להלן פסק דין בנושא תביעת מנהל חשבונות נגד רואי חשבון: פסק דין 1. התובע הינו מנהל חשבונות וכ"א מהנתבעים הינו רואה חשבון. תביעה זו במקורה הוגשה על ידי התובע נגד שני הנתבעים, ברם בטרם החל הדיון הסכים התובע - לבקשת הנתבע 2- למחוק התביעה נגדו ובאופן כזה התנהל הדיון בין התובע ובין הנתבע 1 בלבד (להלן: "הנתבע") ופסק דין זה מתייחס למחלוקות שבין התובע ובין הנתבע. עוד עלי לציין, כי בתחילה טענו שני הנתבעים על חוסר סמכות מקומית של בית משפט זה לדון בתביעה, ברם ביום הדיון הסכים הנתבע לקיים את הדיון בבית משפט זה ובכך נתן, למעשה, הסכמתו לסמכות המקומית. 2. א. לטענת התובע, פנה אליו הנתבע על מנת לבצע עבורו עבודת הנהלת חשבונות עבור חברה בשם בסרגליק (להלן:"החברה") לשנים 2003 ו-2004 וסוכם בין הצדדים, שעבור עבודה זו ישולם לתובע סך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. לאחר סיכום זה, ביקש התובע סכום נוסף של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. על חשבון הסך המוסכם הנ"ל קיבל התובע מהנתבע סך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ ומשלא שולמה לו יתרת הסכום. הגיש הוא תביעה זו לחייב הנתבע לשלם לו את היתרה בסך של 13,000 ₪ בתוספת מע"מ. ב. בנוסף ליתרה הבלתי מסולקת הנ"ל, תובע התובע סכום נוסף של 1,300 ₪, המהווים 10% מסכום היתרה הבלתי מסולקת - זאת משום, שלטענתו, נגרמה לו עוגמת נפש גדולה מכך שהנתבע הלין את שכרו, שכן היה עליו לקבל שכרו מייד לאחר מתן החומר של הנהלת חשבונות. ג. משכך, ביקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 14,300 ₪ בתוספת מע"מ. 3. הנתבע סבור, שיש לדחות את תביעת התובע לאור העובדה, שהתובע לא עמד בתנאי ההתקשרות, העבודה שביצע לא נמסרה במועד סביר, לא הדפיס כרטסת מלאה לשנים 2004 ו-2005, חלק חיוני של עבודתו לשנת 2006 לא בוצע, העבודה שהגיש לשנת 2004 הייתה רשלנית אשר הצריכה השקעת שעות עבודה נוספות על ידי משרד הנתבע ובנוסף לכך, מעלה הנתבע, בין היתר, את הטענות הבאות: א. עוד בטרם ההתקשרות בין התובע ובין הנתבע, עבד התובע כמנהל חשבונות בחברה והיות והוא הכיר את העבודה ואת התוכנה של הנהלת החשבונות, סיכם הנתבע ביום 20.1.08 עם התובע, שיסיים ביצוע של הנהלת חשבונות של החברה לתקופה 2003 עד וכולל 2006 - זאת בתמורה לתשלום של 30,000 ₪. את הסיכום העלה התובע על הכתב בו רשם התובע, שהוא יכין את הנהלת החשבונות של החברה להגשה למאזן לשנים 2003 ו- 2004 תמורת 30,000 ₪, אך במסמך זה קיימת טעות, משום שהסיכום כלל גם את השנים 2005- 2006. ב. בשל העובדה, שהייתה דחיפות בהגשת אישור מס הכנסה למס שבח על הפסדים לקיזוז מהשבח ושחרור הערבות הבנקאית, נוצר צורך דחוף להגיש דו"חות מבוקרים לשלטונות מס הכנסה לאותן שנים. כבר בתחילת ההתקשרות עם התובע, הסביר לו הנתבע את הסיבה לדחיפות בסיום העבודה. ג. א) סוכם שהסך של 30,000 ₪ ישולם לתובע ב-3 תשלומים של 10,000 ₪ כ"א, ומועדי התשלום נקבעו באופן כזה, שתשלום ראשון ישולם בסיום ביצוע הנהלת החשבונות לשנת 2003, כאשר מסירת עבודה זו כללה גם כרטסת מודפסת של הנהלת חשבונות לאותה שנה, התשלום השני בסיום העבודה לשנת 2004 והתשלום השלישי בסיום העבודה לשנים 2005 ו-2006. ואכן, התובע קיבל התשלום הראשון לאחר סיום העבודה של שנת 2003. העבודה לשנה זו הוגשה לביקורת באיחור, רוצה לומר: במקום בתחילת שנת 2008 הוגשה רק בדצמבר 2008. ב) העבודה לשנת 2004 - שנמסרה בתחילת 2009- הייתה רשלנית והיו בה טעויות רבות. לא הוגשה הדפסה של כרטסת והיו חסרים אישורים רבים וכן לא כללה תיקון יתרות פתיחה בהתאם לביקורת לשנת 2003 ובמקום להעביר הנהלת חשבונות מתוקנת, שהייתה דחופה כשלעצמה, נעלם התובע למספר חודשים ולא ענה לפניות משרד הנתבע עד כי בסופו של יום הצליח הנתבע ליצור קשר עם התובע ואז דרש התובע תוספת לתמורה המוסכמת והתנה בכך את העברת החומר שבידו. לאור עמדתו הנ"ל של התובע, הסכים הנתבע - בלית ברירה- לאשר לתובע סכום נוסף של 10,000 ₪ לתשלום בסיום העבודה לשנת 2004 ובאופן כזה, אישר הנתבע לתובע עבור העבודה לשנת 2004 את הסך של 20,000 ₪ במקום 10,000 ₪ ובעבור העבודה לשנת 2005 ו-2006 אישר הנתבע 10,000 ₪, כפי שנקבע מראש. ד. א) לאחר שהנתבע סיים את הביקורת לשנת 2004, קיבל התובע התשלום השני של 20,000 ₪, אך גם הפעם כללה הנהלת החשבונות הדפסה חלקית בלבד של כרטיסי הנהלת החשבונות במקום הדפסה מלאה ולכן דרש הנתבע מהתובע את הכרטסת המלאה. עד יום הגשת כתב ההגנה לא סיפק התובע את הכרטסת המלאה ובכך רואה הנתבע כשלון תמורה מצידו של התובע. ב) הנהלת החשבונות לשנת 2005 התקבלה רק בדצמבר 2009 ושוב לא ניתן היה ליצור קשר עם התובע וגם הפעם לא סיפק התובע כרטסת לשנה זו ובנוסף לכך, לא יכול היה הנתבע לפתוח קבצים שהתובע שלח לשנה זו והנתבע נאלץ לקלוט דו"ח מאזן בוחן ידנית. ה. הנתבע טוען, שהיות והתובע לא ביצע העבודה לשנת 2006 - אין הוא זכאי לתשלום עבור שנה זו. הנתבע גם סבור, שהתובע לא השלים את העבודה לשנים 2004 ו-2005 בכך שלא מסר כרטסת מלאה לשנים אלו. באשר לתוספת של 3,000 ₪, הנטענת על ידי התובע, טוען הנתבע, שמעולם לא אושרה לו תוספת זו. 4. א. אחת השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים היא, האם היה על התובע לבצע עבודת הנהלת חשבונות לשנים 2003 ו- 2004 והסכום שהוסכם בעד עבודה זו הוא 40,000 ₪ בתוספת מע"מ, או האם - כטענת הנתבע- סוכם שהתובע יבצע עבודת הנהלת חשבונות עבור שנים 2003 - 2006 תמורת סך כולל של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. (ראה האמור בכתב התביעה לעומת האמור בסעיף 3 לכתב ההגנה). שאלה נוספת השנויה במחלוקת היא, האם סוכם לשלם לתובע סכום נוסף של 3,000 ₪ - אם לאו. ב. אין חולק בין הצדדים, שהסכום ששולם לתובע על ידי הנתבע הוא 30,000 ₪. התובע מאשר זאת בכתב התביעה והנתבע מאשר זאת בסעיפים 6, 10 לכתב ההגנה. מאחר והנתבע טוען, שבתשלום הנ"ל סילק הוא את חובותיו לתובע - סבור הנתבע שלא מגיע לתובע סכום נוסף. 5. א. לאור העובדות, כפי שהובאו בכתב התביעה, אין לי כלל צורך להתייחס לשאלה השנויה במחלוקת בכל הקשור לשנים 2005 ו -2006 משום שבמתן פסק דין זה יש להתייחס לעובדות כפי שהובאו בכתב התביעה ובטענות הצדדים. בכתב התביעה מתייחס התובע אך ורק לעבודות שהיה עליו לבצע עבור השנים 2003 ו-2004, כאשר לטענתו רק עבור העבודה לשנים הנ"ל סוכם עם הנתבע, שעליו לשלם לתובע סך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ והיות והתובע מאשר קבלת סך של 30,000 ₪ סבור התובע שעל הנתבע לשלם לו את היתרה בסך של 10,000 ₪ בתוספת הסכום של 3,000 ₪, כאמור לעיל. ב. א) התובע לא הוכיח לבית המשפט, שהנתבע התחייב לשלם לו עבור השנים 2003 ו-2004 סך של 40,000 ₪ ואני מקבל את טענת הנתבע, שאכן סוכם על סך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ - כפי שהתובע קיבל בפועל. תמיכה לטענת הנתבע על הסיכום של 30,000 ₪ - ולא של 40,000 ₪, כטענת התובע- עולה ממכתב ששלח התובע עצמו אל הנתבע ביום 28.1.08 בו כותב התובע כך: "בהמשך לשיחתנו שנערכה במשרדך נתבקשתי לרשום את ההסכם למען הסדר הטוב. העבודה הנדרשת הינה...לשנים 2003, 2004 השכר עבור עבודה זו 30,000 ש" ברוטו". בסיפא לאותו מכתב רשום בכתב יד:" סוכם ב 20.1.08 כי הסכום של 30,000 ₪ כולל גם הנה"ח של נחמן בסרגליק בע"מ לשנת 2005 ו 2006". לא הוכח מי כתב תוספת זו ומכל מקום היא לא חתומה לא על ידי התובע ולא על ידי הנתבע. ב) ביום 26.7.09 נשלח אישור לתובע, המאשר פרטי שיחה עם הנתבע לעניין תשלום שכרו של התובע באופן כזה, שבסיום ביקורת הדו"חות של 2004 יקבל התובע 20,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסיום ביקורת הדו"חות של 2005 ו -2006 יקבל סך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. ג. א) התובע לא מסביר בכתב התביעה מה פשר התוספת של 3,000 ₪ ועבור מה מגיעה לו תוספת זו ומה עבודה נוספת עשה התובע המעניקה לו הזכות לקבל סך נוסף זה. ב) אני מקבל את טענת התובע, שיצאה דרישה ממנו לקבל תוספת של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, אך התובע לא הוכיח התחייבות של הנתבע או בנו המאשרים את הסך הנ"ל. במכתב מיום 25.8.10 , מתייחס הנתבע לדרישת התובע לקבל תוספת של 3,000 ₪ עבור עבודה נוספת לשנים 2005- 2006 והוא אף מביע פליאה לעצם הדרישה ובהחלט לא עולה ממכתב זה התחייבות או הסכמה של הנתבע לשלם לתובע תוספת זו. מה שהציע הנתבע במכתב זה הוא, לשלם לתובע במקום סך של 10,000 ₪ עבור עבודתו לשנת 2006 - לשלם סך 3,000 ₪ ואין בכך כדי להצביע על הסכמה לתוספת סך זה על הסכומים המוסכמים האחרים. 6. סוף דבר, היות והתובע מתייחס בכתב התביעה לשנים 2003 + 2004 ומאחר ולא הוכחה במסמך כלשהו הסכמה כלשהי של הנתבע לשלם לתובע עבור העבודה לשנים אלה סך של 40,000 ₪ והיות וממכתב ששלח התובע עצמו, בקשר לסיכום שיחה לפיה סוכם על תשלום של 30,000 ₪ בעד ביצוע עבודות עבור שנים 2003, 2004 והיות והוכח שהתובע קיבל הסכום המוסכם הנ"ל - דין התביעה להידחות. התובע לא מתייחס כלל לעבודות שביצע או שלא ביצע עבור שנים 2005 ו-2006 והתובע גם לא תובע שכר כלשהו בגין שנים אלה ולכן, לא היה צורך להתייחס בפסק דין זה לטענות שהעלה הנתבע בכל הקשור לשנים אלו. על כן, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני מחליט לדחות את תביעת התובע ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. מיסיםרואה חשבון