הקיר ורק לאחר מכן לפתוח את דלת השירותים שבעת פתיחתה הגיעה עד אל קצה המיטה ולא איפשרה עוד מעבר בין הדלת למיטה. התובעת הציגה בפני ביהמ"ש את תצלומי החדר אותו קיבלה ואכן בתמונות נראה חדרון קטן, חסר כל קישוט וחסר כל אביזרים האופייניים לחדר המשמש לאירוע ובו מיטת יחיד וכיסא. זאת ועוד; התובעת בדקה במפת האוניה את מיקומו של החדר 2068 אותו קיבלה, אך הסתבר לה כי אינו מופיע כלל במיפוי החדרים המשמשים לאורחי האוניה. מפת האוניה הוגשה לביהמ"ש וסומנה תק/1. אכן, החדר שמספרו 2068 אינו מופיע כלל במפה. התובעת אף הציגה בפני ביהמ"ש תמונות של חדר זוגי, כדוגמת החדר שהזמינה ושילמה עבורו ואלה סומנו תק/5 ו-תק/6. כן הציגה בפני ביהמ"ש את הפרוספקט שהפיקה הנתבעת ובו נראים חדרי האוניה, לרבות החדר הזוגי אותו הזמינה התובעת (סומן תק/7). יש לציין כי בכל התצלומים של החדרים באותו פרוספקט, אין כלל תצלום של חדר ליחיד, כדוגמת החדר אותו קיבלה התובעת וזאת למרות שמופיעים באותו פרוספקט תצלומי כל הדגמים של החדרים המצויים באוניה. נציג הנתבעת מר חשמונאי, טען כי בסך הכל מופיעים באותו פירסום רק תצלומים בודדים של חדרי האוניה, אך ברור הוא כי התצלומים המופיעים בו מציגים את כל סוגי החדרים שבאוניה; לוא היה בה חדר ליחיד - היה תצלומו מופיע באותו פרוספקט. לטענת התובעת, בעקבות בירורים שערכה, הסתבר לה כי החדר אותו קיבלה נועד כדי לשמש חדר לעובדי האוניה ולא נועד לאירוח. יש לציין בהקשר זה כי בסע' 3 בכתב הגנתה של הנתבעת הינה מכחישה את הטענה כי החדר יועד להיות חדר צוות, אך בסע' 4 לכתב ההגנה הינה מאשרת כי אותו חדר אכן לא יועד לצוות עובדים, אך שופץ כדי "להכיל אנשי צוות", כפי שיפורט להלן. לאחר שהתובעת ראתה את החדר שניתן לה, פנתה למשרד הקבלה שבאוניה ודרשה להחליפו. היא הופנתה למר משה חייט, מנהל המלון של הנתבעת באוניה (שלא התייצב בביהמ"ש), ומידי יום ביומו, במשך ארבעת הימים הראשונים להפלגה, הבטיח לה כי למרות שבאוניה נעשה כירטוס יתר, הוא יברר מה ניתן לעשות. בפועל לא נעשה דבר ובהמשך ההפלגה לא נכון היה עוד מר חייט ליתן כל מענה לטענות התובעת והתעלם ממנה כליל. התובעת העידה כי לא הפיקה עוד כל הנאה מן השייט ושהתה במרבית הזמן בחדרם של חבריה לנסיעה, שהינה סובלת ממפח נפש רב. עדותה של התובעת התאשרה באופן מלא ומדוייק בעדותם של חבריה לנסיעה, מר שמעון אנשל ואשתו הגב' לאה אנשל. הנני נותנת אמון מלא ומוחלט בכל דברי עדותם של התובעת והעדים מטעמה, בקובעי כי העידו אמת בביהמ"ש ולא מצאתי כל מקום וטעם לקבוע כי העידו שקר או כי טעו בדרך כלשהי במתן עדותם. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את כל טענות התובעת. בסע' 3 לכתב ההגנה, נכתב על ידה כי "החדר שהתובעת בילתה בו הינו חדר המתאים לשני אנשים ויותר. לפיכך, בהפלגות בשיא עונת התיירות, הנתבעת מציעה את החדר לשני נוסעים בעלות של 100% לנוסע... התובעת מבקשת לאחוז את החבל בשתי קצותיו. גם להפליג בחדר גדול ונוח לבדה וגם לשלם מחיר מופחת". עם זאת, כאמור, הודתה הנתבעת בכתב הגנתה כי החדר לא נועד לשמש את אורחי האוניה אלא את אנשי צוות האוניה, כמפורט בסע' 4 לכתב ההגנה. ברם, למרות תיאור נפלאות החדר הזוגי אותו קיבלה התובעת, כמפורט בכתב ההגנה, הרי שבתחילת הדיון ביקש נציג הנתבעת להודיע כי "נפלה טעות בכתב ההגנה. אכן החדר שניתן לתובעת איננו חדר זוגי אלא חדר ליחיד" (עמ' 1 ש' 8 לפרוט'). ניתן היה להניח כי בשלב זה וכאשר אין ספק כי התובעת שילמה מחיר כמעט כפול עבור חדר זוגי שהזמינה ולא קיבלה, תגלה הנתבעת מעט הבנה למצוקות התובעת באותה הפלגה, מה עוד שהינה מודה שהפרה התחייבותה לספק לתובעת חדר זוגי, עפ"י הזמנתה, ותגלה נכונות לפצותה. לא כך סברה הנתבעת, כאשר נציגה סירב ליתן פיצוי כלשהו לתובעת ועמד על כך שהתובעת קיבלה חדר התואם למה ששילמה (עמ' 1 ש' 11 לפרוט'). מטעם הנתבעת העיד מנהל השיווק שלה, מר חשמונאי ולטענתו, למרות שבהזמנה שהוצעה לתובעת והוצגה לביהמ"ש ובה התייחסות לחדר זוגי המכיל 2-4 מיטות - בפועל הובטח לה חדר ליחיד, חדר סינגל, כאשר המחיר לחדר יחיד הוא פעמיים חדר זוגי, פחות ההיטלים והמיסים עבור האדם השני (עמ' 4 ש' 25-26 לפרוט'). נציג הנתבעת העיד כי פקיד ההזמנות של הנתבעת הדגיש בפני התובעת כי תקבל חדר עם מיטה אחת בלבד. התובעת הכחישה זאת בפה מלא, כאשר הצביעה אף על כך שהדברים עומדים בניגוד מוחלט להזמנה ולאישור ההזמנה כפי שנתקבל על ידה מטעם הנתבעת. נציג הנתבעת לא ביקש כלל לזמן לעדות את אותו פקיד על מנת שיאשר את דבריו הלכאוריים והינם נדחים על ידי. מר חשמונאי הציג לביהמ"ש את המסמך המדבר על תיחשוב תוספת המחיר לחדר יחיד, כאשר התובעת אכן חוייבה באותה התוספת. לקביעתי, הרציונל העומד בבסיס זכותה של הנתבעת בפרט ובכל מקום אירוח אחר, כדוגמת מלון, בכלל, לדרוש מחיר כפול עבור חדר שיתגורר בו רק אדם אחד הוא כי אותו חדר מתאים למגורי שני אנשים ובעלי המלון היו יכולים לשכן בתוכו שני אנשים. בחדר שכזה, אם יגור בו רק אדם אחד, ללא כל תוספת במחיר, תפסיד הנתבעת את השכר המלא שעשוי היה להשתלם עבור אותו חדר לוא היו מתגוררים בו שני נוסעים, בהתאם לייעודו הראשוני. ואכן, בכתב ההגנה נטען כי "התובעת לא שילמה תוספת לאדם בודד אלא שילמה עבור חדר שהיה יכול לשמש שני אנשים ונמכר לה בלבד". לקביעתי, בענייננו, החדרון שניתן לתובעת לא היה מיועד מלכתחילה לאירוח של שני נוסעים ואף לא התאים למגורים של אורח אחד. תמהתני היכן היה יכול להתגורר אדם נוסף בחדרון אותו קיבלה התובעת, כעולה מתצלומיו של אותו תא שהוגשו לביהמ"ש. לטעמי, אכן היה ראוי חדר זה, במקרה הטוב, לשמש כמקום מנוחה לאיש צוות, כפי שהנתבעת אכן הודתה כי זה היה ייעודו של החדר מלכתחילה. ואם אכן התובעת קיבלה חדר שכזה, שהינו חדר ליחיד ומבחינת גודלו לא יכול היה לשמש כלל כחדר זוגי - לא ברור הוא מדוע זה היה על התובעת לשלם בגינו מחיר כפול. בכתב ההגנה נטען כי התובעת קיבלה כל ששילמה עבורו וכי בתביעתה זו הינה מבקשת "להתעשר" על חשבון הנתבעת. כל זאת, כאשר הסכומים הנתבעים על ידי התובעת בכתב התביעה, כפי שיפורט, הינם מינימליים וצנועים ביותר וגם אם היו גבוהים במידה ניכרת - היו עדיין ראויים. בכתב ההגנה מחלקת הנתבעת לעצמה שבחים רבים ומציבה את עצמה ברף הגבוה של החברות המספקות הפלגות שייט בקובעה, על עצמה, כי "שמה הטוב של מנו בעניין זה הולך לפניה והינו ידוע ומוכר בפי כל. למעלה מן הצורך, תוסיף מנו כי היא עומדת בכל התקנים המחייבים להוצאת הפלגות נופש ואין חולק כי ניסיונה בתחום הינו עשיר ביותר, כאשר הפלגות החברה, לרבות ההפלגה נשוא התובענה, זוכות לשבחים מצד נוסעים רבים". אם אכן כך הם פני הדברים, כפי שהנתבעת מציגה עצמה בכתב ההגנה, הרי שבעניינה של התובעת נכשלה הנתבעת כשל מוחלט מכל בחינה; גם כאשר לא סיפקה לתובעת את ששילמה עבורו והותירה את התובעת כשהינה מצויה בלב ים ונתונה לחסדיה של הנתבעת וגם כאשר לא הסכימה לקבל אחריות על אופן התנהלותה כלפי התובעת וזאת לאחר פניות התובעת אליה טרם הגשת התביעה ולאחר הגשתה. הנתבעת לא היתה נכונה כלל לראות כי לא נהגה כיאות וכי ראוי הוא שתעשה לפיצוי התובעת ובחרה להעלות טענות סרק, חסרות כל ממש ואף סותרות האחת את רעותה וכאשר כל טענותיה, כולן, נדחות על ידי. לעניין נזקי התובעת, בכתב התביעה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת, בין היתר, להחזיר לה את הסך של 3,426.54 ₪, הוא סכום התוספת שנדרשה לשלם בגין אדם בודד בחדר כפול. כן ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 3,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה במהלך כל השייט, כמפורט לעיל. כאמור, הנני סבורה כי דרישות אלה של התובעת הינן מינימליות וגם אם היתה עותרת להחזיר לה את מרבית הסכום ששילמה בגין השייט (ולא רק את חציו לערך), בטענה כי החדרון אותו קיבלה לא התאים אף לא למגורי אורח בודד - הייתי נענית לה. כך אף באשר לסך של 3,000 ₪ הנתבע בגין עוגמת הנפש. אכן, מקובלת עליי טענת התובעת כי סבלה קשות במשך 14 הימים בהן נמצאה על גבי האוניה בלב ים, כשאינה יכולה לעשות דבר להימלט מאותו מצב קשה שנכפה עליה על ידי הנתבעת ולקביעתי, פיצוי בסך של 3,000 ₪ יהא הולם את הנסיבות. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 6,426.50 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בהתחשב בכך שהתובעת ושני עדיה מתגוררים בדרום הארץ ונאלצו להגיע לחיפה, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 2,500 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. הפלגות נופש (תביעות)משפט ימי - דיני ימאות