להלן פסק דין בנושא עמלת השמה של חברת כוח אדם: בפני תביעה לתשלום עמלה לתובעת, וזאת בגין מתן שירותי השמה של עובדת אצל הנתבעת. התובעת הינה בעלת עסק, ששמו "רות כוח אדם", למתן שירותי השמת עובדים, וכוח אדם פרטני. הנתבעת, חברת סריגי ירושלים, ביקשה להתקשר עם התובעת, וזאת לצורך איתור עובדים עבורה, והשמתם. ביום 15.8.10 שלחה התובעת לנתבעת את נוסח ההסכם האחיד שעימו היא מתקשרת עם לקוחותיה בטרם תפנה אליהם עובדים. (להלן: "ההצעה"). במסגרת ההצעה נוסחו ההסכמות הבאות בין הצדדים: " 1. רות כוח אדם תאתר עובד עפ"י דרישת המזמין, ע"מ להגיע למרב ההתאמה בין כישורי העובד לצורכי המזמין". ..... 4. אם שכר העובד שנקלט הינו עד סך של 6,000 ₪, ישלם המזמין לרות כוח אדם בתום חודש העבודה הראשון, עמלת השמה ישירה בגובה שכר המינימום במשק (ברוטו) בצירוף מע"מ כחוק". 4. הצעה זו נשלחה לנתבעת באמצעות הפקס, והתובעת טוענת שהוחזרה לה לאחר כמה שעות, גם כן באמצעות הפקס, כאשר על ההסכם חתום מטעם הנתבעת מר אלי סאן, בצירוף חותמת הנתבעת. התובעת צירפה לתביעתה את נוסח ההצעה החתום. 5. התובעת איתרה עובדת והפנתה אותה אל הנתבעת. זו אכן נקלטה אצל הנתבעת ועבדה אצלה מיום 5.9.10 ועד ליום 27.10.10 (להלן: "העובדת"). סיום יחסי העבודה היה ביוזמת העובדת אשר הודיעה לנתבעת בכתב על התפטרותה. 6. בחלוף כחודש ממועד השמת העובדת, פנתה התובעת אל הנתבעת, וביקשה את עמלת ההשמה. משלא קיבלה התובעת את העמלה שלחה לנתבעת, ביום 31.10.10 מכתב דרישה, וזאת באמצעות בא כוחה. הנתבעת טוענת כי היא לא קיבלה והסכימה להצעה ששלחה אליה התובעת אלא שלחה לה הצעה משלה; הצעה זו כוללת שני דפים: הראשון הוא נוסח ההצעה של התובעת עם הערה בצידו הימני של הדף לפיה תשלום העמלה רק לאחר שלושה חודשי עבודה.הדף השני הינו מכתב נלווה לתובעת ובו מובהר כי עמלת ההשמה תשולם רק לאחר שלושה חודשי עבודה רצופים של העובד. על פי המכתב הנלווה הציעה הנתבעת לתובעת גם האפשרות שהעובד יועסק על ידי חברת כוח האדם, שכרו ישולם דרכה, והחברה תקבל תוספת של 35% ברוטו. הנתבעת מודה כי מנהלה חתם על נוסח ההצעה של התובעת אך טוענת כי הוא תיקן את נוסח ההצעה וצירף לו מכתב נלווה, וחתימתו מתייחסת אך ורק להצעה החדשה. התובעת מצידה מכחישה מכל וכל את התיקונים וההערות שהנתבעת טוענת שהוסיפה להסכם, ולטענתה מדובר במסמכים שאינם אותנטיים, ושנערכו לצורך המשפט דיון והכרעה: השאלה המרכזית העומדת להכרעתי היא, מהו הסכם שנכרת בין הצדדים? האם זהו ההסכם אשר צירפה התובעת לכתב התביעה, ונוקב במועד תשלום עמלת ההשמה לאחר חודש עבודה של העובד. או זה אשר צירפה הנתבעת לכתב הגנתה ועליו הערת נציג הנתבעת (בכתב יד) הנוקב במועד תשלום עמלת ההשמה רק לאחר שלושה חודשי עבודה רצופים. שאלה נוספת הינה האם העובדת, שהתובעת הפנתה לעבודה אצל הנתבעת התאימה לצורכי הנתבעת, או שהתובעת לא מילאה אחר חלקה בהסכם ההשמה. התובעת העידה בפני , על השתלשלות האירועים סביב הזמנת שירותי ההשמה וכריתת החוזה. לטענתה מדובר בחוזה הרגיל, שעליו היא מבקשת מכל לקוחותיה לחתום. הנתבעת חתמה עליו בתוך זמן קצר, ואז היא דאגה להשמת העובדת. לטענת התובעת היא לא קיבלה נוסח מתוקן של הצעתה. עוד העידה התובעת כי העובדת מילאה טופס מפורט על כישוריה, השכלתה וניסיונה המקצועי, והציגה למנהל את אותו טופס. באותו מועד העיד גם מנהל הנתבעת מר אלי סאן,ובעדותו סיפר כי הוא עובד עם חברות השמה נוספות, ועם כולן יש לו הסכמים והסכמה על תשלום עמלות השמה לאחר שלושה חודשי עבודה ולא חודש. הסכמים אלו לא הוצגו בבית המשפט, לא בדיון זה ולא במועד הדיון הנוסף שנקבע לבקשתו של מר סאן. מר סאן גם העיד כי העובדת לא התאימה כלל למקום העבודה, וזאת בשל דיסלקציה קשה שמנעה ממנה לכתוב בצורה ברורה ומובנת. עוד ציין נציג הנתבעת כי מי שניהלה את המו"מ עם התובעת הייתה מנהלת משאבי האנוש, הגב' ורד תורג'מן. זו לא הגיעה לדיון הראשון ונציג הנתבעת ביקש לקבוע מועד נוסף על מנת להזמינה לעדות, יחד עם ההסכמים האחרים מול חברות השמה אחרות עליהן דיבר בעדותו. בדיון השני העידה בפניי הגב' תורג'מן מנהלת משאבי אנוש בנתבעת. בעדותה סיפרה כי הנתבעת לא חותמת על הסכמים בהם יש התחייבות לשלם כעבור חודש השמה אחד בלבד, ועל כן עם קבלת ההצעה של התובעת היא הסבה את תשומת ליבו של מר אלי סאן לעניין. לדבריה מר סאן חתם על ההצעה, העיר על גביה כי התשלום יהיה רק לאחר שלושה חודשי השמה וצירף את המכתב הנלווה. גב' תורג'מן צירפה אישור על משלוח הפקס, וכן את שני המסמכים דלעיל כשעל גביהם מתנוססת חותמת של הנתבעת, נשלח. להשלמת התמונה ציינה גב' תורג'מן כי העובדת התקשתה בכתיבה וביקשה עוד זמן כדי שתוכל "להתאמן בבית" על כתיבה. בנוסף, היא ציינה כי העובדת הרבתה להעדר מהעבודה, וזאת בשל החגים, קשיים משפחתיים ומחלה ועבדה בפועל רק 25 יום. כאמור גם במועד הדיון הזה לא הוצגו בפני הסכמים עם חברות כוח אדם נוספות, ואף לא כרטיס הנוכחות של העובדת. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובחנתי את נוסחם השונה של ההסכמים שכל צד הציג בפני, הרי שאני מבכרת את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת. ראשית, ההסכם שהתובעת הציגה בפני הינו נוסח נקי של הצעתה, ללא תוספת בכתב יד, ועל גביו אישור של קבלת הפקס במשרדי התובעת. אישור זה נראה כמקור ולא כצילום ועל כן התרשמותי היא שהתובעת אכן קיבלה את ההצעה חתומה, ללא הסתייגות וללא הערות. שנית, אני מתקשה לקבל את גרסת הנתבעת ולפיה מנהלה גם חתם על ההצעה וגם הסתייג ממנה. כאשר צד מבקש להסתייג מהצעה, ולהציע הצעה חלופית משלו, הרי שהוא לא חותם על גבי ההצעה המקורית, אלא מתקן על גביה את הנדרש (3 חודשים במקום חודש) או שולח נוסח של הצעה חדשה, וממתין לחתימת הצד שכנגד. אזכיר גם כי ההצעה של הנתבעת לשיטתה כללה שתי חלופות האחת עמלה לאחר שלושה חודשי עבודה, והשניה העסקה באמצעות התובעת. מכאן שהיה על הנתבעת לשיטתה להמתין ולראות באיזו חלופה בחרה התובעת, וזאת בטרם החלה בהעסקה ישירה של העובדת. אוסיף כי טענת הנתבעת לפיה ההצעה של התובעת אינה מקובלת בענף כוח האדם, לא נתמכה בכל ראיה. הנתבעת לא צירפה הסכמים עם חברות השמה אחרות, וזאת חרף העובדה שניתנה לה הזדמנות נוספת לעשות כן. על כן אני קובעת, כי נוסח ההסכם שנחתם הינו נוסח ההצעה של התובעת, ומכוחו הנתבעת התחייבה לשלם לאחר חודש אחד של עבודה. אפנה עתה לבחון את טענתה השניה של הנתבעת והיא שהעובדת לא התאימה כלל לצרכי הנתבעת ועל כן יש לראות את התובעת כמי שלא מילאה אחר התחייבויותיה על פי ההסכם. כאמור הנתבעת טענה, באמצעות מנהלה ומנהלת משאבי האנוש כי העובדת לא הצליחה לכתוב בצורה ברורה בשל דיסלקציה או לקות מסוג דומה. הנתבעת לא הציגה כל מסמך שהעובדת ערכה, וזאת חרף העובדה שמנהלת משאבי האנוש טענה שהיו מסמכים כאלו. יתר על כן, העובדת נדרשה לכתוב מיומה הראשון בתפקיד, ועל כן לא ברור מדוע הנתבעת לא הפסיקה את העסקתה בתוך ימים ספורים. יתר על כן הנתבעת עצמה לא טענה כי פנתה לתובעת והודיעה לה ששלחה עובדת לא מתאימה. על כן הטענה בדבר חוסר התאמה נדחית. לבסוף אתייחס לטענה משתמעת של הנתבעת, כפי שהועלתה מפי מנהלת משאבי האנוש בעדותה, ולפיה התובעת עבדה 25 יום בלבד, ותקופה זו היא לא חודש עבודה. יוזכר כי לא הוצגו בפני רישומי נוכחות של העובדת אך מוכנה אני להניח כי אכן העובדת עבדה 25 יום בלבד. יחד עם זאת אין בידי לקבל את הטענה שלא מדובר בחודש עבודה, שכן במשרה שהיקפה 5 ימים בשבוע, יש 22 שני עבודה בחודש בלבד. על כן די היה במספר הימים שהעובדת עבדה, כדי שהנתבעת תתהה על קנקנה ותחליט אם היא מתאימה לעבודה אם לאו. לפיכך אני קובעת כי התובעת זכאית לקבל מהנתבעת את עמלת ההשמה כבר ולאחר חודש עבודתה הראשון של העובדת. . על כן הנתבעת תשלם לתובעת את העמלה בסך של 3850.18 ₪ שהוא שכר המינימום בחודש ספטמבר 2010 בתוספת מע"מ (כאמור בסע' 4 להסכם). סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.10.10 ועד התשלום בפועל. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בגין הליכים אלו בסך של 2,000 ₪, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. השמהחברות כוח אדם