להלן פסק דין בנושא תביעת פיצוי על מזגן מקולקל במלון: ארבעת התובעים ובני-זוגם התארחו בחודש אוגוסט האחרון במשך ארבעה ימים במלון "דן ירושלים". לטענתם, מערכת המיזוג לא פעלה והחום היה כבד מאד. מכאן תביעתו של כל אחד מהתובעים להחזר התשלום בסך של 1,525 ₪, עבור האירוח במלון ופיצוי בסך של 1,500 ₪ בגין עגמת נפש. טענות התובעים 2. טענות התובעים, כפי שפורטו בכתב התביעה וכפי שנטענו בדיון שהתקיים היום הן, כי במשך ארבעה ימים, מיום 1.8.2010 ועד יום 4.8.2010, התארחו במלון "דן ירושלים" עם בני זוגם, בחופשה שאליה יצאו ארבע הזוגות בקבוצה אחת. לאחר שהתארגנו בחדריהם הבחינו שהמזגן אינו פועל. עובדי המלון לא הצליחו לפתור את התקלה, ולכן הם הועברו לחדרים אחרים. בשל כך, נאלצו להעביר את חפציהם ולארגנם מחדש. גם בחדרים שאליהם הועברו, לא פעל מיזוג האוויר. הם התלוננו על כך בפני גורמים בהנהלת המלון ובהם האחראית על הקבלה, אך לטענתם, הגם שאנשי המלון חשבו שתלונותיהם מוצדקות, לא היה בכך כדי להועיל. 3. בדיון חזרו התובעים על עיקרי הדברים, ועל כך שבשל החום הכבד ששרר באותם ימים בירושלים, המצב מבחינתם היה בלתי נסבל. הם הוסיפו שמגורמים במלון הבינו שהתקלה במיזוג האוויר היא בכל המלון. עוד טענו, שבאותם ימים הוחלפה רשת המלונות שהפעילה את המלון, מרשת "מלונות היאט" לרשת "מלונות דן", ונראה שעובדי המקום לא ידעו להתמודד עם התקלה. במענה לשאלת בית המשפט הוסיפו, שהם לא היו היחידים שהתלוננו, וכי היו רבים שהתלוננו ולטענתם, אף הייתה "צעקה גדולה" בעניין המיזוג. בכתב התביעה ציינו התובעים שתביעותיהם הוגשו רק לאחר שהמלון הודיע שהוא מסרב לדרישותיהם לפצותם בסכום שדרשו. המלון הציע לתובעים פיצוי על דרך של מימון יום אירוח אחד במלון, אך לטענתם, סירבו להצעה זו, מאחר שאין בפיצוי זה כדי לפצותם על האירוח "הלא סימפטי" שזכו לו במלון. טענות הנתבעים 4. בכתב ההגנה, כמו גם בדיון שבו היו הנתבעים מיוצגים על-ידי מנהל המלון, הנתבע 2 (להלן - הנתבע), העלו הם שורה של טענות עובדתיות ומשפטיות, שלפיהן ביקשו שהתביעה נגדם תידחה. 5. תחילה טענו הנתבעים, שבכל מקרה אין יריבות בין התובעים לבין הנתבעים. הנתבע, שהוא מנהל המלון, הוא עובד של המלון, ולכן אין כל יריבות בין התובעים לבינו. עוד נטען, שהנתבעת, "מלון דן ירושלים", איננה אישיות משפטית, וכי החברה המפעילה את המלון היא "חברת מלונות דן בע"מ". בעניין זה ייאמר כבר עתה, כי אכן לא היה מקום להגשת התביעה נגד מנהל המלון, מאחר שבהיותו עובד המלון, לא נקשרה כל עסקה בינו לבין מי מהתובעים. העסקה לאירוח התובעים במלון נקשרה בין התובעים לבין חברת מלונות דן, ואמנם אין כל יריבות בין התובעים לבין הנתבע. לפיכך דינה של התביעה נגד הנתבע בכל מקרה, להימחק. באשר לנתבעת, מאחר שמדובר בהליך של תביעה קטנה, שבו התובעים אינם מיוצגים, ומאחר שהנתבעת גם התגוננה מפני התביעה, הרי שיש לראות בתביעה ככזו שהוגשה נגד הנתבעת הנכונה, שהיא כאמור, "חברת מלונות דן בע"מ". 6. ככל שהדברים אמורים בעובדות התביעה, הנתבעת מכחישה את הטענות. לטענתה, לא הייתה כל תקלה כללית במערכת מיזוג האוויר של המלון באותם ימים. הנתבע הסביר בדיון, שגם אין בהחלפת החדרים בהכרח, כדי ללמד על כך שאכן המיזוג לא פעל בחדרים. על-פי מדיניות המלון, בדרך-כלל, אם אורחים מתלוננים על חדריהם, ויש אפשרות להעביר אותם לחדרים אחרים, המלון עושה זאת. כך אפילו תלונת האורח היא סובייקטיבית. הנתבעים גם הצביעו על כך שבאותם ימים הייתה תפוסה של 371 חדרים, ולמרות זאת, לא הייתה כל תלונה בטענה שהמיזוג לא פעל, ואף לא הוגשה כל תביעה על-ידי מי מהאורחים האחרים בעניין זה. התלונה היחידה הייתה מארבעת התובעים, שכאמור, הגיעו בקבוצה אחת. לטענותיהם גם לא הובאו ראיות אובייקטיביות מעבר לתלונותיהם שלהם. הנתבעים טענו עוד, שאמנם הוצע לתובעים פיצוי כאמור, בדרך של מימון אירוח בן יום אחד, אולם לא היה זה מתוך הודאה בנכונות התלונות של התובעים, אלא לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב, שנועדה להשביע את רצונם של אורחי המלון. הנתבעים גם דחו את הטענה, שבאותם ימים שבהם התארחו התובעים התחלפה הרשת שהפעילה את המלון, ולפיכך לא ידעו גורמי המלון להתמודד עם התקלה. אמנם נכונים הדברים באשר להחלפת הרשת שהפעילה את המלון, אך לדברי הנתבעים, במקום נשארו אותם עובדים, ולכן לא חל כל שינוי מבחינת יכולת הפעלת המלון או מבחינת ניהולו. 7. הנתבעים טענו עוד, שחרף תלונותיהם של התובעים, הם שהו במלון במשך כל תקופת חופשתם, ובמהלכה אף נהנו ממתקני המלון השונים המוצעים לאורחים ומהארוחות במלון. לטענת הנתבעים, אין זו אלא תביעה קנטרנית, שתכליתה עשיית עושר ולא במשפט, בכך שהתובעים מבקשים למצוא דרך למימון חופשתם. בעניין זה הפנו הנתבעים לפסקי-דין שבהם כבר נקבע שאורח, או מטייל בטיול מאורגן, אינו יכול מצד אחד, לזכות במלוא האירוח, ומן הצד האחר, לתבוע השבה של מלוא הסכום ששילם עבורו. כך בין השאר הפנו אל פסק-דינו של כבוד השופט מ' אלון בע"א 430/79 כוכבה בנישתי נ' רינה ששון, פ"ד לה(2) 400 (27.1.1981). דיון 8. ככל שהדברים אמורים בהיבט העובדתי, לא שוכנעתי שאמנם מערכת המיזוג לא פעלה, או שהייתה במערכת המיזוג תקלה כה חמורה, שהפכה את האירוח לבלתי נסבל, כפי שניסו התובעים לתאר את הדברים. אילו כך היה, חזקה על התובעים שלא היו בוחרים להמשיך ולהתענות במלון, אלא היו עוזבים את המלון, ודורשים פיצוי בגין כך, או למצער, החזר של התשלום ששילמו. העובדה שלא עלה בידי התובעים להביא ראייה אובייקטיבית כלשהי, ואף לא אורח אחד נוסף שהתארח באותם ימים, כדי שיאשר את טענותיהם, מקשה לתת אמון בטענותיהם. כך בייחוד לנוכח העובדה שמנהל המלון, הנתבע, הכחיש את הטענות וטען שלא הייתה כל תקלה במערכת מיזוג האוויר באותם ימים. לכך גם מצטרפת העובדה, שבאותם ימים הייתה תפוסה של 371 חדרים, ולמעט ארבעת התובעים, לא הוגשה כל תלונה ואף לא הוגשה כל תביעה בעניין. יש להניח שאילו אמנם, כטענת אחד התובעים, הייתה במקום "צעקה גדולה", היא גם הייתה באה לידי ביטוי. 9. גם אין מחלוקת שהתובעים, כנטען על-ידי הנתבעים, נשארו במלון עד תום חופשתם. אילו אמנם הייתה השהייה בימי אוגוסט החמים כה קשה מנשוא, לא היו התובעים נשארים במלון במשך כל ארבעת הימים. כידוע, מי שיוצא לחופשה, אינו יוצאה אליה כדי לסבול. בכך יש כדי ללמד גם על כך שככל הנראה התובעים לא סבלו, וכי אפילו מערכת מיזוג האוויר לא פעלה לשביעות רצונם, מצבה לא היה כזה שלא איפשר שהייה במלון או בחדרים. מכל מקום, משבחרו התובעים להישאר במלון, לא רק שאינם זכאים להחזר התשלום ששילמו עבור חופשתם, אלא שהדבר מעורר תהיות באשר לצדקת טענותיהם. לעניין זה אכן יפים דבריו של כבוד השופט מ' אלון בפסק הדין שניתן בעניין בנישתי, שנזכר בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים. בפסק-דין זה קבע בית המשפט, בין השאר, דברים אלו (בעמ' 409): "משנודע למשיבים, סמוך לאחר הגיעם ליוון, על הטעות שאירעה, זכאים וחייבים היו להודיע למערערות, שמאחר שהטיול, שעומד להיערך, שונה במהותו מהטיול, שעליו באו על הסכם עמם, עומדים הם על כך שיחזרו ארצה ויפוצו על כל נזק, שנגרם להם כתוצאה מכך. נזק זה פירושו, בנוסף על הצער ועגמת הנפש שבביטול הטיול ליוון ולטורקיה, הוצאות נסיעתם חזרה לישראל, וכן יכול שיכלול הוצאות שהייתם ביוון, עד אשר תאופשר להם חזרתם ארצה. המשיבים לא נהגו כך, ובמקום זה בחרו להישאר ביוון ולהמשיך בטיול האחר, הוא טיול היוקרה ליוון בלבד. בכך נתחייבו בתשלום טיול זה אם משום הסכם, שבאו עליו עתה, בהיותם ביוון, להשתתף בו, היינו, מכוח דיני חוזים, ואם מכוח עשיית עושר ולא במשפט בקבלם שירות וטובת הנאה מהמערערות". ובהמשך הדברים (בעמ' 411): "למסקנה זו גופא אנו באים גם שלא על-פי דיני חוזים אלא מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. כאמור, המשיבים זכאים היו לדרוש לחזור ארצה ולפצותם על הנזק ... אך לא היו זכאים להשתתף בטיול היוקרה ליוון; ומשקיבלו את כל השירותים וטובות ההנאה שבטיול אחרון זה, חייבים הם להשיב למי שזיכה אותם בכך את שוויים של שירותים וטובות הנאה אלה, היינו, את הסכום הנקוב בפרוספקט כמחיר טיול זה: סעיף1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. אמנם סעיף 2 לחוק זה מסמיך את בית המשפט לפטור את הזוכה מחובת השבה זו 'אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת'. אך בענייננו, זכותם של המשיבים כרוכה גם כרוכה בחסרון המערערות ... וכן לא נראה לי, כי קיימות כאן נסיבות אחרות, העושות את ההשבה לבלתי צודקת ... ולא יהא זה אלא מן הצדק, שלא יזכו 'בעשיית טיול ולא במשפט', אלא ישלמו את התמורה המגיעה עבור השירותים וההנאה, אותם ביקשו וקיבלו מהשתתפותם בטיול היוקרה, שערכו ביוון, בבתי-מלונותיה ובאניותיה". 10. גם בענייננו, לא זו בלבד שלא השתכנעתי בצדקת טענות התובעים, אלא שלאור העובדה שהתובעים בחרו למצות את חופשתם, וליהנות מכל השירותים שניתנו להם במלון במשך כל ימי החופשה, אין הם זכאים לפיצוי. כך גם מהטעם שהדבר מעורר סימני שאלה באשר לתלונותיהם, וגם מהטעם שאינם זכאים להחזר התשלום עבור השהיה במלון, מאחר שקיבלו תמורה עבור תשלום זה. 11. לפיכך, ארבע התביעות נדחות. כל אחד מהתובעים ישלם לנתבעים את הוצאותיהם בסך של 500 ₪ (ובסך הכול 2,000 ₪). יוער כי הגם שכאמור, לא היה מקום להגשת התביעה נגד הנתבע 2, לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות גם לטובתו, מאחר שמתוקף תפקידו, הוא ממילא היה זה שייצג את הנתבעת 1. בית מלוןפיצוייםבתי מלון (תביעות)מזגן