ביטול עסקה של מנוי למתן שירותים רפואיים

להלן פסק דין בנושא תביעה נגד יד להחלמה: פסק-דין 1. ביום 25.05.09 נחתם בין הצדדים הסכם התקשרות למתן שירותים רפואיים על ידי הנתבעת, המוצג נ/1. "המנוי" על-פי ההסכם הוא אמה הקשישה של התובעת, ועל-פי סעיף 5 של ההסכם הוספה אף התובעת עצמה כזכאית לשירותים על-פיו. תקופת ההסכם - על-פי סעיף 6 שלו - היא לשלוש שנים (36 חודשים), והתשלום עבור השירותים נפרש על פני 36 חודשים. התובעת מאשרת את חתימתה על ההסכם ואישרה (בדיון בתביעה נוספת שהגישה אשר התקיים היום), כי היא קוראת עברית, מה גם שהחוזה מצוי גם ברוסית וגם בעברית. 2. על-פי מה שניתן להבין מכתב התביעה - וכך גם הבינה הנתבעת, לנוכח תגובתה בכתב ההגנה - טענתה הראשונה של התובעת היתה כי הנתבעת גבתה ממנה בתשלום אחד את כל סכום העיסקה בסך 3,780 ₪. בכתב ההגנה פרטה הנתבעת וצרפה מסמכים, לרבות של חב' האשראי של התובעת, שמוכיחים כי סכום העיסקה חולק ל-36 תשלומים, וכך אישרה אף חב' האשראי. בביהמ"ש מסרה התובעת כי אינה טוענת שהנתבעת גבתה ממנה את התשלום בבת אחת. עניין זה הוסר איפוא מעל לפרק. 3. טענה נוספת של התובעת היתה כי אמה עברה לבית אבות ביולי 2010, ועל כן ביקשה התובעת לבטל את עיסקת ההתקשרות עם הנתבעת. התובעת כותבת כי בתגובה לבקשה זו שיגרה אליה הנתבעת מכתב מיום 20.07.10. כך כותבת התובעת ואינה מוסיפה, ולמקרא כתב התביעה נוצר הרושם כי התובעת לא הבינה את מכתב התשובה שקיבלה. אין מחלוקת (כך גם על-פי כתב ההגנה) כי המסמך שהנתבעת שלחה לתובעת בעקבות בקשת התובעת לבטל את ההסכם, מפרט את חישוב התשלום שעל הלקוח לשלם במקרה של ביטול ההסכם טרם תום תקופתו. מסמך זה נסמך על סעיף 15 של ההסכם שבו פורטו התשלומים שיגבו מלקוח שמבקש לבטל את ההסכם טרם תום תקופת תוקפו. במסמך האמור ערכה הנתבעת את החישוב הפרטני על-פי ההסכם הספציפי עם התובעת. על-פי המסמך האמור, יתרת התשלום שהיה על התובעת לשלם עבור ביטול ההסכם עמדה על סך 989 ₪. אין מחלוקת כי התובעת לא מימשה את ביטול ההסכם על-פי המסמך האמור, בכך שלא שילמה את דמי ביטול ההסכם. התובעת מלינה על כי הנתבעת ממשיכה לחייב אותה בדמי המנוי, למרות שביקשה לבטל את ההסכם, אך כאמור - התובעת מצידה לא פעלה למימוש ביטול ההסכם בהתאם להוראות סעיף 15 שלו, ובהתאם לפירוט החישוב אשר הנתבעת שלחה לה לצורך הסדרת ביטול ההסכם. 4. בביהמ"ש טענה התובעת כי אין זה נכון שההסכם נחתם ל-36 חודשים, וכי הנתבעת זייפה את מסמך ההסכם (נ/1) בכך שהוסיפה את מספר החודשים (ומן הסתם, גם את דמי המנוי החודשיים שעליהם אין התובעת חולקת), לאחר שהתובעת מצידה חתמה על החלק על מסמך ההסכם. זו טענה חמורה, טענת מירמה, אשר הנטל להוכיחה הוא על הטוען, ומדובר בנטל כבד. נציג הנתבעת כפר בתוקף בטענה כאילו הנתבעת זייפה את ההסכם. בכתב ההגנה נטען לעניין זה כי ההסכמים שהנתבעת עורכת הם בדר"כ לשלוש שנים ומתחדשים מידי שלוש שנים. התובעת כופרת בטענה זו וטוענת כאמור שההסכם זוייף על ידי הוספת התקופה, אך היא לא המציאה כל ראייה לכך וממילא לא עמדה בנטל ההוכחה שעליה. מעבר לכך, התובעת אישרה כי במסמכי עיסקת האשראי נכתב שהתשלום נפרש ל-36 חודשים, דבר שתומך באותנטיות של ההסכם ושוקל כנגד גירסת הזיוף של התובעת. 5. לאחר ששמעתי את טענותיה של התובעת ואת תשובותיו של נציג הנתבעת ועיינתי בהסכם נ/1 ובנספחים לכתבי הטענות, מסקנתי היא כי אין כל בסיס לתביעה. כאמור, מהטענה של גביית הסכום בבת אחת חזרה בה התובעת בביהמ"ש. לא מצאתי בסיס לטענותיה של התובעת לגבי ביטול ההסכם. הנתבעת מצידה נהגה בדיוק על-פי ההסדר שבהסכם (סעיף 15), בכך שבתגובה לבקשת ביטול ההסכם היא שלחה לתובעת את חישוב הסכומים המתאימים על-פי סעיף 15 של ההסכם.התובעת היא שהתעלמה מתשובה זו ולא פעלה כנדרש למימוש רצונה לבטל את ההסכם. יתרה מזאת, נציג הנתבעת הציע לתובעת, גם טרם הדיון וגם היום בביהמ"ש, כי הנתבעת תוותר לתובעת על התשלום שמגיע ממנה על-פי החוזה כדמי ביטול ההסכם ואף תחדל מהיום לחייב אותה בתשלומים החודשיים שנותרו עד תום תקופת ההסכם (ביום 25.05.12). התובעת דחתה הצעה זו מבלי שנתנה כל הסבר לכך, לבד מחזרה על טענתה כי הנתבעת חייבת לה כסף ואינה מוכנה לוותר על כך. כאמור, לא מצאתי בסיס לטענה כי הנתבעת חייבת לתובעת כסף, אלא ההפך. 6. לפיכך אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ₪. אם לא ישולם הסכום תוך 30 יום, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. רפואהביטול עסקה (הגנת הצרכן)