התובעים לא היו שבעי רצון מתמונות החתונה שקיבלו, משום שעוד באותו ערב בעת שצפו בדיסק המכיל את תמונות החתונה, גילו הם שהחלק העיקרי של החתונה, קרי קבלת הפנים, אינו מופיע בתמונות. להלן פסק דין בנושא תביעה נגד צלם חתונות: 1. א. התובעים, זוג צעיר, אשר נישא ביום 3.12.09 והנתבע הינו צלם במקצועו. ביום 20.11.09 נפגשו התובעים עם הנתבע וסיכמו כי תמורת הסך של 2,600 ₪ (כולל מע"מ) התחייב הנתבע להתלוות אליהם ולצלם את כל מהלך החתונה - זאת החל מהרגע בו ייפגשו בשכונת נווה צדק בת"א ועד תום האירוע. לטענת התובעים, סוכם גם, שלא תהא הגבלה למספר התמונות המצולמות ובנוסף ידאג הנתבע להביא צלם וידאו מטעמו שיצלם את החתונה מרגע הכניסה של התובעים עד תום האירוע. עוד התחייב הנתבע להעביר לידי התובעים, לאחר החתונה, את כל התמונות שצולמו במהלך האירוע על גבי דיסק ואת הוידאו ערוך על גבי דיסק נוסף וכן לפתח 150 תמונות עבור אלבום תמונות שיבחר על ידי התובעים - וזאת מתוך 3 אופציות שהוצעו להם, כאשר האופציה הראשונה שהיא האלבום הפשוט כלולה במחיר ששולם. ב. ביום 30.12.09 הגיעו התובעים לביתו של הנתבע וקבלו לידיהם שלושה העתקים של סרט וידאו ודיסק שאמור היה להכיל את צילום מהלך החתונה ובמעמד זה שילמו התובעים לנתבע את הסך של 2,600 ₪, כפי שהוסכם. התובעים לא היו שבעי רצון מהמוצר שקיבלו, משום שעוד באותו ערב בעת שצפו בדיסק המכיל את תמונות החתונה, גילו הם שהחלק העיקרי של החתונה, קרי קבלת הפנים, אינו מופיע בתמונות. לטענת התובעים, הם הצטלמו עם כל האורחים והקרובים שלהם, טקס החופה והתמונות שהצטלמו ליד כל שולחן אורחים. בעת שהתובעים גילו זאת, הם התקשרו אל הנתבע והנתבע הבטיח לחפש בארכיון את התמונות החסרות ולשלוח אליהם דיסק עם התמונות החסרות. ג. מאחר והנתבע לא שלח את שהבטיח, התקשרו אליו התובעים, אך הנתבע טען שהוא חולה והבטיח לטפל בעניין לקראת סוף השבוע. מאז אותה הבטחה התקשרו התובעים עוד מספר פעמים עם הנתבע וכל פעם הבטיח הנתבע לחפש, לבדוק ולשלוח הדיסק עם התמונות החסרות. בסופו של יום, הודיע הנתבע לתובעים, שהוא לא מצא תמונות נוספות ואם ימציאו לו את סרט הוידאו הוא יוציא תמונות מהסרט, אך התובעים לא קיבלו את המבוקש. ד. לאור הטענות המובאות לעיל והיות והתובעים סבורים שהנתבע הפר את ההסכם עמם ואף פעל ברשלנות כלפיהם הגישו הם תביעה זו לחייב את הנתבע לשלם להם פיצוי כספי ולו רק לסייע להם באופן חלקי לריפוי הנזק שנגרם להם והסכום שנראה להם סביר ושאותו תבעו הוא 31,200 ₪. 2. הנתבע הגיש כתב הגנה ובו מודה בחלק מטענות התובעים ואת חלקם מכחיש. לטענתו, הוא צילם את האירוע כפי שהובטח לתובעים ובמסגרת ההסכם אתם. כמו כן, טוען הנתבע, שצולמה קבלת הפנים על ידי צלם הוידאו ולפי בקשת התובעים צילם צלם זה את קבלת הפנים בתמונות סטילס. כמו כן, ישנן תמונות על ידי השולחנות בעת שהתובעים עברו בהם וביקשו לצלמם. הנתבע רצה לבוא לקראת התובעים ולגשת למעבדה על מנת להוציא תמונות מסרט הוידאו ובדואר הוא שלח לתובעים את הדיסק. הנתבע ברצותו לספק את רצון התובעים, ביקש מהם שישלחו את הדיסק עם הפריימים והוא יעביר להם אותם במעבדה לתמונות סטילס על חשבונו. הנתבע מוסיף וטוען, שלתובעים ישנן תמונות למכביר, כ-520 תמונות בעת שמספר המוזמנים היה ממילא מצומצם. הנתבע סבור, שהוא לא גרם לתובעים עוול כלשהו, הוא לא צריך לשלם להם כל פיצוי, משום שבפועל לא נגרם להם נזק והם מנסים להתעשר על חשבונו. הנתבע טוען, שגם כיום אין מניעה שהתובעים יבחרו פריימים לפי בחירתם והנתבע יעביר אותם לתמונות על חשבונו. 3. א. שמעתי את הצדדים באריכות ועיינתי בחומר הראיות ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, התרשם בית המשפט, שגם אם אקבל את טענת התובעים, שהם לא קיבלו את כל התמונות, הרי שעל פי ניהול הדיון, לא נראה לי שהתמונות העיקר אלא הפיצוי אותו תבעו בתביעה זו בסך של 31,200 ₪, שהוא - לדעתי- מוגזם ביותר וללא כל יחס למידת ההוכחה שהוכיחו הצדדים לאימות טענותיהם אשר הובאו בכתב התביעה. ב. אין להוציא מכלל אפשרות, שטענת התובעים על כי הנתבע לא סיפק תמונות מכל האירוע היא אכן נכונה, ברם אני מאמין לנתבע, שהוא עשה ניסיונות לספק את צרכי התובעים על ידי שחזור ופיתוח תמונות מסרט הוידאו - תמונות, אשר לטענת התובעים לא סופקו להם, אך אני מאמין לנתבע, שהתובעים לא העבירו את מה שביקש מהם על מנת שיוכל לשחזר התמונות. ג. התובעים לא צרפו לכתב התביעה כל הוכחה בדבר מספר התמונות שהוזמנו ומספר התמונות שסופקו בפועל. צורפה ההזמנה מיום 3.6.09 והתובעים לא הוכיחו מה כן צולם ומה לא צולם וכל שהגישו לתיק בית המשפט הם 5 תמלילים, שתוכנם הוא כדלקמן: א) התמליל מיום 4.1.10 אין בו מאומה כדי להוכיח את טענת התובעים. ב) בתמליל מיום 6.1.10 מתארת התובעת מה תמונות חסרות לה, אבל מתשובתו של הנתבע לא ניתן להבין אם הוא מאשר טענה זו - אם לאו. רק אמר שהוא מוכן לבדוק את הטענה. ג) בתמליל של יום 11.1.10 משיב הנתבע, שנשלחו תמונות של החופה ושל השולחנות ומה שלא הומצא - מוכן הוא להוציא תמונות אלו מהוידאו. התובעת נתנה הסכמתה לכך. ד) מהתמליל של יום 21.1.10 עולה סיכום בין הצדדים, שהתובעים יעבירו לו החומר והנתבע יעבור על זה ויעבוד על זה. ה) בתמליל האחרון - 1027797 - אין בו מאומה כדי להוכיח טענה כלשהי מטענות התובעים. ד. העולה מהאמור לעיל הוא, שבעצם מכל התמלילים שהגישו התובעים, אין קביעה או הודאה ברורה שלא צולמו תמונות באותם מקומות עליהם מצביעים התובעים, אך גם עולה מהם, שהנתבע רצה לעשות ניסיון לאתר ולבצע את בקשת התובעים ולצורך כך אף ביקש להעביר לו חומר שבידי התובעים על מנת שמחומר זה יוכל לשחזר ולהוציא תמונות, לבקשתם. 4. א. מחד טוען הנתבע, שהוא סיפק לתובעים את כל שהיה עליו לספק ומאידך מצויות בפני טענות התובעים, שקבלו רק חלק מתמונות האירוע וחלק האחר של האירוע כלל לא צולם. ב. התרשמתי, הן מהתמלילים והן מעדותו של הנתבע בבית המשפט, מכנותו של הנתבע, שהיה מוכן ומוכן היה גם ביום הדיון לנסות ולשחזר את מה שלטענת התובעים לא צולם, אך לא נראה לי שהתובעים שיתפו פעולה בעניין זה. הנתבע הסביר בבית המשפט כיצד מבצע הצלם מטעמו את צילומי קבלת הקהל והוסיף גם, שהוא יכול להוציא תמונות מקבלת קהל מהוידאו, משום שיש וידאו של קבלת קהל מוסרט ולתובעים גם נמסר סרט וידאו עם קבלת הקהל, אם הם רוצים גם תמונות מקבלת קהל. (ראה עדות הנתבע בעמ' 1 לפ') התובעים לא סתרו טענה זו, שיש להם סרט וידאו עם קבלת קהל. ג. א) התובעת ציינה בבית המשפט, שתמונות קבלת הפנים חשובות להם ואין להם תמונות כאלו. הנתבע הציע לעשות את כל המאמצים הדרושים ולספק להם תמונות כאלה, אך התובעת - על אף שלא הכחישה שיש ביכולתו לספק לה תמונות כאלו- אמרה:" הוא יכול לספק לא באיכות גבוהה.." (עמ' 2 לפ',ש' 4) לא הסכימה אף ליתן לנתבע ההזדמנות לנסות לספק להם התמונות החסרות בנדון דנן. לאחר שבית המשפט ראה נכונות מצד הנתבע להשלים תמונות חסרות, הציע בית המשפט לדחות את מועד הדיון על מנת לאפשר לצדדים להגיע להסכם בקשר לאותן תמונות שעדיין ברשותו של הנתבע. הצעה זו הוצעה על ידי בית המשפט , לאחר והנתבע הצהיר שיש ביכולתו לספק להם התמונות מתוך סרט הוידאו ולכן, היה נראה גם לבית המשפט, שאם באמת התמונות חשובות לתובעים ולא סכום הפיצוי - אפשר ליתן לנתבע לפחות את ההזדמנות לספק את צרכי התובעים. גם נאמר לצדדים, שאם באותה הזדמנות יגיעו התובעים למסקנה, שהנתבע לא יכול לספק להם את החסר, אזי לא נעשה דבר והמשפט יימשך וכל אחד יהיה רשאי עדיין להעלות את טענותיו. ב) התובעת לא הסכימה לתת ההזדמנות שניתנה לה וכבר קבעה, שלאחר שהיא הסתכלה בסרט הוידאו, שהינו ערוך - לא יוכל הנתבע להוציא ממנו תמונות ולכן התנגדה להצעה. לא הוכחה בפני מומחיותה של התובעת בענייני הצילום ולכן לא מצאתי שיש בקביעתה, שהנתבע לא יוכל להוציא תמונות יותר מקביעתו של הנתבע שאכן הוא יוכל להוציא תמונות. התובעת, אמנם הוסיפה גם ואמרה, שאם הייתה חושבת שאפשר להוציא את התמונות באיכות טובה אשר ייצגו את האירוע ויתנו להם את הזיכרונות שהם רוצים להתרפק עליהם - הייתה מסכימה להתפשר או לקבל הצעת בית המשפט. (ראה כל הנ"ל בעמ' 2 לפ',ש' 9- 22) והשאלה היא, למה לא לנסות? ואם לאחר הניסיון היו מגיעים התובעים למסקנה שפיתוח התמונות מסרט הוידאו אינן לשביעות רצונם, הרי ממילא היו חוזרים לבית המשפט להמשך הדיון בתיק זה. ג) מעדות התובעת והתובע עולה, שאכן בסרט הוידאו קיימות תמונות של קבלת הפנים - אם כי לטענת התובע:" אין שם את כל קבלת הפנים". (עמ' 3 לפ',ש' 7) התובע גם הגיש לבית המשפט מספר תמונות, אך לא הוכח שהנתבע לא יכול היה להוציא תמונות מאיכות טובה ונראה על פניו, שהתמונות שהגיש התובע, הן תמונות שבהחלט משקפות חלק ממשתפי האירוע והתובעים לא הציגו חוות דעת מקצועית היכולה להוכיח טיב התמונות ושלא ניתן היה להוציא תמונות טובות מסרט הוידאו. (ראה התמונות ת/2 -ת/3). 5. הנתבע מציין, הן בכתב ההגנה והן בעדותו בבית המשפט, שהאירוע צולם במלואו ושהתובעים קיבלו לידיהם מעל 520 תמונות. בנוסף לכך גם קיבלו סרט וידאו - אם כי הנתבע מאשר, שאין להוציא מכלל אפשרות שחסרות כ- 10- 15 תמונות של קבלת הפנים, אך במקומן הציע תמונות מהוידאו. התובעת גם מודה, שקיבלו הרבה תמונות, אך לא יכלה לומר כמה משום שהיא לא ספרה אותן. עם זאת מאשרת התובעת שקיבלה מעל 400 תמונות, אך מה שחשוב היה לה זה תמונות מקבלת הפנים ותמונות אלו חסרות. 6. א. בסופו של יום, העולה מהעובדות ומהנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל הוא, שאין ספק שחלק הארי של האירוע צולם ואם לא צולם אותו חלק של קבלת הפנים, אני לא מקבל את טענת התובעים שאין להם אף תמונה מקבלת הפנים. התובעים גם לא נתנו לנתבע ההזדמנות לנסות ולספק להם תמונות מקבלת הפנים על ידי פיתוחן מסרט הוידאו. עם זאת, נראה לי שהתנהלות הנתבע בנדון דנן לא הייתה תקינה, משום שהוא סמך על צלם אחר שיבצע כל הצילומים הדרושים, בעוד שבסופו של יום מאשר גם הנתבע שפה ושם עדיין חסרות תמונות ושלא נמסרו לתובעים. לכן, בנסיבות אלה, היעדר צילום חלק מהאירוע ואי מסירת תמונות מכל האירוע לתובעים, אכן גרמה להם עוגמת נפש ועל כך על הנתבע לפצות את התובעים. ב. באשר לגובה הנזק, מסבירה התובעת, שהתובעים הרגישו שיש כאן עוגמת נפש רצינית של 31,000 ₪ וגם הסבירה מדוע היא סבורה שנגרמה עוגמת הנפש (ראה עדותה בעמ' 1 לפ', ש' 23- 25), אך לדעתי, סכום התביעה של 31,200 ₪ הינו מופרז ומוגזם ונקבע כך על דרך הסתם רק משום שזהו הסכום המרבי שבסמכותו העניינית של בית משפט זה. סכום זה אינו מוגזם רק משום שווי ההתקשרות עם הנתבע הוא 2,600 ₪ בלבד, אלא משום שלא הוכח שעיקר האירוע לא צולם ולא תועד - גם אם נטען שחלק מהאירוע לא צולם. ג. א) הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בהתייחס לנזק הלא ממוני קבע בית המשפט העליון בע"א 348/79 - חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו-2 אח', פ"ד לה (4), 31:- "... אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". בכך הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות. עם זאת, אין להפריז במידת ההקלה, שכן שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק התרופות..., בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר. בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים...". ב) נאמר לא אחת כי נזק מסוג של "עגמת נפש", ניתן לפסוק בדרך של אומדן, ולעניין זה יפים הדברים שנאמרו בפסק הדין, בע.א. 8279/02 זאב גולן נ. עזבון המנוח דר' מנחם אלברט ז"ל, וכדלקמן:- "אכן, הלכה היא כי העדר יכולת לחשב באופן מדויק את היקף הנזק שנגרם לתובע אינו שולל ממנו את זכאותו לפיצויים, בין אם המדובר בפיצויים חוזיים, נזיקיים או אחרים. מקום שהוכח קיומו של נזק רשאי בית המשפט לאמוד את גובהו. התנאי לכך הוא שקיים קושי אובייקטיבי, לאור אופיו וטיבו של הנזק, להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק לו אחראי הנתבע, ושהתובע הביא את אותם נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם ... ... למעשה, כמעט בשום מקרה לא יכול בית המשפט לחשב באופן מדויק לחלוטין את הנזק שנגרם, למצער בתביעות נזיקין, ועל כן כמעט תמיד נדרש הוא להסתייע בהערכה במידה כזו או אחרת. אין קו גבול המפריד בין הגדרה מדויקת של הנזק לבין קביעתו על דרך אומדן...". 7. בנסיבות אלה, לאור טענות התובעים ולאור טענות הנתבע ולאחר ששקלתי את כל השיקולים ואת הנימוקים שפורטו לעיל, נראה לי כסכום פיצוי סביר התואם את הנסיבות הוא 2,000 ₪. על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים פיצוי בסך של 2,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. למעט הסכום הנ"ל - אין אני מחייב את הנתבע בהוצאות. אירועים (תביעות)