פיצויים בגין צפיפות ברכבת

להלן פסק דין בנושא פיצויים בגין צפיפות ברכבת:

     

העובדות
זוהי תביעה לפיצוי התובע בגין עוגמת נפש שנגרמה לו במהלך נסיעה ברכבת ביום 07.10.09. בכתב התביעה טוען התובע, כי באותה נסיעה, במהלך חופשת סוכות, הייתה צפיפות גדולה ברכבת. הוא נסע עם בנו ליום כיף וכבר בתחנה הראשונה בבאר-שבע מרכז, הרכבת הייתה מלאה עד אפס מקום. עם הגעתם לתחנות הביניים הצפיפות גברה, אנשים ישבו במעברים ועל השולחנות, על הרצפה ומספר אנשים ישבו על שני כיסאות. כל תאי השירותים היו סגורים. בנו בן ארבע וחצי התקשה להתאפק לאורך כל הנסיעה. כעשרים דקות לאחר יציאתם מבאר-שבע, הפסיק לעבוד גם המיזוג, וטרם כניסתם לתחנה הראשונה בתל-אביב, הופסקה גם ההכרזה של שמות התחנות במערכת הכריזה. הדבר יצר אצלו בלבול וגם אצל נוסעים אחרים. התובע צירף מכתב תשובה שקיבל מרכבת ישראל, שם צוין כי רכבת ישראל מבצעת פעולות על מנת להקל על הצפיפות בקווים, בין היתר, באמצעות הוספת קרונות והוצאת מכרזים לרכישת קרונות נוספים. לעניין השירותים ומיזוג האוויר, מציינת המחלקה לפניות הציבור באותו מכתב, כי העבירה את ההערות לגורמים הרלוונטיים. חברת הניקיון אשר פעלה עד היום הוחלפה זה מכבר. הוצע לו כפיצוי שני כרטיסי נסיעה בקו באר-שבע – תל-אביב.

הרכבת ציינה בכתב ההגנה, כי היא חברה ממשלתית בבעלות מלאה של מדינת ישראל. באשר לאירועים ביום הנטען, ציינה הנתבעת, כי הרכבת פעלה במתכונת מיוחדת על מנת להקל את תופעת הצפיפות בחול המועד סוכות. לא ניתן להגיע למערך קרונות אופטימאלי והוספת קרונות בקו בו נסע התובע, הייתה מביאה להפרת האיזון ולעומס נוסעים בקווים אחרים. בחופשת הסוכות בשל העומס הרב, הרכבת מבטלת את האפשרות לרכוש מקומות שמורים. הרכבת אינה מוביל פרטי, כי אם מוביל ציבורי והאינטרס הציבורי, שיקולי יעילות, אינטרס ההסתמכות של הציבור, שיקולי סבירות השירות ומגבלות תשתית וצדק חלוקתי מחייבים העלאת הנוסעים לרכבת גם אם היא צפופה. עוד נטען, כי בכל הנוגע ליום הנסיעה של התובע מערכת המיזוג, הכריזה ותאי השירותים היו תקינים, למעט תא שירותים אחד. במהלך הנסיעה ובאופן בלתי צפוי, תאי השירותים ברכבת יצאו מכלל שימוש עקב תקלה טכנית והם ננעלים באופן אוטומטי. כמו כן, מערכת המיזוג יצאה מכלל שימוש. הנתבעת הציעה, כי התובע ובנו יכולים היו לרדת בתחנת הביניים או להשתמש בשירותים בתחנת המוצא. באשר למיזוג, פקח הרכבת עבר בין הקרונות ופתח את החלונות בקרונות בהן המזגן הפסיק לעבוד. בכל הנוגע לכריזה, נטען, כי המערכת פעלה כראוי. לחילופין, נטען כי הנזק הנתבע מופרך ומוגזם.

התובע העיד וחזר על הנטען בכתב התביעה. בחקירה נגדית ציין, כי לא ניסה לאתר את הפקח, מאחר והיה זה בלתי אפשרי לזוז ברכבת בשל הצפיפות הגדולה. באשר להצעת נציגת הנתבעת לרדת בתחנת הביניים לשירותים ציין, כי לא חשב על כך, ובכל מקרה, המדובר בילד בן ארבע וחצי.

העד מטעם הנתבעת, פקח ברכבת, העיד, כי השירותים התקלקלו עוד בדרך לבאר-שבע, מאחר ואנשים זרקו גלילים של נייר טואלט לתוך האסלה והתיקון מצריך טכנאי. תיקון זה מתבצע בלוד, ועל פי הנוהג הרכבת חוזרת מבאר-שבע לתל-אביב ומועברת ללוד לצורך תיקון. באשר למיזוג נטען, כי המיזוג התקלקל במהלך הנסיעה והוא, יחד עם המאבטח, פתחו חלונות. לגבי הצפיפות טען הפקח, כי "הוא כנראה לא מכיר צפיפות". היו אנשים שעמדו וגם ישבו על הרצפה, אבל לא צפיפות כזו שאי אפשר לעבור. באשר לכריזה לטענתו, הכריזה פעלה כראוי. ככלל רכבת לא יוצאת מהמוסך אלא לאחר שבודקים את תקינותה, כל רכבת שיוצאת בבוקר עוברת בדיקה של מערכת הכריזה, שירותים ומיזוג אוויר והרכבת יצאה תקינה באותו יום מהיעד ההתחלתי שלה.

נציגת הנתבעת הוסיפה בסיכומיה עובדה שלא נכללה בעדויות והיא, כי בסוף הנסיעה הרכבת שוב נכנסת למוסך, אולם דברים אלה כלל לא הוכחו. כפי שציינתי, הפקח התייחס רק לתקינות הרכבת ביעד ההתחלתי. כן טענה נציגת הנתבעת טענות לגבי היערכות הרכבת בחול המועד סוכות, עובדה שגם היא לא הוכחה על ידי העד. העד לא העיד דבר לעניין היערכות הרכבת, ועל כן יש להתעלם מכל טענות שלא היה להם בסיס בחומר הראיות.

פסק הדין
באשר למעמדה של רכבת ישראל ניתנו פסקי דין רבים, בעיקרם התייחסו לתביעות ייצוגיות בשל איחורים של הרכבות. לפסקי דין אלה אין השלכה ישירה לענייננו, אולם אתייחס אליהם ככל שהדבר רלוונטי לכאן. כך למשל כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון – גונן התייחסה בהחלטה בתיק ת"צ (תל-אביב – יפו) 1196/07, אבנר גבאי נגד רכבת ישראל בע"מ, והיא מציינת, כי העובדה שהרכבת התאגדה כחברה ממשלתית דווקא, מצדיקה לסווגה כחברה עסקית. כבוד השופטת אגמון – גונן מפנה לספרו של י. זמיר הסמכות המנהלית תש"ע – 2010, בעמוד 527. עוד יש לצטט מההחלטה, כי הרכבת אינה ממלאה תפקיד ציבורי מובהק, והיא מונעת בעיקר משיקולים עסקיים. יתר על כן, אף על רשויות המדינה חלות הוראות המשפט הפרטי לגבי פעולות שהינן מסחריות – עסקיות במהותן. היא מפנה בעניין זה לרע"א 2907/97, מדינת ישראל נ' צ'רטוק דניאל, פד"י נו (2) 876 בעמוד 884 – 885. בענייננו היא אומרת, הרכבת הינה גוף דו מהותי, הכפוף למשפט הציבורי. החלת המשפט הציבורי מטילה עליה חובות מוגברות מהמשפט הציבורי על מנת להגן על הציבור, מאחר ויש חשש כי גופים אלה יפגעו בזכויות ובאינטרסים מוגנים של הציבור, ובהתאמה יש להגן על הציבור מפני ניצול לרעה של השלטון. באשר לטענה שנטענה שם לעניין מכירת כרטיסי הנסיעה וקביעה, כי בעניין זה פועלת הרכבת כגוף ציבורי, מציינת כבוד השופטת, כי קביעה זו לא רק שאינה נכונה כשלעצמה, אלא היא תביא לתוצאה המקלה עם הרכבת.

אין לי אלא להפנות להחלטתה המפורטת בסעיף 1 להחלטה.

כבוד השופטת אגמון – גונן, מפנה לפסק דינה של כבוד השופטת רונן בבש"א (תל-אביב – יפו) 9661/07, שגית פן (בן מרגי) ואח' נגד רכבת ישראל (מיום 18.09.08). בפסק דין זה מציינת בין היתר, כבוד השופטת רונן, כי בין הרכבת לבין נוסעיה קיים הסכם, והעובדה שהרכבת פועלת מתוך הדין – איננה משנה זאת. כבוד השופטת רונן דנה בעובדה שהאיחורים הנטענים בתביעה הייצוגית מצביעים על כך שהרכבת הפרה את התחייבותה. ברוכשו כרטיס נסיעה, מקבל על עצמו כל אחד מהנוסעים גם את הוראות הנוהל ביחס לאי פיצוי לאיחור של הרכבת (בענייננו, כפי שאפרט להלן, אין הפרות נוהל). כבוד השופטת רונן קובעת, כי ההסכם בין הרכבת לבין הנוסעים הוא חוזה אחיד ותכליתו צריכה להתפרש כתכלית אובייקטיבית. זו תיקבע לאור ציפיות של ספק ולקוח הוגנים וסבירים באותו סוג של חוזה. כבוד השופטת רונן מפנה בעניין זה לרע"א 1185/97, המוזכר בסעיף 17 לפסק הדין.

בענייננו, כמו בפסקי הדין שציטטתי לעיל, נקשרו יחסים חוזיים בין התובע לבין הנתבעת. ציפיות של לקוח הוגן וסביר הן, כי יהיה לו מקום ישיבה ברכבת, כי ברכבת יהיו שירותים תקינים, וכי מערכות מיזוג האוויר והכריזה יפעלו כראוי.

בהבדל מהפיצוי שנקבע לפי תקנות מסילות הברזל (תנאי נסיעה ברכבת) תש"ס – 2000, אין הגבלה לפיצוי המגיע, על אף שישנם לא מעט פסקי דין שקבעו, כי הסמכת המנהל לקבוע את גובה הפיצוי ופרק זמן האיחור שייחשב להפרת חוזה ויזכה בפיצוי נעשתה בחוסר סמכות, בחוסר סבירות ותוך פגיעה בלתי מידתית בזכות הגישה לערכאות. ראה לעניין זה לדוגמה פסק דינו של כבוד השופט קליין בת"ק 05-07-678, פרי נגד רכבת ישראל וכן פסק דינו של כבוד השופט טננבאום בת"ק 5312/07, שלף נגד רכבת ישראל.

בענייננו פקח הרכבת הודה, כי השירותים התקלקלו עוד בדרכה של הרכבת מתל-אביב לבאר-שבע בכיוון ההפוך, ועל פי הנוהל הרכבת יוצאת מבאר-שבע חזרה לתל-אביב ובסופו של דבר חוזרת ללוד למוסך לטיפול. מכאן, שהעובדה שהשירותים מקולקלים הייתה ידועה עוד בטרם תחילת הנסיעה, ולמרות זאת הנתבעת החליטה להמשיך בשימוש באותה רכבת ללא תיקון. הפקח עצמו העיד בחקירה חוזרת, כי הרכבת נבדקת בבוקר ביציאה מהיעד ההתחלתי שלה, ואין כל בסיס בראיות לטענת נציגת הנתבעת בסיכומים, כי בסוף כל נסיעה הרכבת נכנסת למוסך ובודקים את מערכת הכריזה, השירותים ומיזוג האוויר. לגבי המיזוג, גם התובע וגם הפקח ציינו, כי הקלקול אירע בזמן הנסיעה, כך שבעניין זה ודאי שלא ניתן להסיק, כי הייתה רשלנות כלשהי מצד הרכבת. באשר לצפיפות, הפקח עצמו אמר שהיו אנשים שעמדו וגם ישבו על הרצפה. לגרסתו, המדובר בצפיפות סבירה. אני סבורה, כי אין הדבר כך. כאמור לעיל, ציפייה של נוסע סביר היא, כי יהיה לו מקום ישיבה, וכי לא יימכרו כרטיסים בכמות בלתי מוגבלת לכל הדורש. כאמור, התובע טען, כי למרות העובדה שהמדובר היה בחול המועד סוכות, כאשר ידוע שיש צפיפות גדולה, הרכבת הייתה עם 6 קרונות בלבד. טענת נציגת הנתבעת, כי הרכבת נערכה מבעוד מועד לאפשרות של צפיפות, נטענה רק בסיכומים, ואין לה זכר בראיות.

באשר למערכת הכריזה – אין באפשרותי להכריע בעניין זה, מאחר ועדות התובע עמדה בסתירה לעדות עד הנתבעת, ומכל מקום אין באמור כדי לשנות את התוצאה. זאת בשל העובדה שמצאתי, כי הייתה צפיפות בלתי סבירה ושירותים בלתי תקינים.

לסיכום – לא מצאתי עילה לפקפק במהימנות גרסתו של התובע, דהיינו: כי הצפיפות הייתה בלתי נסבלת, ואי אפשר היה להיכנס לשירותים. טענת נציגת הנתבעת, כי על התובע ו/או בנו להשתמש בשירותים בתחנת המוצא, או לרדת באחת מתחנות הביניים, אינה סבירה. ראשית, המדובר בילד בן ארבע וחצי, שלא ניתן לדרוש ממנו לעשות את צרכיו בראשית הנסיעה, ויציאה בתחנות הביניים בהחלט מעכבת את הנוסעים שמצפים באופן סביר להגיע ליעדם בשעה שתכננו.

אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת, כי הנזק הנתבע מוגזם.

בנסיבות העניין, מצאתי כי סכום של 500 ₪ הינו פיצוי נאות. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום האמור תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪, הכולל הוצאות אגרה.



הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון