להלן פסק דין בנושא פיצוי על נזקים בדירה שכורה: 1. חובות ונזקים שהותירו הנתבעים 1 ו-2 לאחר פינוי דירת התובע הם נשוא תביעתו כנגדם. התובע מבקש לחייבם יחד עם הערבים להתחייבויותיהם בהוצאות שנשא לטענתו בגין כך. רקע 2. בין התובע לנתבעים 1-2 נחתם הסכם שכירות מיום 19.8.07 לגבי דירת מגורים ברח' דב הוז ברעננה. נתבעים 3-4 ערבו להתחייבויות השוכרים עפ"י ההסכם. 3. עפ"י הסכם השכירות התחייבו הנתבעים 1-2 לשאת בתשלומים שונים מלבד ובנוסף לדמי השכירות, וכן לתקן על חשבונם כל נזק שיגרם למושכר תוך כדי תקופת השכירות. 4. לטענת התובע, עזבו הנתבעים 1-2 את הדירה כשהם מותירים אחריהם חובות ונזקים, שאילצוהו לשאת בתשלומים שונים להשבת המצב לקדמותו וסילוק החוב כלפי צד ג'. בין החובות מנה בכתב התביעה סך של 1,461.80 ₪ עבור אגרת מים וביוב, ובין הנזקים ציין נזק לתריסים, לכלוך, נורה ומוזאיקה. לאור כך, נאלץ התובע לטענתו, לסלק את החוב לעיריה בתשלום שביצע ביום 16.9.08, ולשלם לקבלן שיפוצים סך של 3,465 ₪ לביצוע תיקון הנזק. לפיכך, ביקש התובע לחייב את הנתבעים הן בהוצאות הנ"ל, לרבות איתור מענם ועוגמת נפש. 5. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר תום לב של התובע המבקש לטענתם לייחס להם הוצאות תיקונים שביצע בדירה זמן רב לאחר מועד עזיבתם, מה עוד שכחודש וחצי לאחר עזיבתם, וביום 28.9.08, עלתה הדירה באש כאשר ישבו בה פעילי מרץ להם הושכרה עוד קודם לכן. לא זו אף זו, לטענתם כל החשבוניות המצורפות לכתב התביעה נושאות תאריכים שאין בינם לבין תקופת השכירות של הנתבעים כל קשר, ועל כן לא ניתן ללמוד מהן דבר וחצי דבר לעניין אחריותם של הנתבעים לכך. עו"ד נטען כי אין לנתבעים כל אחריות לחוב לעיריה בגין מים, הואיל ועפ"י סיכום שהיה בינם לבין התובע הם נשאו בתשלום הפרשי הארנונה ושילמו מספר פעמים תשלומי מים מנופחים בגין השימוש שעשו התובע ובני משפחתו בברז השייך להם. 6. בשל תקלת המזכירות, נוכח פתיחת תיקים כפולים, ניתנו פס"ד שבוטלו, וביום 23.3.11 התקיימה ישיבת הוכחות אליה טרח התובע לזמן ולהעיד עדים מטעמו. 7. עפ"י הודאת התובע, אכן עזבו הנתבעים את הדירה ביום 19.8.08, וכחודש ימים לאחר מכן הושכרה לפעילי מרץ לצורך התארגנות לבחירות. יחד עם זאת, טען, כי בעת שעזבו הנתבעים את הדירה, ניכרו בה נזקים במקלחת, שירותים, מטבח ובקירות. עוד למד על שברים במוזאיקה בשני חלונות, ולכן לטענתו על הנתבעים לשאת בהוצאות ששילם לתיקונם. התובע הכחיש כי הדירה נשרפה, ועפ"י עדותו הנחרצת, כל שנשרף הוא שלט יוטה שהיה מחוץ לדירה. התובע ביקש להסתייע בשלושה עדים. הגברת אסתר אלוקמן העידה, כי ביקשה לשכור את הדירה, ולכן הגיעה אליה לפני כשלוש שנים באביב, ואז ראתה כי הדירה מוזנחת, בקירותיה חורים, השיש שבור ושלבי התריסים בלתי תקינים. בשל מצבה המוזנח של הדירה לא הסכימה להתקשר עם התובע בהסכם. העד מר יוסי לוי העיד, כי תיקן בדירה מזגן בחודש מרץ 08'. מדבריו עלה, כי במועד התיקון של המזגן לא היו כבר שוכרים בדירה, וכי אירעה שריפה בדירה בשל הכבל החשמלי וצינורית הניקוז, ולכן היה צורך בתיקון. לתמיכה בעדותו הפנה לחשבונית מס מיום 23.3.08, שבה צוין: "עקב שריפה, החלפת כבל, בידודים לצנרת נחושת, ליפוף צנרת מחדש, החלפת צינור ניקוז ותיקון כרטיס, מקצר של השריפה." נכדו של התובע העד אריאל כהן העיד גם כן שראה את הדירה לאחר שהנתבעים עזבו אותה לפני כ-3.5 שנים. לדבריו: "המקלחת היתה הרוסה בצבע שחור מעובש, רוב המקלחת. במטבח היו כתמי שומן על הקירות. התריסים היו שבורים, גם המוזאיקה בחוץ. מנעול הדלת היה מקולקל והמנורה... היתה שבורה. סבא שלי תיקן את זה אחרי שהם יצאו. לא מיד. היה מישהו שלא גר שם, מרץ, והיו שם פקידים, הם לא גרו שם. אחרי שמרץ עזבו סבא שלי תיקן." (ראה: עמ' 7 לפרו') המסקנה העולה מעדויות התביעה היא, כי לאחר שהנתבעים עזבו את הדירה היא הושכרה לאחרים ואילו התיקונים שבוצעו מאוחרים לעזיבתם של האחרונים. 8. לטענת הנתבעים, לא הציג התובע כל עדות אמינה שהיא מטעמו. עפ"י עדות הנתבעת 2, עת שיצאו הנתבעים ביום 19.8.08 מהדירה, מסרו אותה כשהיא במצב תקין ולשביעות רצון התובע, ולראייה גם חתם על מסמך המאשר זאת. בשל חלוף הזמן, לא היה בידה להציג את המסמך. עוד העידה וציינה, כי טענות התובע אינן נכונות, הן משום העובדה שבזמנו היו הנתבעים 1-2 סטודנטים ולא עשו כלל שימוש במטבח, ובוודאי שלא עשו שימוש במקלחת שחורה כפי שהעיד עליה התובע או מי מטעמו. לדבריה, לאחר שחקרו בטענות התובע, הצליחו הנתבעים למצוא אסמכתאות כי הדירה הושכרה לאחר עזיבתם למטה פעילי מרץ, ואף נשרפה בעטיה של פעילות זו, ולראייה צירפו גם פרסומים מהאינטרנט. לא זו אף זו, התובע שלא דייק באמירת האמת לטענתה, התעלם ממכתב התראה שנשלח אליהם ע"י בא כוחו בזמנו, שבו צוינו פרטים אחרים ונזקים נמוכים בהרבה מהנתבע על ידו. 9. במבחן טענות הצדדים, אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו, ואני מעדיפה באופן ברור את גרסת הנתבעים על גרסת התביעה. כאן המקום לציין, כי הרושם שעשה התובע והעדים מטעמו היה בהצגת עדות מגמתית ביותר במטרה לנסות לחייב את הנתבעים בהוצאות שאין בינן לבין התנהלותם כל קשר. חוב המים והביוב 10. התובע הציג קבלה מיום 16.9.08 הנושאת שם שאינו שלו, בדבר תשלום על סך של 1,461 ₪. אין בקבלה ולו רמז לעניין תקופת החיוב, ועל כן גם אם לא אקבל את גרסת הנתבעים כי ביררו בעיריית רעננה והסכום הנ"ל התייחס לחודשים ספטמבר-אוקטובר 08' לאחר עזיבתם, אין בקבלה הנ"ל בבחינת ראייה לחבותם בתשלום הנ"ל לתקופה הרלבנטית. יתרה מזו, הנתבעים צירפו חשבונות של עיריית רעננה שבה פורט חוב המים ואגרת הביוב השונים בתכלית השינוי מאותה קבלה שצירף התובע. כן הציגו קבלה בחתימת אגף ההכנסות עיריית רעננה בדבר תשלום מצידם בגין ארנונה עד ליום 31.8.08, ביוב ומים עד ליום העזיבה, קרי 20.8.08. מכאן יש ראייה נוספת כי גם אם היה חוב לתקופה הרלבנטית הוא נפרע ע"י הנתבעים. משכך, אני דוחה את התביעה בגין רכיב זה. נזקים במושכר 11. ביום 28.9.08 נשלח מכתב ע"י ב"כ התובע אל הנתבעים, ובו פירט את הנזקים שכביכול נותרו בדירה לאחר פינויה, ואשר חייבו את התובע בתשלום ההוצאות בגינן בסך של 1,400 ₪. בין הנזקים הנ"ל נמנו החלפת מנורה שנשרפה בכניסה למושכר בסך 100 ₪, צביעת השירותים והמקלחת בסך 400 ₪, ניקיון המושכר עקב החזרתו מזוהם בסך 500 ₪ ותיקון מוזאיקה בחלון החצר בסך 400 ₪. בכתב התביעה כמצוין לעיל, הרחיב התובע את רשימת הנזקים, ובראיות שצירף כלל תיקוני תריסים בסך של 1,000 ₪, תיקוני שפכטל וצבע, ניקיון, החלפת מנעול ותיקון מוזאיקה בשני חלונות בסך של 3,465 ₪. 12. חבותם החוזית של הנתבעים נגזרת מהוראת סעיף 11ה' להסכם השכירות. וכך נקבע בו: "לתקן על חשבונו לאלתר, כל נזק וקלקול שיגרמו למושכר תוך כדי תקופת השכירות ובלבד שהשימוש שנעשה ע"י השוכר אינו סביר." הוראה זו מלמדת, כי התובע זכאי היה גם עפ"י סיפא סעיף 11ה' הנ"ל, לחייב את הנתבעים רק בנזק שנגרם עפ"י תנאים אלה. מכאן שעל התובע היה להוכיח שני תנאים לפחות: ראשית, גרימת הנזק בתקופת השכירות. שנית, גרימתו נעוצה בשימוש שאינו סביר. רק לאחר הגשת כתב ההגנה, ולמעשה בדיון עצמו, הודה התובע כי השכיר את הדירה לאחר עזיבת הנתבעים לגורם אחר, ואילו התיקונים שביצע במושכר נעשו רק לאחר עזיבתו של האחרון. ברי, כי היה על התובע לעמוד בעול הוכחה גבוה יותר, והוא להוכיח שהנזקים שבתיקונם נשא נגרמו ע"י הנתבעים בתקופת ישיבתם במושכר או עובר לעזיבתם. 13. כל הראיות שצורפו ע"י התובע בדבר התיקונים שבתשלומם נשא מעידות על ביצוע מאוחר יותר לעזיבת הנתבעים את המושכר. כמו כן ,אף לא אחד מעדי התובע הצליח לסייע להוכחת גרסתו. הגב' אלוקמן העידה כאמור, כי ביקרה בדירה באביב, אולם אין חולק שהנתבעים פינו את הדירה בחודש אוגוסט 08'. העד יוסי לוי ציין, כי תיקן את המזגן בדירה בחודש מרץ 08', וזאת עת שאירעה השריפה בכבל החשמל המוביל למזגן- גרסה זו מפריכה את טענת התובע אודות היקף השריפה. אין חולק, שבמרץ 08' ישבו הנתבעים בדירה, ואילו השריפה שבהתרחשותה הודה בסופו של דבר התובע, התרחשה כשהם כבר לא גרו בדירה. גם העד מר לוי הודה, כי בעת שביקר בדירה לא נכחו בה שוכרים. נכדו של התובע שביקש מחד להאדיר את הנזקים באופן מופרז ע"מ לתמוך בגרסת התובע, צמצם מנגד את נזקי השריפה, וביקש לטעון כי רק שלט בד יוטה נשרף. ברם, גם הוא נאלץ להודות כי היה היקף השריפה גדול יותר, וממילא עדותו עומדת בניגוד לעד התביעה מר יוסי לוי. התובע נמנע מלהעיד את מבצעי התיקון בפועל, כך גם לא העיד את מי שביצע את תיקון התריסים ביום 19.2.09, או מי ששיפץ מטעם "אדיר שיפוצים" עפ"י חשבונית מיום 22.12.08. בהעדר העדתם של עדים אלו, לא הוכח כי התיקונים שבוצעו קשורים סיבתית לנזקים שהותירו הנתבעים במושכר לאחר עזיבתם, ובוודאי שהימנעות זו פועלת לחובתו. יתר על כן, הנזקים הנ"ל סוטים באופן משמעותי וניכר מאותם נזקים שאותם פירט ב"כ התובע במכתבו אל הנתבעים. גם לגופם של נזקים, לא הוכח ע"י התובע כי אלה נגרמו משימוש בלתי סביר של הנתבעים. לכאורה נראה, כי החלפת נורה והחלפת מנעול למשל הם בגדר תיקונים שקשורים לשימוש סביר. לסיכום 11. לאור כל האמור, משלא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו, אני דוחה את התביעה. אני משיתה על התובע הוצאות בסך של 1,000 ₪, אותם ישלם לנתבעים בתוך 10 ימים שאחרת ישאו הפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל. פיצוייםשכירות