להלן פסק דין בנושא פיצוי על תלונת סרק במשטרה: תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לו לטענתו כפועל יוצא מהגשת תלונת סרק למשטרה על ידי הנתבעים. 1. לטענת התובע, הוא מטפל בפיזיוטרפיה וטיפל, בין היתר , באמם של הנתבעים . לטענתו, פנו אליו הנתבעים וטענו בפניו כי הוא עשק את אמם וגנב ממנה כספים ומשכך, ככל שלא ישלם להם סך של 10,000 ₪ , יתלוננו כנגדו במשטרה. התובע אשר לטענתו לא עשה דבר, סירב להיכנע לאיומים ומשכך, סירב לשלם לנתבעים את הסכום אשר נדרש על ידם. משכך, לטענתו, פנו הנתבעים ביום 10/3/09 למשטרה והגישו כנגדו תלונת סרק בגין - מעשים מגונים באמם, ניצול היותה חסרת ישע , סחיטת אמם וקבלת כספים שלא כדין. לטענתו , בסיכומו של דבר, לאחר שעבר מסכת של חקירות במשטרה, נסגר ביום 7/7/09, התיק אשר נפתח לו וזאת, מהטעם:"נסיבות הענין אינן מצדיקות המשך חקירתך/העמדתך לדין". לטענת התובע, התלונה אשר הוגשה על ידי הנתבעים הינה תלונת סרק וכל יעודה נקמה או ניסיון להלך עליו אימים והראייה- אמם של הנתבעים, פנתה למשטרה, העידה מיוזמתה וניקתה אותו מכל חשד ומשכך, ניסגר התיק אשר נפתח לו. לטענת התובע,נגרמו לו נזקים המוערכים על ידו בסך של 30,000 ₪ וזאת, כפועל יוצא מהסבל אשר היה מנת חלקו בשל קיומם של הליכי החקירה כנגדו .בנסיבות האמורות, לטענת התובע, על הנתבעים לשפותו בגין נזקים אלו וזאת, הן הואיל והתנהלו כלפיו ברשלנות והן, משום שתלונת הסרק אשר הגישו כנגדו באה בגדרי עוולת הנגישה. 2. לטענת הנתבעים, במועדים הרלוונטיים היתה אמם בת 94, כמעט עיוורת וסובלת מדמנציה אשר בשלה הם מונו כאפוטרופסים שלה , מינוי אשר תוקפו הוארך מפעם לפעם. לאמם מטפלת צמודה השוהה עמה 24 שעות ביממה. לטענת הנתבע 1 עת הגיע לבקר את אמו, בשתי הזדמנויות, ראה את התובע כשהוא יוצא מחדר המיטות של אמו בלוויית בחורות זרות אשר להן ביצע טיפולים בחדר המיטות של אמו. הנתבע 1 טען כי הואיל והדירה בה מתגוררת האם הינה שלו ושל אחיו , התריע בתובע שלא יגיע לדירה ושלא יביא אליה בחורות לשם ביצוע טיפולים. לטענתו, אף הבחין בחוסר בסך של כ - 10,000 ₪ בחשבון הבנק של אמו וכי משפנה בנושא למטפלת של האם, היא סיפרה לו שאמנם התובע מגיע לבית האם עם בחורות ומורה לה שלא להישאר בבית בזמן הטיפולים. כמו כן, סיפרה המטפלת כי היא ראתה את התובע דורש מאת האם כספים ובכלל זה, באחת ההזדמנויות אף הגיע לביתה בשעת בוקר מוקדמת ונטל ממנה סך של 700 ₪. בנסיבות אלו , פנו הנתבעים והגישו תלונה למשטרת ישראל וזאת, על מנת שתברר את החשדות אשר עלו בליבם בהקשר לתובע. לאחר הגשת התלונה ובעקבות לחץ מצד אמם , אשר לטענת הנתבעים היתה נתונה להשפעתו של התובע, הם פנו למשטרת ישראל בבקשה לביטול התלונה ומשכך, נסגר התיק בעניינו של התובע. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התיק לא נסגר מפאת העדר אשמה אלא רק משום שפנו בבקשה לסגירתו. בנסיבות האמורות - לטענת הנתבעים - התנהלותם היתה מוצדקת וסבירה ומשכך, יש לדחות את התביעה כנגדם מכל וכל . 3. בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע , הנתבעים, אשר חזרו על טענותיהם - איש איש לגירסתו. בנוסף , העידה בפני הגב' קלפאנה סטרסטו- המטפלת של אמם של הנתבעים , אשר תמכה בטענותיהם של הנתבעים ולפיהן, אמנם מסרה להם שהתובע הגיע לבית האם בלווית בחורות והורה לה להשאר מחוץ לבית וכן, כי הגיע לפחות פעם אחת בשעה 6:00 בבוקר וביקש מאמם של הנתבעים סך של 700 ₪ וזו נתנה לו סכום זה. המטפלת הוסיפה וטענה כי לאחר שהתובע היה הולך מבית אמם של הנתבעים האם לא אוכלת כמה ימים והיתה בוכה וכי היא לא ידעה את שהתובע עושה לאמם של הנתבעים אשר בשלו היא מתנהגת כך. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות אשר הוצגו בפני, הנני קובעת כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי. 4. באשר לעוולת הנגישה - סעיף 60לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מגדיר "נגישה" כ: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסברת - של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". עוולת הנגישה כוללת מספר יסודות מצטברים, אשר רובם ככולם אינם מתקיימים במקרה בפני: תחילה - תנאי ראשון לתחולתה של עוולת הנגישה הינו "פתיחת הליך"- בהקשר זה, הואיל ובהתאם לדין בישראל , המאשים הינו המדינה , הרי שלהלכה ולמעשה תחולתה של עוולת הנגישה, בכל הנוגע להליכים פליליים, הינה מצומצמת ביותר ומתקיימת לכאורה רק במקרים בהם נקט אזרח בהליך פלילי על דרך הגשת קובלנה. על תחולתה הצרה של עוולת הנגישה עמד פרופ' גנוסר במאמרו: "למראית עין עילת נגישה תופסת לגבי הליכים פליליים, אך בסייגים כה חמורים שאינם משאירים לה מקום בו תהיה לה תחולה למעשה. ראשית, מי הנושא באחריות בנזיקין? לפי לשון הפקודה, הוא האדם הפותח (או הממשיך) בהליך. דין זה היה תואם את המצב באנגליה, כשהיוזמה נתונה בידי מאשים פרטי, אך כיום, בישראל, המאשים הוא המדינה המיוצגת... על פי רוב על ידי עובד צבור הנהנה מחסינות רחבה למדיי... אשר לאזרח, אין בכוחו לפתוח בהליכים פליליים אלא לגבי עבירות מועטות... על כל פנים נדמה שבארצנו לא ישא המתלונן בשום אחריות בשל נגישה, הרי להלכה, אף אם נקרא להעיד כעד הקטגוריה, המתלונן אינו אלא אדם "שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים" (כלשון ס' 60) ופטור משום כך מכל אחריות... פרוש צר נתמך במילה "למעשה" (במקור: actually) המופיעה בס' 60 והמצמצמת כנראה... את האחריות בשל נגישה לאדם שבעצמו פתח (או המשיך) את ההליך..." (ש. גנוסר, "מטרד ליריב" משפטים ב (תשל"א-1970) 221 עמ' 245). יתרה מכך, בהתאם לסיפא להגדרת העוולה , לא תוגש תובענה כנגד אדם בגין מסירת מידע לרשויות מוסמכות אשר פתחו בחקירה. הפסיקה הרחיבה החריג וקבעה כי החריג יחול גם במקרה שבו המידע אשר נמסר הינו כוזב ומסירת המידע לרשות המוסמכת היה בזדון (ראה בבג"צ 64/91 סלים חילף נ' משטרת ישראל פד"י מ"ז (5) ע' 653(להלן:"בג"צ סאלם"), כך, בבג"צ סאלם הנ"ל, נקבע על ידי כבוד השופטת דורנר : "הרעיון המונח ביסוד הגנות אלה הוא כי מסירת המידע מנתקת את הקשר הסיבתי בין מעשהו של המתלונן לבין הצעדים שננקטו על ידי הרשות שעליה מוטלת החובה להעריך מידע זה. לכן, אפילו נמסר מידע ללא ביסוס, החוק מניח כי הרשות תבדוק את המידע לפני שתנקוט צעדים על פיו. מכאן גם מתבקש כי האחריות לפתיחת הליכי החקירה מוטלת על שכם המשטרה, ומידיה זכאי הנחקר לתבוע את נזקו אם פעלה ברשלנות". הוסיף וקבע כב' השופט מצא בבג"צ סאלם הנ"ל כי : "מהוראת סעיף 60 סיפא לפקודה נובע, כי מסירת מידע כוזב בזדון לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים איננה עשויה להעמיד לנפגע עילה לתבוע את נזקיו ממוסר המידע על-פי עוולת נגישה. ואילו הוראת סעיף 15(8) לחוק מעמידה הגנה מפני תביעה (וכן אישום) בשל פרסום לשון הרע למי שבתום לב, ובהתקיים אחת הנסיבות אותן מונה הסעיף, מסר תלונה לרשות מוסמכת. בצדק מציינת חברתי, כי הרעיון שביסוד הוראות חיקוק אלו הינו, שמסירת מידע לרשות מוסמכת מנתקת (כך, ברוב המקרים) את הקשר הסיבתי בין מקור המידע לבין הרשות, שעליה מוטלת החובה לבדוק את אמינותו של המידע בטרם תנקוט פעולה על-פיו. נמצא שבדוגמה הנזכרת לא תעמוד לנפגע עילת נגישה כנגד מוסר המידע (אפילו אם פעל האחרון בזדון)..." תנאי שלישי לתחולת העוולה הינו - בזדון ובלא סיבה סבירה ומסברת - בהתאם לפסיקה, הזדון הנדרש לצורכי עוולת הנגישה משמעו העדר קיום סיבה סבירה או מניע פסול או בלתי נאות לפעולה. בהעדר זדון, אין הנתבעת אחראית בעוולה זו (ראה - ת.א. 360/93 (מחוזי ת"א) חדד שלמה נ. עו"ד וינברג, (פורסם במאגרים המשפטיים). התובע ניסה לטעון כי הגשת התלונה היתה לאחר מסכת של איומים אשר ננקטו כלפיו על ידי הנתבעים, אלא שמסכת זו של איומים לא הוכחה ולא נתמכה בראייה כלשהי. הנני סבורה כי , בנסיבות כפי שהובאו בפני - דהיינו , כי מדובר באשה שהוגדרה כחסויה בהתאם לצו בית משפט (אשר תוקפו אורך מפעם לפעם , אם כי לעיתים אמנם פג תוקפו וטרם הוארך מיד), אשר היא סובלת מדמנציה בהתאם לאישור פסיכיאטר מחוזי אשר הוצג בפני , משהתברר לנתבעים- ילדיה- כי קיימת משיכה של כספים בסך של למעלה מ - 10,000 ₪ מחשבונה ,משהובאה בפני ילדיה עדותה של המטפלת שלה ולפיה היא משלמת לתובע סכומי כסף ניכרים ויתרה מכך, משבנה חזה בעצמו בתובע יוצא מחדר המיטות שלה כשהוא מלווה בבחורות אחרות (עובדה אשר אינה מוכחשת על ידי התובע אשר טוען להסכמת האם לביצוע טיפולים פיזיוטרפיים בבחורות אחרות בביתה) - הנני סבורה כי התנהלות הנתבעים בפניה למשטרה לשם בירור חשדותיהם, היתה סבירה. יפים בענין זה דברי כב' השופטת ד"ר סורוקר בת.א. (ראשל"צ) 5001/06 טל דבש נ' א.ב. (פורסם במאגרים המשפטיים), אשר בהתאם להם, הגשת תלונה הינה דרך המלך לחשיפת פשעים ואיתור עבריינים, ואין להחליש מנגנון זה ללא נימוקים מיוחדים. אין לחייב מתלונן לוודא מראש כי פרטי תלונה הם אמת אובייקטיבית ולהוכיחה בראיות. מתלונן רשאי להציג בתלונתו את זווית הראייה הסובייקטיבית שלו לפרשה, ולהניח למשטרה לבצע את מטלותיה. אציין כי התובע טען כי לא היה ממש בתביעה והביא בתמיכה לטענתו את חקירת אמם של הנתבעים במשטרה. עיון בחקירה זו מעלה כי אמנם אמם של הנתבעים התייצבה במשטרה וזאת, על מנת להעיד לטובתו של התובע. מבלי שאדרש לשאלת קבילותה של הודעת האם במשטרה וכן, למשקלה לאור מצבה של האם וטענותיהם של הנתבעים ובהתאם להן היתה נתונה להשפעתו של התובע, הרי שאינני סבורה כי יש בעדותה של האם במשטרה בכדי להשליך על התנהלותם של הנתבעים , אשר בנסיבות העניין ובמיוחד לאור מצבה של האם והעדויות החיצוניות אשר קיבלו בתמיכה לחשדותיהם - ביקשו לברר חשדותיהם על ידי פניה למשטרה. משקבעתי כי התנהלותם של הנתבעים היתה סבירה- גם התנאי השלישי לתחולת העוולה אינו מתקיים. יתרה מכך, בעניינינו ספק באם גם התנאי האחרון דהיינו, סיום ההליך לטובתו של התובע- מתקיים - בהקשר זה, הובאה לעיוני פניית הנתבעים ובהתאם לה , לבקשת אמם , הם חוזרים בהם מהתלונה אשר הוגשה על ידם. בנוסף, הובא בפני על ידי התובע, המכתב ממשטרת ישראל המודיע על סגירת התיק כנגדו. עיון במסמך זה מעלה כי התיק לא נסגר מפאת העדר אשמה אלא משום שבנסיבות הענין הוחלט שלא להמשיך בחקירה ושלא להעמידו לדין. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי ניתן לקבוע כי ההליך הסתיים לטובתו של התובע - דהיינו , זכאותו נקבעה באופן פוזיטיבי- יחד עם זאת, אינני קובעת מסמרות בנושא, הואיל וממילא יתרת תנאי העוולה אינם מתקיימים. הואיל ולשם קיומה של עוולת הנגישה , יש לקיים את כלל תנאי העוולה, אשר הינם כאמור , תנאים מצטברים, הרי שדי היה בכך שאחד מן התנאים לא יתקיים בכדי לדחות את התביעה בגין עוולה זו, קל וחומר שכך, הם פני הדברים מקום בו כמפורט לעיל- לא מתקיים ולו תנאי אחד מבין התנאים המצטברים. 5. עוולת הרשלנות - עוולת הרשלנות המוגדרת בסעיפים 35 ו - 36 לפקודת הנזיקין (נוסח משולב), תשכ"ח - 1968- מורכבת משלושה יסודות מרכזיים: קיומה של חובת זהירות, רשלנות והפרת חובת הזהירות. בחינת רשלנות, בכל אחד מן המרכיבים הקשורים בה כרוכה, בשאלת סבירות התנהלות המזיק - בהקשר זה, יש לבחון קיומה של חובת זהירות בהתאם לנורמות הנובעות מתוך שאלת סבירות,הרשלנות הינה התנהלות במעשה או במחדל אשר אינה עומדת במתחמי הסבירות והפרת חובת הזהירות מתקיימת מקום בו התנהל המזיק בחוסר סבירות . כפי שפרטתי בסעיף 4 לעיל, הנני סבורה כי לא זו בלבד שהתנהלותם של הנתבעים היתה סבירה ,אלא שהיא אף היתה מידתית - בהקשר זה, בנסיבות האמורות הקשורות במצבה הנפשי והפיזי של אמם, משעה שהתבררו משיכות הכספים מחשבונה , משהתקבלה עדותה של המטפלת באמם ומשחזה הנתבע 1 בעצמו בנשים המגיעות לביתה בלווית התובע - פנייתם למשטרה היתה מוצדקת , באשר המשטרה היא הגוף האמון על בחינה ובירור של חשדות כאמור . משכך, הנני קובעת כי התובע אף לא הקים עילה כנגד הנתבעים בעוולת הרשלנות. 6. משקבעתי כי לא הוכח דבר קיומן של איזה מן העוולות להן טען התובע כנגד הנתבעים, הרי ששומא עלי לדחות את תביעתו. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי התובע טען בעלמא לענין הנזקים אשר נגרמו לו ולא הוכיחם ולו בראשית ראייה. בהקשר זה, טען התובע כי עבר מסכת של חקירות ואולם, לא הציג בפני בית המשפט ולו חקירה אחת אשר נאלץ לעבור בגין התלונה. מחדלו זה של התובע מהבאת ראיות הנוגעות לחקירות אשר עבר כטענתו, עומדת לו לרועץ במיוחד הואיל והתובע הציג בפני בית המשפט את העדויות אשר נמסרו על ידי הנתבעים במשטרה ועל ידי אימם - עובדה המלמדת כי לתובע היתה נגישות לתיק החקירה בנושא. בשולי הדברים הנני מוצאת לנכון להבהיר כי לא מצאתי ואף לא נדרשתי לשאלה האם התנהלותו של התובע היתה כדין אם לאו , אלא שהכרעתי נסבה על תגובתם של הנתבעים להתנהלותו , סבירות הפרשנות אשר ייחסו לה וסבירות ההליך בו נקטו ותו לא. 7. אשר על כן התביעה נדחית. הנני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים ביחד ולחוד בסך של 750 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 8. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין. משטרהפיצוייםעוולת הנגישה / תלונות שוואתלונת שווא