להלן פסק דין בנושא עישון באוניברסיטת תל אביב - תביעת פיצוי: פסק דין תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לו לטענתו, כפועל יוצא ממחדלה של הנתבעת מאכיפת הוראותיו של החוק להגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג- 1983. 1. לטענת התובע הינו תלמיד לתואר שני הלומד במוסד הלימודי של הנתבעת ובשנת 2009, היה עליו התייצב מידי יום ביומו במעבדה בבנין "בריטניה" בקמפוס הנתבעת. לשם כניסה למתחם האוניברסיטה, היה עליו לעבור מידי יום בשער "מתיתיהו" ולעבור בידוק בטחוני. לטענת התובע, הבידוק בוצע לרוב על ידי בודק בטחוני אשר אחז בסיגריה במהלך הבידוק הביטחוני. לטענת התובע, הוא ניסה להיכנס משערים חלופיים ובנוסף הוציא מכתב למחלקת הבטחון בנתבעת ואולם, ללא הועיל - תופעת העישון של הבודקים הביטחוניים לא פסקה. לטענת התובע, ביום 4/10/09 לאחר שקיבל את פרטי האחראי על הביטחון - אייל בויימן - ושוחח עימו, אף הובטח לו על ידי האחרון כי הנושא יטופל על ידו באופן אישי. דא עקא, עת הגיע לבידוק ביום 12/10/09 נאלץ לעבור שוב בידוק כשהשומר אוחז בסיגריה. לטענת התובע, הנתבעת לא עשתה דבר על מנת לאכוף את הוראת החוק, התרשלה באכיפת החוק, סייעה בתקיפה עת לא פעלה באופן אקטיבי על מנת למנוע מהמאבטחים לעשן ויתרה מכך, איפשרה ב"קריצת עין" את העישון עת הציבה מאפרות בסמוך לעמדות הבידוק הביטחוני. לטענת התובע, כפועל יוצא ממחדליה של הנתבעת נגרמו לו נזק פיזי וכן, עוגמת נפש אותם הוא מעריך בסך של 30,000 ₪, אשר לטענתו יש להשית על הנתבעת בנסיבות האמורות. 2. לטענת הנתבעת, השומרים נשוא התביעה סופקו לנתבעת על ידי צד שלישי - חברת האבטחה המאבטחת את הקמפוס. הנתבעת הוסיפה וטענה כי היא עושה ככל שביכולתה על מנת לאכוף את הוראות החוק ולמנוע את העישון בתחומי הקמפוס ובכלל זה - הציבה שלטים בכל רחבי הקמפוס, אסרה על העישון בכל הבניינים, הורתה לכל האחראים על מערך האבטחה לקיים את החוק ופעלה ליישמו ובכלל זה הפעילה ארבעה סיירים לשם בדיקת אכיפת החוק , סיירים אשר במסגרת כל תדרוך הנערך מידי יום מונחים לאכיפת הוראות החוק. לטענת הנתבעת התובע פנה אליה בתלונה אשר טופלה ללא דיחוי ואולם, לא עידכן אותה כי הבעיה לא באה לידי פתרונה. בנוסף, טענה הנתבעת כי , מיד משהתקבלה תלונתו של התובע, נבדקו הדברים על ידי מר בויימן שהוא אחראי האבטחה מטעם החברה החיצונית המאבטחת את הקמפוס ואשר השומר נשוא התלונה מועסק אצלה ואולם,בדיקתו של זה העלתה כי אין ממש בתלונה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי העישון עליו מצביע התובע אינו אסור על פי הדין הואיל ומדובר בעישון מחוץ לביתן הבידוק , מחוץ לתחומי האוניברסיטה , בשטח הפתוח . באשר לטענת התובע ולפיה, הוצבו מאפרות בכניסה לשערים - טענה הנתבעת כי אין מדובר במאפרות אלא בפחים אשר עליהם מורכבת מאפרה והמיועדים לזריקת פסולת . כמו כן, טענה הנתבעת כי לא ברור מדוע התעקש התובע להמשיך ולהיכנס אל האוניברסיטה דווקא דרך השער המדובר שהוא לכאורה מרוחק מתחנת הרכבת באמצעותה מגיע התובע אל הקמפוס. לחילופין , הכחישה הנתבעת את הנזק הנתבע תוך שהיא טוענת כי הנזק עליו מצביע התובע טעון הוכחה וזאת, הואיל ואין במסגרת החוק למניעת עישון פיצוי ללא הוכחת נזק. לאור האמור, לטענת הנתבעת יש לדחות את תביעתו של התובע. הדיון : 3. בדיון אשר התקיים בפני, העידו התובע , נציג הנתבעת- מר עדי לייטמן וכן, מר אייל בויימן- האחראי על האבטחה מטעם החברה המאבטחת את קמפוס הנתבעת. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק בשים לב לדין ולפסיקה החלים על נסיבות המקרה, הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן, יפורטו טעמי. המסגרת הנורמטיבית - 4. התביעה בפני חוסה תחת כנפי איסור העישון במקומות ציבוריים, אשר נקבע בתחילה בחוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים - התשמ"ג - 1983 ואשר תכולתו הורחבה באופן משמעותי בתיקון לחוק זה אשר פורסם ביום 7/8/07 ואשר במסגרתו אף שונה שם החוק ל"חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון". במסגרת התיקון לחוק נקבעה מפורשות תכלית החוק וזאת, בסעיף 1א' לחוק המתוקן: "למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות". 5. זאת ועוד, במסגרת החוק המתוקן נקבעו והוחלו על מחזיקי מקומות הציבוריים החובות לאכוף את האיסור ולעשות ככל הנדרש על מנת למנוע עבירות לפי החוק במקום הציבורי בהחזקתו. על החובה המוטלת על מחזיקי מקום, ניתן ללמוד מסעיף 2א' לחוק הקובע: "(א) המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו. (ב) יראו את המחזיק של מקום ציבורי כמי שמילא אחר הוראות סעיף קטן (א), אם הוכיח כי עשה את כל אלה: (1) פנה לאדם המעשן או המחזיק סיגריה, סיגרילה, נרגילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים במקום ציבורי, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, לחדול מהמעשה האסור או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב); ..." כן , ניתן ללמוד על תכלית התיקון ומטרתו מתוך דברי ההסבר להצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (מניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון), התשס"ז-2007, שם נאמר: "... כדי ליצור תמריץ למחזיקים למעשה של מקומות ציבוריים לאכוף את איסור העישון בתחומי המקום הציבורי שבהחזקתם, מוצע לחייבם לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע עישון בניגוד להוראות סעיף 1(א) ו-(ב) לחוק (סעיף 2א(א) המוצע). " (ה"ח, הכנסת 138, טז' באדר התשס"ז, 6.3.2007 ) 6. מתוך החוק , כמו גם מדברי ההסבר לחוק, ניתן כאמור ללמוד על המשמעות הרבה אשר מייחס המחוקק לאכיפת האיסור לעישון במקומות ציבוריים, משמעות הנובעת מכך, שיש בעישון בכדי לגרום לנזק לא רק למעשן אלא גם למצויים בסביבתו. הנזקים הנובעים מהעישון למעשנים עצמם ולאלה המצויים בסביבת המעשנים ("המעשנים הפאסיביים"), נקבעו כאמור בסעיף 1א' לחוק והוכרו גם בפסיקה (ראה - ה"פ (מחוזי יר') 386/98 עו"ד דרור אלנר נ' האוניברסיטה העברית בירושלים, (פורסם במאגרים המשפטיים) בג"צ 194/88 האגודה למלחמה בסרטן נ' מינהלת מרכז ההשקעות, פד"י מ"ב (3) 294, 299). מתוך המשמעות אשר נודעת לאכיפת החוק ומתוך הכרה באוזלת ידה של מערכת האכיפה הציבורית,אשר ברי כי אין ביכולתה להיות בכל מקום ובכל שעה, הוכרה , במסגרת הפסיקה, חשיבותה של האכיפה האזרחית - דהיינו- הוכרה יכולתו של האזרח לעמוד על אכיפת החוק וניתנו בידיו כלים המסייעים לו באכיפה זו. על החשיבות וההכרה באכיפה האזרחית ראה דבריו של כב' השופט א. רובינשטיין ברע"א 9615/05 אירית שמש נ' פוקצ'טה בע"מ (5.7.2006) (להלן:"פסק דין שמש")בפיסקה הרביעית של פסק הדין: ”אכן, הרשויות צריך שיעשו מלאכתן כפי שהטיל עליהן המחוקק בפיקוח ובאכיפה. ואולם, כבדותה ואיטיותה של פעולת הרשויות מצדיקה לפתוח פתח ל"אכיפה אזרחית", כך שהאזרח האיכפתי המבקש לשמור את בריאותו ובריאות הציבור יוכל להשפיע אף הוא לתקנת הרבים.“ הכלי המרכזי אשר ניתן בידיו של האזרח, הינו ההכרה, אשר נקבעה לראשונה בפסק דין שמש (כבר במסגרת הכרעת הערכאה הראשונה אשר דנה בתביעה), בזכותו של האזרח לתבוע מהמקום הציבורי, אשר אינו אוכף את איסור העישון, את נזקיו הנובעים ממחדלו זה וזאת, מכח עוולות נזקיות ובכלל זה - בשל הפרת חובה חקוקה, תקיפה או רשלנות. בעקבות פסק הדין שמש, בשורה של פסקי דין , נקבעה וחוזקה זכות האכיפה האזרחית ובתי המשפט פיצו האזרחים הניזוקים כפועל יוצא מהפרת תנאי החוק (ראה לדוגמא: ת"א (מחוזי י-ם) 9307/07 דן מן נ' פוקצ'טה בע"מ (מיום 2.7.2008), ת"צ (מחוזי מרכז) 4398-09-08 ליטבין נ' בלה שלומקינס בע"מ (26.1.2009)). במקביל, להכרה בזכות האכיפה של האזרח, נקבעו במסגרת החוק , התקנות והפסיקה, הנורמות והחובות המוטלות על מחזיקי המקומות הציבוריים המבקשים לעמוד בדרישות החוק. (במאמר מוסגר אציין כי רוב פסקי הדין נקבעו עוד קודם לתיקון לחוק ומשכך, ברי - לאור הרחבת החובות כי הם חלים ואף ביתר שאת גם לאחריו) כאמור, במסגרת סעיף 2א' מפורטות הפעולות אשר על מחזיק במקום ציבורי לנקוט, על מנת להפסיק עישון אשר הוא מודע לו ובכלל זה - פנייה אל המעשן, דרישה להפסקת העישון והזמנת פקח במקרה בו דרישתו לא נענית. בנוסף, קובע סעיף 2א' לחוק כי: המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו. " ובהקשר זה השאלה הינה - אילו פעולות נדרש מחזיק מקום ציבורי לנקוט על מנת למנוע העישון מלכתחילה. לענין זה - תחילה, במסגרת החוק, נקבעה החובה לקבוע שילוט המורה על איסור העישון (סעיף 2(א)), נקבע האיסור להציב מאפרות במקום ציבורי (סעיף 2ב') ונקבעה במסגרת התוספות לחוק החובה להקצות מקומות מיוחדים בהם יותר העישון והתנאים אשר יש לקיים בהקשר למקומות אלו. זאת ועוד, במסגרת מספר פסקי דין, נסקרו פעולות המחזיקים השונים תוך בחינה האם די בפעולות אשר ננקטו על ידם . תחילה, בה"פ (מחוזי יר') 386/98 עו"ד דרור אלנר נ' האוניברסיטה העברית בירושלים, תק-מח 99(4), 914 , 923 (1999) , נדונה השאלה האם חלה על האוניברסיטה העברית החובה למנות סדרנים לאכיפת העישון ונקבע כי אמנם סמכות האוניברסיטה הינה סמכות ברשות ואולם, בית המשפט מוסיף וקובע כי : "עם זאת, על אופן הפעלת סמכות זו חלים כללים מתחום המשפט הציבורי, ובתוכם החובה להפעיל שיקול דעת סביר באשר לאמצעים שיש לנקוט בהינתן מכלול נסיבות הענין, וכל זאת על מנת להבטיח השגת התוצאה של אכיפה נאותה של הגבלת העישון בהתאם לחוק." בבג"ץ 7013/97 גולן משעלי נ' בית חולים העמק בעפולה, (פורסם במאגרים המשפטיים), נקבע כי בית החולים העמק, ענה אחר דרישות החוק ופעל בסבירות עת הוצבו בבית החולים שלטים האוסרים על העישון, בית החולים מינה נאמני ניקיון ומניעת עישון אשר פעלו בבית החולים והנחה את המאבטחים המוצבים בבית החולים לפעול ביחד עם פקחי עיריית עפולה על מנת למנוע עישון. זאת ועוד, בית החולים קיים ישיבות הסברה לרבות הפצת חוזרים לבתי החולים ולצוותים הרפואיים בענין הגברת המודעות לצורך בהגבלת העישון. מן הכלל אל הפרט : תחילה, אין ספק כי קמפוס האוניברסיטה מהווה מקום ציבורי והדבר נקבע מפורשות במסגרת הגדרת "מקום ציבורי" המפורטת בסעיף 5 לתוספת לחוק כדלקמן: "כל מקום בבנין המשמש מוסד חינוך או מוסד להשכלה גבוהה - חוץ ממקום המשמש מגורים, והמקומות בספריה או בחדרי דיון שרשאית הנהלת המוסד להקצות שבהם יהיה העישון מותר" בה"פ (מחוזי יר') 386/98 עו"ד דרור אלנר נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (פורסם במאגרים המשפטיים), נקבע בנוסף כי העישון אסור אף במעברי האוניברסיטה בכפוף לפינות עישון אשר ההנהלה מוסמכת להקצות בהן העישון מותר. אציין כי אחת הטענות אשר הועלו בפני על ידי הנתבעת, הינה כי עמדת הבידוק המצוייה מחוץ לתחומי האוניברסיטה,אינה מהווה חלק מהאוניברסיטה . הנני סבורה כי אין לקבל טענה זו ואולם, אינני נדרשת לקבוע מסמרות בנושא, הואיל ולטעמי וכפי שיפורט להלן, הנני סבורה כי בנסיבות כפי שפורטו בפני, ממילא מילאה הנתבעת אחר החובות המוטלות עליה, למניעת העישון, כמחזיקת מקום ציבורי. 9. באשר להוכחת עצם העישון הרי שאין עוררין כי העישון לא נמנע לחלוטין בתחומי הקמפוס והראייה - התובע הציג תמונה המעידה על כך שהשומר אמנם מעשן -תמונה אשר סומנה כ- ת/1 . בהקשר לתמונה זו , לא למותר לציין כי אין כל סימוכין למועד בו צולמה התמונה . זאת ועוד, עיון בתמונה מראה כי השומר מעשן בשטח הפתוח ומחוץ לתחום ביתן השמירה. כשהוא יושב ויתכן אף בשעה שהוא מצוי בהפסקה. יחד עם זאת ויתרה מכך, כמפורט לעיל , לשונו המפורשת של החוק, אין בה בכדי להטיל חבות אוטומטית ומוחלטת על מחזיק מקום ציבורי במקרה בו נמצא כי איסור העישון אינו מקויים בשטחו, אלא שמוטלת עליו החובה לבצע פעולות על מנת למנוע העישון, פעולות אותן יש לבחון באמות מידה של סבירות. בהקשר זה, לאחר שמיעת הצדדים ומעיון במסמכים שצירפה הנתבעת, התרשמתי כי הנתבעת עשתה רבות על מנת למנוע העישון בתחומי הקמפוס ופעלה בסבירות ולא ברשלנות. כך, נציג הנתבעת העיד ועדותו זו לא נסתרה כי ברחבי הקמפוס קיימים 4 סיירים אשר עוברים ברחבי הקמפוס ובודקים קיום דרישות החוק (ראה עמ' 2 שורות 7-8). זאת ועוד, נציג הנתבעת העיד כי במסגרת המכרז של חברת השמירה, נקבע איסור העישון והאכילה על ידי השומרים בזמן השמירה מפורשות. בנוסף, הוצג בפני, על ידי הנתבעת, נוהל העבודה התקין בשער במסגרתו נקבע מפורשות ובהדגשה כי אסור לשומרים בשער לעשן. באשר לטיפול בתלונתו של התובע, הרי שהנתבעת הציגה את מסמך הפניה של התובע מיום 12/3/09, על המסמך, אשר הופנה עוד באותו יום אל מפקח השמירה נכתב בכתב יד ידי האחראי מטעם הנתבעת : " התלונה חמורה מאוד! אבקש מיד בדיקה וטיפול משמעתי, שומר שער 2 מזה זמן איננו מתפקד כנדרש. אבקש לקבל עדכון באשר לממצאי הבדיקה. אבקש לאכוף את איסור העישון בכל מתקני השמירה ובסמוך אליהם!" בתגובה לאמור הוצג בפני - עידכון מפקח השמירה , אשר ניתן בו ביום ובהתאם לו ניתנה הוראה שלא לעשן ללא קשר למכתב התלונה ובנוסף - באשר לשומר נשוא התלונה, נוהלה איתו שיחת הבהרה, במסגרתה נאמר לעובד כי הוא נמצא על תנאי וכל עבירת משמעת מצידו תגרום להפסקת עבודה. יתרה מכך, מר בויימן העיד כי מיד משפנה אליו התובע, הוא ערך בדיקת פתע לשומר אשר נטען כי עישן ברם לא מצא אותו מעשן . לטענתו השומר טען כי עישן בהפסקה ולא בעת תפקידו ואף זאת, בשטח הפתוח. זאת ועוד, הוא התריע בשומר כי אם יעשן בזמן תפקידו הוא יושעה מהעבודה או יועבר לתפקיד אחר. לאחר מכן, הוסיף מר בויימן וביצע בדיקות פתע נוספות לשומר ברם, לא מצא אותו מעשן באף לא אחת מהן. מר בויימן העיד כי ניסה לעמוד בקשר עם התובע על מנת לעדכן אותו בדבר ממצאיו וכן, על מנת לבדוק האם התלונה בעינה עומדת ברם, ללא הצלחה. באשר לאכיפת האיסור על הצבת המאפרות - תחילה, לא הוצגה בפני כל ראיה בתמיכה לטענה ולפיה ברחבי הקמפוס מוצבות מאפרות ולענין זה, אף לטענת התובע, הוצבו המאפרות בכניסה לתחומי האוניברסיטה בלבד. הנתבעת טענה כי אין מדובר במאפרות אלא בפחי אשפה ועליהם מאפרות וכי מיקומם במקום , אינו אסור על פי החוק. בהקשר זה, הנני מקבלת את טענת הנתבעת והנני סבורה כי אין בהצבת פחים אלו במיקום המדובר, בכדי להוות הפרת הדרישה החוקית. כך, האיסור להצבת המאפרות נובע מההנחה שהצבתן תהווה מסר ולפיו, ניתן לעשן. במקרה בפני - מיקום המאפרות בכניסה לקמפוס לא זו בלבד שאינה אסורה לפי החוק אלא ההפך הוא הנכון- הצבת פחי אשפה ועליהן מאפרות, במיקום זה משדרת מסר ולפיו - יש להשליך את האשפה כמו גם את הסיגריות עוד טרם הכניסה לקמפוס- משכך, לא זו בלבד שאין היא אסורה אלא שהיא אף ברוכה. לאור כל האמור והמפורט, הנני סבורה כי הנתבעת קיימה אחר הדרישות החוקיות המוטלות עליה ומשכך, דין התביעה כנגדה להדחות. אשר על כן , התביעה נדחית. לאחר ששקלתי החלטתי, לפנים משורת הדין , שלא לעשות צו להוצאות. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין. השכלה גבוההפיצוייםטבק / סיגריותעישון במקומות ציבורייםאוניברסיטה