תביעה נגד שוכרים שעזבו

להלן פסק דין בנושא תביעה נגד שוכרים שעזבו:   1. בפני תביעה בסכום של 25,350 ₪. התביעה הוגשה כנגד הנתבעים אשר שכרו מהתובע 2 דירה בת 5 חדרים וזאת בהתאם לחוזה השכירות שצורף לתביעה. לטענת התובעים, חוזה השכירות מיום 15.2.09 הוארך עד ליום 15.6.10 עם אופציה להארכה נוספת עד ליום 31.6.10 ולאחר מכן בתשלום שכר דירה יומי, שכן הדירה מיועדת לצימרים. לטענת התובעים, הנתבעים סרבו לחתום על ההסכם להארכת החוזה ולבסוף פינו את הדירה רק ביום 15.7.10, תוך שנותרו חייבים שכ"ד יומי בסכום של 200 ₪ למשך שבועיים, וכן הותירו חובות בגין חשבון מים, חשבון חשמל, בגין בלון גז ובגין ארנונה. עוד נטען, כי התובעים הותירו נזקים בדירה, אשר לצורך תיקונם הוציאו התובעים הוצאות לניקיון, לצביעה, לתיקון אריחי קרמיקה שבורים, שולחן שרוף, אבזרי אמבטיה שבורים, פנסים שבורים, הרס חלקים מתנור הבישול ומהמקרר. עוד נטען, כי השוכרים הפרו את חוזה השכירות בכך שלא השתמשו בדירה למגורים בלבד, אלא גם לעסקם וגרמו לרעש ומטרד. התובעים טענו, כי הנתבעים גנבו את שתי המפתחות של הדירה והותירו את הדירה במצב גרוע. עוד נטען, כי כתוצאה מהתנהלות התובעים, בוטלה הזמנת צימר לסוף שבוע, בסכום של 2,500 ₪. 2. לטענת הנתבעים, הסכם השכירות הוארך בהסכמה עד ליום 15.7.10. הנתבעים טענו, כי קיבלו את הדירה מלוכלכת, לא צבועה עם נזילות בשירותים, שבר בקיר בחדר שינה וכי הם אלו שניקו את הדירה. הנתבעים טענו, כי שילמו על בלון הגז במזומן סכום של 450 ₪. הנתבעים הוסיפו, כי השברים בקרמיקה נגרמו מפעילות התובע אשר קדח במכשיר קונגו כדי להגיע למנוע הג'קוזי, בתוכו מתה חתולה וגרמה לסירחון. הנתבעים תיארו את חוסר הנוחות והרעש ממנו סבלו במהלך מגוריהם בדירה. לעניין חוב המים, נטען על ידי הנתבעים כי המדובר בחוב המשותף עם דירה נוספת, בה מתגוררת אישה מבוגרת, ולכן לא ניתן לדעת את הסכום המדויק המתייחס לחוב מים של הדירה. הנתבעים הכחישו כי לא מסרו את המפתחות לתובעים וטענו שהשאירו את המפתח באגרטל. בסעיף 19 לכתב ההגנה, טענו הנתבעים כי ניסו להסדיר את החשבון הפתוח של החשמל והמים, וכן כי רצו לשלם את הפרש שכר דירה שנותרו חבים, ואולם, התובעת סילקה אותם בצעקות. בתאריך 23.3.10 העידו הצדדים בפני. דיון: 3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוגשו ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, אני מקבלת את התביעה בחלקה בלבד כמפורט: חוב שכירות- הסכם השכירות מיום 15.2.10 אינו חתום על ידי הנתבעים. יחד עם זאת, אין חולק כי חוזה השכירות הוארך בהסכמה ואף הנתבעים מודים כי דמי השכירות הועמדו על סך של 2,550 ₪ (שהרי התובעים הודו בכתב התביעה כי בגין החודש האחרון שולמו 2,000 ₪ והנתבעים הודו כי נותרו חבים סכום של 550 ₪ אותם סירבה התובעת לקבל). טענת התובעים, כאילו בגין השבועיים האחרונים חבים הנתבעים דמי שכירות של 200 ₪ ליום, אינה נתמכת בהסכם שכירות חתום על ידי הנתבעים. זאת ועוד, גם בהסכם זה עליו נסמכים התובעים, למרות שאינו חתום, לא נקבע מה גובה דמי השכירות היומית והתובעים לא צרפו כל אסמכתא ממנה יוכל להסיק בית המשפט כי דמי שכירות יומיים עומדים על סך של 200 ₪, דווקא. במכתב התובעים אשר צורף לכתב התביעה- מכתב מיום 2.6.10, נכתב מפורשות כי מיום 15.7.10 יופעלו הדירות למטרת אירוח על בסיס יומי (צימרים). הודעה זו סותרת את טענת התובעים כאילו כבר מ- 1.7.10 הייתה אמורה הדירה להיות מושכרת על בסיס יומי. לפיכך ובהעדר כל הסכמה בכתב, או עדות נוספת אשר תתמוך בטענת התובעים כאילו הוסכם שכבר מ- 1.7.10 ישולמו דמי שכירות יומיים, משההסכם בו נרשמה הסכמה נטענת זו (ללא ציון גובה דמי השכירות היומיים), כלל אינה חתומה ומשהתובעים עצמם מציינים במכתבם כי הצימרים יושכרו על בסיס יומי רק מיום 15.7.10, לא הרימו התובעים את נטל ההוכחה המוטל עליהם, להוכיח כי הוסכם שהחל מיום 1.7.10 ישולמו דמי שכירות יומיים, בשיעור הנתבע. אכן, אין בפני הסכם חתום לתקופת ההארכה של החוזה, ואולם משדמי השכירות לשנה שקדמה עמדו על 2,300 ₪ ומששני הצדדים הסכימו כי דמי השכירות לתקופת ההארכה (למעט השבועיים האחרונים בגינם הוגשה התביעה), הועמדו על סך של 2,550 ₪, יש להקיש כי גם דמי השכירות לחודש האחרון עמדו על סכום זה. בעניין זה אפנה גם לסעיף 13 (ב) לחוק השכירות והשאילה התשל"א- 1971 על פיו, אם לא הוסכם על דמי השכירות, או על דרך קביעתם, ישולמו דמי השכירות שהיו ראויים להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה. לפיכך, גם אם לא הוסכם על גובה דמי השכירות לחודש האחרון, דמי השכירות הראויים גם ביחס לחודש זה, הינם בשיעור זהה לחודשים שקדמו. 4. כפי שצוין לעיל, נטל ההוכחה להוכיח את התביעה מוטל על הנתבעים וזאת לאור הכלל החל במשפט האזרחי על פיו "המוציא מחברו עליו הראיה". על פי ההלכה, על מנת להרים נטל זה, על התובע להוכיח גרסתו ברמת מאזן ההסתברויות לפחות ברמה של 51%. התובעים לא הוכיחו הפסד עסקה, כנטען על ידם בכתב התביעה. טענתם כי אדם שרצה לשכור את הצימרים, ביטל את העסקה, לא נתמכה בכל עדות נוספת שהיא (כך לא הובא להעיד אותו אדם שנטען כי ביטל את העסקה). זאת ועוד, במכתב התובעים מיום 2.6.10 צוין כי רק אם הדירה לא תפונה עד 15.7.10, יחולו על הנתבעים הוצאות כתוצאה מביטול הזמנות. כיוון שהנתבעים פינו את הדירה עד מועד זה וכיוון שלא הובאה כל עדות התומכת בטענה כי כבר קודם לכן בוטלה עסקה, לא הוכחה טענת התובעים לעניין ביטול העסקה וההפסד הנטען בגינה. 5. טענות הצדדים ההדדיות לעניין התנהלות הצד השני במהלך תקופת השכירות, לעניין רעשים, לכלוך, הטרדות וכיוב', אינן רלוונטיות לתביעה הכספית המונחת בפני, במיוחד נוכח העובדה ששני הצדדים הודו כי הסכימו להאריך את חוזה השכירות לאחר שהסתיים ביום 15.2.10. ברי, כי אם הנתבעים היו סובלים כפי טענתם בכתב ההגנה, לא היו מבקשים להמשיך ולהתגורר במושכר לאחר תום תקופת השכירות. באופן דומה, ברי כי אילו היו התובעים סובלים מהתנהלות הנתבעים, כנטען על ידם, לא היו מסכימים להאריך את ההסכם והיו עומדים על פינוי הדירה כבר בתום תקופת השכירות הראשונה. 6. חובות חשמל, ארנונה, מים וגז- התובעים לא צרפו חשבון ארנונה בסכום הנטען ואין בפני כל אסמכתא לסכום הנתבע, או לאי תשלומו על ידי הנתבעים. חיוב בגין בלון גז- הנתבעים הודו כי היה עליהם לשלם את חשבון הגז, אלא שלטענתם שילמו אותו במזומן. המדובר בטענת "פרעתי" שהינה טענה מסוג הודאה והדחה, אשר הנטל להוכיחה מוטל על המודה בחוב והטוען כי שילמו. מאחר שלא הובאה כל אסמכתא לתשלום חשבון הגז, אני מקבלת את התביעה בעניין זה. בנוסף, הודו הנתבעים בסעיף 19 לכתב ההגנה כי נותר חוב חשמל ומים שכן ציינו מפורשות שביקשו להסדיר את החשבון הפתוח של המים והחשמל ואולם התובעת סירבה לקבל התשלום. התובעים אמנם לא צרפו חשבון חשמל ואולם משהנתבעים הודו כי נותרו חוב חשמל ולא סתרו את חישוב התובעים בכתב התביעה לעניין קיום החוב, אני מקבלת את התביעה גם בגין חוב זה בסכום של 409 ₪. חוב המים- התובעים צרפו חשבוניות בגין חוב המים הנטען. הנתבעים לא הוכיחו כי שילמו חוב זה ואף לא הוכיחו כי, אינו מתייחס לדירה אלא לשתי דירות במצורף (אציין כי מחשבון לחודשים 4-5/10, עולה כי בכל מקרה, נתבע רק סכום של 425 ₪ ולא חיוב המים כולו). לפיכך, אני מקבלת התביעה גם בגין חוב זה. 7. הנזקים הנטענים- למרות טענות הנתבעים אשר פורטו בכתב הגנתם, כאילו את השברים בקרמיקה ובאביזרי האמבטיה גרם התובע עצמו (עת ביקש להוציא חתולה מתה שנתפסה במנוע הג'קוזי), לא הגיע התובע להעיד ולא סתר טענה זו של הנתבעים. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736). אם כך ההלכה לגבי אי זימון עד רלוונטי, קל וחומר כי אי הגעת התובע עצמו להעיד משמשת כנגד גרסתו. לפיכך, אני מקבלת טענת הנתבעים, אשר לא נסתרה, כי לא הם גרמו לנזקים בקרמיקה ובאבזרי האמבטיה (אשר חלקים נראים בתמונות- ת/1). גם לעניין שאר הנזקים הנטענים, לא צרפו הנתבעים כל אסמכתא להוצאות הנטענות. מהתמונות שהוגשו במהלך הדיון, לא ניתן ללמוד על גובה הנזקים הנטענים, לא ניתן לראות את כל הנזקים הנטענים ולא ניתן לדעת מה עלות התיקונים שנטען כי נדרשו (כאמור ,ביחס לשברים בקרמיקה ואביזרי האמבטיה, לא נסתרה טענת הנתבעים כי התובע עצמו גרם לשברים). לאור האמור ומאחר שהתובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם גם בעניין זה ולא צרפו קבלות בדבר הוצאות שנגרמו להם לניקיון, או לעניין שווי החפצים שנשברו לטענתם ואף לא ניתן ללמוד מהתמונות על היקף הנזקים הנטענים (ולעניין צביעה אף לא מצאתי כל התחייבות בהסכם שצורף, על פיו היו חייבים הנתבעים לצבוע את הדירה בעת החזרתה), אני דוחה את התביעה בגין נזקים אלו. 8. לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים בתשלום יתרת דמי שכירות בסכום של 550 ₪, תשלום בגין בלון גז- 400 ₪, חוב חשמל בסכום של 409 ₪ וחוב מים בסכום של 1,202 ₪- סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעים סכום של 2,561 ₪ ,בתוספת הוצאות משפט בסכום של 300 ₪. סכומים אלו ישולמו על ידי הנתבעים לתובעים תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות הגשת בקשת רשות ערעור לביה"מ המחוזי תוך 15 יום. שכירות