להלן פסק דין בנושא תביעת פיצוי בגין אשרת כניסה לסין: תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לה ולילדיה לטענתה, כפועל יוצא מרשלנותו של הנתבע, בטיפול בהסדרת אשרות כניסה לסין. העובדות : ביום 27/3/10 התעתדו התובעת, הוריה וילדיה להתלוות לבעלה , המשמש כטייס של אל על , בטיסתו לסין וזאת, על מנת לחגוג יחדיו את ליל הסדר וחופשת הפסח, במסגרת הטבה אשר ניתנה להם כבני משפחתו של בעלה שטס לסין במועד זה. הואיל והכניסה לסין מותנית בהנפקת אשרת כניסה, פנה בעלה של התובעת ביום 18/3/10 אל משרדו של הנתבע - העוסק בטיפול באשרות - מסר לעובדת שלו את הדרכונים של אשתו וילדיו ושילם לו עמלה ואגרות אשרה בסך כולל של 390 ₪. יצויין כי על החשבונית אשר הונפקה לו , נרשם על ידי עובדת הנתבע כי מועד הטיסה הינו ביום 26/3/10 . כבר בשלב זה יובהר כי הנפקת אשרת כניסה לסין, ניתן לעשות רק בקונסוליה הסינית בתל אביב וכן, כי ניתן להנפיקה באחת משתי חלופות - חלופה דחופה- הכרוכה בתשלום אגרה בסך 400 ₪ לאשרה , במסגרתה מוחתמת האשרה בדרכון והוא מושב בתוך יום עסקים אחד וחלופה רגילה - הכרוכה בתשלום אגרה בסך 100 ₪ לאשרה, במסגרתה מוחתמת האשרה בדרכון והוא מושב בתוך 4 ימי עסקים. אין עוררין כי האגרה והעמלה לנתבע שולמה בהתאם לחלופה הרגילה. אין עוררין כי הדרכונים נמסרו על ידי הנתבע בשגרירות הסינית ביום 22/3/10 דהיינו ביום שני בשבוע וזאת, למרות שנמסרו לידו של הנתבע ביום 18/3/10 - יום ה'. אין עוררין כי ביום 22/3/10 עמד בעלה של התובעת בקשר עם הנתבע , אמר לו כי הוא טס למחרת ווידא כי אין כל בעיה הכרוכה בהנפקת האשרות וכן, כי הנתבע השיב לו כי אין כל בעיה וכי על התובעת לעמוד עימו בקשר ביום רביעי לשם תיאום איסוף הדרכונים. הובהר במעמד הדיון, כי הוריה של התובעת , אשר החליטו בשלב מאוחר יותר להצטרף אף הם לבני המשפחה, מסרו את הדרכונים שלהם עצמאית ביום א' ה- 21/3/10 בשגרירות הסינית ואספו אותם עם אשרה ביום ד' ה - 22/3/10 ללא כל בעיה. ביום ד' 22/3/10, עמדה התובעת בקשר עם הנתבע ובשלב זה הודיע לה הנתבע כי קיימת בעיה הואיל והתברר לו במפתיע כי השגרירות תהיה סגורה לרגל שיפוצים עד ליום א' ה- 28/3/10 ומשכך, לא יוכלו התובעת וילדיה לקבל בחזרה את הדרכונים שלהם עד למועד זה. אין עוררין כי בסיכומו של דבר אמנם נמסרו הדרכונים עם האשרה לידיה של התובעת ביום א' ה- 28/3/10. הואיל והתובעת וילדיה פספסו את הטיסה ביום 27/3/10, הם רכשו כרטיסי טיסה חלופיים לסין באמצעות חברת לופטנזה ליום 28/3/10 . דא עקא, שהטיסה , אשר עברה דרך מינכן התעכבה במשך כשעה וחצי ומשכך, החמיצו התובעת וילדיה את טיסת ההמשך לביג'ין , העבירו את הלילה בשדה התעופה במינכן ובסיכומו של דבר שבו בטיסה חלופית בחזרה לישראל ובילו את החג בישראל. טענות הצדדים: לטענת התובעת, התנהלותו של הנתבע בכך, שמסר את הדרכונים רק ביום 22/3/10, תחת למסור אותם ביום 21/3/10 היתה רשלנית . זאת ועוד, בנסיבות בהן אמנם ארע עיכוב במסירת הדרכונים, נדרש הנתבע שלא לקחת סיכון מיותר והיה עליו להודיע לה או לבעלה כי מסר הדרכונים רק ביום 22/3/10 ובנסיבות אלו , היה עליו לבחור בחלופה של הכנת האשרה באופן דחוף כך שתהיה מוכנה עוד באותו יום ולא יווצר סיכון בו - מכל סיבה שהיא- לא יהיו הדרכונים והאשרה מוכנים עד למועד הטיסה. יתרה מכך, לטענת התובעת , משהובהר לנתבע כי השגרירות סגורה ביום ה' , היה עליו להעביר את הטיפול בדרכונים למסלול מהיר כך, שניתן יהיה לאסוף את הדרכונים עוד ביום ד'. זאת ועוד, לטענת התובעת הנתבע לא הוכיח מתי נודע לו לראשונה כי השגרירות תהיה סגורה ביום ה' ולטענתה הוא לא נקט באמצעי הזהירות המתבקשים על מנת לוודא כי אמנם יוכלו לקבל את הדרכונים במועד לטיסה. בנסיבות אלו - לטענת התובעת, אחראי הנתבע לכלל הנזקים אשר אירעו לה ולילדיה כפועל יוצא מהחמצת הטיסה ביום שבת ה - 27/3/10 ובכלל זה - עלות רכישת הכרטיסים החלופיים בלופטנזה, עלויות הנובעות מהחמצת טיסת ההמשך ממינכן לביג'ין ובכלל זה מוניות, מלון , טלפונים וכן, הנזק הנובע מכך, שנמנעה מהם החופשה המשפחתית המשותפת אשר אותו אומדת התובעת בהתאם לעלות חופשה כאמור ובכלל זה- עלות טיסות ומלון. לטענת הנתבע, תחילה, עת מסר בעלה של התובעת את הדרכונים לעובדת שלו הוא היה זה אשר בחר במסלול הטיפול ברגיל - דהיינו - תוך 4 ימי עסקים מתוך מטרה שלא לשאת בתשלום בסך מרובע. זאת ועוד, הואיל והדרכונים נמסרו לו ביום ה', הוא קיבלם לידיו בתל אביב רק ביום א' ומשכך, מסר את הדרכונים ביום ב'. לטענתו, לא היתה בכך כל בעיה הואיל וזמן הטיפול באשרה במסלול הרגיל הינו כאמור, ארבעה ימים ומשכך, הדרכונים היו מוכנים במועד הקודם לטיסה - ביום ה' ה - 25/3/10. לטענת התובע, רק ביום 24/3/10 בסוף היום התברר לו כי השגרירות סגורה ביום ה' ותפתח שוב ביום א' ה - 28/3/10. לטענתו, בשלב זה לא ניתן היה לשנות את חלופת הסדרת האשרה למסלול מהיר ויתרה מכך, ניסיונות אשר עשה לקבל הדרכונים ביום שבת, לרבות נסיעה אישית שלו אל הקונסוליה ופגישה עם סגן המזכיר- לא הועילו והדרכונים נמסרו לידיו רק ביום א' ה - 28/3/10 ומיד נמסרו אל התובעת. לטענת הנתבע, בנסיבות האמורות, אין הוא אחראי לנזקים של התובעת וילדיה הואיל והוא פעל באופן סביר ואולם, התנהלותה של הקונסוליה אשר מסרה הודעה על סגירת שעריה ביום ה' במפתיע ורק ביום ד' - היא שהובילה לעיכוב במסירת הדרכונים. בנסיבות אלו- לטענת הנתבע - יש לדחות את התביעה. דיון ומסקנות : במהלך הדיון בפני העידו התובעת ובעלה וכן, הנתבע. כמו כן, הוצגו בפני נוהלי הנפקת האשרה בקונסוליה הסינית, עמוד הבית של השגרירות ובו פירוט על זמני קבלת קהל וכתבי בי- דין על נספחיהם. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בפני הנני סבורה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי. תחילה, הנני סבורה כי על הנתבע - כבעל מקצוע אשר נשכר על ידי התובעים לשם הסדרת האשרות- חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית - לדאוג לטיפול בנושא האשרות ולהשיב את הדרכונים לידיה של התובעת עד למועד הטיסה. הנני סבורה בנוסף, כי הנתבע הפר את חובת הזהירות אשר הוטלה עליו ומסקנתי זו מבוססת כמפורט להלן: הנתבע לא העיד את העובדת מטעמו - הגב' ענבל , אשר לה נמסרו הדרכונים על ידי בעלה של התובעת ומשכך, אל מול עדותו של זה האחרון - אשר היתה אמינה בעיני ולפיה, היא היתה זו אשר המליצה בפניו על טיפול באשרות במסלול הרגיל, לא הציג הנתבע כל עדות חלופית ישירה התומכת בטענתו ולפיה- היה זו בעלה של התובעת , אשר בחר במסלול זה מתוך כוונה לחסוך בעלויות. אציין כי מחדלו של הנתבע מהבאת העדה הרלוונטית, מהווה לענין זה, אף חזקה כנגד גרסתו (לענין זה ראה - ע"א 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760 ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595) יתרה מכך, הנני סבורה כי הנתבע התרשל עת מסר את הדרכונים לשגרירות רק ביום ב' משעה שנמסרו בידו כבר ביום ה' ה- 18/3/10.אדגיש כי המשמעות של מסירת הדרכונים באיחור של יום משמעה שהנתבע ביטל למעשה כל מרחב תמרון ומסר את הדרכונים במועד האחרון האפשרי לשם הנפקת האשרה במסלול הרגיל - שכן, השגרירות פתוחה בימים א'-ה' והיא סגורה בימים ו' ושבת. לעניין זה, היה על הנתבע לצפות אפשרות ולפיה- מכל סיבה שהיא - לאו דווקא סגירת השגרירות ביום ה' אלא אפילו תקלת אנוש או אחרת - לא יאספו הדרכונים ביום ה' ומשכך, לא תהיה לתובעת ולילדיה האפשרות לטוס במועד. זאת ועוד, הנתבע לא תמך טענתו ולפיה, השגרירות הודיעה במפתיע על סגירת שעריה ביום ה' ה- 25/3/10 רק ביום ד' ה- 24/3/10. בהקשר זה, הנתבע לא הציג בפני כל מסמך של השגרירות התומך בטענתו וכן, גם בהקשר זה , בחר שלא להעיד את השליח מטעמו אשר מסר את הדרכונים ביום ב' ו/או הגיע לשגרירות ביום ד'- על מנת שיתמוך בטענתו ולפיה, קודם ליום ד' לא היתה הודעה כאמור. הנתבע לא תמך טענותיו באשר למאמצים אשר נקט משעה שההודעה הגיעה לאוזניו בראיות כלשהן מלבד טענותיו בעלמא. לאור האמור, הנני קובעת כי הנתבע התרשל בטיפול בהוצאת האשרות בעבור התובעים ומשכך,האחריות לאיחור במסירתן ומסירתן רק ביום א' ה- 28/3/10- מוטלת לפתחו. הואיל וקבעתי כי רשלנותו של הנתבע היא זו אשר הובילה למסירת האשרות והדרכונים באיחור לידי התובעת וילדיה, הנני נדרשת לשאלת הנזק הנובע מרשלנותו זו. בהקשר זה יש לחלק - לטעמי וכפי שיפורט להלן- בין שני ראשי נזק- האחד- הנזק הנעוץ בכך שהיה על התובעת וילדיה לשאת בעלויות של טיסה חלופית ביום א' ה- 28/3/10. השני - הנזק הנעוץ בכך שהטיסה החלופית התעכבה ,כפועל יוצא מכך, החמיצו התובעת וילדיה את טיסת ההמשך ,נאלצו לשוב לארץ ולבלות את החג לבד והפסידו את האפשרות לחופשה משפחתית משותפת. כפי שיפורט- הנני סבורה כי את האחריות לשיפוי בגין ראש הנזק הראשון - יש להשית על הנתבע ואולם, את האחריות לשיפוי בגין הנזק השני - אין להטיל לפתחו. 16. כך, סעיף 64 לפקודת הנזיקין קובע כי : "אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה: ... (2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק..." בהקשר זה, בעא 576/81 אילן בן שמעון נ' אלי ברדה ,לח (3)100, נקבע על ידי בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט ברק (כתוארו אז) כי : "כידוע, אין זה מספיק, שמזיק, החב בחובת זהירות, התרשל כלפי הניזוק. תנאי הוא לאחריותו של המזיק, כי התרשלותו היא שגרמה לנזקו של הניזוק, דהיינו, שקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. קשר סיבתי זה אינו רק "עובדתי" אלא אף "משפטי", אשר "נקבע על-ידי תהליך" של בחירה מתוך ה- " causa sine que non" (השופט זוסמן בע"א 704/71 [1]). מבחניו של קשר סיבתי זה קבועים סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיהם לא תוטל אחריות על אדם, אם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". "הסיבה המכרעת" נקבעת על-פי אמות מידה משפטיות, אשר במרכזן עומדים שלושה מבחנים חלופיים: מבחן הצפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר (ע"א 23/61, 26[2]). המבחן הראשון (מבחן הצפיות) עניינו צפיותו של המזיק, והשאלה היא, אם המזיק, כאדם סביר, צריך היה לצפות, כי התרשלותו שלו תביא לנזקו של הניזוק. כאשר בהשתלשלות האירועים התערב גורם זר - בין צד שלישי ובין הניזוק עצמו - כי אז השאלה היא, אם התערבותו של אותו גורם מתערב היא בגדר הצפיות הסבירה (ע"פ 402/75 [3]). מבחן זה יוצר קשר הדוק בין שאלת הקשר הסיבתי המשפטי לבין שאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית, שכן בשתיהן נשאלת שאלה דומה בדבר הצורך הנורמאטיבי לצפות (ראה: ע"א 23/61, 26[2] הנזכר, בעמ' 465; ע"פ 186/80 [4]; ע"א 145/80 [5]; ע"א 862/80 [6]). המבחן השני (מבחן הסיכון) עניינו הסיכון, שנוצר על-ידי מעשהו של המזיק. על-פי גישה זו מתקיים הקשר הסיבתי המשפטי, אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של מזיק, וזאת גם אם התוצאה המזיקה נגרמה התערבותו של גורם זר. המבחן השלישי (מבחן השכל הישר) שואל, אם כל התכונות, המציינות את הרשלנות שבהתנהגות המזיק, תרמו בפועל להתהוות התוצאה המזיקה. כאשר הנזק נגרם בשל התערבות גורם זר, השאלה היא, אם התערבותו שוללת, במישור ההגיוני,את קיומו של הקשר. נבחן עתה, על-פי כל אחד מהמבחנים האמורים, אם בעניין שלפנינו נותק הקשר הסיבתי בין התנהגותו של המזיק לבין נזקו של הניזוק..." ישום ההלכה כאמור על העובדות בפנינו מוביל לטעמי למסקנה כי ראש הראשון כמפורט לעיל - דהיינו, האפשרות כי כפועל יוצא מעיכוב במסירת האשרות יוביל לכדי החמצת הטיסה ומשכך, לעלויות הכרוכות בטיסה חלופית - הינו צפוי או היה ניתן לצפייה. אציין כי בהקשר זה נקבע בפסק דין בן שמעון לעיל, כי מהותה של הצפיות הנדרשת אינה לחזות מראש את כל פרטי הנזק כפי שהתהווה אלא שדי בראייתו בקווים כללים בלבד (שם. בסעיף 10 לפסק הדין). אלא, שבאשר לנזק השני - הנני סבורה כי הואיל ובהשתלשלות האירועים התערב גורם זר- הוא חברת התעופה או כל גורם אחר אשר הוביל לעיכוב ביציאת הטיסה וכפועל יוצא מכך, החמצת טיסת ההמשך - הרי שהנני סבורה כי בנסיבות אלו נותק הקשר הסיבתי בין רשלנותו של הנתבע לבין הנזק וכי , נזק זה האחרון לא נכלל במסגרת הצפיות אשר יש בה בכדי להטיל על הנתבע אחריות לשיפויו. 17. אשר על כן , הנני קובעת כי הנתבע , אחראי לשיפוי התובעת בגין הנזק אשר נגרם לה כפועל יוצא מהחמצת הטיסה הראשונה - דהיינו הנזק הכרוך בעלות רכישת הכרטיסים החלופיים - בסך של 1965 ₪ כפי שנתמך בקבלות אשר הוצגו על ידי התובעת. אציין כי לא מצאתי לחייב את הנתבע להשיב לתובעת את התשלום אשר שילמה לו הואיל ואין עוררין כי בסיכומו של דבר קיבלה לידיה את האשרות בגינן נשא הנתבע בתשלום בסך של 300 ₪ כאגרה. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן שהנתבע ישלם לתובעת סך של 1,965 ₪ כן, ישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 500 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. סיןאשרה (ויזה)מסמכיםפיצוייםמשרד הפניםאשרת כניסה