על מנת לאזן בין זכותו של הלקוח להפסקת הייצוג מחד ובין זכותו של עורך הדין לתשלום בגין העבודה אשר בוצעה על ידו, הרי שהפסקת ההתקשרות לא יהא בה על מנת להפקיע זכותו של עורך הדין לשכר ויתרה מכך, במקרים בהם לא מוסדר שכר ביניים כאמור, במסגרת הסכם השכר הטירחה - הרי שעורך הדין יהיה זכאי לשכר ראוי. להלן פסק דין בנושא שכר טרחה ראוי בגין הפסקת ייצוג עורך דין: תביעות הדדיות - של התובעים להשבת שכר טירחה אשר שולם לנתבעת הואיל ולטענתם הפסיקה במפתיע את ייצוגם של התובעים, ושל הנתבעת להשלמת תשלום שכ"ט ראוי בגין העבודה אשר בוצעה על ידה. לשם הנוחיות יכונו להלן התובעים , הם גם הנתבעים שכנגד:"התובעים" והנתבעת, היא גם התובעת שכנגד :"הנתבעת". לטענת התובעים, כפועל יוצא מעיכוב במסירת החזקה בדירה אשר רכשו, נדרשו לייצוג משפטי בתביעה כנגד הקבלן אשר בנה את דירתם. לאחר חיפושים, החליטו להתקשר עם הנתבעת על מנת שתכין בעבורם תביעה ותייצגם בהליכים האמורים. לטענת התובעים, בין הצדדים נחתם הסכם המסדיר את הייצוג וכן, את שכר הטירחה בגין הייצוג ובהתאם להסכם זה שולם לתובעת סך של 12,760 ₪ בעשרה תשלומים . לטענת התובעים, היחסים בין הצדדים היו מצוינים, בין הצדדים התקיימו פגישות - כולן על מי מנוחות, התובעת הכינה בעבורם טיוטת כתב תביעה אשר הועברה לעיונם להערותיהם ולמרות זאת- ימים ספורים לאחר קיום פגישה נוספת באווירה טובה בין הצדדים - הודיעה להם הנתבעת במפתיע כי היא מפסיקה את ייצוגם. התובעים ניסו לדבר על ליבה ולשכנע אותה לחזור בה מהחלטתה זו ואולם, הנתבעת סירבה וביקשה אותם להגיע למשרדה על מנת לקבל בחזרה את החומר המשפטי אשר הוכן בעבורם ו/או נמסר על ידם. לטענת התובעים, משניסיונותיהם לשנות את "רוע הגזירה" לא הועילו, דרשו מהתובעת, לכל הפחות, את החזר מלוא שכר הטירחה אשר שולם לה על ידם ואולם, הנתבעת השיבה להם רק 8 שיקים מעותדים אשר היו בידה וסירבה להשיב סך 2,552 ₪ בגין שיקים אשר כבר נפדו. לטענת התובעים, משהפסיקה הנתבעת את ייצוגם ללא כל הצדקה ובנסיבות כמתואר לעיל, הם זכאים להשבת מלוא התמורה אשר שולמה על ידם - דהיינו הם זכאים להשבת סך 2,552 ₪. זאת ועוד, לטענת התובעים , כפועל יוצא מהתנהלות הנתבעת נגרם להם נזק הנובע מאובדן הזמן אשר הושקע על ידם בטיפול מול הנתבעת במשך 10 חודשים בהם נמשך הקשר בין הצדדים וכן, מהעיכוב בהגשת התביעה כנגד הקבלן. התובעים מעמידים את הפיצוי הנדרש בגין אובדן הזמן ועוגמת הנפש אשר היתה מנת חלקם על סך של 5,000 ₪. לטענת הנתבעת, אמנם פנייתם הראשונה של התובעים היתה בחודש יולי 2009 ואולם,בתחילה התקיימו בין הצדדים מספר פגישות יעוץ ותו לא - בגינן ,לפנים משורת הדין, לא גבתה הנתבעת מאת התובעים שכר כלשהו וזאת, על אף שהדבר מקובל במשרדה . לטענת הנתבעת, התובע התלבט באם לשכור את שירותיה והיא היתה זו אשר ניסתה להאיץ בו לפעול . לטענת הנתבעת רק ביום 14/1/10 החליטו התובעים לשכור את שירותיה ומשכך, במועד זה נחתם בין הצדדים הסכם המסדיר את השירות ואת שכר טירחתה. לטענת הנתבעת היא למדה את החומר וכבר ביום 15/2/10 העבירה אל התובעים טיוטת כתב תביעה בת 15 עמודים. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לאורך כל ההתקשרות הביע בפניה התובע חוסר אמון ומספר פעמים אף ביקש כי יצטרף לייצוג עורך דין נוסף מלבדה . לטענתה , לאחר קבלת כתב התביעה העביר אליה התובע שורה של הערות וזאת, באופן מזלזל וכאשר הוא פוגע שוב ושוב בכבודה באופן בו הוא מעביר את ההערות. לטענת התובעת היא ניסתה להבליג ואמנם להמשיך ולקיים את התקשרות על מי מנוחות וברוח טובה ואולם, התובע לא חדל והמשיך לפגוע בה בהערותיו וכן, להביע בפניה חוסר אמון ביכולותיה. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, התובע העביר אליה שורה של הערות "מקצועיות" - אשר לטעמה לא היו נכונות ומתאימות ומשכך, התעוררו בינהם גם ויכוחים לגופם של דברים באשר לדרך הניהול הנכונה של ההליכים מבחינה משפטית. לטענת הנתבעת , בסיכומו של דבר משהגיעו מים עד נפש, הודיעה לתובע כי בנסיבות בהן הוא מגלה כלפיה חוסר אמון , הרי שאולי מוטב שדרכיהם ייפרדו. לטענת הנתבעת התובע קפץ על הצעתה כ"מוצא שלל רב" והשיב לה באופן מיידי כי הוא מגיע עוד באותו יום על מנת לקבל בחזרה את החומר אשר מסר לה. לטענתה התובע אמנם דרש במעמד זה את מלוא התמורה אשר שולמה לה על ידי התובעים ואולם, הואיל והשקיעה עבודה מרובה בתיק ובנסיבות סיום ההתקשרות - הנובעות כאמור מהיחס המזלזל וחוסר האמון אשר להם זכתה מאת התובע - סברה כי הינה זכאית להותיר בידיה לפחות שכר זה. לטענת הנתבעת , לאור שעות העבודה הרבות אשר הושקעו על ידה במסגרת הטיפול בתיק, לא זו בלבד שאין התובעים זכאים להשבת סך 2,555 ₪ אשר שולם על ידם ונותר בידה, אלא שהיא זכאית לשכר טירחה ראוי בשיעור העולה על הסכום האמור ומשכך, היא זכאית מאת התובעים לתוספת שכר בסך 5,000 ₪ . אשר על כן, עותרת הנתבעת , במסגרת תביעתה הנגדית לתשלום תוספת השכר כאמור. בדיון אשר התקיים בפני , העידו התובעים והנתבעת וכן, הוצגו לי על ידי הצדדים, הסכם שכר הטירחה בין הצדדים ,תחלופת דואר אלקטרוני בינהם ונספחי כתבי בי-דין. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות ובכתבי בי-דין , הנני מוצאת כי דין התביעות ההדדיות להדחות והכל מטעמים כפי שיפורטו להלן. תחילה, באשר למועד תחילת הטיפול בפועל בתובעים, הרי שהנני מקבלת לענין זה, טענתה של הנתבעת ובהתאם לה ההתקשרות בין הצדדים החלה בפועל רק בינואר 2010 . תמיכה לאמור ניתן למצוא בכך שאמנם הסכם ההתקשרות בין הצדדים נחתם ביום 14/1/10. זאת ועוד, עיון בתחלופת הדואר האלקטרוני בין הצדדים מעידה על כך, שאמנם כטענתה ב- 2/8/09 פנה אליה התובע וביקש חומר משפטי בעניינו, ומסר לה כי לוקח לו זמן לבדיקת הענין ומשכך, הוא מבטל פגישה אשר נקבעה בין הצדדים. בהמשך ביום 24/8/09 , יוזמת הנתבעת פניה אל התובע במסגרתה הוא נשאל על ידה מה קורה עם תביעת הקבלן וכן, היא מוסרת לו כי הפגרה עתידה להסתיים וניתן לקדם הנושא ולאחר מועד זה, הקשר בין הצדדים מתחדש כאמור רק בתחילת שנת 2010. לאור האמור, הנני קובעת כי אמנם ההתקשרות בפועל בין הצדדים החלה באמצע ינואר 2010 ונמשכה עד להפסקתה באמצע מרץ 2010 , דהיינו נמשכה כחודשיים בלבד. באשר לנסיבות הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, הרי שמצאתי כמהימנה עדות הנתבעת ובהתאם לה , הפסקת ההתקשרות נבעה מחוסר אמון וזלזול אשר הפגין כלפיה התובע. אציין כי ביטוי לחוסר האמון האמור ניתן למצוא בתחלופת הדואר האלקטרוני בין הצדדים. כך,במסגרת פנית התובע אל הנתבעת מיום 21/2/10 מעביר התובע את טיוטת כתב התביעה אשר נשלח לו על ידי הנתבעת , תחת שבט ביקורתו בצורה בוטה ופוגענית ולשם ההדגמה הוא נוקט בביטויים כדלקמן: "עיינתי בתביעה. היא לא טובה. משרד החברה "יאכל אותנו בלי מלח" . זה יותר סיפור לעיתון. זה לא חד וברור. אין פסיקה תקדימית. אין סעיפי חוק, ואין התייחסות מספקת לחוזה ולהפרה כבר מההתחלה... אני מזהיר - המשרד שלהם חזק"...כמו כן, אבקש לערך עו"ד נוסף כמובטח וברצוננו לפגוש בו". הנני סבורה כי - בכל הכבוד - יש דרך ראוייה להעביר ביקורת ודרך זו של השתלחות בנתבעת חורגת ממנה ויש בה בכדי לשלול טענת התובע באשר לאווירה נעימה בין הצדדים. זאת ועוד, מהביקורת גופה נמצאנו למדים כי אמנם, כטענת הנתבעת, הביע כלפיה התובע חוסר אמון וכן, דרש צירוף עורך דין נוסף ליצוג התובעים. התובע שב על דרישתו האמורה גם בהודעת דואר אלקטרוני, אשר נשלחה אל הנתבעת ביום 14/3/10- מועד הפסקת ההתקשרות בין הצדדים במסגרתה שב וטען כלפי הנתבעת:"כמו שהובטח לי אבקש שיעורב בענין גם העו"ד שפגשתי אצלך בזמנו." יתרה מכך, חוסר האמון של התובע בנתבעת בא לידי ביטויו גם במסגרת עדותו בפני בית המשפט , באשר התובע העיד, בעמ' 3 לפרוטוקול: "לשאלת ביה"מ, אם הרגשתי כזה אמון בנתבעת מדוע דרשתי עו"ד נוסף לתביעה, אני משיב כי כל אדם ומצבו הנפשי, אני מכיר את המשרד של הקבלנים והם מאוד חזקים, אני ראיתי את נטלי והיא צעירה, היא בת 26 , אני יכול להיות אביה, במפגש הראשון או השני איתה היא הביאה עו"ד נוסף, גבר מנוסה, בוגר יותר, עושה רושם של בן 45 הוא נסח ביטחון. היא אמרה לי שבהמשך הדרך או לקראת סיום המשפט הוא ילווה אותנו, כך אני חשבתי, אז אני ביקשתי אותו. זה בא מחוסר הביטחון שלי, אני רציתי להיות יותר מבוצר, יותר מוגן, לקבל ייעוץ משפטי יותר טוב, או יותר מלא או נוסף. זה בא מתוך מצוקה" ובהמשך: "ש. תיארת מצב של חשש , לא הרגשת בטוח, ממה נבע חוסר הביטחון? ת. היה לי היסוס גדול אם בכלל להגיש תביעה, כשאתה מגיש תביעה נגד קבלן עם סוללה של עו"ד אתה משלם את הוצאות ביה"מ. אם היא הביאה לי בהתחלה עו"ד בוגר ואני הבנתי שהוא יתמוך בנו בהמשך אז ביקשתי אותו שוב לקראת הסוף, אולי בטעות, כך הבנתי אבל אני סבור שזו לא הייתה טעות". 6. אין עוררין כי הבסיס להתקשרות בין עורך דין לבין לקוחו, הינו יחסי אמון בין הצדדים. הבסיס האמור הינו הכרחי הן משום שהלקוח שם מבטחו בעורך הדין על מנת שזה ייצגו בהליכים אשר במרבית המקרים הינם הרי גורל בעבורו והן משום שבמסגרת אותם הליכים מתבקשים גילוי וחשיפת הלקוח בפני עורך הדין . משכך, נקבע בשורה של פסקי דין כי במקרה בו חש הלקוח חוסר אמון בעורך הדין שלו - הגם שתחושתו סובייקטיבית- הרי שמוקנית לו הזכות, בכל עת , לסיים את ההתקשרות עם עורך הדין. בהתאמה , הנני סבורה כי גם לעורך הדין קיימת הזכות להפסיק את ההתקשרות עם הלקוח במקרה בו מביע הלקוח כלפי עורך הדין חוסר שביעות רצון וחוסר אמון בהתנהלותו. הפעלת הזכות כאמור- הן על ידי הלקוח והן על ידי עורך הדין, כפופה לחובת תום הלב החלה ככלל על קיום זכויות חוזיות ומשכך, ברי כי בהפעלת הזכות האמורה יש לנהוג בתום לב , בסבירות ובאופן אשר יביא לפגיעה קטנה ככל האפשר בכל אחד מן הצדדים. אור האמור, קיימת חשיבות לדוגמא לעיתוי בו מופסקת ההתקשרות - כך, ברי כי הפסקת התקשרות על ידי לקוח ערב חתימה על הסכם פשרה המיטיב עימו תוך שהוא מנסה לשלול זכויותיו של עורך הדין לשכרו - יכול שתהווה התנהלות חסרת תום לב ובהתאמה - הפסקת התקשרות על ידי עורך דין בסמוך לישיבת הוכחות מכרעת - יכול שאף היא לא תחשב כהתנהגות סבירה. זאת ועוד, במסגרת הפסיקה נקבע כי , על מנת לאזן בין זכותו של הלקוח להפסקת הייצוג מחד ובין זכותו של עורך הדין לתשלום בגין העבודה אשר בוצעה על ידו, הרי שהפסקת ההתקשרות לא יהא בה על מנת להפקיע זכותו של עורך הדין לשכר ויתרה מכך, במקרים בהם לא מוסדר שכר ביניים כאמור, במסגרת הסכם השכר הטירחה - הרי שעורך הדין יהיה זכאי לשכר ראוי. יפים לענין זה דברי כבוד השופט ד' לוין בעא 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ , מז (5) 114 בעמ' 123 לפסק הדין "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך דין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך דין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך דין ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו." 7. בנסיבות המונחות בפני, הנני סבורה כי אמנם נוצר חוסר אמון במסגרת יחסי הצדדים וחוסר האמון הובע כלפי הנתבעת מפורשות , באופן בוטה ויותר מפעם אחת. הנני סבורה כי בנסיבות אלו היתה הנתבעת רשאית להודיע לתובעים כי, לא ניתן להמשיך את ההתקשרות בצורה זו. יתרה מכך, מצאתי כמהימנה עדותה ובהתאם לה, עת הציגה בפני התובע את האפשרות להפסיק את הייצוג- הוא אמנם הסכים לכך וזאת, במיוחד לאור דרך התבטאותו הקודמת כלפיה ומשיותר מפעם אחת דרש לצרף עורך דין אחר לתיק. זאת ועוד, הנני סבורה כי פניותיו הנוספות של התובע בהן יש משום הפצרה בנתבעת לחזור בה מהחלטתה- תכליתן אחת- לזכות במלוא השבת שכר הטירחה אשר שולם על ידי התובעים לנתבעת ותו לא. אוסיף ואציין כי , עיתוי הפסקת העבודה- טרם הגשת התביעה ותחילת הליכים משפטיים, הינו ראוי וסביר הואיל ובמצב זה של היחסים בין הצדדים, ראוי שהיחסים יופסקו טרם תחילת ההליכים המשפטיים. עוד אציין כי משקיבלתי טענת הנתבעת ובהתאם לה היחסים בפועל נמשכו כחודשיים בלבד, הרי שהנני סבורה כי לתובעים לא נגרם נזק משמעותי כפועל יוצא מהפסקת ההתקשרות בינם לבין הנתבעת. אשר על כן, הנני קובעת תחילה, כי התנהלות הנתבעת הינה סבירה והנתבעת היתה רשאית להודיע לתובע , בנסיבות שנוצרו, כי הוא רשאי להפסיק את ההתקשרות עימה ויתרה מכך, הפסקת ההתקשרות בפועל נעשתה בהסכמה של התובע ושמאמנם לא היה לו אמון בנתבעת, הסכמה ממנה חזר מאוחר יותר משיקוליים כספיים . לאור האמור, הנני סבורה כי לא נפל פסול בהפסקת ההתקשרות . יתרה מכך, בנסיבות הפסקת ההתקשרות כפי שפורטו, הנני סבורה כי הנתבעת אמנם זכאית לשכר טירחה ראוי בגין העבודה אשר בוצעה על יד. לענין זה, הנתבעת טענה כי עבדה לשם הכנת התביעה במשך לפחות 20 שעות ,אשר הושקעו בפגישות וכן, בהכנת החומר . מתוך החומר אשר הוצג בפני הנני סבורה כי הנתבעת לא הגזימה בתיאוריה ואמנם, השקיעה שעות ארוכות בהכנת החומר והתביעה. משכך, הנני קובעת כי התובעת זכאית לשכר ראוי בשיעור השווה לפחות לשכר אשר עוכב בידה דהיינו בסך - 2,555 ₪ ואף למעלה מכך. על אף האמור, הנני סבורה כי הואיל והתובעת הסכימה להפסקת העבודה תוך שהיא משיבה לתובע את יתרת השיקים אשר היו בידיה, הרי שגילתה דעתה כי זהו השכר המקובל עליה בנסיבות הענין. בהקשר זה, העידה הנתבעת בעמ' 4 לפרוטוקול: הוא ישב בכיסא חמום ועכוס וביקש את כל כספו באופן מלא, אני הסברתי לו באותו מעמד - 2 שיקים נפרעו שכל אחד ע"ס 1,275 ₪, כולל מע"מ ואז הסבתרי לתובע שאני בהחלטת אאתר לבקשתו ואני אוכל להחזיר את יתרת השיקים שבידי פרט לשיקים שנפרעו". משהסכימה הנתבעת להפסקת ההתקשרות תוך קבלת סכום שני השיקים אשר נפרעו ותו לא הרי שהיא מחוייבת לכבד הסכמתה זו ואל לה לחזור בה ממנה. אשר על כן , הנני קובעת כי הפסקת ההתקשרות בין הצדדים היתה כדין ובנסיבות אשר זיכו את הנתבעת בתשלום אשר עוכב תחת ידה. יחד עם זאת, הנני קובעת כי הנתבעת אינה זכאית לשכר נוסף. משכך, הנני קובעת כי דין התביעות להדחות הדדית. לאור התוצאה - אינני מוצאת ליתן צו להוצאות. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין. שכר טרחה ראויייצוגשכר טרחהעורך דין