להלן פסק דין בנושא תביעת פיצוי על מחיקת קבצים במחשב: בפני תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר נגרמו לה כפועל יוצא מעיכוב של כדין של מחשבה האישי וכן, דיסק חיצוני לגיבוי - על ידי הנתבעים. לטענת התובעת, ביום 27/7/09 , מסרה למר יבגני פרחודניק את מחשבה האישי לתיקון וכן, לביצוע גיבוי החומר המצוי על הכונן הקשיח של המחשב. לטענתה החזיקה על המחשב קבצים רבים אשר שייכים לעבודתה הקשורים לעבודה וללימודיה האקדמיים ובכלל זה, מאמרים אשר אספה במהלך לימודי התואר הראשון שלה, טיוטת עבודת התזה שלה לתואר שני ביחסים בינלאומיים וכן, חומרים אישיים בעלי ערך סנטימנטאלי הכוללים מסמכים ותמונות של אביה החורג אשר נפטר באותה עת. לטענתה במעמד בו מסרה המחשב לתיקון, כבר רכש עבורה אחיה מחשב חדש ומשכך, ביקשה לגבות את החומר המצוי במחשב הישן לשם העברתו למחשב החדש וכן, לתקן את המחשב הישן על מנת להעבירו לאחותה. לטענת התובעת, היא הונחתה על ידי יבגני לרכוש זכרון חיצוני לגיבוי ויבגני אמר לה כי יבצע עבורה את הגיבוי במעמד בו הוא לוקח את המחשב לשם תיקונו. אלא , שבאותו מועד הוא לא מצא חניה ומשכך, אמר כי יקח את המחשב והדיסק החיצוני והבטיח להשיבם למחרת היום. ממועד זה, החלה לטענת התובעת, מסכת של התחמקויות ודחיות אשר נמשכה עד להגשת התביעה בחודש יוני 2010 , כאשר התובעת נאלצה לפנות שוב ושוב ליבגני על מנת לקבל את המחשב בחזרה וזה הבטיח לה בכל פעם , בהבטחות שווא, כי הוא ישיב לה את המחשב ואולם, הפר שוב ושוב הבטחתו זו. לטענת התובעת ,ניסתה לפנות גם אל הנתבע 1 , שהוא מנהל הנתבעת 2 ואשר בה החל יבגני לעבוד ואולם, פניותיה אליו נענו בתוקפנות ובהתחמקויות. לטענתה ,משראתה כי ניסיונותיה מעלים חרס, פנתה אל ידיד שלה - מר גינות אורי בבקשה כי יעמוד בקשר עם הנתבע 1 בשמה . במעמד פניות אלו, טען הנתבע 1 כי התובעת חייבת לו כספים וכי אין בכוונתו להשיב את המחשב עד לתשלומם. מר גינות ביקש את הנתבע 1 להמציא את דרישת התשלום ואולם, גם פניותיו אלו לא נענו. משכך, המשיכה התובעת בפניותיה אל יבגני , אשר שב והצהיר כי המחשב בידיו וכי הוא ימציאו אליה במועדים אשר הוסכמו בינהם ואולם, שוב ושוב, היא המתינה לשווא באשר יבגני לא הגיע למסור לה את המחשב. בנסיבות אלו, לטענת התובעת, היא זכאית להשבת המחשב - ובאם אינו קיים - לפיצוי בגין אובדנו וכן, לפיצוי בגין עוגמת הנפש אשר היתה מנת חלקה כפועל יוצא מהתנהלות הנתבעים וכן, מאובדן החומר היקר אשר היה על המחשב והנזק אשר נגרם לה כפועל יוצא מאובדנו. לטענת הנתבעים, אמנם התובעת העבירה ליבגני את מחשבה האישי כשהוא תקול וזאת, עת עבד בחברה בשם סופט מאסטר. לאחר כיומיים, מסר לה יבגני כי הערכת המחיר לשחזור החומר על המחשב הינה בסך של 2,000 ₪ והיא הסכימה לכך.המחשב תוקן ובסיכומו של דבר עמדו העלויות הכרוכות בשחזור בסך של 1500 ₪ בלבד והודעה כאמור נמסרה לתובעת. במעמד זה , ביקשה התובעת להשמיש את המחשב וזאת, על מנת למוסרו לאחותה. לתובעת נמסר על ידי יבגני כי עלות התיקון כ - 500-600 ₪ ואולם, מומלץ שלא לבצעו הואיל ומדובר במחשב ישן. על אף האמור, הרי שהתובעת ביקשה כי המחשב תוקן. לאחר שהמחשב תוקן כאמור, התבקשה התובעת להגיע על מנת לקחת את המחשב וכן, לשלם בגין העבודה אשר בוצעה . ברם, התובעת סירבה לשלם ותחת זאת, פנתה באיומים ובדרישות חוזרות ונשנות אשר תכליתן התשת הנתבעים וקבלת המחשב לידה מבלי שיהיה עליה לשלם בגין העבודה אשר בוצעה. לטענת הנתבעים , בנסיבות האמורות חייבת להם התובעת דמי תיקון בעד המחשב ומשכך, קיימת להם זכות עכבון עד לביצוע התשלום. אשר על כן , לטענת הנתבעים יש לדחות את תביעתה של התובעת. דיון ומסקנות: בפני בית המשפט התקיימו בתיק שלושה דיונים. תחילה, עד למועד הדיון הראשון, אשר התקיים 23/12/10 ועל אף שהנתבעים קיבלו הזמנה לדין , לא טרחו הנתבעים להגיש כתב הגנה. לדיון הראשון , הגיע הנתבע 1 וטען כי עקב אי הבנה אל מול עורך הדין אשר מועסק על ידו, לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים . בידי הנתבע 1 לא היה כתב הגנה לשם הגשתו במעמד זה- משכך, בתחילה, איפשרתי לנתבע להביא דבריו בפני בית המשפט ואולם, משהתחוור כי עדותו ארוכה ומסורבלת וכן כי אין לו תימוכין לדבריו וכן כי עד מרכזי - מר יבגני פרחודניק , לא הגיע לעדות - הסכמתי , בדלית ברירה, לפנים משורת הדין ועל מנת ליתן לנתבעים יומם המלא בבית המשפט, לקביעת מועד דיון נוסף ולהארכת המועד להגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעים ב - 20 יום . למרות האורכה אשר ניתנה לנתבעים , כאמור, לפנים משורת הדין, לא הגישו הנתבעים את כתב ההגנה מטעמם גם במועד הנדחה ומשכך, עתרה התובעת לקבלת פסק דין בהעדר הגנה. גם בהקשר זה, ננקטה כלפי הנתבעים גישה מקילה על ידי בית המשפט ובהחלטתי קבעתי כי הנושא ידון במעמד הדיון. רק ביום 28/2/11 דהיינו כחודש ומחצה לאחר המועד המוארך להגשת כתב ההגנה מטעמם וימים ספורים לפני המועד הנדחה, הגישו הנתבעים כתב הגנה מטעמם. ביום 6/3/11 התקיים בפני דיון שני אשר בסיכומו נקבע על ידי דיון נוסף למחרת היום - ליום 7/3/11 אליו הורתי לנתבעים להביא עמם את המחשב הנייד של התובעת - ככל שקיים בידיהם. בדיון אשר התקיים בפני ביום 7/3/11 , הביאו הנתבעים את המחשב הנייד של התובעת ובמסגרת אותו דיון, השלימו התובעת והנתבעים את עדותם וכן העיד מר יבגני פרחודניק (לעיל ולהלן:"יבגני"). לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק, הנני סבורה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי והכל כפי שיפורט להלן. זכות העכבון: טענתם המרכזית של הנתבעים הינה כי הואיל והתובעת חבה להם כספים בגין תיקון המחשב הרי שיש להם זכות לעכב את המחשב בידיהם עד לביצוע התשלום על ידה. זכות העיכבון הוגדרה בסעיף 11 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971 הקובע: "עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב". אין חולק כי במסגרת סעיף 11 לחוק המטלטלין מוגדרת מהות הזכות ואולם, אין בסעיף זה בכדי להגדיר באילו נסיבות תיווצר או תוקנה הזכות. באשר לנסיבות בהן תוקנה הזכות הרי שבהתאם לדין, אלו נקבעות באופן סטטוטורי בחיקוקים שונים או מכח הסכמה חוזית בין צדדים. החיקוק הרלוונטי לכאורה, למקרה בפני הוא זה המקנה זכות עיכבון לקבלן בהתאם לקבוע בסעיף 5 לחוק חוזה קבלנות , תשל"ד-1974 (להלן - חוק חוזה קבלנות), אשר בהתאם לו: "לקבלן תהא זכות עכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עסקת הקבלנות". אין עוררין כי זכות העכבון הינה בעלת אופי של סעד עצמי בבחינת "עשיית דין עצמי" באשר תחת פניית הקבלן לשם קבלת סעד מבית המשפט , הוא מפעיל סנקציה ואמצעי לחץ עצמי על ידי עיכוב הנכס תחת ידו וזאת, עד לביצוע התשלום על ידי הלקוח. אין עוררין בנוסף כי אל מול הנושה אשר לו הזכות לקבלת התמורה בגין עבודתו, קיימות זכויותיו הקניניות של הלקוח אשר אף הן טעונות הגנה ואשר שלא מן הנמנע הוא שהן נפגעות כפועל יוצא מהעיכבון. כיוון שכך, נקבע כי קיימת חשיבות בהתווית גבולות השימוש בזכות העיכבון וזאת, על מנת לרסן את הכוח בידיו של הנושה הבא לעכב נכס באופן הפוגע בזכויותיו של בעל הנכס וכן, נקבעה חובת תום לב מוגברת במקרה של נקיטה בהליך העכבון (ראה - ע"א 6492/00 שלדות מפעלי מתכת בע"מ נ' מאזן אמין שחיבר, פ"ד נו(5), 925 , 935-936 (2002 ) , ע"א 788/79 ריימר נ' עיזבון רייבר, פ"ד לו141 (2), בעמ' 141-142 והאסמכתאות שם; א' ברק ,שיקול דעת שיפוטי (תשמ"ז), בעמ' 469; ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון , פ"ד נה(1) 199; ראו גם: מ' דויטש "תום לב בשימוש בזכויות" עיוני משפט יח (תשנ"ד) 261; וכן השוו: ד' שוורץ "תחולתו של עקרון תום הלב בסדר הדין האזרחי" עיוני משפט כא (תשנ"ח) 295, בעמ' 309-314)). זאת ועוד, בע"א 6492/00 שלדות מפעלי מתכת בע"מ נ' מאזן אמין שחיבר, פ"ד נו(5), 925 , 935-936 (2002) נקבע על ידי כבוד השופט י. טירקל כי : "יש והשימוש בזכות העיכבון ייראה כשימוש שלא בתום לב כאשר הנושה לא נתן לחייב הודעה מפורטת בדבר מימוש הזכות, מהות החוב, שיעורו ואופו חישובו, ובמיוחד כאשר החוב איננו קצוב או שיש מחלוקת בין בעלי הדין ביחס לשיעורו. הדבר הוסבר כך: "לעקרון תום הלב השפעה, למשל, על עיצובו של הכלל ההלכתי בדבר חובת הנושה ליידע את החייב בדבר מימוש הזכות וליתן לו פירוט של החיוב הנטען --- תכלית ההודעה היא להביא לידיעת החייב את דבר מימוש הזכות, ולהעמידו על מהות החיוב שהנושה תובע ועל שיעורו. היא תאפשר לחייב לפעול לשחרור הנכס מן העכבון, וכך למנוע או להקטין את הנזק העשוי להיגרם לו כתוצאה מן העיכוב. יש לכך חשיבות מיוחדת במקרים בהם החוב אינו קצוב, או כאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לשיעורו. במובן זה, חובת ההודעה מהווה אמצעי לוויסות או לריסון של כוח העיכוב המסור לנושה" (זלצמן, בעמ' 254; זמיר, חוק חוזה קבלנות בעמ' 558; רנר, בעמ' 346; ראו גם: ע"א 270/73 שומוט נ' פוזיילוף, פ"ד כט(393 (1, בעמ' 395 (להלן - "ענין שומוט"); רע"א 430/89 מתתיהו ליפשיץ בע"מ נ' כוכב השומרון (בפירוק), פ"ד מג(539 (4, בעמ' 541 (להלן - "ענין ליפשיץ"); ע"א 488/88 השחף נתניה מפעלי גילול וחיתוך נייר (1982) בע"מ נ' סולניר, פ"ד מה(204 (4, בעמ' 213 (להלן - "ענין השחף"); ענין ארבן, בעמ' 738; ע' לוין "ערבון להבטחת חיוב בלתי קצוב" משפטים ז (תשל"ז) 497, בעמ' 498, בעמ' 502 ובעמ' 507). " מן המקובץ עולה כי בבחינת הנסיבות המאפשרות עכבון יש לנקוט בזהירות תוך התחשבות בזכות הנושה לגביית כספו מחד ובנזקים הנגרמים לבעל הנכס מאידך. זאת ועוד, הפעלת זכות העכבון צריכה להיעשות בתום לב ותוך מסירת הודעה מפורטת וברורה לבעל הנכס באשר לדבר מימוש הזכות, מהות החוב שיעורו ואופן חישובו. מן הכלל אל הפרט - במקרה המונח בפני, הנני סבורה כי לא התגבשה זכות העכבון לטובת הנתבעים וזאת, הואיל והנתבעים אינם אלו אשר ביצעו את עבודת התיקון של המחשב בעבור התובעת ומשכך, ככל שאמנם חבה התובעת תשלום בגין התיקון - הרי שלא להם היא חבה תשלום זה. לענין זה , תחילה , במסגרת סעיף 7 לכתב ההגנה טוענים הנתבעים מפורשות כי המחשב התקול הועבר אל יבגני עת עבד בחברה אחרת . זאת ועוד, במסגרת עדותו, העיד הנתבע 1 בעמ' 1 שורות 16-17 לפרוטוקול כי המחשב הגיע לידי יבגני פרחודניק בתקופה שבה עבד יבגני בחברת "סופט מאסטר". הנתבע 1 מוסיף וטוען כי יבגני התחיל לעבוד בעבור הנתבעים רק בדצמבר 2009. תימוכין לאמור ניתן למצוא אף בדברי העד יבגני פרחודניק - אשר הודה כי את המחשב קיבל מאת התובעת בקיץ 2009 שאז עבד בחברה אחרת ולא בנתבעת 2 (עמ' 8 שורה 14). יבגני הוסיף והעיד כי : "תוך שבוע שבוע וחצי תיקנתי אותו. אז לא עבדתי אצל הנתבע. את המחשב לא החזרתי לה כי היא לא שילמה. ביקשו כמה פעמים מהמשרד של החברה שבה עבדתי שתשלם." (עמ' 8 שורות 17-18) כן - העיד העד כי :"בגלל שהתובעת עבדה בלשכת המסחר ואנחנו נותנים שירות ללשכת המסחר כטובה לקחתי את המחשב אליי לחברה הנוכחית. "(עמ' 8 שורות 20-21) מן האמור נובע כי תיקון המחשב לא בוצע על ידי הנתבעים ומשכך,הם לא עומדים בתנאי הבסיסי להפעלת זכות העכבון בהתאם לסעיף 5 לחוק חוזה הקבלנות ובהתאם לו תהיה לקבלן זכות עכבון על נכס אשר נמסר לו לתיקון וזאת לשם קבלת התשלום המגיע לו עקב עסקת הקבלנות . במקרה בפני- הנכס לא נמסר לנתבעים, הנתבעים לא ביצעו את התיקון, הנתבעים לא היו זכאים לתשלום בעד התיקון (והראייה העד מעיד כי החברה הקודמת בה עבד הוציאה דרישת תשלום לתובעת ) ומשכך, לא היתה לנתבעים הזכות לעכב המחשב בידם. יתרה מכך, למעלה מן הצורך אציין כי ,גם לו היתה לנתבעים הזכות לעכבון, הרי שהנתבעים לקו בחוסר תום לב במימוש הזכות באשר, למרות פניותיה הרבות של התובעת, לא הוכח בפני כי נמסרה לתובעת הודעה המפרטת את הסכום אשר עליה לשלם כביכול לנתבעים ואופן חישובו. בהקשר זה, צורפה על ידי התובעת לכתב התביעה תכתובת דואר אלקטרוני מאת התובעת או השליח מטעמה- מר אורי גינות - במסגרתם מתבקשים הנתבעים לפרט את הסכום אשר נדרש על ידם ואולם, אין הם עושים כן. אשר על כן, הנני קובעת כי הנתבעים הפעילו עיכבון בלא זכות על פי דין. קביעתי כי הנתבעים הפעילו זכות שלא כדין לעיכבון המחשב, די בה על מנת לזכות התובעת בפיצוי הנובע מעיכבון זה , אלא שהנתבעים לא הסתפקו בהפעלת אמצעי כוחני זה שלא כדין והתנהלותם בהמשך הקשר בינם לבין התובעת - בין בעצמם ובין באמצעות העובד מטעמם - מר יבגני פרחודניק - הוסיפה "חטא על פשע" וגבלה בהתעמרות של ממש. כך, הוצגו בפני בית המשפט לא פחות מארבעה עשר תמלולי שיחות אשר התקיימו לאורך תקופה ארוכה בין מר יבגני לבין התובעת במסגרתן עדים אנו לתיאום לא פחות מארבעה עשר מועדים שונים - כמספר השיחות- בהם מתחייב יבגני להביא את המחשב לביתה או למקום עבודתה של התובעת, קובע איתה זמן ומקום בו תמתין לו ושוב ושוב , אינו מגיע לפגישות היעודות בתירוצים מתירוצים שונים. בהקשר זה, במסגרת עדותו בפני ניסה יבגני לטעון כי הוא לא הגיע לפגישות עם התובעת הואיל וזו לא הסדירה את התשלום בעבור התיקון של המחשב ואולם, עיון בשיחות המתומללות (אשר העד הודה כי האזין להן ואין לו כל טענה באשר להן - ראה עמ' 11 שורות 1-2 ) מעלה כי באף לא אחת מן השיחות מעלה יבגני כלפי התובעת הטענה ולפיה אין הוא מגיע אליה מפאת מחדלה מביצוע התשלום. אלא, שבכל השיחות הוא מתאם איתה מועדים בהם יגיע להביא לה את המחשב ובכל פעם בשיחה המאוחרת הוא מתרץ בתירוצים שונים מדוע לא הגיע ומתאם איתה מועד חדש. משבית המשפט שאל את העד מפורשות , מדוע לא הביא לידי ביטוי במסגרת השיחות בינו לבין התובעת, את הטענה ולפיה אין הוא משיב לה את המחשב הואיל ולא שילמה ,ענה העד כי אחרי כל שיחה של התובעת הוא היה חייב, לפי הנוהל של החברה, להתקשר ולשאול אם התשלום נסגר. משכך, נשאל העד מדוע בשיחה שלאחר מכן, הוא לא אמר לתובעת כי הוא בדק בחברה וכי היא לא שילמה ומשכך, אין הוא מביא לה את המחשב וגם בכלל השיחות המאוחרות תמיד קבע איתה שוב ושוב ולא הגיע השיב העד כי :"הגב' היתה צריכה לפנות למשרדי החברה להסדיר את התשלום . אני לא מסדר את התשלום"(עמ' 9 שורות 15-16). יתרה מכך, במענה לשאלת הנתבע 1 האם אי פעם הוא דיבר עם התובעת על כסף, השיב העד כי :"אף פעם לא "(ראה עמ' 10 שורות 12-13) אציין כי התרשמתי שהעד אינו דובר אמת בעדותו וכי טענתו ולפיה, לא הביא לתובעת את המחשב הואיל ולא הסדירה את נושא התשלום, הינה טענה אשר באה לעולם רק לצורכי הגנה בתביעה . אוסיף ואציין כי התרשמותי הינה כי העד נתון ללחציו של הנתבע 1 אשר התנהלותו באולם בית המשפט היתה בצעקות ובהתפרצויות (כפי העולה מפורשות מפרוטוקול הדיון מיום 7/3/11 , הערות בית המשפט והחלטות אשר ניתנו על ידו במסגרתו) ואשר חקר את העד תוך שהוא צועק עליו (ראה הערת בית המשפט בעמ' 10 שורות 16-17.). זאת ועוד, במסגרת חקירת העד על ידי הנתבע , העיד העד כי : "ש. מה הייתי עושה לך אם היית נותן לה אתה מחשב בלי אישור תשלום. ת. פיטורין. " - משכך, מתוך עדותו זו של העד התרשמתי כי כלל עדותו נבעה מתוך פחד מאימת פיטוריו על ידי הנתבע 1. יתרה מכך, בפני בית המשפט הוצגו אין ספור פניות נוספות של התובעת אל הנתבעים ו/או יבגני, אשר תיעוד להן נמצא הן בתדפיסי שיחות הטלפון של התובעת אשר צורפו לתביעה , הן בהודעות הדואר האלקטרוני אשר צורפו והן במכתבים אשר כתבה התובעת ושלחה לנתבעים בדואר רשום - לא זכו למענה או שנענו בהתחמקות ובתשובות אשר אינן עניניות. התובעת טענה בפני כי הנתבע 1 התנהג כלפיה בבוטות ובצעקות אשר הפחידו אותה ומשכך, פנתה בעיקר אל יבגני ולא אליו. אציין כי מצאתי כאמינה טענתה זו של התובעת וזאת, במיוחד הואיל ובמהלך הדיונים בפני באה לידי ביטוי התנהגות בוטה וצעקנית של הנתבע 1, אשר לא בחל אפילו בצעקות אל בית המשפט , התפרץ לדבריהם של האחרים , לא איפשר ניהול הדיון באופן תקין וזאת, למרות התראות רבות אשר ניתנו לו והפסקות חוזרות ונשנות של הדיונים - התנהגות אשר בסיכומו של דבר ומשכלו הקיצין, הביאה לידי חיובו בתשלום הוצאות לקופת המדינה. בנסיבות אלו, הנני סבורה כי לתובעת מגיע פיצוי גם בגין התנהלותם זו של הנתבעים והמשך התעמרותם בה כפי שפורט. משקבעתי כי התנהלותם של הנתבעים הינה שלא כדין ובנסיבות המזכות את התובעת בפיצוי בגין נזקייה, הנני נדרשת לבחינת נזקיה של התובעת והפיצוי לו היא זכאית לאור האמור. אקדים ואומר כי במסגרת דעת המיעוט של כבוד השופט טלגם בעא (ת) 480/82 נ' רשות שמורות הטבע , תשמ (3) 035 חוותה על ידו הדיעה ולפיה, במקרה של הפעלת זכות עכבון שלא כדין וכפעולה עונשית, יש לפסוק פיצוי עונשי גם ללא הוכחת נזק . הנני סבורה כי בנסיבות כפי שהובאו בפני, יתכן כי זה היה המקום לפסוק פיצוי כאמור ואולם, לאחר שיקול נוסף, החלטתי , לפנים משורת הדין שלא לעשות כן אלא לפסוק הפיצוי בהתאם לנזק בפועל כפי שהוכח או נאמד על ידי. משכך,אבחן להלן נזקי התובעת. לענין זה - תחילה - אין עוררין כי התובעת מסרה ליבגני את המחשב הנייד שלה וכי מחשב זה- אשר אף הובא לבית המשפט לדיון ביום 7/3/11 - מצוי בידי הנתבעים . אציין כי הואיל ולבית משפט זה אין הסמכות העניינית ליתן צו המורה לנתבעים להשיב את המחשב , הרי שבית המשפט פנה אל הנתבעים והציע כי יעבירו את המחשב לידי התובעת וכי השבתו תובא לידי ביטוי במסגרת פסק הדין . אלא, שהנתבע 1 סירב להצעת בית המשפט והתנה את העברת המחשב לידי התובעת בקביעת בית המשפט ולפיה הוא זכאי לתשלום בגין התיקון- קביעה אשר לאור התנהלות הנתבעים סירב בית המשפט לקבוע ומשכך, השיב לבסוף הנתבע 1 כי: "אם המשפט הזה הולך לערעור אני לא יכול להחזיר את המחשב כי אני צריך להציג אותו כראייה." (עמ' 14 שורות 6-7) משסירבו הנתבעים להשיב לתובעת את המחשב הרי שהתובעת זכאית לפיצוי הנובע משווי המחשב ובמיוחד משווי החומר אשר היה מצוי על המחשב. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי התובעת בדקה את המחשב במעמד הדיון וטענה כי על המחשב לא קיים כל החומר אשר היה עליו במעמד בו נמסר לידי יבגני ובכלל זה לא היו עליו קבצי המחקרים אשר אספה לצורך התואר השני. האמור הינו למעלה מן הצורך הואיל וכאמור- הנתבעים סירבו להשיב את המחשב לידיה של התובעת . זאת ועוד, התובעת טענה כי בהתאם להנחיות יבגני רכשה דיסק חיצוני וזאת, על מנת שעליו יגבה יבגני את החומר המצוי במחשב וכי מסרה דיסק זה לידיו של יבגני. בהקשר זה , טען תחילה יבגני כי התובעת לא רכשה דיסק חיצוני (עמ' 8 שורה 15). כך גם במענה לשאלת התובעת הוא ענה : "ש. לא קניתי אצלך את הזכרון החיצוני. ת. לא. " בשלב מאוחר יותר שינה העד גירסתו במעט והעיד כי : "לא קנית ממני את הזכרון החיצוני. את קנית מהחברה ואני רק שליח שאולי הבאתי אותו." ולבסוף העיד בעמ' 13 שורה 21: "היא קנתה את הדיסק נייד מאי.די גלובל. אני יודע את זה" לאור האמור, הנני קובעת כי עדות התובעת ולפיה מסרה ליבגני גם דיסק חיצוני - אמינה בעיני ומשכך, נדרשים הנתבעים לפצות התובעת גם בגין דיסק זה. התובעת טענה כאמור, כי מלבד הערך הכספי של המחשב, הנזק המרכזי הכרוך באובדן המחשב ודיסק הגיבוי הינו - אובדן תמונות אשר להן ערך סנטימנטאלי בעבורה וכן, אובדן חומר מחקרי רב אשר אותו אגרה במשך שנות לימודיה ואשר היה צריך לשמש כבסיס לעבודת התזה שלה. לטענת התובעת, לא היה באפשרותה לשחזר את החומר האמור ומשכך, ניגשה בסיכומו של דבר לתואר שני ללא תזה. בהקשר זה, אציין כי אמנם התובעת לא הציגה כל ראייה הנוגעת לשוויו של המחשב ואולם, התרשמתי כי שווי המחשב הוא החלק השולי בנזק אשר נגרם לה, באשר נזקה המרכזי נובע מאובדן החומר אשר היה על המחשב וכן, מכך, שנמנעה ממנה האפשרות להשתמש בחומר הזה לאורך כל התקופה בה החזיקו הנתבעים במחשב שלא כדין. נזק זה איננו נזק מוחשי ומשכך, הוא נתון לאומדן בית המשפט. לאור התרשמותי מעדותה של התובעת ומהימנות עדותה - הנני קובעת על דרך האומדנא את הנזק אשר נגרם לתובעת כפועל יוצא מאובדן המחשב והדיסק על החומר אשר היה עליהם וכן, מחוסר היכולת לעשות בהם שימוש לאורך תקופה כה ארוכה , בסך של 10,000 ₪. יתרה מכך, מעבר לפיצוי בגין אובדן המחשב או היכולת להשתמש בחומר המצוי עליו לאורך תקופה כה ארוכה, הנני סבורה כי התובעת זכאית לפיצוי גם בגין התנהלות הנתבעים ובכלל זה, בגין התעלמותם מפניותיה וכן, תיאום פגישות עמה אליהם לא הגיעו. בהקשר זה, אין עוררין כי מר יבגני קבע עם התובעת מועדים להשבת המחשב לפחות 14 פעמים - כמתועד במסגרת השיחות אשר הוצגו בפני בית המשפט וכן, אין עוררין כי בכל הפעמים לא הגיע למקום המפגש עם התובעת . הנני סבורה כי אין להקל ראש בזמנו של הלקוח ומשכך, עת קובע נותן שירות עם לקוח פגישה, עליו להתייצב לפגישה או ליידעו, מבעוד מועד , על ביטולה. משלא עשה כן- עליו לפצות את הלקוח בגין אובדן הזמן והטירחה הכרוכה בהמתנה לשווא. (גישתי זו מצאה ביטויה אף בהוראת חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ,סעיף 18א'(ד)(1), הקובעת כי מקום בו תואם מועד לביקור טכנאי והטכנאי אינו מגיע בחלוף שלוש שעות יפוצה הצרכן בסך של 600 ₪). בנוסף, כמתואר לעיל, ראיתי כמהימנה טענת הנתבעת באשר להתנהגותו של הנתבע 1 כלפיה אשר אף בה יש בכדי לתמוך בקביעת פיצוי לתובעת. לאור האמור, הנני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין התנהלותם המתוארת של הנתבעים והנני קובעת כי הפיצוי לו זכאית התובעת בגין כך עומד על סך של 7,000 ₪. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן שהנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 15,000 ₪ (כמפורט בסעיפים 9 ו - 10 לעיל). כמו כן, יישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך של 3,000 ₪. התשלומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. בשולי הדברים אציין כי - סמכותו המוגבלת של בית המשפט זה הינה למתן סעד כספי או סעד המורה על תיקון או החלפה של מוצר ואולם, אין לבית משפט זה, הסמכות ליתן צו עשה המורה על השבת המחשב בעין לידי התובעת. בנסיבות אלו ומשכאמור, הנתבעים עמדו על סירובם להעביר את המחשב לידי התובעת התחשבתי בפסיקת הפיצוי גם באובדן המחשב לעתיד. יחד עם זאת, הנני קובעת כי באם לאחר קבלת פסק הדין , יחליטו הנתבעים להשיב לתובעת את המחשב וזאת, לא יאוחר מבתוך 30 יום ממועד פסק הדין , הרי שמתוך הסכום אשר קבעתי לעיל- יקוזז סך של 3,000 ₪. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. מחשבים ואינטרנטפיצוייםמחשב שולחני (תביעות)