להלן פסק דין בנושא תביעת שיפוי על פרסומים בעיתון: פסק דין תביעה לחיוב הנתבעים בשיפוי התובע בגין תשלומים אשר בהם חויב הנובעים מפרסומים בעיתון. לטענת התובע בשנים 2003-2005 שימש התובע כמנהל סעיף הנתבעת 3 בטבריה ובמסגרת תפקידו , פרסם מודעות פרסום שונות בעיתונות המקומית.לטענתו, החשבוניות המקוריות בגין הפרסומים האמורים , נשלחו אל הנתבעת 3 ואולם, לא שולמו על ידה. לטענת התובע, ננקטו כנגדו הליכים משפטיים על ידי העיתון אשר ביצע הפרסומים והוא חוייב בדין ואף שילם, לאחר הטלת עיקול על חשבונו, סך של 5521 ₪. לטענת התובע הואיל והפרסומים נעשו בהתאם לזכותו כמנהל סניף לניצול שליש מתקציב הסניף לפרסום וכן, הואיל ותוכן הפרסומים אושר בעל פה על ידי הנתבעת 3, הרי שהוא זכאי להשבת הכספים אשר שולמו על ידו בגין פרסומים אלו. לטענת התובע, הוא תובע את הנתבע 1 כיו"ר הנתבעת 3 וכמי שאחראי משכך, לביצוע התשלומים .כן הוא תובע , את הנתבעת 2 הואיל ולא ביצעה את התשלומים עובר להגשת החשבוניות ואת הנתבעת 3 אשר החזיקה את התקציבים של הסניף שלו , אישרה את הפרסומים ומחוייבת לפיכך, בביצוע התשלום. לטענת הנתבע 1 - אין כל יריבות בינו לבין התובע הואיל והתובע לא הציג כל עילה להרמת מסך בינו לבין הנתבעת 3. הנתבע 1 מוסיף ומציין כי ממילא לא היה יו"ר הנתבעת 3 בתקופות הרלוונטיות אלא נבחר לתפקידו רק בשנת 2006. זאת ועוד, הנתבע 1 טוען כי אין בידי התובע להציג כל התחייבות אישית שלו כלפיו המקימה לו זכות תביעה ישירה ויריבות כלפיו. באשר לנתבעת 2 - טען הנתבע 1 כי ממילא אינה ישות משפטית ומשכך, אין כל אפשרות לקבלת פסק דין כנגדה. לטענת הנתבעת 3- לפי חוקת המפלגה האחראי היחיד על דוברות ופרסומים היה יו"ר המפלגה , אשר בתקופה הרלוונטית היה טומי לפיד ז"ל וועדת ההסברה של המפלגה. לטענת הנתבעת 3 הפרסומים נשוא התביעה לא אושרו על ידי הגורמים הרלוונטיים בנתבעת 3 ומשכך, אין על הנתבעת 3 כל חבות לשאת בתשלומים בגינם. הנתבעת 3 מוסיפה וטוענת כי תימוכין לכך, שהפרסומים לא אושרו על ידי הנתבעת 3 ניתן למצוא גם בתוכן הפרסומים , אשר עיון בהם מעלה כי הם נובעים מתוך סכסוכים בין התובע לבין רשימה אחרת אשר התמודדה או ביקשה להתמודד בבחירות המוניציפליות בטבריה מטעם תנועת שינוי ואשר הוא קרא שלא להצביע לה. בנוסף, לטענת הנתבעת 3 כלל הפרסומים של הנתבעת 3 ובפרט, פרסומים אשר נערכים ערב בחירות , כפופים לחובות הדיווח למבקר המדינה הן לענין התקציבים המוקצים לפרסומים אלו והן לענין עצם ביצועם .משכך, היתה על התובע החובה לנהל רישום מדוקדק של הפרסומים אשר ביצע ולהביאם בפני הגורמים הרלוונטיים בנתבעת 3 במועדים הרלוונטיים וזאת, על מנת שהדיווח למבקר המדינה לא יהיה בחסר . לטענת הנתבעת 3 לאור האמור, טענתו של התובע ולפיה, לא ידע על כך שהפרסומים לא שולמו במועדים הרלוונטיים - ככל שהיא אמנם נכונה - יש בה טעם לפגם והיא מעידה על ניהולו הכושל והמכשיל . לטענת הנתבעת 3 לא היה כל תקדים לכך, שפרסומים אשר אושרו על ידי הנתבעת 3 לא שולמו ובכך יש בכדי לתמוך בטענה ולפיה תביעה זו נובעת כל כולה מכך, שהפרסומים נעשו על דעת התובע בלבד , בלא אישור הנתבעת 3 ואף בניגוד לדעתה. הנתבעת 3 מוסיפה וטוענת כי בטופס ההזמנה עליו חתם התובע , נקבע מפורשות כי התובע אחראי אישית לביצוע התשלום ומשכך, טענתו ולפיה על הנתבעת 3 לשאת בתשלום הינה בגדר טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. בדיון בפני, העידו התובע וכן, עד מטעמו - גבריאל בלגר, כן העידו הנתבע 1 ונציג הנתבעת 3 מר בועז עצמון . לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק , אל מול נטלי ההוכחה הנני מוצאת כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי. תחילה, אמנם עסקינן בתביעות קטנות בהן לבית המשפט היכולת להגמיש את סדרי הראיות והדין ואולם, גם בבית משפט זה מוטלת על התובע החובה להוכחת תביעתו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". הנני סבורה כי התובע כשל מהוכחת תביעתו ועילותיה. כך, בהקשר לנתבע 1 הרי שמלבד טענה בעלמא ולפיה עילת התביעה כנגדו הינה מכח תפקידו כיו"ר סניף הנתבעת (ראה עמ' 2 לפרוטוקול שורה 12 וכן, עמ' 12 שורה 6 לפרוטוקול ) הרי שהתובע לא הציג כל עילת תביעה אישית כנגד הנתבע 1 וכן, לא הציג נסיבות כלשהן המצדיקות ו/או התומכות בהרמת מסך בינו לבין הנתבעת 3 . אשר על כן, הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 1. באשר לנתבעת 2 - הרי שאמנם , מזכירות מפלגה אינה בגדר ישות משפטית ומשכך, ברי כי לא ניתן לתובעה ומשכך, הנני דוחה אף את התביעה כנגדה. באשר לנתבעת 3 - טענתו של התובע הינה כאמור, כי היתה לו הסמכות לבצע הפרסומים כיו"ר סניף הנתבעת 3 בטבריה. בתמיכה לטענתו זו, הציג התובע בפני בית המשפט שני מכתבים אשר הוצאו לו על ידי ח"כ טומי לפיד ז"ל , אשר שימש כיו"ר המפלגה ויו"ר ועדת ההסברה בנתבעת 3, האחד מיום 24/1/02 (אשר הוגש וסומן כת/1) והשני מיום 13/2/02 (אשר הוגש וסומן כת/2) . עיון במכתב מיום 24/1/02 מעלה כי במסגרתו נקבע אמנם כי ראש סניף יכול להקדיש שליש מתקציבו לצרכי פרסום בעיתונות המקומית ואולם, במסגרת מכתב זה נקבע בנוסף מפורשות כי : "כל טקסט יהיה טעון אישור שלי כיו"ר ועדת ההסברה כדי שנשמור על איזור בתכנים המתפרסמים בשם המפלגה". עיון במכתב מיום 13/2/02 מעלה כי אף במסגרתו נקבע כי נושא ההסברה המקומית נמצא בידי ראש הסניף ואולם, גם במכתב זה נקבע כי : "אולם בכל נושא שיש לו השלכות כלל הרציות חייב ראש הסניף לקבל אישור מיו"ר ועדת ההסברה של המפלגה, דהיינו ממני. דבר זה נדון לגבי פוסטרים, פלאיירים, סיסמאות וכל ביטוי בכתב אחר". מהאמור במכתבים האמורים עולה כי הוצב בפני מנהל הסניף תנאי ברור ולפיו כל פרסום דורש אישור מוקדם של יו"ר הנתבעת 3. עדות נוספת לכך שהפרסומים שנערכו על ידי מנהלי הסניפים, אמנם דרשו אישור מוקדם של הנתבעת 3 ניתן למצוא במסמך אשר הוגש על ידי התובע ואשר סומן כת/9 -במסגרתו מתועד נוסח פרסום אשר נשלח על ידי התובע לאישור הנתבעת 3 ואשר הוחזר עם שינויים על ידי הנתבעת 3 . ממסמך זה ניתן ללמוד כי התובע היה מודע לחובתו לאשר נוסח הפרסומים על ידי הנתבעת 3 ואף עשה כן בפועל. על אף האמור, הרי שלא היה בידי התובע להראות ולהוכיח לבית המשפט כי כך אף נהג באשר לפרסומים נשוא התביעה. במסגרת הדיון בפני, התובע היה ער לכך, שבהתאם למכתבים דנן וכן, בהתאם לנוהל בפועל העולה מת/ 9, הינו נדרש לקבלת אישור מוקדם מהנתבעת 3, לפרסומים המבוצעים על ידו ואולם, טען כי קיבל אישור כאמור בעל פה. כך, בעמ' 3 לפרוטוקול הוא מעיד בעמ' 3 שורות 3-5 לפרוטוקול כי : "לשאלת בית המשפט האם בהתאם לאישור האמור ביקשתי אישורים מיו"ר מפלגה וועדת ההסברה לפרסומים אשר ביצעתי, טרם ביצועם אני משיב:ביקשנו בעל פה . יש תשובות בעל פה. אף אחד לא קיבל אישור. זו המצאה של לבנטל . אישור בעל פה נתנו" משהוכח כי תנאי לביצוע הפרסום, נדרש התובע לאישור ולו בעל פה לפרסום, הרי שהיה על התובע להוכיח כי אמנם ניתן לו אישור בעל פה כאמור, קודם לביצוע הפרסומים . הנני סבורה, לאור הראיות והעדויות כפי שנשמעו בפני, כי התובע לא עמד בנטל להוכחת אישור בעל פה כאמור. תחילה, מלבד טענה בעלמא ,לא הביא התובע כל ראייה לתמוך בכך שבמקרים הספציפיים האלו , ניתן לו אישור בעל פה לפרסומים . בהקשר זה, אציין כי מצאתי כמהימנה עדות העד מטעמו של התובע - מר גבריאל בלגר ולפיה, כפי שניטען על ידי התובע, ניתן היה לבצע פרסום תוך הסתמכות על אישור בעל פה (ראה עמ' 8 שורות 7-8 לפרוטוקול) . אלא שעד זה הוסיף והעיד באותה נשימה תחילה כי אמנם נדרש אישור , גם אם אישור בעל פה (ראה עמ' 8 שורות 7-8) וכן, העיד כי משקיבל אישור לפרסומים אשר ביצע וכי לא היתה לו כל בעיה הכרוכה בתשלום על ידי הנתבעת 3 בגין פרסום אשר אושר. כך, בעמ' 8 שורות 14-15 הוא מעיד: "ש. היה לך מקרה שפנית למפלגה, אישרה לך בעל פה, ואחרי זה בכל זאת לא שילמה לך. ת. מעולם המפלגה לא התכחשה למודעות אשר אושרו בעל פה." עדותו זו של העד מטעמו של התובע, תומכת בטענת הנתבעת ולפיה, סירובה של הנתבעת לביצוע התשלום , אינו נוהג של הנתבעת 3 , אשר ככלל נשאה בתשלום בגין מודעות אשר אושרו על ידה. לאור האמור, הנני סבורה כי מחדלה של הנתבעת 3 מביצוע התשלום האמור נובע אמנם מכך, שהפרסומים לא אושרו על ידה. בנוסף ובתמיכה למסקנתי האמורה, מתוך העדויות אשר נשמעו בפני וכן, מתוכן הפרסומים נמצאתי למדה כי בסניף הנדון, היו מחלוקות לענין הרשימה אשר תתמודד בבחירות - דבר אשר בסיכומו של דבר הביא לכך, שלא שהנתבעת 3 לא התמודדה במסגרת הבחירות המוניציפאליות בטבריה בשנת 2003. עיון בפרסומים משקף את המחלוקת האמורה - כך, בפרסום אחד מיום 10/10/03 עולה דבר המחלוקת מפורשות באשר במסגרת פרסום זה מבהיר התובע לקהל הבוחרים כי הרשימה השניה בראשות דרור הרטמן אינה מייצגת את הנתבעת 3 בבחירות. נוסח הפרסום , כמו גם העדויות כפי שנשמעו בפני, יש בהם בכדי לתמוך בקיומה של מחלוקת כאמור, בין התובע לבין יו"ר הנתבעת 3 ומשכך, לאור קיומה של מחלוקת כאמור, קיים בסיס לטענה ולפיה, הנתבעת 3 אמנם לא אישרה את הפרסומים האמורים. זאת ועוד, גם עיון ביתרת הפרסומים אשר לא שולמו מעלה כי מדובר בפרסומים בעלי גוון אישי הנובעים ,ככל הנראה , מאותה מחלוקת וסכסוך בתוך הסניף ובין התובע לבין הגורמים הבכירים בנתבעת 3. כך, פרסום אחד עניינו בברכות לתובע , לבנו ולשניים מחברי הסניף על בחירתם למזכירות הסניף . בשני פרסומים נוספים מיולי 2003 , שנה בה היתה המחלוקת לעיל ובה כאמור, לא התמודדה הנתבעת 3 לבחירות המוניציפאליות בטבריה ומשכך, כלל לא היתה הצדקה לפרסום כללי - התפרסמו שני פרסומים אשר בהתאם להם :"חייבים שינוי בטבריה" ובמסגרתם תחת פרסום סניף המפלגה מפורסמים מספרי הטלפון האישיים של החברים במזכירות שהמשתייכים לקבוצת התובע . מכל האמור לעיל נובע כי לא זו בלבד שהתובע לא הצליח להוכיח אישור בעל פה לפרסומים אשר בוצעו על ידו, אלא שלאור קיומה של מחלוקת כאמור בין התובע לבין יו"ר הנתבעת, הרי שככל הנראה ההפך הוא הנכון- ספק באם אישור כאמור ניתן. יתרה מכך, הנני מוצאת כתמוהה , לשון המעטה, את טענת התובע ובהתאם לה לא ידע כי הפרסומים לא שולמו - לענין זה חלק מהפרסומים קשורים לנושאים של הסניף באופן ספציפי. בהקשר זה, העד מטעמו של התובע, ערך הבחנה , במסגרת עדותו, בין פרסומים הקשורים באופן כללי למפלגה ,אשר בהקשר אליהם הוא היה נותן כתובת ישירה של הנתבעת 3 (ראה עמ' 9 שורות 9-10) לבין פרסומים שקשורים לסניף - שממומנים על ידי הסניף ובהקשר אליהם הוא העיד בעמ' 9 שורות 8-9 כי : "ש. אם משהו כן קשור לסניף, כמו ברכות. ת. אני יודע שהוצאתי חמש מאות שקל ואני לא עובר אותו. אני צריך כל חודש לדווח. אם אני רוצה לקבל החזר, אני צריך לדווח בקופה הקטנה." כאשר נשאל העד בהקשר למודעות בנוגע לברכת שנה טובה - הוא ענה כי זו מודעה הקשורה לסניף (ראה עמ' 9 שורות 13-14) וכך, גם בנוגע למודעה הנוגעת לברכות לחברי המזכירות אשר נבחרו (ראה עמ' 9 שורות 15-16). מן האמור נובע כי לא זו בלבד שהיה על התובע לדעת על המודעות אלא שבהקשר לחלק מהן היה עליו אף לדאוג לנושא תקצובן. לאור האמור, תמוהה כאמור, טענת התובע כי כלל לא ידע על המחדל מביצוע התשלום בגין הפרסומים עד לשנת 2007 שאז נתבע על ידי העיתון לתשלומם. לאור כל האמור והמפורט לעיל, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת קבלת אישור הנתבעת 3 לפרסומים נשוא התביעה ומשהודה כי אישור כאמור, ולו בעל פה, נדרש כתנאי לביצוע התשלום, הרי שלא הוכיח כי על הנתבעת 3 מוטלת החובה לשאת בעלות פרסומים אלו בלא שהתקיים התנאי כאמור. אשר על כן , הנני דוחה את התביעה. באשר לנושא ההוצאות - הנתבע 1 טען כי יש להשית על התובע הוצאות ובמיוחד הואיל ודין התביעה כנגדו להדחות על הסף וכן, משום שהתביעה הוגשה בתחילה בטבריה והועברה לתל אביב רק בעקבות בקשה מיוחדת אשר הוגשה . לאחר ששקלתי ולאור נסיבות המקרה - הנני סבורה כי אין לחייב התובע בהוצאות. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. שיפויעיתונות