עישון בהופעה

להלן פסק דין בנושא עישון בהופעה:

     

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לו לטענתו, כפועל יוצא ממחדלה של הנתבעת מאכיפת הוראותיו של החוק להגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג- 1983.

1. לטענת התובע ביום 30/7/10 בשעה 21:30 , הגיע להופעה במועדון אשר מופעל על ידי הנתבעת. לטענתו, במקום היו שלושה שלטים בלבד האוסרים על העישון , לא הוצבו מאפרות ובתחילה, לא עישנו הנוכחים במקום. לטענת התובע, לאחר כשעה מתחילת ההופעה, החל עישון מסיבי של הנוכחים במקום, הוא ניסה לחמוק מן העשן על ידי שינוי מיקומו ואולם, ללא הצלחה. לטענתו, הנתבעת לא פעלה לשם הפסקת העישון ובסיכומו של דבר, בסיום הערב בשעה 1:30 לערך, יצא מהמקום לאחר סבל וכשבבגדיו דבק ריח עשן הסיגריות.
לטענת התובע, הנתבעת הפרה הוראות החוק, עת איפשרה עישון בתחומי המועדון וכן, התרשלה באכיפת החוק וסייעה בתקיפה עת לא פעלה באופן אקטיבי על מנת למנוע מהנוכחים לעשן.לטענת התובע, כפועל יוצא ממחדליה של הנתבעת נגרמו לו נזק פיזי וכן, עוגמת נפש אותם הוא מעריך בסך של 9,000 ₪, אשר לטענתו יש להשית על הנתבעת בנסיבות האמורות.

2. לטענת הנתבעת, היא נוקטת בפעולות למניעת העישון ובכלל זה - בכל רחבי המועדון מוצבים שלטים האוסרים את העישון, טרם תחילת ההופעה מכריז הכרוז על איסור העישון וקיים פקח המסייר ברחבי המועדון במהלך ההופעה ומורה למעשנים – ככל שקיימים- לצאת מהמקום.
לטענת הנתבעת, במועדון מתקיימות הופעות אשר נצפות בישיבה או בעמידה. לענין זה, לטענת הנתבעת הצלחותיה במניעת העישון בהופעות הנצפות בישיבה הינן מוחלטות ואולם, מקום בו מדובר בהופעה בעמידה – הואיל ומדובר במועדון המכיל כ- 1,000 צופים ובמהלך ההופעות לעיתים חלק מן האפקטים הם של עשן, הרי שקיים קושי להבחין במעשנים ולאכוף החוק.
לטענת הנתבעת, במקביל לחובה החלה עליה לביצוע פעולות למניעת העישון, הרי שקיימת גם חובה על התובע להקטין את נזקו באמצעות פניה בתלונה בדבר עישון – חובה אשר התובע לא מילא ומשכך, הוא לא נתן בידה האפשרות לאכוף החוק ולהקטין נזקו.

יתרה מכך, לטענת הנתבעת, התובע הינו תובע סידרתי אשר עושה שימוש בחוק על מנת להשיא לעצמו רווחים קלים באופן מגמתי .

לאור האמור, לטענת הנתבעת יש לדחות את תביעתו של התובע.

הדיון :

3. בדיון אשר התקיים בפני, העידו התובע ונציג הנתבעת- מר שאול מזרחי . כן, הוצגו בפני על ידי התובע מחד – תמונות המתעדות את העישון במקום ועל ידי הנתבעת – מאידך- תמונה המעתדת את גודל המקום וכמות הצופים הרבה שהוא מאכלס בעת הופעה. הצדדים הוסיפו והפנו – כל אחד לשיטתו - לפסיקה התומכת בטענותיו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק בשים לב לדין ולפסיקה החלים על נסיבות המקרה, הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן, יפורטו טעמי.

המסגרת הנורמטיבית –

4. התביעה בפני חוסה תחת כנפי איסור העישון במקומות ציבוריים, אשר נקבע בתחילה בחוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים – התשמ"ג – 1983 ואשר תכולתו הורחבה באופן משמעותי בתיקון לחוק זה אשר פורסם ביום 7/8/07 ואשר במסגרתו אף שונה שם החוק ל"חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון".

במסגרת התיקון לחוק נקבעה מפורשות תכלית החוק וזאת, בסעיף 1א' לחוק המתוקן:
"למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות".

5. זאת ועוד, במסגרת החוק המתוקן נקבעו והוחלו על מחזיקי מקומות הציבוריים החובות לאכוף את האיסור ולעשות ככל הנדרש על מנת למנוע עבירות לפי החוק במקום הציבורי בהחזקתו.

על החובה המוטלת על מחזיקי מקום, ניתן ללמוד מסעיף 2א' לחוק הקובע:
"(א) המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו.
(ב) יראו את המחזיק של מקום ציבורי כמי שמילא אחר הוראות סעיף קטן (א), אם הוכיח כי עשה את כל אלה:
(1) פנה לאדם המעשן או המחזיק סיגריה, סיגרילה, נרגילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים במקום ציבורי, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, לחדול מהמעשה האסור או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב); ..."

כן , ניתן ללמוד על תכלית התיקון ומטרתו מתוך דברי ההסבר להצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (מניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון), התשס"ז-2007, שם נאמר:
"... כדי ליצור תמריץ למחזיקים למעשה של מקומות ציבוריים לאכוף את איסור העישון בתחומי המקום הציבורי שבהחזקתם, מוצע לחייבם לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע עישון בניגוד להוראות סעיף 1(א) ו-(ב) לחוק (סעיף 2א(א) המוצע). " (ה"ח, הכנסת 138, טז' באדר התשס"ז, 6.3.2007 )

6. מתוך החוק , כמו גם מדברי ההסבר לחוק, ניתן כאמור ללמוד על המשמעות הרבה אשר מייחס המחוקק לאכיפת האיסור לעישון במקומות ציבוריים, משמעות הנובעת מכך, שיש בעישון בכדי לגרום לנזק לא רק למעשן אלא גם למצויים בסביבתו. הנזקים הנובעים מהעישון למעשנים עצמם ולאלה המצויים בסביבת המעשנים ("המעשנים הפאסיביים"), נקבעו כאמור בסעיף 1א' לחוק והוכרו גם בפסיקה (ראה - ה"פ (מחוזי יר') 386/98 עו"ד דרור אלנר נ' האוניברסיטה העברית בירושלים, (פורסם במאגרים המשפטיים), בג"צ 194/88 האגודה למלחמה בסרטן נ' מינהלת מרכז ההשקעות, פד"י מ"ב (3) 294, 299).

זאת ועוד, מתוך המשמעות אשר נודעת לאכיפת החוק ומתוך הכרה באוזלת ידה של מערכת האכיפה הציבורית,אשר ברי כי אין ביכולתה להיות בכל מקום ובכל שעה, הוכרה, במסגרת הפסיקה, חשיבותה של האכיפה האזרחית – דהיינו- הוכרה יכולתו של האזרח לעמוד על אכיפת החוק וניתנו בידיו כלים המסייעים לו באכיפה זו.
על החשיבות וההכרה באכיפה האזרחית ראה דבריו של כב' השופט א. רובינשטיין ברע"א 9615/05 אירית שמש נ' פוקצ'טה בע"מ (5.7.2006) (להלן:"פסק דין שמש")בפיסקה הרביעית של פסק הדין:
”אכן, הרשויות צריך שיעשו מלאכתן כפי שהטיל עליהן המחוקק בפיקוח ובאכיפה. ואולם, כבדותה ואיטיותה של פעולת הרשויות מצדיקה לפתוח פתח ל"אכיפה אזרחית", כך שהאזרח האיכפתי המבקש לשמור את בריאותו ובריאות הציבור יוכל להשפיע אף הוא לתקנת הרבים.“

הכלי המרכזי אשר ניתן בידיו של האזרח, הינו ההכרה, אשר נקבעה לראשונה בפסק דין שמש (כבר במסגרת הכרעת הערכאה הראשונה אשר דנה בתביעה), בזכותו של האזרח לתבוע מהמקום הציבורי, אשר אינו אוכף את איסור העישון, את נזקיו הנובעים ממחדלו זה וזאת, מכח עוולות נזקיות ובכלל זה – בשל הפרת חובה חקוקה, תקיפה או רשלנות.

בעקבות פסק הדין שמש, בשורה של פסקי דין , נקבעה וחוזקה זכות האכיפה האזרחית ובתי המשפט פיצו האזרחים הניזוקים כפועל יוצא מהפרת תנאי החוק (ראה לדוגמא: ת"א (מחוזי י-ם) 9307/07 דן מן נ' פוקצ'טה בע"מ (מיום 2.7.2008), ת"צ (מחוזי מרכז) 4398-09-08 ליטבין נ' בלה שלומקינס בע"מ (26.1.2009)).



במקביל, להכרה בזכות האכיפה של האזרח, נקבעו במסגרת החוק והפסיקה, הנורמות והחובות המוטלות על מחזיקי המקומות הציבוריים המבקשים לעמוד בדרישות החוק.

לענין זה , תחילה , קובע סעיף 2א' לחוק כי: המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו. "
במסגרת סעיף 2א' מפורטות הפעולות אשר על מחזיק במקום ציבורי לנקוט, על מנת להפסיק עישון אשר הוא מודע לו ובכלל זה – פנייה אל המעשן, דרישה להפסקת העישון והזמנת פקח במקרה בו דרישתו לא נענית.
בנוסף, במסגרת החוק ובנוסף לחובה לפקח ולעשות ככל שניתן למניעת עבירות (כאמור בסעיף 2א') , נקבעו חובות ספציפיות המיועדות למניעת העישון מלכתחילה ובכלל זה - החובה לקבוע שילוט המורה על איסור העישון (סעיף 2(א)), האיסור להציב מאפרות במקום ציבורי (סעיף 2ב') והחובה הקבועה במסגרת התוספות לחוק להקצות מקומות מיוחדים בהם יותר העישון והתנאים אשר יש לקיים בהקשר למקומות אלו.

מן הכלל אל הפרט :


תחילה, אין ספק כי מועדון הנתבעת, מהווה מקום ציבורי כהגדרתו בסעיף 1 לתוספת לחוק, הואיל ומדובר באולם סגור המשמש להופעות .


9. זאת ועוד, הוכח בפני כי העישון לא נמנע לחלוטין בתחומי המועדון והראייה - התובע הציג מספר תמונות המעידות על כך שאמנם במהלך ההופעה עישנו המבקרים במקום ותמך טענותיו בעדותו ולפיה התמונות צולמו במועד ההופעה , עדות אשר בהקשר זה הייתה אמינה בעיני. אציין כי התובע טען, במסגרת כתב תביעתו, שרצפת המקום הפכה ל"מאפרה" למספר גדול של בדלי סיגריה ואולם, טענתו זו לא הוכחה, באשר התובע לא הציג כל תמונה התומכת בטענתו זו וזאת, למרות שכאמור הוצג על ידו מספר רב של תמונות אשר צולמו על ידו באותו ערב, במסגרתן מתועדים מקרים נקודתיים של עישון.

10. יחד עם זאת, כמפורט לעיל , לשונו המפורשת של החוק, אין בה בכדי להטיל חבות אוטומטית ומוחלטת על מחזיק מקום ציבורי במקרה בו נמצא כי איסור העישון אינו נאכף בשטחו, אלא שמוטלת עליו החובה לבצע פעולות על מנת למנוע העישון, פעולות אותן יש לבחון באמות מידה של סבירות.

בהקשר זה, תחילה – הנתבעת טענה וטענתה זו לא נסתרה כי במקום קיים שילוט בהתאם לדרישות החוק וכן, כי הכרוז מודיע בתחילת ההופעה על איסור העישון. הנתבעת הוסיפה וטענה כי במקום קיים מפקח המסתובב בין הצופים ומורה למעשנים לעזוב את המקום. טענתה האחרונה של הנתבעת , אשר הוכחשה על ידי התובע- לא נתמכה בראייה כלשהי.

11. בנוסף, הנני מקבלת טענתה של הנתבעת ולפיה, הואיל ומדובר במקום רחב ידיים המכיל כ- 1,000 צופים בעמידה , כאשר העשן מהווה חלק מהאפקטים בהופעה , האכיפה – עד לרמה בה לא יעשן איש – הינה קשה ביותר ומשכך, במקרים רבים נדרשת התרעה נקודתית של הקהל על מנת לאכוף את החוק. (ראה בדומה באשר לאכיפה בתחנת רכבת - תק (י-ם) 5392/07 אמיר סימן טוב נ' רכבת ישראל בע"מ (10/7/08))

לעניין זה ובמיוחד לאור הנסיבות האמורות , הנני סבורה כי משהתובע לא סייע בידי הנתבעת ולו על ידי התרעה בדבר קיומם של מעשנים בסביבתו ולא איפשר לה אכיפת החוק והקטנת נזקו, הרי שאין לו להלין על הנתבעת.

כך - הנני סבורה כי בצד החובות המוטלות על מחזיק המקום הציבורי, קיימת חובה המוטלת על האזרח המבקש לקבל פיצוי בהתאם לחוק, לעשות על מנת להקטין את נזקו וזאת, לכל הפחות, באמצעות פניה לאחראי במקום תוך הצבעה על המעשנים ודרישה להפסקת העישון.
יפים לענין זה, דברי השופט ברק בתק (רח') 1413/08 ולסקי יאן נ' טרזינה בפרדס בע"מ (4/1/09):

"על מנת שמחזיק במקום ציבורי יוכל לפנות לאדם המעשן או המחזיק סיגריה, יש להוכיח שהוא ידע על אותו מעשן ולא עשה מאומה כדי שיפסיק לעשן.
לטענת הנתבעת, התובע לא פנה לעובדיה ו/או למי ממנהליה בעניין העישון ולו הייתה פניה מצד התובע או מצד כל לקוח אחר, הייתה הנתבעת פועלת להפסקת עישון נקודתי או אחר."

בדומה נקבע בתק (ת"א) 2184-11-07 הרי מושקוביץ נ' קפה נואר בע"מ (5/2/08)

"אמנם, התובע אינו צריך להוכיח כי נגרם לו נזק בעקבות העישון, לאור הוראות החוק. יחד עם זאת, לא יעלה על הדעת, כי התובע ישב בחיבוק ידיים, שעה שהוא רואה אנשים מעשנים, לא יעיר על כך לאחראים על המסעדה, ימתין בחוסר מעש ולאחר מכן יפנה לביהמ"ש ויבקש לפצותו על נזקיו. לעולם חובתו של ניזוק , להקטין את נזקו. היה ראוי כי התובע יעשה את המינימום הנדרש מבחינתו, קרי היה עליו לפנות בסמוך לכניסתו למסעדה, ולאחר שנוכח שקיימים אנשים שמעשנים במקום, אל אחראי המשמרת, ולבקש שידאג להפסקת העישון במקום. משלא עשה כך, אין מקום לפצותו על נזקיו. "

אציין כי התובע, טען בהקשר זה, כי לאור ניסיון העבר שלו , במקומות אחרים, פחד להתלונן מחשש שיסולק מהמקום . אין בידי לקבל טענתו זו של התובע אשר ראשית דבר, לא הוכחה באשר למקומות האחרים ויתרה מכך,גם ככל שכך היה בעבר במקומות אחרים, אין בכך בכדי ללמד כי זו היתה מנת חלקו במקרה בו היה פונה אל הנציגים במקום זה. זאת ועוד, פחדו כביכול של התובע, תמוה לאור התנהלותו ובכלל זה - צילום מספר רב מאוד של תמונות של אנשים מעשנים ושהייה במקום עד השעה 1:30 דהיינו במשך כארבע שעות.
משכך, הנני קובעת כי התובע, ללא הצדקה סבירה , לא התריע על דבר העישון , לא סייע לנתבעת באכיפת החוק ומנע ממנה האפשרות להקטין את נזקו.




לאור האמור והמפורט, הנני סבורה מחד כי - בנסיבות האמורות, הנתבעת קיימה באופן סביר אחר הדרישות החוקיות המוטלות עליה ומאידך כי , התובע לא קיים אחר חובתו להתריע על דבר העישון ובכך, לא סייע בידי הנתבעת באכיפת החוק ולא איפשר לה להקטין את נזקו ולמונעו.

לפיכך, הנני קובעת כי דין תביעתו של התובע להדחות.



אשר על כן , התביעה נדחית. לאחר ששקלתי החלטתי, לפנים משורת הדין , שלא לעשות צו להוצאות.




רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עישון בקניון

  2. עישון בהופעה

  3. אכיפת חוק העישון

  4. איסור עישון באוניברסיטה

  5. צו הטבק חישה

  6. פקודת הטבק - נוסח חדש

  7. תקנות הטבק, תש''ם-1979

  8. תביעה נגד חברות הסיגריות

  9. איסור מכירת סיגריות לקטינים

  10. הברחת סיגריות מזויפות לישראל

  11. ניכוי נכות מצב קודם עקב עישון

  12. עישון בפאב פיצוי בסך 1000 ש''ח

  13. פיצוי כספי על עישון במקום ציבורי

  14. עישון באוניברסיטה - תביעת פיצוי

  15. האם חובה להזהיר בדבר סכנות העישון ?

  16. צו המקומות השמורים ליער (איסור עישון), 1945

  17. תקנות הטבק (בדיקת יבולים וקביעת סיווגם), תשל''א-1970

  18. תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (סדרנים), התשמ''ח-1988

  19. תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (קביעת שלטים), התשמ''ד-1984

  20. חוק חובת דיווח בדבר הנזקים הבריאותיים הנגרמים מעישון מוצרי טבק, התשס"א-2000

  21. צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - מניעת העישון במקומות ציבוריים), התשס"ח-2007

  22. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - מניעת העישון במקומות ציבוריים), התשס"ח-2007

  23. תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (כללים בדבר הכשרת סדרנים ממונים), התשס''ז-2007

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון