להלן פסק דין בנושא פיצויים בגין פינוי שוכרים בגין צו פינוי מדירה שכורה: תביעה לשיפוי התובעים בגין נזקים אשר אירעו להם כפועל יוצא מפינויים מדירה אשר שכרו על ידי הנתבעים . העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: 1. ביום 30/6/07 נחתם בין התובעים כשוכרים לבין הנתבעים כמשכירים , הסכם לשכירת דירה ברחוב חד נס ברמת גן, וזאת לתקופה של שלוש שנים מיום 1/9/07 ועד ליום 31/8/10. 2. על הדירה אשר היתה בבעלות הנתבעים , רבצה משכנתא לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ. 3. כפועל יוצא מקשיים כספיים אליהם נקלעו הנתבעים , .הם הפרו, ככל הנראה, את התחייבויותיהם כלפי הבנק הממשכן ומשכך, מונה לדירה כונס נכסים מטעם בנק לאומי וכן, בחודש דצמבר 2008 , הוצא על ידי ראש ההוצאה לפועל צו לפינוי הדירה וזאת, ביום 25/3/09. טענות הצדדים: 4. לטענת התובעים, לא ידעו על הוצאת צו פינוי המושכר אלא ביום 23/2/09, כחודש לפני הפינוי בפועל , עת הגיע לביתם צו הפינוי במסירה אישית. לטענתם, בחודש דצמבר 2008 הודיע להם התובע 1 כי יש בדעת הנתבעים למכור את הדירה והתובעים שיתפו פעולה עם הנתבעים ואף הראו את הדירה לרוכשים פוטנציאליים ואולם, במעמד זה לא אמר להם הנתבע דבר וחצי דבר באשר להליכים הננקטים כנגד הנתבעים וכן, באשר לצו הפינוי אשר הוצא . לטענתם, מהמועד בו נודע להם על הוצאת צו הפינוי, ניסו לפנות אל הנתבעים וזאת, על מנת שיפעלו לביטול רוע הגזירה ואולם, כל שעשו הנתבעים היה להנחותם לפנות לעורך דין על מנת שיפעל לשם ביטול הליך הפינוי . לטענת התובעים לא עשו הנתבעים דבר בעצמם על מנת לסייע להם לבטל את צו הפינוי , לדחות אותו או למצוא דיור חלופי. לטענת התובעים, הם פנו לראש ההוצאה לפועל וכן, לכונס הנכסים ואולם, אלו דחו בקשתם לעיכוב הליך הפינוי. יתרה מכך, טרם הפינוי פנה אליהם הנתבע ואמר שמצא קונה חלופי שמסכים לרכוש את הדירה בכפוף לפינוי באוקטובר 2009 והם הסכימו להגיע לכדי פשרה בנושא עם הנתבעים ואולם, לא לאחר מכן, שוב לא נענו על ידי הנתבע בנושא. בדלית ברירה , חיפשו התובעים , בלחץ של זמן, דירה חלופית באיזור הדירה נשוא התביעה ואולם,דמי השכירות בגין הדירה אשר מצאו היו יקרים יותר בסך 1,500 ₪ לחודש ובנוסף, מועד הכניסה לדירה זו היה רק ביום 1/4/09 דהיינו כשבוע לאחר מועד הפינוי כפי שנקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל. משניסיונות נוספים לדחיית מועד הפינוי ולו בשבוע, לא צלחו ומשגם פניות התובעים אל הנתבעים בנושא, לא נענו כלל- פינו התובעים בדלית ברירה את המושכר ביום 25/3/09 - כאשר הנתבעים כלל לא התייצבו למועד זה - העבירו את תכולת הדירה למחסן, התניידו במשך שבוע בבתי קרובים וביום 1/4/09 תפסו חזקה בדירה חלופית. לטענת התובעים, כפועל יוצא מההתנהלות לעיל, נגרמו להם נזקים כדלקמן: א. הפרש בגין שערי הדולר בסך 2,580 בין סכום השכירות אשר שולם על ידם בשיקים מעותדים מראש לבין שער הדולר כפי שהיה במועד כל תשלום ותשלום - סכום זה אינו שנוי במחלוקת ואשר הנתבעים אינם מכחישים. ב. הפרש תשלום בגין ארנונה ושכר דירה לחודש מרץ 2009 - בסך 774 ₪. ג. לטענת התובעים הואיל ושכרו את הדירה לתקופה של שלוש שנים - הם השקיעו בפרקט ובוילונות מותאמים לדירה בעלות של 3,332 ₪ ואולם, בגין קיצור השכירות לא הספיקו להינות מהם במשך כל תקופת השכירות ומשכך, הם תובעים החזר העלות. ד. לטענת התובעים, עלות הדירה החלופית אשר נשכרה על ידם , גבוהה ב - 1500 ₪ מעלות שכירות הדירה נשוא התביעה. יחד עם זאת , מודים התובעים כי הדירה אשר נשכרה על ידם אינה זהה באיכותה לדירה נשוא התביעה ומשכך, אינם תובעים את ההפרש במלואו. בהקשר זה, לאור עליה במחירי שכירות הדירות אשר חלה בתקופה ממועד החתימה על הסכם השכירות לבין המועד בו שכרו דירה חלופית - תובעים התובעים הפרש בסך 800 ₪ לחודש המגלם, לטענתם את ההפרש בין סכום השכירות לפי הסכם השכירות אשר נחתם על ידם, לבין עלות שכירות חודשית לדירה הדומה לדירה נשוא התביעה, במועד בו פונו מהדירה. הואיל וממועד הפינוי ועד למועד סיום השכירות לפי הסכם השכירות, נותרו 18 חודשים,תובעים התובעים מכפלת ההפרש בסכום (800 ₪ ) ב- 18 , דהיינו, 14,400 ₪. ה. לטענת התובעים, בנוסף - נגרמו להם הוצאות הובלה ואחסנה בסך של 4,137 ₪, אובדן ימי עבודה בסך של 2,487 ₪ ועוגמת נפש בסך של 3,822 ₪. 5. לטענת הנתבעים- יש לדחות את התביעה הואיל והדירה נתפסה על ידי כונס נכסים ופונתה וזאת, בניגוד לדעתם של הנתבעים. יתרה מכך, לטענת הנתבעים, התובעים ידעו כבר מחודש דצמבר 2008 כי קיים צו לפינוי הדירה וכי הדירה הינה תחת כינוס נכסים ואולם, התעלמו מכך. לטענת הנתבעים, היה על התובעים לפנות לבית המשפט באמצעות עורך דין ולדרוש ביטול או עיכוב צו הפינוי ומשלא עשו כן- אין להם להלין אלא על עצמם. לטענת הנתבעים - התובעים טענו מחד כי ידם אינה משגת לשכור עורך דין על מנת לדאוג לעיכוב הליכי הפינוי ומאידך שכרו דירה יקרה יותר ב - 1,500 ₪ מדמי השכירות אשר שולמו על ידם בגין הדירה נשוא התביעה. זאת ועוד, הנתבעים טוענים כי התובעים הערימו קשיים במכירת הדירה וגרמו להם נזק הואיל ובסיכומו של דבר נמכרה הדירה בתמורה לסכום הנמוך מערכה באופן משמעותי. לחילופין- טוענים הנתבעים כי אין מקום לפסוק לתובעים את ראשי הנזק כפי שנתבעו על ידם הואיל ולטענתם התובעים אינם זכאים להפרשי ארנונה הואיל והם שילמו ארנונה בסך 612 ₪ וכן, הואיל והדירה החלופית אשר נשכרה על ידם עולה באיכותה על הדירה נשוא התביעה. הדיון: 6. במסגרת הדיון בפני, העידו התובעים וכן, הנתבע 1 . אציין כי הנתבעת 2 בחרה שלא להגיע לדיון וזאת, למרות שלא ביקשה פטור מהתייצבות מאת בית המשפט ומשכך, ממילא היו זכאים התובעים לקבלת פסק דין בהעדר התייצבות מטעמה. כך או כך, לאור תוצאת פסק הדין כפי שתפורט להלן, אין כל רלוונטיות למחדלה זה של הנתבעת 2 וזאת, למעט לעניין החזקה הפועלת כנגד הנתבעים אשר בחרו להעיד רק את הנתבע 1. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, הנני מוצאת כי דין התביעה להתקבל ולהלן יפורטו טעמי. 7. את מלוא יהבם, שמו הנתבעים על טענתם ולפיה, לא עשו התובעים די על מנת לבטל את רוע הגזירה , לעכב את הליך הפינוי או לבטלו. בכל הכבוד, טענתם זו של הנתבעים מעבר להיותה לא נכונה - הינה בגדר עזות מצח . תחילה, לגופה של טענה - התובעים לא ישבו בחיבוק ידיים , אלא שהם פנו לראש ההוצאה לפועל בבקשה לעכב את הליכי הפינוי ואולם, ההחלטה אשר ניתנה בקשתם על ידי ראש ההוצאה לפועל, יעקובי דורון מיום 4/3/09 קבעה כי : "אין בבקשה עילה לעיכוב הליך פינוי. זכותו הקניינית של הזוכה הנושא המובטח שלטובתו רשומה משכנתא, גוברת על זכות צד ג' מכוח הסכם שכירות. על צד ג' מוטלת החובה לפנות לנושה המובטח, לברר חוב פיגורים של החייב ולקבל הסכמתו לחתימה על הסכם השכירות, ומשלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד. צד ג' רשאי לפנות לכונס הנכסים ולקבל הסכמתו לדחיית הליך הפינוי בתנאים מוסכמים." יתרה מכך, התובעים פנו אל כונס הנכסים ואולם, גם זה סירב לבקשתם. בנסיבות אלו ולאור החלטות מפורשות אשר קיבלו התובעים מאת ברי הסמכא, ברי כי לא היה בידם לעשות עוד דבר . זאת ועוד, לכתב ההגנה צירפו הנתבעים בקשה לצו מניעה אשר הם הגישו לבית המשפט השלום בתל אביב ואשר אף היא נדחתה- דהיינו - עיננו הרואות- גם הליך אשר נקטו הנתבעים בלוויית עורך דין - לא צלח ומשכך, ברי כי לא היה כל סיכוי להליכים נוספים אשר היו ננקטים על ידי התובעים ויתרה מכך, ככל שאולי היה סיכוי - הרי שהטענה הינה בבחינת ספקולציה ותו לא . יתרה מכך, הנתבעים חתמו על הסכם שכירות אל מול התובעים ובמסגרת הסכם זה, התחייבו למסור להם את החזקה בדירה לתקופה של שלוש שנים. פינוי המושכר קודם לסיום תקופת השכירות מהווה הפרת ההסכם על ידי הנתבעים. בהקשר זה, אין מדובר בכח עליון - הואיל והנתבעים יכלו למנוע את הפינוי לו היו מקיימים התחייבותם כלפי הבנק הממשכן ואולם - לא עשו כן. יתרה מכך, לו היו בפני הנתבעים טענות כלפי הבנק הממשכן - היה עליהם לפעול ולנקוט בהליכים על מנת לבטל בעצמם את צו הפינוי כנגד התובעים הואיל וזו מחויבותם לדאוג לקיים את ההסכם ולהמשיך לאפשר לתובעים חזקה בדירה - משלא עשו כן הנתבעים - אין להם להלין אלא על עצמם. בהקשר זה, ניסיון הנתבעים לגלגל את האשמה לפתחם של התובעים, הינה כאמור בבחינת עזות מצח הואיל והמחוייבות - מחויבותם היא ומשכך, היה עליהם לעשות כל שלאיל ידם על מנת לעמוד במחויבותם זו. זאת אף זאת, אציין כי מצאתי כמהימנה עדותם של התובעים בפני ובהתאם לה , לא ידעו כי צו הפינוי הוצא כבר בדצמבר 2008 ולראשונה נודע להם על צו הפינוי רק ביום 25/2/09 וכן, כי הנתבעים התעלמו מפניותיהם בנושא ולמעשה ניערו חוצנם מהם. לתמיכה בטענותיהם אלו של התובעים, הוצגו בפני ראיות המעידות על ניסיונות התובעים לעמוד בקשר עם הנתבעים , לרבות תמלולי שיחות בין התובע 1 לבין הנתבע 1 המעידים כי הנתבע 1 לא מסר מידע מדוייק לתובעים באשר למצב הדירה וכן, התעלם מפניותיהם בסמוך לפינוי ולאחריו. כמו כן, הוצג בפני צו הפינוי המעיד כי הנתבעים כלל לא נכחו בדירה במועד הפינוי על ידי התובעים. אציין כי הנתבעים טענו כי התובעים סיכלו הניסיון למכור את הדירה ואולם, טענתם זו נטענה כטענה בעלמא וללא כל ראיות. בנסיבות אלו ולאור האמור, הנני קובעת כי הנתבעים הפרו את ההסכם בינם לבין התובעים הואיל ולא קיימו התחייבותם למסירת החזקה בדירה המושכרת לתקופה של שלוש שנים בהתאם להסכם השכירות. משכך, זכאים התובעים לפיצויים הנובעים מהפרת ההסכם כאמור. 8. משקבעתי כי הנתבעים הפרו את ההסכם בינם לבין התובעים, הנני נדרשת לשאלת הנזק אשר אירע לתובעים והפיצוי לו הם זכאים. לאחר ששקלתי ובחנתי הראיות בנושא הנני קובעת כי התובעים זכאים לפיצוי כדלהלן: א. התובעים זכאים לסך 2,580 ₪ בגין הפרש בשער הדולר -סכום זה אינו שנוי במחלוקת והנתבעים לא הכחישו אותו. ב. התובעים לא הוכיחו זכאותם להפרש בגין תשלום הארנונה ואולם, הם אמנם זכאים להפרש בתשלום דמי השכירות בגין חודש מרץ הואיל ושהו בדירה רק חלק מהחודש. משכך, הם זכאים להפרש בתשלום שכר הדירה בסך של 712 ₪. ג. התובעים זכאים לחלק יחסי בהשקעה אשר השקיעו בפרקט ובוילונות. לענין זה התובעים הציגו קבלות המעידות על השקעה בסך כולל של 3,332 ₪ ואולם, הואיל והתובעים נהנו מן הדירה במשך מחצית מתקופת השכירות הם זכאים למחצית מסכום זה, דהיינו לסך של 1,666 ש"ח. ד. התובעים זכאים להפרש הנובע מעליה במחירי השכרת הדירות. בהקשר זה , הוצג על ידי התובעים מאמר אשר בהתאם לו, בתקופה הרלוונטית עלו מחירי הדירות להשכרה באיזור לפחות ב- 20% . כמו כן, הציגו התובעים מודעות להשכרת דירה המעידים על עליה במחירים כאמור ואף למעלה מכך. משכך, טוענים התובעים כי הם זכאים להפרש בגין שכר הדירה בסך של 800 ₪ לחודש. הנתבעים אינם מציגים כל ראייה על מנת לסתור טענותיהם של התובעים אלא טוענים בעלמא ובאופן לא ענייני כי הדירה החלופית אשר נשכרה על ידי התובעים היא באיכות גבוהה יותר. לאור האמור, הנני מקבלת טענתם של התובעים ובהתאם לה היתה עליה במחירי השכרת הדירות בשיעור של 20%. הואיל ודמי השכירות בגין הדירה נשוא התביעה עמדו על 3,200 ₪ הרי שעליה בשיעור של 20% משמעותה הפרש בסך של 640 ₪ לתקופה של 18 חודשים - לו זכאים התובעים ומשכך, בסך הכל הם זכאים לסך של 11,520 ₪ בגין הפרש שכר דירה. ה. הוצגו בפני קבלות המעידות על הובלות ואחסנה בסך של 4,137 ₪ וכן, הוצג בפני הסכם השכירות המעיד כי אמנם החזקה בדירה החלופית נמסרה לתובעים רק ביום 1/4/09 ומשכך, הנני קובעת כי התובעים אמנם זכאים לתשלומים אלו. ו. התובע טען להפסד 3 ימי עבודה בעלות של 890 ₪ ליום. עיון בתלוש שכרו של התובע מעלה כי שכר עבודה יומי נטו של התובע עומד על כ - 500 ₪ (הסך מתקבל מחלוקת שכרו נטו של התובע ב -22 יום) ומשכך, זכאים התובעים לסך 1,500 ₪ בגין הפסד ימי עבודה. ז. באשר לעוגמת הנפש הרי שזו נתונה לשיקול דעת בית המשפט והנני אומדת אותה בסך של 2,000 ₪. 9. סוף דבר - התביעה מתקבלת. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים סך של 24,115 ₪ , כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 10. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. פינוי מושכרשכירותעורך דיןפינוי