להלן פסק דין בנושא קיזוז דמי שכירות בגין שיפוצים: זהו פסק דין בשתי תביעות הדדיות אשר אוחדו בהסכמת הצדדים, בין בני הזוג אלמדוי לבין המשכיר יוסף ארנון, אשר ייקראו למען הנוחות "השוכרים" ו"המשכיר" בהתאמה. תביעת המשכיר, 3107-08-10, עניינה תשלומי הוצאות בגין תקופת השכירות, חלק מדמי השכירות וכן חובות ארנונה, מים, גז וועד בית. כן הוא טוען לצורך בשיפוץ ארונות המטבח בדירה, ודורש החזר. טענת השוכרים בהקשר זה היא בעיקר טענת קיזוז נגד זכויותיהם במסגרת התביעה שלהם. תביעת השוכרים 8534-08-10 נוגעת לתיקונים ושיפוצים שונים שעשו לטענתם בדירה. אין מחלוקת כי בוצעו פעולות כאלה, אולם המשכיר טוען כי חלק לא היו באישורו, חלק שולם וחלק נעשה במחיר גבוה שאינו ראוי ולא אושר. בין השאר, ישנה טענה של השוכרים כי המשכיר הבטיח להם כי יוכלו לשכור את הדירה למשך 10 שנים, ולשם כך השקיעו בדירה סכומים גבוהים. אולם, משחויבו לעזוב את הדירה מוקדם יותר, זכותם לקבל פיצוי בגין ההוצאות שהוצאו לשיפור הדירה. תביעת המשכיר המשכיר טוען כי מתקופת השכירות נותרו חובות, ולגבי עיקרם מציג חשבונות שצורפו לכתב התביעה מטעמו. עוד טוען הוא כי ארונות המטבח הושארו ללא דלתות ומגירות. כן טוען כי היה צורך לצבוע את הדירה, אך אין הוא תובע בגין רכיב זה. בין השאר טוען הוא כי לא שולמה שכירות בגין חודשיים. השוכרים בכתב ההגנה מודים בחשבון המים והגז. לטענתם, יש חוב ארנונה, אך יש טעות בחישוב, שכן הם נכנסו באמצע חודש, והחיוב שפרט התובע מתייחס לחודש שלם בתחילה. עוד טוענים השוכרים בכתב ההגנה, כי חודשיים שכירות שלא שולמו היו בגין קיזוז של התשלום ששילמו לקבלן ששיפץ את השירותים באישורו של המשכיר, כאשר מדובר היה בקבלן שהוזמן על ידו, בסך של 2800 ₪. כן טוענים הם כי תיקנו את הביוב בערב סוכות ב- 600 ₪. לגבי הטענה כי השאירו את הארונות ללא דלתות וללא מגירות, מכחישים השוכרים, וטוענים כי אולי הדבר בוצע על ידי אלה שהגיעו לדירה עם עזיבתם כדי להחליף צילינדר. השוכרים בכתב ההגנה טענו טענת קיזוז נוספת לפיה הם נאלצו לעזוב את הדירה באופן בלתי מתוכנן, וכן דרשו החזר של שיפוץ שערך אבי השוכרת בדירה עם כניסתם - בסך הכל - 5000 ₪. עמדת השוכרים, בתום כתב ההגנה שלהם, כי המשכיר חייב להם 3657 ₪. תביעת השוכרים תביעת השוכרים הוגשה בנפרד מכתב ההגנה ולא על דרך של "תביעה שכנגד". כאמור, שתי התביעות אוחדו לדיון אחד. הטענה העיקרית של השוכרים בתביעה שלהם היא כי השוכר הפר הבטחה בעל פה להשכיר את הדירה למשך 10 שנים, הבטחה שעל פיה הושקעו בדירה סכומים גדולים, בעבודת אביה של השוכרת. עוד טענו כי בשלב מסוים התגלו בדירה פיצוצי מים, והיה צורך לערוך תיקון בערך של 2800 ₪, כאמור לעיל. השוכרים בכתב תביעתם דרשו סכום של 13,456 ₪, אך לא הצלחתי להבין ממה מורכב סכום זה. מה גם שהוא סותר, בפער עצום, את טענתם במסגרת כתב ההגנה בתביעת המשכיר. בכתב ההגנה של המשכיר נטען הוא כי שילם במזומן עבור התיקון שנעשה בעת כניסתם של השוכרים לדירה. לעניין התיקון שעלה 2800 ₪, טוען המשכיר כי אנשי מקצוע שהוא שלח העריכו את התיקון בסכום של 500 ₪. לדבריו לא קיבל כל קבלה או ספח של שיק המלמד כי אכן הוצא הסכום הנטען. לדבריו, הקיזוז שביצעו לא היה מקובל עליו. דיון לאחר עיון בכתבי הצדדים ועיון מחדש בטענותיהם בבית המשפט, אין ספק שיש עדיפות של ממש לטענת המשכיר. ראשית, הטענה היסודית של השוכרים לפיה הייתה הבטחה להשכיר את הדירה לתקופה של 10 שנים, שהופרה, היא טענה בעל פה מול מסמך בכתב, שהוא החוזה בכתב שבין הצדדים. השוכרים עצמם, כעולה מן המסמכים, עזבו את הדירה בניגוד לרצונם, מתוך כך שסברו שכך חובתם על פי הדין (עקב אזהרות של עורך דין). משמע, הם הבינו שלא היה חוזה מחייב לטווח הארוך. עוד יש לציין, כי רוב מוחלט של טענות המשכיר מגובות היטב בקבלות, בניגוד לטענות השוכרים. המשכיר הציג קבלות בגין תשלום ארנונה, מים, גז וועד בית. המשכיר הציג קבלות בגין תשלום לגופים שונים על שיפוצים. השוכרים לא הציגו קבלות אלא טענו טענות, בעיקר טענות בעל פה. יחד עם זאת, אין לדחות את טענות השוכרים לגמרי. שכן המשכיר מודה כי בחלק מן האירועים, אלא שהוא נותן להם משמעות משפטית שונה. לפיכך, אין לדחות על הסף את החלק מרכיבי התביעה של השוכרים, אשר המשכיר מודה כי יש בהם ממש. יחד עם זאת, ניתן כבר עתה לשלול את טענות השוכרים לזכות לקבל פיצוי בגין שיפוצים שלא היו על דעתו של המשכיר, ואשר נעשו מתוך תקווה להישאר בדירה זמן רב. זאת, משום שתקווה זו לא הייתה מבוססת, וכעולה מההתכתבות של הצדדים, ואף מטיעוני השוכרים עצמם, המשכיר לא הסכים במשתמע לכל הוצאה שתוצא, אלא אם כן נוכח בנחיצותה. יש לקבוע גם כי רכיב התביעה של המשכיר ביחס לארונות שמהם נלקחו חלקים שונים, היא מבוססת. שכן, המשכיר הוכיח את התיקון באמצעות קבלה, טענת השוכרים כי אולי אנשי המקצוע שהחליפו את הצילינדר גרמו לנזק מכוון, אינה טענה מוחשית. מה גם, שבמכתב השוכר מיום 4.5.10, בו מודיע על כוונת השוכרים לעזוב את הדירה על פי דרישת המשכיר, הוא מזכיר את הטענות לחובות השונים, בין השאר בגין "ההפרש על ארונות המטבח" ומציין בסוף "אל תצפה למצוא רכוש שלא שילמת עליו". לפיכך, יש רגליים לטענה כי החלקים החסרים בארונות המטבח נלקחו על ידי השוכרים. התוצאה היא שטענות המשכיר מתקבלות במלואן. למעשה, מבין טענות הקיזוז של השוכרים, על פי הנוסח הממעט שלהם (בכתב ההגנה לתביעת השוכר) נותר לדון בשלשה רכיבים. האחד, הטענה כי יש לקזז חצי חודש מהארנונה, עקב תשלום על חודש מלא כניסה לדירה, על ידי השוכרים, כאשר נכנסו באמצע חודש. לא מצאתי תשובה על טענה זו, ולפיכך אקבלה. טענה נוספת היא לגבי 600 ₪ ששולמו על תיקון הביוב וטענה שלישית היא על 2800 ₪ ששולמו, על פי הטענה, על תיקון פיצוצי צנרת. לגבי אותם 600 ₪, לא הוצגה קבלה כלשהי, והמשכיר לא הודה בשום צורה, ולפיכך יש לדחות את טענת הקיזוז הזו. שונה הדבר לגבי הסכום של 2800 ₪, כאן המשכיר מודה כי היה צריך לבצע תיקון, אלא שלשיטתו מדובר היה בתיקון שאמור היה לעלות כמה מאות שקלים ולא כל כך הרבה. לדבריו, דרש לראות קבלה או לפחות ספח שיק על ביצוע התשלום, ומכיוון שלא ראה, בהעדר אמון בשוכרים, לא אישר את הקיזוז. השוכרים אכן לא הציגו כל ראיה אודות ביצוע התשלום הזה, ולו עדות של איש המקצוע, ספח שיק, הצעת מחיר אל כל מסמך אחר. בנסיבות אלה יש מקום לקיזוז, אך רק בערך שאישר המשכיר, אשר לצורך העניין יוערך בסכום של 700 ₪. אין להתעלם מהמסרונים המאיימים המופיעים בת/2, אשר נוסחם אושר בדיון על ידי השוכרת. מדובר באיומים של השוכרים כלפי המשכיר, בין השאר משתמע מהדברים כי הם מבינים שהחוק עמו, אך עומדים על דרישותיהם בכל זאת. יש לראות בדברים הודאה כי השוכרים מודעים לכך שאין בסיס חוקי לחלק מטענותיהם. תוצאה סיכומו של דבר, התוצאה היא שתביעת השוכרים בעיקרה נדחית, ותביעת המשכיר בעיקרה מתקבלת. כן מתקבלות חלק קטן מטענות הקיזוז של השוכרים, בהקטנת סכום הארנונה לתשלום וכן קיזוז תיקון הצנרת שנעשה. התוצאה היא, אפוא, שתביעת השוכרים נדחית, תביעת המשכיר מתקבלת, בקיזוז של 700 ₪ וכן בקיזוז של חלק מהארנונה כאמור בכתב ההגנה. לפיכך, בסך הכול על השוכרים לשלם למשכיר סך של 5999 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. כן ישלמו השוכרים למשכיר הוצאות משפט בסך של 400 ₪. בתוספת המפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. המזכירות תעביר העתק פסק הדין המאוחד לצדדים. וכן תדאג לשקף את הפרוטוקול ואת פסק הדין בשני התיקים. יש זכות לבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסק הדין. קיזוזשכירותשיפוצניקשיפוציםדמי שכירות