תביעה נגד המשטרה בבית משפט לתביעות קטנות

להלן פסק דין בנושא פיצוי על מחדלים של המשטרה - תביעה נגד המשטרה בבית משפט לתביעות קטנות:

     

בפתחו של פסק הדין, הנני מוצאת לנכון לציין כי ענייננו בתובע שהינו בן 81 שנים, ניצול שואה שקיבל על כך דרגת נכות.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, נתונים שקיבלתים כמהימנים עליי, עולה כי בתחילת חודש מרץ 2009, נגנב רכבו של התובע, טנדר סובארו, ממקום חנייתו ליד בית התובע.
התובע הודיע על כך מיידית למשטרה.
לאחר מספר ימים, בתאריך 10.3.09, בשעה 22:00 בלילה, זומן התובע טלפונית על ידי משטרת חיפה להגיע לרח' אבא חושי בחיפה, שם נמצא רכבו נטוש על המדרכה ולקבל את הרכב לרשותו.
משהגיע התובע למקום, הסתבר לו כי לרכבו נגרמו נזקים וכן היו מודבקים על שמשת רכבו דו"חות חניה וזאת בשל חניית רכבו על המדרכה.
אנשי המשטרה שפגשו בתובע במקום הבטיחו לו כי ידאגו לביטול הדו"חות והתובע לקח את רכבו ודאג לתיקונו.

מיד לאחר שהרכב תוקן והתובע ביקש לנסוע בו לצורך עבודתו, נעצר על ידי ביקורת משטרתית וזו העלתה כי ברישומי המשטרה הרכב רשום עדיין כגנוב.
איש המשטרה שעצר את התובע הודיעו באותו מעמד כי אינו רשאי לנסוע ברכבו עד שיוסדר עניין הרישום במשטרה והתובע אכן לא עשה עוד שימוש ברכבו.

התובע פנה מספר רב של פעמים לתחנת המשטרה בחיפה כדי לעשות לשינוי רישום הרכב כגנוב, אך כל פניותיו לא נשאו פרי.
לבסוף, בתאריך 11.7.09, כתב התובע מכתב אל האגף ליחסי הציבור במטה הארצי של המשטרה ותיאר את מצוקתו הקשה.
משמכתב זה לא נענה, פנה התובע פעם נוספת לאגף ליחסי ציבור וזאת במכתב מיום 24.7.09.

רק ביום 7.9.09 נשלח לתובע מכתבו של קצין היחידה לתלונות הציבור, המודיע לתובע כי בקשתו מיום 11.7.09 טופלה באורח מיידי ומעמדו של הרכב כגנוב שונה לרכב שנמצא.
כן מצויין במכתב כי התובע כבר קיבל על כך הודעה בדואר.
במכתב זה אף מצויה התנצלות המשטרה על "עוגמת הנפש" שנגרמה לתובע.

לכתב ההגנה לא צורף כל אישור על משלוח הודעה שכזו והתובע, בכתב תביעתו, מציין כי לראשונה נודע לו על שינוי הרישום רק משקיבל את מכתב המשטרה מיום 7.9.09.

באשר לטיפול "המיידי" שנעשה לאחר קבלת מכתבו של התובע מיום 11.7.09, כמתואר לעיל, מסתבר כי שינוי סטטוס הרכב הוזן לרישומי המשטרה רק ביום 30.7.09.

כאמור, אין כל תיעוד על כך שלאחר 30.7.09 ולפני 7.9.09 הודע לתובע על שינוי הרישום במשטרה וטענתו של התובע בכתב תביעתו כי עד לקבלת המכתב מיום 7.9.09 לא קיבל כל הודעה על שינוי הרישום – עומדת בעינה ומהימנה עליי לחלוטין.

מכל מקום, אין חולק כי השינוי המבוקש נרשם במערכת המשטרתית רק ביום 30.7.09.

לטענת התובע, בגין השתלשלות אירועים זו, נגרמו לו נזקים, אותם פירט בכתב תביעתו ואליהם אתייחס בהמשך.

בתגובה לכתב התביעה הפשוט, התמציתי והמאופק של התובע, הוגש לביהמ"ש על ידי מתמחה מפרקליטות חיפה כתב הגנה בוטה ומתלהם, המכיל 11 עמודים של טיעונים עובדתיים ומשפטיים המנוסחים בלשון משפטית ובהם, בין היתר, דברי בלע על התובע המגיש לביהמ"ש "תביעה טורדנית וקנטרנית, שלא באה לעולם אלא כדי לנצל לרעה את הליכי ביהמ"ש וזאת לצורך העשרת קופת התובע על חשבון קופת הציבור" (סע' 2ב' לכתב ההגנה).
מן העבר השני, מורעפים בכתב ההגנה דברי שבח על משטרת ישראל, אשר "כל פעולותיה וייעודה של הנתבעת, הינו לטובת ולמען האזרח והשמירה על הסדר הציבורי. כך פעלה הנתבעת בעניינו של התובע, עניינו טופל מיד ובתוך זמן קצר נמצא והוחזר אליו רכבו הגנוב, המניעה הרישומית "רכב גנוב" הוסדרה והוסרה בתוך זמן קצר וסביר ועל כך נשלחה הודעה באמצעות הדואר לתובע, ואין בפעולות אלה כל רשלנות אף לא חלקית" (סע' 10 לכתב ההגנה.

יש לזכור כי למרות צורת התבטאות זו כנגד התובע, מאשרת הנתבעת בכתב הגנתה כי עיקרי טענותיו של התובע לעניין השארת רישום הרכב כגנוב במשך תקופה ארוכה אכן נכונים והינה מודה בהם, וכאשר התובע מקבל מכתב התנצלות מן המשטרה על פועלה בכל המתייחס לגניבת רכבו.

לקביעתי, לא היה כל מקום לנקוט סגנון שכזה בניסוח כתב ההגנה.
לטעמי, אם ניתן למצוא פסול בכתבי הטענות, הרי שיהא זה כתב ההגנה, בו הנתבעת היא זו שמפעילה את כוחה ויכולותיה, באמצעות נציגיה המיומנים ועושה להעלבת אזרח תמים ולפגיעה בו, כאשר הינו מבקש לתבוע פיצוי בגין נזקים שהינו סבור כי נגרמו לו על ידי הנתבעת.
גם אם סבורה הנתבעת כי הסכומים הנדרשים בתובענה אינם ברי הוכחה והינם מופרזים – אין הצדקה לניסוח כתב ההגנה, כפי שנוסח.

לישיבת ביהמ"ש הראשונה שנקבעה ליום 22.4.10, לא התייצב התובע ולבקשת הנתבעת – נדחתה תביעתו.
ביום 25.4.10 הוגשה לביהמ"ש בקשת התובע לביטול ההחלטה ובה הינו מסביר כי נבצר הימנו להתייצב בביהמ"ש עקב מצבו הרפואי. תיעוד רפואי צורף לבקשה זו.
ביום 27.4.10 ניתנה החלטת ביהמ"ש לבטל את פסק הדין הדוחה את התביעה, כפוף לתשלום הוצאות לנתבעת בסך של 350 ₪, סכום שאכן שולם על ידי התובע.
בישיבת ביהמ"ש שלאחר מכן, ביום 21.10.10, עתר התובע לדחיה כדי להביא מסמכים על ההוצאות שנגרמו לו, כטענתו בכתב התביעה והדיון נדחה ליום 22.11.10.

באותו מועד מתקיימת שביתת הפרקליטים, אך מתמחה מטעם הפרקליטות מתייצבת בביהמ"ש לדיון שנקבע ליום 22.11.10.
התובע הביא עמו לאותו מועד את הקבלות שברשותו ומסרן לנציגת הנתבעת.
באותה ישיבה מסכימים הצדדים לקבל את המלצת ביהמ"ש, לפיה תשלם הנתבעת לתובע, מבלי להכיר באחריות את הסך של 12,000 ₪ לסילוק מלא וסופי של תביעתו, ללא צו להוצאות וכי יינתן פסק דין בהתאם.
עם זאת, שומרת הנתבעת על זכותה לבקש "ביטול", עקב שביתת הפרקליטים.
על בסיס הסכמה זו, ניתן פסק הדין בהתאם.

ביום 20.12.10, באופן מפתיע ביותר, מוגשת לביהמ"ש בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין שניתן ביום 22.11.10.
בבקשה זו מצויין כי הינה מוגשת על בסיס התייעצות עם פרקליט המחוז ועל דעתו.

לטעמי, טוב היתה עושה הנתבעת אם היתה שמה קץ לאותה פרשה אומללה, שבה נפגע התובע על ידי מחדלי הנתבעת, ומשאירה את פסק הדין בעינו; במיוחד כאשר נראה היה כי אין לה הגנה הראויה להישמע אל מול פירוט הנזקים להם טען התובע.
לא כך סברה המדינה, ולהבדיל מן ההחלטות הרבות שניתנו במהלך שביתת הפרקליטים בעניינים אחרים, לרבות בעניינים פליליים קשים ואשר נראה כי נשארו על כנן – דווקא בעניין זה החליטה המדינה כי מתקיים אינטרס ציבורי מובהק שלא להשאיר את פסק הדין על כנו.
ביום 22.12.10, ניתנה החלטתי לשמוע את הבקשה לביטול פסק הדין ואת שמיעת ההוכחות, אם יהא צורך בכך, ביום 24.2.11 והנתבעת חוייבה בתשלום הוצאות התובע בסך של 500 ₪.
הסך הנ"ל לא שולם על ידי הנתבעת.

ביום 24.2.11, ניתנה החלטתי לבטל את פסק הדין שניתן ביום 22.11.10 ונשמעו הראיות.

לביהמ"ש הוצגו הקבלות שאסף התובע במהלך התקופה של ששת החודשים, בה רכבו היה מושבת. התובע הציג קבלות על סך כולל של 2,212 ₪ וזאת בגין ביצוע הובלות של חומרי בניין שהיו דרושים לו לצורך עבודתו וכאשר, אלמלא הושבת רכבו, הוא היה זה שהיה מבצע את ההובלות, ברכבו שלו. (בסיכום תק/2 שעשה התובע – טעה בחישוב סה"כ הקבלות שהגיש בפועל).

נציגת הנתבעת הצביעה על שתי קבלות, מיום 30.7.09 ומיום 31.8.09, בטענה כי אלה מתייחסות לתקופה שלאחר שינוי הסטטוס של הרכב מגנוב לכזה שנמצא וכי יש לנכות את סכומן של שתי קבלות אלה, בסך כולל של 466 ₪, מן הסכום הנתבע.

הנני דוחה את הטענה.
כאמור, קבעתי לעיל כי התובע קיבל את ההודעה על שינוי הרישום רק לאחר 7.9.09 ודבריו כי לא כלל בחשבון נזקיו כל הסעה המתייחסת לתקופה שלאחר קבלת ההודעה – מהימנים עליי לחלוטין.

כן הגיש התובע קבלות על נסיעות בתחבורה הציבורית, בסך כולל של 3,547 ₪.
נציגת הנתבעת הציגה בפני התובע אישורים על כך שנסע חינם בתחבורה הציבורית, אך התובע הסביר כי אכן היו אלה נסיעות ספורות וקיבלן בחינם במסגרת פיצוי שקיבל מאגד, אך לא תבע כלל את סכומן בתביעה זו.

הוכח כי התובע שילם את מלוא ההוצאות בגין רישוי הטנדר והביטוח באורח רצוף, גם לגבי התקופה של ששת החודשים שבה היה הרכב מושבת, כאשר הסך הכולל של ההוצאות בגין כך למשך שנה אחת הינו 3,941 ₪.
מסכום זה עותר התובע לפצותו רק במחצית הסכום, הואיל והרכב היה מושבת רק 6 חודשים; משמע – 1,970.50 ₪ בלבד.

הנני מקבלת כמהימנים עליי את דברי התובע לעניין התשלום בגין הרישוי והביטוח, לגביהם הוגש תיעוד ואף נציגת הנתבעת המציאה אישורים כי כל הסכומים בגין הרישוי והביטוח אכן שולמו על ידי התובע.

לטענת הנתבעת, עשה התובע שימוש ברכבו בתקופה שבה טען כי השבית את הרכב ולראיה הציגה דו"ח תנועה שנרשם לתובע בעיר צפת, בגין נהיגת רכב מבלי שהיה חגור בחגורת בטיחות.
התובע הסביר כי בתקופה הנדונה אכן התגורר בצפת, ליד תחנת אגד, מקום בו נרשם לו הדו"ח, וכי היה נוהג לעשות ברכבו סיבובים קטנים בלבד, ליד הבית, כדי שלא יגרמו לרכב נזקים נוספים עקב אי עשיית שימוש בו למשך תקופה כה ארוכה.
אף דבריו אלה של התובע מקובלים עליי והנני נותנת בהם אמון מלא.
דברי התובע כי אכן השבית את רכבו למשך חצי שנה – עומדים בעינם.

לעניין הדו"חות שנרשמו לרכב התובע עקב השארת רכבו על המדרכה, וזאת על ידי מי שגנבו, גרסה הנתבעת כי לתובע נרשם רק דו"ח אחד וזה בוטל.
התובע, בעדותו בביהמ"ש לעניין זה, הסביר כי לרכב נרשמו מספר דו"חות ולא רק אחד ומשפנה למשטרה, בוטל רק אחד מהם.
עם זאת, הופיע בבתי המשפט לצורך טיפול באותם דו"חות.
כאשר התובע לא עתר לפצותו בגין תשלום דו"חות שנרשמו כך לרכבו – אין לעניין זה משמעות של ממש לצורך קביעת גובה הוצאותיו.

על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכח שבמשך תקופת ההשבתה, נגרמו לתובע נזקים מיוחדים בסך כולל של 7,759.50 ₪.

כן הנני מקבלת כי לתובע נגרמו נזקים כלליים, במיוחד בגין הצורך לטפל מספר פעמים רב בשכירת רכב לביצוע ההובלות עבורו, בגין הצורך לעשות שימוש בתחבורה הציבורית במקום ברכבו בפרק זמן כה ארוך של חצי שנה וכן בבזבוז הזמן בפניותיו למשטרה ולביהמ"ש, פניות בע"פ ובכתב, בסך כולל של 5,000 ₪.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 12,759.50 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,000 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.
אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.










לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. איך מגישים תביעה קטנה ?

  2. ערעור על תביעות קטנות

  3. נטל ההוכחה בתביעות קטנות

  4. תביעה נגדית בתביעות קטנות

  5. סכסוך ירושה בתביעות קטנות

  6. תביעות קטנות - ליקויי בניה

  7. הגשת תביעה קטנה ללא ידע משפטי

  8. תשלום לאינסטלטור - תביעות קטנות

  9. עיכוב במסירת דירה - תביעות קטנות

  10. דחיית תביעת ליקויי בניה - תביעות קטנות

  11. תביעה נגד שוכר בבית משפט לתביעות קטנות

  12. תביעות בין שכנים בבית משפט לתביעות קטנות

  13. תביעה נגד המשטרה בבית משפט לתביעות קטנות

  14. תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בנושא שכירות

  15. ערעור על פסק דין תביעות קטנות - תאונת דרכים

  16. תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל''ז-1976

  17. צו שיפוט בתביעות קטנות (ארגונים מייצגים), תשל"ז-1977

  18. הגשת מספר רב של תביעות לבתי המשפט לתביעות קטנות ברחבי הארץ

  19. צו בתי המשפט (שינוי סכום התביעה בתביעות קטנות), התשס"ח-2008

  20. צו בתי המשפט (שיפוט בתביעות קטנות - הסמכת בתי משפט), התשמ"ג-1983

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון